חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב מאיר פנחסי - ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: ארצות הברית

שאלה:

האם מותר לנכד לנשק את סבתו, וכן לנכדה נשואה לנשק את סבה?

 

תשובה:

מותר לנכד גדול לנשק את פני סבתו, וכן לנכדה לנשק את סבה ואפילו היא  נשואה, והוא הדין ב”נין” ו”נינה”, ואין חילוק בין בני בניו לבני בנותיו.

 

א). בשו”ע (אה”ע סי’ כא ס”ז) פסק, דאב מותר לנשק בתו, וכן האם את בנה. וכתב החלקת מחוקק (ס”ק י’), דה”ה נישוק בת בתו, וכ”כ הבית שמואל (ס”ק יד) במסקנתו. וכן מבואר בברכי יוסף (סי’ כא ס”ק ז’). ומקורם טהור בדברי הגמרא בקידושין (פא:) דרב אחא בר אבא שקליה לבת ברתיה  בכנפיה, יעו”ש.

 

ב). אלא שראיתי דבר חדש בשו”ת אגרות משה (אהע”ז ח”א סי’ ס) שכתב, דממה שהפוסקים לא הזכירו שגם בת בנו, מותר לנשק, מוכח דדוקא בת בתו, והיינו טעמא, דבבת בתו אתי להרהר בכלתו, דומיא דמרחץ, שאסרו (פסחים דף נא.) לרחוץ עם אביו וחמיו וכבעל אחותו, משום שיש לחוש שיביאנו לידי הרהור. והסיק, שצ”ע לדינא ועל כן יש לבעל נפש להחמיר ע”ע, אף שאין למחות ביד המקלין. עכת”ד.

ולענ”ד אין דבריו מוכרחים כלל, די”ל דווקא במרחץ כדפרש”י שם, שמתוך שרואהו נזכר שמשם יצא הוא ואשתו. והיינו כיון שרואה את גוף הערווה חמיר טפי ואתי לידי הרהור, מה שאין כן בנישוק נכדותיו שאין ליבו נוקפו בהם, מהכ”ת לומר דיבוא להרהר בכלתו, וזהו דבר שלא יעלה על הדעת כלל. ואף הגאון הנ”ל הרגיש בזה, וכתב, דמ”מ לא היה להם להפוסקים להשמיט דין זה דבת בנו. ואולם באמת אין זו קושיא, כיון דהמעשה בגמרא בקידושין, הוי בבת בתו, והרמב”ם והטוש”ע, הביאו דין זה דחיבוק ונישוק יחד עם שינה בקירוב בשר, ע”כ לא יצאו לחלק בזה. ואדרבה ראיתי להרב בית חדש (סי’ כא ד”ה והמחבק) שכתב להדיא, דמותר לנשק בת בתו, “וה”ה לכל יוצאי חלציו”. הרי דבא לאפוקי מחידוש זה של בעל האגרו”מ. ועוד נפקא מדברי הב”ח, דמותר לנשק ג”כ נינותיו.

 

ג). וכן יש להוכיח להיתרא בפשטות, ממה שמבואר בפרישה הובא להלכה בש”ך (יו”ד סי’ שסב ס”ק  ג’) דמ”ש השו”ע דמותר לקבור את האם עם בת בתה, לאו דווקא, דהוא הדין, אב עם בת בנו או בתה. והתם אי’ באבל רבתי, דכל הישן עמו בחייו נקבר עמו לאחר מותו, וכן מבואר שם בשו”ע. הרי להדיא דאין לומר בת בתו, דווקא. וצ”ע על הגאון הנז’ שלא הרגיש בזה. וכן ראיתי בספר ערוך השולחן (סי’ כא סעי’ י’) שכתב להתיר לסב לנשק בת בתו, וכתב, וכל שכן בת בנו. הרי דבבת בנו הוי פשיטא ליה טפי להיתרא ודלא כדעת הגר”מ פינשטיין.

 

ד). וכן יש להוכיח מדין יחוד, שהתירו הרבה אחרונים, לסב להתייחד עם בת בנו, וכן מבואר בב”ח (סי’ כב), דבייחוד מותר לא רק האב עם בתו אלא ה”ה עם שאר יוצאי חלציו. וכ”כ בספר עזר מקודש (שם סעיף א’), ובפת”ש (שם), וכ”כ בשו”ת מהרש”ם ח”ב (מפתחות עמוד טו סי’ עו), וכן יצא להתיר הגאון רבי משה כלפון הכהן בשו”ת שואל ונשאל ח”א (אה”ע סי’ טל), ונסתמך על הב”ח הנז’. וכן נסמך עליו להלכה הרי”ח הטוב בספרו עוד יוסף חי (פרשת שופטים סעי’ ג’), ודלא כהנודע ביהודה. ומה שכתב האגרו”מ, דשמא יש לחלק בין יחוד לנישוק, לא”ה מהב”ח משמע להדיא, דדין אחד להם שהרי כתב, וכמו שנתבאר לעיל, וכוונתו לגבי חיבו”נ. וכ”מ בבאר היטב (סי’ כב ס”ק ב’), דדין אחד להם. והיינו טעמא, דגם ייחוד אסרוהו, אף משום הרהור, וכמ”ש הרשב”א בתשובותיו ח”א (סי’ אלף קעח), והמאירי (קידושין פא.). וגם הגר”ח פלאג’י בספרו חפץ חיים (סי’ לח אות לה), כתב כן, ומקורו בשם החיד”א בספר שער יוסף (סי’ א’).

ושו”ר באגרות משה (אהע”ז ח”ד סי’ סג) דכתב דאף שכתב לצדד לאסור בבת בנו, מ”מ העולם נוהגים היתר גם בבת בנו, והביא שם דברי הב”ח שכתב “דה”ה לכל יוצאי חלציו”, דמשמע מדבריו דאין חילוק. אלא דעדיין נטה לפקפק קצת בזה, ע”ש. ואנא אמינא דלפי המבואר בפרישה ובש”ך, להדיא להיתר, אין להחמיר, ושפיר הוא מנהג העולם, ואין לערער אחריו.

ואין חילוק בין נכדתו קטנה לגדולה ונשואה, כפי שבבתו אין הבדל בזה וכמ”ש הפרישה (ס”ק ז’), הובא להלכה בח”מ ובב”ש (שם ס”ק טו).

שאלה: האם מותר לנכד לנשק את סבתו, וכן לנכדה נשואה לנשק את סבה?

 

תשובה: מותר לנכד גדול לנשק את פני סבתו, וכן לנכדה לנשק את סבה ואפילו היא  נשואה, והוא הדין ב”נין” ו”נינה”, ואין חילוק בין בני בניו לבני בנותיו.

 

א). בשו”ע (אה”ע סי’ כא ס”ז) פסק, דאב מותר לנשק בתו, וכן האם את בנה. וכתב החלקת מחוקק (ס”ק י’), דה”ה נישוק בת בתו, וכ”כ הבית שמואל (ס”ק יד) במסקנתו. וכן מבואר בברכי יוסף (סי’ כא ס”ק ז’). ומקורם טהור בדברי הגמרא בקידושין (פא:) דרב אחא בר אבא שקליה לבת ברתיה  בכנפיה, יעו”ש.

 

ב). אלא שראיתי דבר חדש בשו”ת אגרות משה (אהע”ז ח”א סי’ ס) שכתב, דממה שהפוסקים לא הזכירו שגם בת בנו, מותר לנשק, מוכח דדוקא בת בתו, והיינו טעמא, דבבת בתו אתי להרהר בכלתו, דומיא דמרחץ, שאסרו (פסחים דף נא.) לרחוץ עם אביו וחמיו וכבעל אחותו, משום שיש לחוש שיביאנו לידי הרהור. והסיק, שצ”ע לדינא ועל כן יש לבעל נפש להחמיר ע”ע, אף שאין למחות ביד המקלין. עכת”ד.

ולענ”ד אין דבריו מוכרחים כלל, די”ל דווקא במרחץ כדפרש”י שם, שמתוך שרואהו נזכר שמשם יצא הוא ואשתו. והיינו כיון שרואה את גוף הערווה חמיר טפי ואתי לידי הרהור, מה שאין כן בנישוק נכדותיו שאין ליבו נוקפו בהם, מהכ”ת לומר דיבוא להרהר בכלתו, וזהו דבר שלא יעלה על הדעת כלל. ואף הגאון הנ”ל הרגיש בזה, וכתב, דמ”מ לא היה להם להפוסקים להשמיט דין זה דבת בנו. ואולם באמת אין זו קושיא, כיון דהמעשה בגמרא בקידושין, הוי בבת בתו, והרמב”ם והטוש”ע, הביאו דין זה דחיבוק ונישוק יחד עם שינה בקירוב בשר, ע”כ לא יצאו לחלק בזה. ואדרבה ראיתי להרב בית חדש (סי’ כא ד”ה והמחבק) שכתב להדיא, דמותר לנשק בת בתו, “וה”ה לכל יוצאי חלציו”. הרי דבא לאפוקי מחידוש זה של בעל האגרו”מ. ועוד נפקא מדברי הב”ח, דמותר לנשק ג”כ נינותיו.

 

ג). וכן יש להוכיח להיתרא בפשטות, ממה שמבואר בפרישה הובא להלכה בש”ך (יו”ד סי’ שסב ס”ק  ג’) דמ”ש השו”ע דמותר לקבור את האם עם בת בתה, לאו דווקא, דהוא הדין, אב עם בת בנו או בתה. והתם אי’ באבל רבתי, דכל הישן עמו בחייו נקבר עמו לאחר מותו, וכן מבואר שם בשו”ע. הרי להדיא דאין לומר בת בתו, דווקא. וצ”ע על הגאון הנז’ שלא הרגיש בזה. וכן ראיתי בספר ערוך השולחן (סי’ כא סעי’ י’) שכתב להתיר לסב לנשק בת בתו, וכתב, וכל שכן בת בנו. הרי דבבת בנו הוי פשיטא ליה טפי להיתרא ודלא כדעת הגר”מ פינשטיין.

 

ד). וכן יש להוכיח מדין יחוד, שהתירו הרבה אחרונים, לסב להתייחד עם בת בנו, וכן מבואר בב”ח (סי’ כב), דבייחוד מותר לא רק האב עם בתו אלא ה”ה עם שאר יוצאי חלציו. וכ”כ בספר עזר מקודש (שם סעיף א’), ובפת”ש (שם), וכ”כ בשו”ת מהרש”ם ח”ב (מפתחות עמוד טו סי’ עו), וכן יצא להתיר הגאון רבי משה כלפון הכהן בשו”ת שואל ונשאל ח”א (אה”ע סי’ טל), ונסתמך על הב”ח הנז’. וכן נסמך עליו להלכה הרי”ח הטוב בספרו עוד יוסף חי (פרשת שופטים סעי’ ג’), ודלא כהנודע ביהודה. ומה שכתב האגרו”מ, דשמא יש לחלק בין יחוד לנישוק, לא”ה מהב”ח משמע להדיא, דדין אחד להם שהרי כתב, וכמו שנתבאר לעיל, וכוונתו לגבי חיבו”נ. וכ”מ בבאר היטב (סי’ כב ס”ק ב’), דדין אחד להם. והיינו טעמא, דגם ייחוד אסרוהו, אף משום הרהור, וכמ”ש הרשב”א בתשובותיו ח”א (סי’ אלף קעח), והמאירי (קידושין פא.). וגם הגר”ח פלאג’י בספרו חפץ חיים (סי’ לח אות לה), כתב כן, ומקורו בשם החיד”א בספר שער יוסף (סי’ א’).

ושו”ר באגרות משה (אהע”ז ח”ד סי’ סג) דכתב דאף שכתב לצדד לאסור בבת בנו, מ”מ העולם נוהגים היתר גם בבת בנו, והביא שם דברי הב”ח שכתב “דה”ה לכל יוצאי חלציו”, דמשמע מדבריו דאין חילוק. אלא דעדיין נטה לפקפק קצת בזה, ע”ש. ואנא אמינא דלפי המבואר בפרישה ובש”ך, להדיא להיתר, אין להחמיר, ושפיר הוא מנהג העולם, ואין לערער אחריו.

ואין חילוק בין נכדתו קטנה לגדולה ונשואה, כפי שבבתו אין הבדל בזה וכמ”ש הפרישה (ס”ק ז’), הובא להלכה בח”מ ובב”ש (שם ס”ק טו).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש