שאלה: הנוסע בטיסת לילה האם צריך ליטול ידיו כשישכים בברכה?
תשובה: אם נוסע במחלקה רגילה שיושב או נישען מעט עם הכסא לאחריו, כשמתעורר נוטל ידיו ללא ברכה ואפילו ישן כמה שעות, אבל אם נוסע במחלקה ראשונה וישן בכסא שנהפך למיטה יותר מחצי שעה, נוטל ידיו בברכה. וה”ה לגבי הערים בליל שבועות, ומתנמנמים במקומותיהם, אפילו נרדמו יותר מחצי שעה יטלו בבוקר ידיהם ללא ברכה.
מקורות:
א). כתב מרן השו”ע (סימן ד’ סעיף יג) אם היה ניעור כל הלילה יש להסתפק אם צריך יטול ידיו שחרית להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו. וביאור הספק, דאליבא דהרא”ש שהנטילה היא משום שידיים עסקניות הם ומן הסתם נגע במקומות המכוסים, כשניעור אין צריך ליטול ידיו, אולם אליבא דהרשב”א שהנטילה היא משום שנעשה בריאה חדשה, א”כ לא פלוג וצריך ליטול ידיו. עוד הסתפק הב”י לטעם רוח רעה, האם השינה גורמת לרוח רעה, או הלילה גורם, דמהזוהר משמע, שהשינה גורמת לרו”ר דטעים טעמא דמותא ונפקת נשמתיה מיניה, אולם מהרא”ש משמע, דעצם הלילה גורם לרו”ר גם ללא שינה. ומספק, כתב הרמ”א, דיטול ללא ברכה.
ב). וכתב בתשובת הרא”ש (סי’ א’ כלל רביעי) דאם ישן שינת עראי, אין צריך ליטול ידיו. וכתב מרן הב”י דטעמא דמילתא, משום דלא חיישינן בשינת עראי שמא נגע במקומו המטונפים. ומוכח, דאליבא דהרא”ש הכל תלוי במציאות, אם נגע במקומות המטונפים. (וע”ע בביה”ל ד”ה אם דאם ישן עם בתי ידיים –כפפות, דבודאי לא נגע בקומות המכוסים, אין צריך ליטול אליבא דהרא”ש). ולפי”ז כל שישן ע”ג אצילי ידיו, או נרדם במקומו בישיבה שלא על גבי מיטה, אפילו ישן כמה שעות בצורה זו, אין צריך ליטול לפי שמיקרי שינת עראי, דרק על גבי מיטתו מיקרי שינת קבע, וכן כתב המ”ב (ס”ק כז) דרק בישן שינת קבע על “מיטתו”, מיקרי שינת קבע לענין זה. וכן מוכח ממ”ש השו”ע (סי’ מז סעיף יא) לענין ברכת התורה שכתב, אם ישן שינת קבע על גבי מיטתו.
ובפרט שכן מוכח מתוך המציאות, שבתנוחה זו של ישיבה על גבי כסא, אין הדרך לגעת במקומות המכוסים, וכן כשיושן על גבי אצילי ידיו, אין הדרך לגעת במקומות המכוסים, ולפיכך אליבא דהרא”ש דאזיל בתר המציאות ומרן הב”י חשש לו, יטול ידיו ללא ברכה. וכן העלה בשו”ת אור לציון ח”ב (פ”א או’ ז’).
ג). והן אמת דכתבו האחרונים דכדי לצאת מן הספק, יטנף ידיו בבוקר ויעשה צרכיו או יטיל מים וישפשף, ואז גם להרא”ש יטול ידיו בברכה. וכ”כ האליה רבה (סי’ ד’ סק”ח), ודרך החיים (דיני נט”י שחרית סי”ז) וחידושי רע”א הב”ד בשעה”צ (ס”ק מא). וכן נוהגים בני אשכנז וכמבואר שם במ”ב. מ”מ בני ספרד לא נהגו כן, וכמ”ש הרב מאמר מרדכי (סי’ ד’ סק”ח) דא”כ למה לא כתב השו”ע עצה פשוטה זו כדי להסתלק מן הספק, וע”כ משום שגם בדעת הרשב”א הב”י הסתפק, האם תלי בשינה בפועל או לא פלוג רבנן, וגם מטעם רו”ר אכתי איכא ספק. וכ”כ הכה”ח (ס”ק מט) דלמעשה לא נהגו בני ספרד לברך כלל כשהיו ניעורים בלילה ואפילו טינף ידיו.
ד). ומ”ש דאם ישן על גבי מיטתו חצי שעה צריך ליטול ידיו בברכה, היינו משום דבהכי מיקרי שינת קבע, וכפי שהכריעו האחרונים, ועי’ בביה”ל (סי’ ד’ סעי’ טז), ובאול”צ (שם).
