שאלה: רבים לא נזהרים בנגיעה בבנות אחיו או בנות אחותו הקטנות, וכן בגיסותיו הקטנות, האם יש למחות בידם?
תשובה: כל שאחייניותיו או גיסותיו הן קטנות למטה מגיל שש, והנגיעה בהם דרך קורבה בעלמא, יש להם ע”מ שיסמוכו.
א). מה שרבים לא נזהרים לגעת וכן להרים ולחבו”נ, בנות אחיהם או בנות אחיותיהם הקטנות מגיל ג’ שנים ומעלה, צ”ע אם יש להם על מה שיסמוכו, דזה פשוט דהיא ערווה עליו כשאר עריות ואין בינה לבין שאר אינשי דעלמא ולא מידי, ואף שפנויה היא ואינה נדה, מ”מ אסורה מדרבנן, וכן ראיתי מובא בשם הגרש”ז אויערבאך זצ”ל בספר הליכו”ש – תפלה (פרק כ אות ט’) שכתב להעיר בזה.
ב). ואולם לענ”ד המקלין בזה יש להם ע”מ שיסמוכו, דהנה הרמב”ם (פכ”א מהל’ איסו”ב ה”ו) והשו”ע (אהע”ז סי’ כא ס”ז) כתבו, דהמחבק או המנשק אחת מהעריות שאין ליבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה, או אחות אביו וכיוצא בהם שאין ליבו של אדם נוקפו, הרי זה מגונה ביותר, ודבר איסור ומעשה טיפשים שאין קרבים לאשה כלל בין גדולה ובין קטנה. עכ”ל. ודייקו האחרונים מדבריהם, דאפילו בגדולה אין זה איסור גמור לפי שאין ליבו נוקפו עליהם ואינו עושה כן דרך תאווה, אלא דמ”מ גנאי הוא ומעשה טיפשים דסחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב וכדאי’ בשבת (יג.). וכ”כ להדיא הפרישה (סק”ו) דאינו איסור גמור.
וכתבו החלקת מחוקק (ס”ק ט’), והבית שמואל (ס”ק יד), דמותר לנשק ולחבק אחותו הקטנה, לפי שאין זה לשם חיבת אישות ודלא כהפרישה. ונראה דס”ל דרק בגדולה דרך גנאי הוא, לפי שנראה שעושה כן לשם חיבת אישות, דהכי הוא הדרך בגדולה וסחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב, אבל באחותו קטנה דכו”ע ידעי, שעושה כן לשם חיבת קורבה ולא לתאווה דהא אין לבו מהרהר אחריה, ועל כן אין גנאי בדבר ומותר. ונראה דלפי”ד מותר לחבו”נ גם לדודתו הקטנה, כיון שהר”מ והשו”ע השוו ביניהם בגדולה, א”כ בקטנה מותר לגמרי לפי שאינו דרך גנאי כמו אחותו. וגם בקרובותיו אלו כשהם קטנות מאד, וידוע שעושה כן מחמת חיבת קורבה, דהא אין לבו מהרהר אחריהן כלל, אין לאסור. (וע”ע ברש”י בסנהדרין סד. שכ’ דמאי דביטלו יצה”ר מקרובותיו, היינו באמו ואחותו. וקצת צ”ע ממ”ש רש”י קידושין פא: דדוקא באמו ובתו, אינו מתגרה. ומשמע דבאחותו מתגרה, ולפיכך אסור לדור להתייחד עימה בקביעות בבית אחד. וכ”פ הב”ש (סי’ כב סק”א). ועכ”פ בדודתו לכו”ע מתגרה ואסור להתייחד עימה אפילו לפרקים, ואפ”ה אינו איסור גמור בחיבו”נ, ודו”ק). ומ”ש הרמב”ם והשו”ע דאין קרבין לערווה כלל בין גדולה ובין קטנה, והיינו מבת ג’ שנים ואילך דבת ביאה היא וכמבואר בשו”ע (סי’ ז’, וסי’ כ), היינו דווקא אם קרב לשם תאווה וחיבת אישות, לא כן בסתמא או לשם חיבת קורבה, אין לאסור.
ג). ומ”מ בריטב”א (קידושין פב.) כתב, דילפינן מהתם דכל שיצרו כפוף לו, מותר גם להסתכל, לדבר ולגעת בשאר עריות, והכל תלוי באדם, ומה שאסרוהו היינו בסתם אדם, ועפי”ז הסביר מה שמצינו הרבה חס שהרימו וכן נישקו ערווה, היינו כיון שעשו מעשים אלו לש”ש, ע”ש. והובא גם בפת”ש (סו”ס כא). וגם הב”ח והח”מ והב”ש שם התירו מטעם זה דלשם שמים, לרקד עם הכלה. והגם דלהלכה אין להתיר בסתם אשה, לפי שאין בינינו מי יאמר שנקי הוא מהרהור, וכדאי’ בכתובות (יז.) ובשו”ע (אהע”ז סי’ סה), מ”מ בקרובתו קטנה שידוע, שעושה כן לשם חיבת קורבה, אין למחות ביד המקלין בזה, והיינו דווקא בקטנות ביותר כבנות שש ושבע. וגם הרמ”א (שם) כתב קולא זאת דכל שאינו עושה לשם תאווה שרי, וסמך ע”ד התוס’ (קידושין פב ד”ה לש”ש).
ואע”ג דמרן השו”ע לא העלה על שולחנו היתר זה דהכל לש”ש, מ”מ כיון שבב”י הביא דברי התוס’ בשתיקה ולא השיג עליו מאומה, וגם לא הביא בזה חולקים, ליכא ראיה מזה שהשמיטו, וכנז’ כלל זה בכללי הפוסקים. ומ”ש הרמ”א דין זה בשם י”א, אפשר דהוא משום שלא מצא עוד דיעה דס”ל הכי. ושו”ר לרבי יוסף חיים זצ”ל בספרו עוד יוסף חי (פרשת שופטים אות כב), שכתב להאי היתרא דלשם שמים גבי נישוק ידי החכם, ע”ש. ונראה דגם החולקים שם (ראה להלן או’ ד’), בנד”ד קיל טפי, לפי שבקטנה פחות מגיל שש או שבע, אינו נותן דעתו עליה כלל, וליכא בכה”ג חשש הרהור עבירה, וכמ”ש החזון איש (או”ח סי’ טז או’ ח’). וכ”כ הגר”ח קנייבסקי שליט”א בס’ דרך שיחה (פ’ קדושים) בשם מרן החזו”א, וע”ש שכתב שבערך עד גיל שבע מותר. (ונראה דהכל תלוי בגדלות גופה).
