שאלה:
שלום הרב
השנה אני מתכוון שלא להשאיר בבית שום חמץ בפסח, השאלה האם למרות זאת יש עניין שאעשה מכירת חמץ אצל הרב?
תשובה:
עיקר מכירת חמץ היא עבור מי שמשאיר אצלו חמץ בפסח בבית, שעל ידי מכירת החמץ לגוי, לא יעבור על בל יראה ובל ימצא, וכמו כן החמץ לא יאסר באכילה ובהנאה מדין חמץ שעבר עליו הפסח.
אולם גם מי שאיננו משאיר חמץ בעין בפסח בבית [כפי שאכן עדיף לכתחילה], יוכל להפיק תועלת ממכירת החמץ לשני עניינים.
א’ לעניין חמץ שאיננו יודע עליו כגון בתרופות או בתערובות חמץ, או חמץ שלא מצאו בניקיונות, שאם יאכלו לאחר הפסח לא יהיה בזה משום חמץ שעבר עליו הפסח.
ב’ לעניין בדיקת החמץ, שהרי בשטר מכירת חמץ ישנה אפשרות להשכיר מקומות מסויימים לנכרי, ועל ידי כך נפטר מבדיקת החמץ באותן המקומות. לכן המקומות שטורח עליו לבודקם כגון מחסן דירה נוספת משרד או מקומות שמשאיר שם כלי חמץ וכדו’, יוכל להשכירם לנכרי בשטר מכירת החמץ ולא יצטרך לערוך בהם בדיקת חמץ.
בברכת פסח כשר ושמח
הרב דוד אוחיון
מקורות וציונים:
יסוד מכירת חמץ היא למי שמשאיר חמץ גמור
עיקר מכירת חמץ היא עבור מי שמשאיר חמץ בעין בפסח ומעוניין שלא יאסר מדין חמץ שעבר עליו הפסח, כפי המבואר בשולחן ערוך או”ח סימן תמ”ח סעיף ג’.
“חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, אסור בהנאה אפילו הניחו שוגג או אנוס. ואם מכרו או נתנו לאינו יהודי שמחוץ לבית קודם הפסח, אף על פי שהישראל מכרו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו, מותר. ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי, או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט, אבל מתנה על מנת להחזיר לא מהני”.
מקור עניין המכירה מצאנו כבר בתוספתא ובירושלמי, והוא מנהג ישראל מקדמא דנא. אלא שהאמור בדברי הקדמונים הוא על מכירת חמץ שמוכר אדם פרטי לגוי שעומד מולו, בגמירות דעת מוחלטת וברורה.
אך לעניין מכירת חמץ הנהוגה כיום שמוכרים כלל הציבור במרוכז דרך הרב את כל חמצם לגוי, כתבו כמה מגדולי האחרונים לפקפק בתוקף מכירת חמץ כללית זו משום החוסר בגמירות הדעת בקניין מכירת החמץ, עיין בזה במחצית השקל סימן תמ”ח ס”ק ד’ ובשו”ת שואל ומשיב ח”ב סימן ע”ז, ובדברי השדי חמד באריכות באסיפות דינים מערכת חמץ ומצה סימן ט’ אות ו’, ובמעשה רב לגר”א.
אולם מנהג ישראל קדושים לסמוך על מכירת חמץ, ורוב הציבור מוכר את החמץ לנכרי במכירת חמץ כללית, ולא חוששים לחסרון בסמיכות דעת, כדברי החת”ס בחלק או”ח סימן ס”ב וחיו”ד סימן ש”י. וכיון שהמנהג כן אפשר לסמוך לכתחילה על מכירת חמץ הכללית הנהוגה כיום.
אולם כיון שיש פקפוקים בעיקר מכירת החמץ הכללית כפי שעושים כיום, לכן עדיף לכתחילה במידת האפשר שלא להשאיר חמץ בעין, ורק הנצרך לכך ימכור את החמץ, כגון מי שיש לו חמץ בעין בכמות גדולה וכדו’.
מי שאין לו חמץ בביתו האם יש עניין לעשות מכירת חמץ
יש שכתבו שמי שלא משאיר חמץ בעין בביתו, יש להעדיף שלא יעשה מכירת חמץ, כפי שכתב בשו”ת אור לציון חלק ג’ פרק ט’ הלכות מכירת חמץ בהערות, שמי שגומר את כל חמצו לפני הפסח, ואינו משייר שום דבר חמץ, ויודע בעצמו שביער את כל החמץ מהבית, ואין שם מוצרים או בקבוקים בחשש חמץ, אינו צריך לעשות מכירת חמץ. ואדרבא יש עדיפות למי שגומר את חמצו לפני הפסח, שלא יעשה מכירת חמץ, כדי שלא יכנס לחשש בל יראה ובל ימצא. שהרי כיון שמוכר את החמץ שאולי נשאר ברשותו, א”כ כשהוא מבטל את החמץ, אינו מתכוין לבטל את החמץ שהוא מוכר לנכרי.
אולם לדעתי נראה כי כיום יש להעדיף לעשות מכירת חמץ גם למי שלא משאיר חמץ בעין, הואיל והניסיון מוכיח שפעמים רבות אנשים סבורים שאין להם חמץ בבית ואינם יודעים על כל מיני מוצרים שיש בהם תערובות חמץ, כמו כן תרופות רבות הינם ראויות לאכילה כגון סירופים ממותקים וכדו’ ויש בהם מרכיבי חמץ, כך גם מצוי בכל מיני ויטמינים ושיקויים טבעיים וכדו’, נוסף לזה פעמים רבות אדם לא שם ליבו בניקיונות לפסח להגיע לכל המקומות ולאחר הפסח מוצא חמץ בעין ובלא שימת לב אוכלו, ולכל זה מכירת החמץ מועילה שלא יאסר החמץ כדין חמץ שעבר עליו הפסח.
ואין לחשוש משום שהמכירה תפריע לביטול החמץ, כי אדרבא גם המכירה מוכיחה שדעתו להפטר מהחמץ ע”י שמעוניין להוציא מרשותו, ובתוספת זו שעושה בנוסף לביטול החמץ גם מכירת חמץ יוצר הגנה כפולה, דממה נפשך אם חלה המכירה הרי החמץ של הגוי, ואם לא חלה המכירה הרי שהביטול יועיל לזה, שהרי לשון הביטול הוא כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, ואם מכור הוא לגוי איננו ברשותי ולפיכך איננו בכלל הביטול. כעין זה כתב גם בשו”ת החתם סופר או”ח סימן ס”ב.
רק בנוגע לחמץ הידוע לבעליו מצאנו שכתבו הפוסקים שעל מה שמוכר לגוי לא חלה המכירה, כגון מה שכתב שולחן ערוך הרב בהלכות מכירת חמץ שכתב ומי שעולה על דעתו שמכירת חמץ הוא מדברי סופרים לפי המנהג, שהרי הכל מבטלין החמץ ואומרים כל חמירא ליבטל ולהוי הפקר וכו’, שגגה היא בידו, כי חמץ הנמכר אינו בכלל ביטול והפקר מאחר שדעתו עליו לחזור ולזכות בו אחר הפסח, כמבואר בתשובת הרשב”א בשם ירושלמי וכן פסק הרמ”א בד”מ ובפר”ח.
השכרת מקום לגוי פוטר מבדיקת חמץ במקום המושכר
תועלת נוספת במכירת החמץ גם למי שידוע לו שאין לו חמץ בעין, היא לעניין בדיקת החמץ. שהרי בשטר מכירת החמץ לגוי, מופיעה גם אפשרות השכרת מקומות לגוי, ובסעיף זה יכול להשכיר לגוי כל מקום שקשה עליו לבדוק שם את החמץ, כגון ארונות ששם מאחסן את כלי החמץ, וכגון מחסן משרד מקום לימודים וכדו’.
ומעיקר הדין פטור מלבדוק כל מקום שמשכיר לגוי, אף אם משכירו לגוי רק בי”ד בניסן פטור מלבודקו כבר באור לי”ד ניסן, כפי שכתבו הפוסקים, עיין בשו”ת החת”ס או”ח סימן קל”א ובשו”ת צמח צדק סימן מ”ז ובשו”ת שבט הלוי חלק ח’ סימן קי”ג ועוד.
אלא שכיום אכשור דרא ובשטרות מכירה רבים ישנה האפשרות להשכיר לגוי את המקומות אותם מעוניין להשכיר כבר בי”ג בניסן קודם זמן בדיקת החמץ, כך שכבר בעת מכירת החמץ המקום מושכר לגוי ופטור הוא מלבודקו בלי שום פקפוק.
