חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
שולחן חתונה

מה עושים במקרה שהכתובה נשכחה או נאבדה ביום החתונה?

הרב מאיר פנחסי - ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: ארצות הברית

שאלה:

שלום וברכה אני רב קהילה בלוס אנג’לס, במסגרת תפקידי הנני מסדר חופה וקידושין לבני הקהילה,
קרה לי פעם ששכחתי להביא איתי כתובה לאולם, ופעם אחרת הזוג הביאו בני הזוג כתובה והיא נאבדה באולם קודם החופה, אם אין לי אפשרות להשיג במשך הלילה כתובה אחרת, כיצד עלי לנהוג?
 

תשובה:

שלום וברכה
אם ניתן להשיג כתובה במשך זמן השמחה, אין לעכב את החופה משום כן, ויערוך את החופה ואח”כ יכתוב כתובה, ובלבד שיקפיד שבני הזוג לא יתייחדו עד כתיבת הכתובה וחתימתה. ואם לא ניתן להשיג כתובה במשך החתונה, יתפיס לה החתן מטלטלין שלו, כגון שעון יקר וכדו’, ששוויו כסך עיקר הכתובה, היינו 120 גרם כסף טהור – לבני ספרד, ולבני אשכנז – 960 גרם כסף, והכל לפי שוויות מחיר הכסף שבאותו הזמן. ואם אין לו סכום זה, יתן לה החתן מעות או צי’ק על שמו כשווי הסכום הנ”ל. ויקבל עליו בפני עדים אחריות אם יאבדו או יוזלו. ואם אין לו מעות או מטלטלין, יתחייב לה סך עיקר הכתובה בקנין גמור בפני ב’ עדים, וכן יעשה אם כבר כתבו כתובה ואבדה במשך החתונה, (ויתחייב לה כסכום הראשון), ואז רשאי להתייחד ואף לבוא עליה, ללא כתיבת הכתובה, ומיד למחרת או בזמן שיהיה לו אפשרות לכתוב כתובה כדת וכדין יעשה כן.
 

מקורות

א) כתב הרמב”ם (פ”י מהל’ אישות הלכה ז’) וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה ואח”כ יהיה מותר באשתו. וכתב הרב המגיד (שם) דמ”ש רבינו קודם כניסה לחופה מפני שהוא סובר דבעינן לכתחילה חופה הראויה לביאה שלא יחסר דבר אפילו מדבריהם. ע”כ. ומשמע דאין איסור בדבר, ולפיכך נקט הר”מ לשון ‘צריך’ לכתוב כתובה, ולא כתב לשון ‘איסור’, דבדיעבד מותר לעשות החופה גם קודם כתיבת כתובה. וכן דייקו הב”ח והח”מ והב”ש (סי’ סו סק”א) מדברי הר”מ.

ולכאו’ צ”ע אמאי בחופת נדה כתב הרמב”ם (בפ”י מהל’ אישות הלכה ב’) דאף בדיעבד לא הוי חופה ומשום דבעינן חופה הראויה לביאה, וכאן מהני בדיעבד. וצ”ל כיון דחיוב כתובה מדרבנן, דבלא”ה אית לה מתנאי ב”ד ואפילו לא כתב לה, וכדאי’ במתני (נא.), ע”כ מהני עכ”פ בדיעבד. וזהו ביאור כוונת הרה”מ שכתב, דלכתחילה בעינן שלא יחסר אפילו דבר מדבריהם. וכ”כ הב”ש (סימן סא ס”ק ג’) דלדעת הרא”ש דלא בעינן חופה הראויה לביאה אין צריך לכתוב הכתובה קודם החופה ואפילו לכתחילה, ולדעת הרמ’ בדיעבד מהני. אלא שבספר שער המלך (חופת חתנים פ”י מהל’ אישות סעיף ו’) הב”ד הפת”ש (סימן סא ס”ק ד’) כתב להוכיח דאליבא דהרמ’ דבעינן חופה הראויה לביאה אין חילוק בין מילתא דאורייתא לדרבנן ואפילו במילתא דרבנן הוי חופה שאינה ראויה. ע”ש. ולפי”ד מ”ש הרמ’ וצריך לכתוב הכתובה קודם כניסתה לחופה, היינו דלהרמ’ לא הוי חופה אם לא כתבו הכתובה קודם לכן.

 

ב). והטור (סימן סו סעיף א’) כתב, אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה. וכלשון זה העתיק מרן השו”ע (שם). וכבר הרגישו בזה הח”מ והב”ש והעירו מלשון הר”מ הנז’. ולענ”ד יש ליישב ולומר דמרן השו”ע דנקט לשון ‘אסור’ הוא בדקדוק, וכוונתו דמלבד מה דבעינן חופה הראויה לביאה, (וזה כבר נתבאר בדבריו לעיל מיניה סי’ סא), יש איסור נוסף להתייחד ללא כתובה, דשמא יבוא עליה ויעבור איסור, דהא אסור להשהות אשתו ללא כתובה כדאי’ (בב”ק פט.), ובכתובות (נז.), והטעם, כיון דהיא לא סמכא דעתה, מאחר וקל יהיה בעיניו להוציאה, ובא לאפוקי משיטת הר”ן (א. מדפי הרי”ף ד”ה או) דהתיר להתייחד קודם כתיבת הכתובה ולא חייש שמא יבוא עליה מכמה טעמי ע”ש. ולפי”ז א”ש למה שינה מלשון הרמ’ שכתב צריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה, דזהו מדין חופה הראויה לביאה, אולם כאן השו”ע בא להשמיענו דין נוסף, דאף ללא החופה יש איסור להתייחד עם כלתו אף שכבר נקדשה ומה”ת מותרת לו, מ”מ איכא למיחש שמא יבוא עליה ונמצא בעילתו בעילת זנות מכיון שלא כתב לה כתובה,  וע”ז שפיר השיג הרמ”א בהגה (סי’ סו ס”א) דיש מקלין להתייחד, ודו”ק. וכן כתב הגר”א בביאורו (ס”ק א’).

 

ג). אף אם נימא דיש ‘איסור’ לעשות חופה קודם כתיבת הכתובה, וכדעת בעל העיטור והובא בר”ן (ריש כתובות דף א. מדפי הרי”ף ד”ה או), וכפשטות לשון הטור והשו”ע, מ”מ החופה לדעת הרמב”ם (פ”י מהל’ אישות הלכה א’) היינו מה שמביאה לתוך ביתו ומתייחד עמה. וכן הוא דעת השו”ע (סימן נה סעיף א’). וראה בספר פרי אדמה ח”ג (די”ד ע”א) מהגאון מו”ה מיוחס ב”ר שמואל, שעלינו לנהוג כד’ הרמב”ם ומרן השו”ע, ולכן בתולה הנישאת בער”ש לא סגי בפריסת הטלית על החתן והכלה אלא צריך לקנותה ע”י שמוליכה החתן לבית הנישואין. ע”ש. ולפי”ז החופה שאנו קוראים האידנא בהעמדת כלונסאות לא הוי בגדר ייחוד לשיטת הרמ’ והשו”ע, ומותר לעשותה קודם כתיבת הכתובה ואף לכתחילה דאין חשש שמא יבעל בכה”ג.

וגם לשיטת הרמ”א (סימן נה סעיף א’) שכתב, דהמנהג פשוט עתה לקראות ‘חופה’ מקום שמכניסים יריעה פרוסה על גבי כלונסאות ומכניסים תחתיה החתן והכלה ברבים ומקדשה שם ומברכין שם ברכת אירוסין ונישואין, ג”כ אין כתיבת הכתובה קודם לכן מעכבת, דהא הרמ”א אזיל כשיטת הר”ן והרמב”ן דפליגי הר”מ, וס”ל שמותר להתייחד קודם כתיבת הכתובה וליכא חשש שמא יבוא עליה. ועוד, דהרמ”א בדרכי משה (סי’ סו ס”א) צידד להקל בזה”ז דאיכא איסור לגרשה בע”כ. וכן מבואר שם בהגה (ס”ג), וע”ש בח”מ ובב”ש.

ועל כן במקום טרחא דציבורא כבנד”ד שיעכבו את כל קהל המוזמנים לשמחה עד שיביאו הכתובה מהבית, יש להקל ולעשות החופה אף ללא כתובה, ובתנאי שיעמדו על המשמר לבל יתייחדו החתן והכלה. ואף אותם הנוהגים לילך מיד לאחר החופה ‘לחדר ייחוד’, בנד”ד לא יעשו כן, אלא ימתינו עד אחר כתיבת הכתובה.

 

ד). אולם נראה דמאחר והרמ”א (סי’ סא סעיף א’) כתב דנוהגים לכתחילה לכתוב הכתובה קודם החופה ואף למ”ד דלא בעינן חופה הראויה לביאה. הרי דמדין מנהגא אתינן עלה. ע”כ טוב לעשות כב’ הפתרונות ההלכתיים שיבוארו להלן, ועצות אלו נכונות וישרות גם אם אבדה הכתובה, ואין באפשרותם להשיג כתובה אחרת באותו הלילה, או שאבדה אחר החופה כפי שמצוי, לדבר ואבאר בעז”ה.

 

ה). הנה בפ”ק דכתובות (דף ז.) רב אמי שרא למיבעל בתולה בשבת, אמרו ליה והא לא כתיבא כתובה, אמר להו אתפסוה מטלטלין. וכן פסק הרמב”ם (בפ”י מהל’ אישות הלכה ט’) וז”ל: וכן אם נתן לה מטלטלין כנגד כתובתה, הרי זה מותר לבעול עד שיהיה לו פנאי לכתוב. וכן פסק השו”ע (אה”ע סי’ סו סעיף ב’) אם אינו יכול לכתוב לה כתובה כגון בשבת, או ששכח לכותבה יכול ליתן לה מטלטלין ויקבל עליו אחריות אם יאבדו או יוזלו, ואז מותר לבעול עד שיהיה לו פנאי לכתוב. והח”מ (ס”ק יא) כתב דדי אם יתפיס כנגד סכום כתובתה מדאורייתא, מאתיים לבתולה ומנה לבעולה, ואין צריך לכלול גם התוספת.

ונראה דהוא הדין דבשעת הדחק מועיל לייחד מעות, ואע”ג דלכתחילה לא מהני, וכדאי’ בכתובות (פב:) בתקנתו של שמעון בן שטח, שלא יתן אדם לאשתו כסף, אלא כל נכסיו יהיו אחראים לכתובתה. וכ”פ השו”ע (סי’ סו סעיף א’). מ”מ בדיעבד לא גרע מיחוד מטלטלין, דהתירו, לפי שכל שהוא לזמן אין חשש שמא יאבדו או יפסדו, ואע”ג דהשו”ע כתב, דצריך במטלטלין לקבל עליו אחריות, היינו כדעת הסמ”ג (עשין מח קכו ע”ב), אולם הרמ’ הרי”ף והרא”ש השמיטו דין קבלת אחריות, ומשום דס”ל דלזמן מועט לא בעינן קבלת אחריות, דלא חיישינן דלמא יפחתו או יאבדו. וכ”כ הב”ש (ס”ק ח’), והגר”א (ס”ק יב). לפיכך נראה דבדיעבד אף אם לא קיבל עליו הבעל אחריות המטלטלין לא מעכב. וה”ה בצי’ק של החתן (עי’ ברמ”א סי’ סו ס”א דבערב קבלן לא מהני, וע”ע בשו”ע סעי’ ה’).  ללא תאריך, שיכולה לפורעו בכל זמן שתרצה, והרי הוא כשטר התחייבות.

 

ו). עוד נראה דבאופן שאין באפשרותו לייחד מטלטלין, או ליתן לידה מעות או צי’ק, יקח ב’ עדים ויעשה קנין בפניהם, שמחייב עצמו ליתן לה מאתיים זוז, וכמ”ש הרמב”ם (פ”י מהל’ אישות ה”ט) אחד הכותב את הכתובה בשטר ואחד שהעידו עליו עדים וקנו מידו שהוא חייב לה מאה או מאתיים, הרי זה מותר. ומפשטות לשון הרמ’ משמע, דאף לכתחילה מהני קבלת קנין בפני עדים, והוי ככתיבת כתובה, וכמו שדייק מדבריו מרן בב”י, וכן סתם בשו”ע (סימן סו סעיף א’) דמהני אף לכתחילה. והטעם כתב הרב המגיד, דסתם קנין לכתיבה עומד והוי כאילו נכתב. וזהו דלא כפי שהבינו המהרי”ק (שורש סד) והטור בדעת הר”מ, דרק בדיעבד מהני קנין בפני עדים, וכן פסק הרמ”א (שם) דאין לסמוך אעדים רק בשעת הדחק ומיד שיהיה לו פנאי לכתוב יכתוב.

ודעת הסמ”ג דרק במקום שלא כותבין כתובה מהני התפסת מטלטלין, אולם במקומות שנהגו לכתוב לא מהני, כיון דהאשה לא סומכת דעתה. והב”ח אחר שנו”נ כתב וז”ל: ולהלכה נראה בעיני עיקר דעכשיו שכותבין כתובה, עידי קנין לא מועילים אפילו ליום או יומיים, אבל התפסת מטלטלין מועיל ליום או יומיים, וכן נוהגים אפילו בשעת הדחק דאין סומכין אעידי קנין אלא בהתפסת מטלטלין, וכן כשנמצאת הכתובה פסולה בעינן התפסת מטלטלין, וכן ראיתי מרבותי והכי נהוג. עכ”ל. אולם הח”מ (סק”ה, וסק”ו) אחר שהביא דברי הב”ח כתב ע”ד, ואין כדאי להוציא דברי הרמב”ם מפשטן, וצידד דאף דהמחמיר תע”ב, אבל כשאין לחתן מטלטלין להתפיס לפי שעה, יכול לסמוך על עדי הקנין, ודלא כהב”ח שהחמיר אף בשעה”ד.

 

ז). ובפרט שיש לצרף בשעת הצורך כגון דא, מ”ש הדרכ”מ (סי’ סו סק”א), והרמ”א (שם ס”ג), דבזה”ז שאין מגרשים בע”כ, יש להקל בדבר כתיבת הכתובה. והתם איירי אפילו אחר בעילה, כ”ש לענין חופה. ואף שאין סומכים ע”ז, מ”מ בזה”ז שע”פ החוק אי אפשר להתגרש אלא ע”פ בית הדין, והם לא יתנו לבעל לגרש בע”כ של האשה. בזה קיל טפי, וכמ”ש בשו”ת ציץ אליעזר חי”ט (סי’ לט בסופו). וכן דעת הגר”ע יוסף זצ”ל הובא בספר משפט הכתובה ח”ז (עמוד קמ).

 

ח). אולם זה פשוט דאפילו אם האשה מוחלת  ומסכימה לשהות עם בעלה ללא כתובה, לא מהני מידי, והאיסור בעינו עומד, כיון שהיא תקנת חכמים לטובת כלל נשות ישראל, ועוד, דמתקנת חכמים לחזק את האישות והנישואין שביניהם וירדו לסוף דעתה, דקל יהיה בעיניו להוציאה ועשו בעילתו בעילת זנות. וכ”כ הב”ש (ס”ק ח’), וע”ע בהפלאה כתובות (ריש דף נז), ופשוט.

 

ט). וגם אם אבדה הכתובה באולם אבל יש ‘העתק כתובה’ בידי הרב המסד”ק כפי שמצוי, והוא מלא וחתום ע”י העדים, אין להקל לכתחילה בזה, ויעשה ככל האמור לעיל, וכן דעת מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, דחלילה לסמוך על הכתובה השניה (‘העתק כתובה’) לענין איסור שהייה. וכן דעת הגר”ש הלוי וואזנר זצ”ל, הביא דבריהם בס’ כתובה כהלכתה להגרש”א שטרן (עמ’ נה), וכ”כ בשו”ת תשובות והנהגות ח”א (סי’ תשס), ובשו”ת לב אריה (סי’ מא), ובשו”ת והרים הכהן ח”ב (סי’ מד). וע”ע בס’ משפט הכתובה ח”ז (עמ’ שנו). ואף שיש מהפוסקים שו בדבר, ועי’ בקובץ מבקשי תורה (קובץ כז עמ’ יד), מ”מ כיון שבנקל מאד להעמיד ב’ עדים ולהתחייב בפניהם, למה לא נחוש לרוב דעות המחמירות בדבר.

שאלה:

שלום וברכה אני רב קהילה בלוס אנג’לס, במסגרת תפקידי הנני מסדר חופה וקידושין לבני הקהילה,

קרה לי פעם ששכחתי להביא איתי כתובה לאולם, ופעם אחרת הזוג הביאו בני הזוג כתובה והיא נאבדה באולם קודם החופה, אם אין לי אפשרות להשיג במשך הלילה כתובה אחרת, כיצד עלי לנהוג?

 

תשובה:

שלום וברכה

אם ניתן להשיג כתובה במשך זמן השמחה, אין לעכב את החופה משום כן, ויערוך את החופה ואח”כ יכתוב כתובה, ובלבד שיקפיד שבני הזוג לא יתייחדו עד כתיבת הכתובה וחתימתה. ואם לא ניתן להשיג כתובה במשך החתונה, יתפיס לה החתן מטלטלין שלו, כגון שעון יקר וכדו’, ששוויו כסך עיקר הכתובה, היינו 120 גרם כסף טהור – לבני ספרד, ולבני אשכנז – 960 גרם כסף, והכל לפי שוויות מחיר הכסף שבאותו הזמן. ואם אין לו סכום זה, יתן לה החתן מעות או צי’ק על שמו כשווי הסכום הנ”ל. ויקבל עליו בפני עדים אחריות אם יאבדו או יוזלו. ואם אין לו מעות או מטלטלין, יתחייב לה סך עיקר הכתובה בקנין גמור בפני ב’ עדים, וכן יעשה אם כבר כתבו כתובה ואבדה במשך החתונה, (ויתחייב לה כסכום הראשון), ואז רשאי להתייחד ואף לבוא עליה, ללא כתיבת הכתובה, ומיד למחרת או בזמן שיהיה לו אפשרות לכתוב כתובה כדת וכדין יעשה כן.

 

מקורות

א) כתב הרמב”ם (פ”י מהל’ אישות הלכה ז’) וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה ואח”כ יהיה מותר באשתו. וכתב הרב המגיד (שם) דמ”ש רבינו קודם כניסה לחופה מפני שהוא סובר דבעינן לכתחילה חופה הראויה לביאה שלא יחסר דבר אפילו מדבריהם. ע”כ. ומשמע דאין איסור בדבר, ולפיכך נקט הר”מ לשון ‘צריך’ לכתוב כתובה, ולא כתב לשון ‘איסור’, דבדיעבד מותר לעשות החופה גם קודם כתיבת כתובה. וכן דייקו הב”ח והח”מ והב”ש (סי’ סו סק”א) מדברי הר”מ.

ולכאו’ צ”ע אמאי בחופת נדה כתב הרמב”ם (בפ”י מהל’ אישות הלכה ב’) דאף בדיעבד לא הוי חופה ומשום דבעינן חופה הראויה לביאה, וכאן מהני בדיעבד. וצ”ל כיון דחיוב כתובה מדרבנן, דבלא”ה אית לה מתנאי ב”ד ואפילו לא כתב לה, וכדאי’ במתני (נא.), ע”כ מהני עכ”פ בדיעבד. וזהו ביאור כוונת הרה”מ שכתב, דלכתחילה בעינן שלא יחסר אפילו דבר מדבריהם. וכ”כ הב”ש (סימן סא ס”ק ג’) דלדעת הרא”ש דלא בעינן חופה הראויה לביאה אין צריך לכתוב הכתובה קודם החופה ואפילו לכתחילה, ולדעת הרמ’ בדיעבד מהני. אלא שבספר שער המלך (חופת חתנים פ”י מהל’ אישות סעיף ו’) הב”ד הפת”ש (סימן סא ס”ק ד’) כתב להוכיח דאליבא דהרמ’ דבעינן חופה הראויה לביאה אין חילוק בין מילתא דאורייתא לדרבנן ואפילו במילתא דרבנן הוי חופה שאינה ראויה. ע”ש. ולפי”ד מ”ש הרמ’ וצריך לכתוב הכתובה קודם כניסתה לחופה, היינו דלהרמ’ לא הוי חופה אם לא כתבו הכתובה קודם לכן.

 

ב). והטור (סימן סו סעיף א’) כתב, אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה. וכלשון זה העתיק מרן השו”ע (שם). וכבר הרגישו בזה הח”מ והב”ש והעירו מלשון הר”מ הנז’. ולענ”ד יש ליישב ולומר דמרן השו”ע דנקט לשון ‘אסור’ הוא בדקדוק, וכוונתו דמלבד מה דבעינן חופה הראויה לביאה, (וזה כבר נתבאר בדבריו לעיל מיניה סי’ סא), יש איסור נוסף להתייחד ללא כתובה, דשמא יבוא עליה ויעבור איסור, דהא אסור להשהות אשתו ללא כתובה כדאי’ (בב”ק פט.), ובכתובות (נז.), והטעם, כיון דהיא לא סמכא דעתה, מאחר וקל יהיה בעיניו להוציאה, ובא לאפוקי משיטת הר”ן (א. מדפי הרי”ף ד”ה או) דהתיר להתייחד קודם כתיבת הכתובה ולא חייש שמא יבוא עליה מכמה טעמי ע”ש. ולפי”ז א”ש למה שינה מלשון הרמ’ שכתב צריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה, דזהו מדין חופה הראויה לביאה, אולם כאן השו”ע בא להשמיענו דין נוסף, דאף ללא החופה יש איסור להתייחד עם כלתו אף שכבר נקדשה ומה”ת מותרת לו, מ”מ איכא למיחש שמא יבוא עליה ונמצא בעילתו בעילת זנות מכיון שלא כתב לה כתובה,  וע”ז שפיר השיג הרמ”א בהגה (סי’ סו ס”א) דיש מקלין להתייחד, ודו”ק. וכן כתב הגר”א בביאורו (ס”ק א’).

 

ג). אף אם נימא דיש ‘איסור’ לעשות חופה קודם כתיבת הכתובה, וכדעת בעל העיטור והובא בר”ן (ריש כתובות דף א. מדפי הרי”ף ד”ה או), וכפשטות לשון הטור והשו”ע, מ”מ החופה לדעת הרמב”ם (פ”י מהל’ אישות הלכה א’) היינו מה שמביאה לתוך ביתו ומתייחד עמה. וכן הוא דעת השו”ע (סימן נה סעיף א’). וראה בספר פרי אדמה ח”ג (די”ד ע”א) מהגאון מו”ה מיוחס ב”ר שמואל, שעלינו לנהוג כד’ הרמב”ם ומרן השו”ע, ולכן בתולה הנישאת בער”ש לא סגי בפריסת הטלית על החתן והכלה אלא צריך לקנותה ע”י שמוליכה החתן לבית הנישואין. ע”ש. ולפי”ז החופה שאנו קוראים האידנא בהעמדת כלונסאות לא הוי בגדר ייחוד לשיטת הרמ’ והשו”ע, ומותר לעשותה קודם כתיבת הכתובה ואף לכתחילה דאין חשש שמא יבעל בכה”ג.

וגם לשיטת הרמ”א (סימן נה סעיף א’) שכתב, דהמנהג פשוט עתה לקראות ‘חופה’ מקום שמכניסים יריעה פרוסה על גבי כלונסאות ומכניסים תחתיה החתן והכלה ברבים ומקדשה שם ומברכין שם ברכת אירוסין ונישואין, ג”כ אין כתיבת הכתובה קודם לכן מעכבת, דהא הרמ”א אזיל כשיטת הר”ן והרמב”ן דפליגי הר”מ, וס”ל שמותר להתייחד קודם כתיבת הכתובה וליכא חשש שמא יבוא עליה. ועוד, דהרמ”א בדרכי משה (סי’ סו ס”א) צידד להקל בזה”ז דאיכא איסור לגרשה בע”כ. וכן מבואר שם בהגה (ס”ג), וע”ש בח”מ ובב”ש.

ועל כן במקום טרחא דציבורא כבנד”ד שיעכבו את כל קהל המוזמנים לשמחה עד שיביאו הכתובה מהבית, יש להקל ולעשות החופה אף ללא כתובה, ובתנאי שיעמדו על המשמר לבל יתייחדו החתן והכלה. ואף אותם הנוהגים לילך מיד לאחר החופה ‘לחדר ייחוד’, בנד”ד לא יעשו כן, אלא ימתינו עד אחר כתיבת הכתובה.

 

ד). אולם נראה דמאחר והרמ”א (סי’ סא סעיף א’) כתב דנוהגים לכתחילה לכתוב הכתובה קודם החופה ואף למ”ד דלא בעינן חופה הראויה לביאה. הרי דמדין מנהגא אתינן עלה. ע”כ טוב לעשות כב’ הפתרונות ההלכתיים שיבוארו להלן, ועצות אלו נכונות וישרות גם אם אבדה הכתובה, ואין באפשרותם להשיג כתובה אחרת באותו הלילה, או שאבדה אחר החופה כפי שמצוי, לדבר ואבאר בעז”ה.

 

ה). הנה בפ”ק דכתובות (דף ז.) רב אמי שרא למיבעל בתולה בשבת, אמרו ליה והא לא כתיבא כתובה, אמר להו אתפסוה מטלטלין. וכן פסק הרמב”ם (בפ”י מהל’ אישות הלכה ט’) וז”ל: וכן אם נתן לה מטלטלין כנגד כתובתה, הרי זה מותר לבעול עד שיהיה לו פנאי לכתוב. וכן פסק השו”ע (אה”ע סי’ סו סעיף ב’) אם אינו יכול לכתוב לה כתובה כגון בשבת, או ששכח לכותבה יכול ליתן לה מטלטלין ויקבל עליו אחריות אם יאבדו או יוזלו, ואז מותר לבעול עד שיהיה לו פנאי לכתוב. והח”מ (ס”ק יא) כתב דדי אם יתפיס כנגד סכום כתובתה מדאורייתא, מאתיים לבתולה ומנה לבעולה, ואין צריך לכלול גם התוספת.

ונראה דהוא הדין דבשעת הדחק מועיל לייחד מעות, ואע”ג דלכתחילה לא מהני, וכדאי’ בכתובות (פב:) בתקנתו של שמעון בן שטח, שלא יתן אדם לאשתו כסף, אלא כל נכסיו יהיו אחראים לכתובתה. וכ”פ השו”ע (סי’ סו סעיף א’). מ”מ בדיעבד לא גרע מיחוד מטלטלין, דהתירו, לפי שכל שהוא לזמן אין חשש שמא יאבדו או יפסדו, ואע”ג דהשו”ע כתב, דצריך במטלטלין לקבל עליו אחריות, היינו כדעת הסמ”ג (עשין מח קכו ע”ב), אולם הרמ’ הרי”ף והרא”ש השמיטו דין קבלת אחריות, ומשום דס”ל דלזמן מועט לא בעינן קבלת אחריות, דלא חיישינן דלמא יפחתו או יאבדו. וכ”כ הב”ש (ס”ק ח’), והגר”א (ס”ק יב). לפיכך נראה דבדיעבד אף אם לא קיבל עליו הבעל אחריות המטלטלין לא מעכב. וה”ה בצי’ק של החתן (עי’ ברמ”א סי’ סו ס”א דבערב קבלן לא מהני, וע”ע בשו”ע סעי’ ה’).  ללא תאריך, שיכולה לפורעו בכל זמן שתרצה, והרי הוא כשטר התחייבות.

 

ו). עוד נראה דבאופן שאין באפשרותו לייחד מטלטלין, או ליתן לידה מעות או צי’ק, יקח ב’ עדים ויעשה קנין בפניהם, שמחייב עצמו ליתן לה מאתיים זוז, וכמ”ש הרמב”ם (פ”י מהל’ אישות ה”ט) אחד הכותב את הכתובה בשטר ואחד שהעידו עליו עדים וקנו מידו שהוא חייב לה מאה או מאתיים, הרי זה מותר. ומפשטות לשון הרמ’ משמע, דאף לכתחילה מהני קבלת קנין בפני עדים, והוי ככתיבת כתובה, וכמו שדייק מדבריו מרן בב”י, וכן סתם בשו”ע (סימן סו סעיף א’) דמהני אף לכתחילה. והטעם כתב הרב המגיד, דסתם קנין לכתיבה עומד והוי כאילו נכתב. וזהו דלא כפי שהבינו המהרי”ק (שורש סד) והטור בדעת הר”מ, דרק בדיעבד מהני קנין בפני עדים, וכן פסק הרמ”א (שם) דאין לסמוך אעדים רק בשעת הדחק ומיד שיהיה לו פנאי לכתוב יכתוב.

ודעת הסמ”ג דרק במקום שלא כותבין כתובה מהני התפסת מטלטלין, אולם במקומות שנהגו לכתוב לא מהני, כיון דהאשה לא סומכת דעתה. והב”ח אחר שנו”נ כתב וז”ל: ולהלכה נראה בעיני עיקר דעכשיו שכותבין כתובה, עידי קנין לא מועילים אפילו ליום או יומיים, אבל התפסת מטלטלין מועיל ליום או יומיים, וכן נוהגים אפילו בשעת הדחק דאין סומכין אעידי קנין אלא בהתפסת מטלטלין, וכן כשנמצאת הכתובה פסולה בעינן התפסת מטלטלין, וכן ראיתי מרבותי והכי נהוג. עכ”ל. אולם הח”מ (סק”ה, וסק”ו) אחר שהביא דברי הב”ח כתב ע”ד, ואין כדאי להוציא דברי הרמב”ם מפשטן, וצידד דאף דהמחמיר תע”ב, אבל כשאין לחתן מטלטלין להתפיס לפי שעה, יכול לסמוך על עדי הקנין, ודלא כהב”ח שהחמיר אף בשעה”ד.

 

ז). ובפרט שיש לצרף בשעת הצורך כגון דא, מ”ש הדרכ”מ (סי’ סו סק”א), והרמ”א (שם ס”ג), דבזה”ז שאין מגרשים בע”כ, יש להקל בדבר כתיבת הכתובה. והתם איירי אפילו אחר בעילה, כ”ש לענין חופה. ואף שאין סומכים ע”ז, מ”מ בזה”ז שע”פ החוק אי אפשר להתגרש אלא ע”פ בית הדין, והם לא יתנו לבעל לגרש בע”כ של האשה. בזה קיל טפי, וכמ”ש בשו”ת ציץ אליעזר חי”ט (סי’ לט בסופו). וכן דעת הגר”ע יוסף זצ”ל הובא בספר משפט הכתובה ח”ז (עמוד קמ).

 

ח). אולם זה פשוט דאפילו אם האשה מוחלת  ומסכימה לשהות עם בעלה ללא כתובה, לא מהני מידי, והאיסור בעינו עומד, כיון שהיא תקנת חכמים לטובת כלל נשות ישראל, ועוד, דמתקנת חכמים לחזק את האישות והנישואין שביניהם וירדו לסוף דעתה, דקל יהיה בעיניו להוציאה ועשו בעילתו בעילת זנות. וכ”כ הב”ש (ס”ק ח’), וע”ע בהפלאה כתובות (ריש דף נז), ופשוט.

 

ט). וגם אם אבדה הכתובה באולם אבל יש ‘העתק כתובה’ בידי הרב המסד”ק כפי שמצוי, והוא מלא וחתום ע”י העדים, אין להקל לכתחילה בזה, ויעשה ככל האמור לעיל, וכן דעת מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, דחלילה לסמוך על הכתובה השניה (‘העתק כתובה’) לענין איסור שהייה. וכן דעת הגר”ש הלוי וואזנר זצ”ל, הביא דבריהם בס’ כתובה כהלכתה להגרש”א שטרן (עמ’ נה), וכ”כ בשו”ת תשובות והנהגות ח”א (סי’ תשס), ובשו”ת לב אריה (סי’ מא), ובשו”ת והרים הכהן ח”ב (סי’ מד). וע”ע בס’ משפט הכתובה ח”ז (עמ’ שנו). ואף שיש מהפוסקים שו בדבר, ועי’ בקובץ מבקשי תורה (קובץ כז עמ’ יד), מ”מ כיון שבנקל מאד להעמיד ב’ עדים ולהתחייב בפניהם, למה לא נחוש לרוב דעות המחמירות בדבר.

תגובה אחת

  1. I’ve been surfing оnline more than 4 hours today, yet I never found any
    interesting article like yours. It is pretty worth enough for
    me. Personally, if all web owners and bloggers mаde good content as you did,
    the net will be much more usefuⅼ than eveг befοre.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש