מה מברכים על חביתה?

מקורות ונימוקים:

חביתה הינה ביצה מטוגנת, לפיכך ברכתה “שהכל נהיה בדברו”.

כפי המבואר במשנה ובגמרא בברכות דף מ: בזה”ל, ועל דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. ובגמרא שם איתא, תנו רבנן על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמות חיות ועופות ודגים אומר שהכל נהיה בדברו על החלב ועל הביצים ועל הגבינה אומר שהכל וכו’.

כך גם פסק השולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ר”ד איתא בזה”ל, על דבר שאין גדולו מן הארץ, כגון: בשר בהמה, חיה ועוף, דגים, ביצים, חלב, גבינה, וכו’ מברך שהכל נהיה בדברו.

אכן כל האמור הוא כאשר אוכל את החביתה בפני עצמה, אולם כאשר אוכלה עם לחם, מברך המוציא לחם מן הארץ על הלחם ופוטר בזה גם את החביתה, לכן כאשר אוכל את החביתה עם הלחם לא יברך על החביתה.

שהרי קיימ”ל מברך על העיקר ופוטר את הטפל, כדברי המשנה בברכות מ”ד. וכפי שפסק השולחן ערוך אורח חיים סימן רי”ב סעיף א’, כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. לא מיבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל, אלא אפי’ כל אחד לבדו, ואפילו פת שהוא חשוב מכל, אם הוא טפל כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו, מברך על הדג ופוטר הפת, כיון שהוא טפל.

מעבר לכך, כיון שהחביתה מוגדרת כבאה בתוך הסעודה, גם כאשר אוכלה בפני עצמה בלא קשר ללחם, אם אוכלה בתוך הסעודה אין צריך לברך עליה, כפי שכתב השולחן ערוך או”ח סימן קע”ז סעיף א’.

דברים הבאים בתוך הסעודה, אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון בשר, דגים, ביצים, ירקות, גבינה, דייסא ומיני מלוחים, אפי’ אוכלם בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם, כי ברכת המוציא פוטרתן.