מה זה שובבי”ם? ותיקון שובבי”ם?

הרחבה ומקורות:

מדוע ימי השובבי”ם דווקא מסוגלים ל”תיקון” עוון זרע לבטלה?

מקור הדברים הוא מדברי רבינו האריז”ל בכמה דוכתי (כגון שער רוח הקודש תיקון כ”ז דף י”ז ע”ג ועוד), ונביא בזה תמצית דבריו שבשער הפסוקים פרשת שמות (בהתאמה למוזכר בשאר המקומות מכתבי האריז”ל), ששם ביאר בארוכה מהיכן יצא הכח הסגולי של ימים אלו לתיקון העוון הנ”ל:

הנה בגמ’ בעירובין דף ח”י ע”ב נאמר, שלאחר חטא עץ הדעת, אדם הראשון עשה תשובה וישב בתענית מאה ושלשים שנה, ובאותם השנים פרש מאשתו (כחלק ממעשה התשובה), אך פרישה זו היתה טעות בידו, כי במשך אותם השנים אירע לו באונס זרע לבטלה. ועל זה מבאר האריז”ל, שלאחר רצח הבל ע”י קין, היה הבל אמור לחזור בגלגול בתור שת, אך כיון שאדם הראשון פרש מאשתו כל אותם ק”ל שנים, ענפים מנשמת הבל התחילו לצאת מאדם הראשון באותם טיפות קרי, ונטמעו ב”קליפות” (=כחות הסטרא אחרא) כיון שהיה הזרע לבטלה (כיון שכאשר יש זרע לבטלה, יורדים עם הזרע נשמות קדושות שכביכול נתפסות “בשבי” ע”י הסטרא אחרא), ואח”כ אדם חזר לאשתו והוליד בקדושה את שת שהוא עיקר נשמתו של הבל. וכיון שהיה צורך להציל את אותם נשמות הקדושות דשורש הבל שנטמעו בקליפות בעוון שז”ל (=שכבת זרע לבטלה), נצרכו אותם נשמות לחזור בגלגול כמה פעמים עד שנזדככו[1], ואח”כ החלקים הטובים של נשמות אלו נתגלגלו בבני ישראל שהיו בשיעבוד מצרים, והחלקים הרעים שבנשמות אלו נתגלגלו בערב רב שהיו במצרים, ונזדככו בני ישראל בעבודת פרך שבמצרים (ונענשו בגזירת “היאורה תשליכוהו” מחמת עוונות דור המבול דנידונו במים, ונענשו בגזירת “בחומר ובלבנים” מחמת עוונות דור הפלגה שבנו את המגדל, והמפרשים מוסיפים שנענשו בשחיטת התינוקות למרחץ פרעה בעבור עוונות אנשי סדום, כי אמרו חז”ל (אבות ה’ ח’) שמחמת עיוות הדין באה החרב לעולם), ולאחר ק”ל שנה מתחילת שיעבוד מצרים (כנגד ק”ל שנים שפרש אדם מחוה עד שהחזירה), עמרם (שהיה גלגול אדם הראשון) החזיר את יוכבד (שנתעברה מנשמת חוה) לאחר שפירש ממנה, והולידה את משה רבינו שהיה גלגול שת שהוא גלגול הבל (משה ראשי תיבות מ’שה ש’ת ה’בל), והוא היה מתוקן לגמרי (שנאמר בשמות ב’ ב’: “ותרא אותו כי טוב”), כי החלק הרע שלו נפרד לגמרי והוא בלעם הרשע שהיה החלק הרע שבהבל. ונמצא שבדור ההוא נשמת הבל ירדה בארבעה חלקים עיקריים: נשמת משה שהוא החלק הטוב, בני ישראל שהם הענפים של החלק הנקרא משה, בלעם שהוא החלק הרע של נשמת הבל, והערב רב שהם הענפים של החלק הנקרא בלעם[2]. ולכן דוקא משה רבינו היה צריך להוציא את עם ישראל ממצרים, כי כל הדור ההוא היו ענפים מנשמתו, אלא שמשה רבינו טעה לקרב ולהוציא גם את הערב רב, מפני שרצה לתקן את ניצוצות הקדושה שנותרו עדיין עצורים בתוך החלקים הרעים ההם, כי כאמור היו אותם הניצוצות מנשמת משה רבינו (“כי שחת עמך” – עמו של משה רבינו), ועדיין לא היה אפשר לתקנם כי היו אחוזים מאוד בקליפות. ומחמת שקירב אותם משה רבינו, נתערבו ונדבקו באחיהם בני ישראל, וצריכים בירור רב במשך הדורות כדי להפרידם בחזרה, ומלאכת הבירור תבוא לידי סיום רק בעת הגאולה בב”א.

ומעתה מבאר רבינו האריז”ל, שכיון שעיקר התיקון של חטא זרע לבטלה של אדם הראשון נעשה בשיעבוד מצרים וביציאת מצרים, הזמן שקוראים בתורה את הפרשיות העוסקות ביציאת מצרים (מפרשת שמות ועד פרשת משפטים) הוא זמן מסוגל לתיקון עוון הוצאת זרע לבטלה אצל כל אחד.

ובשל”ה הק’ פרשת שמות כתב להטעים עוד מדוע דוקא פרשיות אלו הם המסוגלות לתיקון מידת היסוד: “הן שמונה פרשיות של שובבי”ם ת”ת. פרשת שמות מענין גליות וסיגופים [של] ישראל, ‘וימררו את חייהם’ וגו’ (שמות א, יד), וכל עבודה קשה וגו’ היה למירוק וזיכוך, והיא התשובה הנגלית. פרשת וארא שם יתבאר התשובה שהיא בלב שלם, שהיא מדת אמת כמו שנבאר. פרשת בא שם תתבאר ענין העבודה. פרשת בשלח שם תתבאר ענין התפלה. פרשת יתרו שם מתן תורה. פרשת משפטים שם מתן הדינין. פרשת תרומה שם נדבת הלב הנכלל בצדקה. פרשת תצוה בעשיית בגדי כהונה לאהרן איש חסיד, שם יתבאר גמילות חסדים. וסימנא מילתא, כי אלו התיבות של שובבי”ם ת”ת, רומזים לארבע חומות תשובה תפלה צדקה תורה, כי ‘שובבים’ רמז ל’שובו בנים שובבים’ (ירמיה ג, יד), ובמה, בתיבת ת”ת, ראשי תיבות תשובה תפלה וגם ראשי תיבות תלמוד תורה, וגם תיבת ת”ת הוא לשון נתינה רומז לצדקה. עכ”ד.

תיקון שובבי”ם (תעניות ועוד)

הצורך בתיקון

הנה בענין העוון זה של זרע לבטלה, מבאר האריז”ל  (שערי קדושה ח”ב שער ח’ עפ”י הזוה”ק פרשת ויחי דף רי”ט ע”ב), שלא מספיק תשובה ויום הכיפורים, אלא מלבד התשובה ויום הכיפורים יש צורך גם ב”תיקון” (וגם אדם זקן וצדיק, שאינו חוטא בעניינים אלו כלל, נזקק לעסוק בתיקון על חטאים אלו, כי אי אפשר שלא חטא מעט בשוגג או באונס בימי בחרותו טרם נישואיו), וכאמור לעיל הזמן שהתיקון פועל ביותר הם ימי השובבי”ם מידי שנה בשנה.

מהו התיקון שיש לעשות בשובבי”ם?

בטרם נזכיר מה שכתבו הפוסקים ורבינו האריז”ל בענין מספר התעניות שצריך האדם להתענות בעבור עוון הוצאת זרע לבטלה, מה שעלול להראות כ”מופקע” לגמרי אצל הקוראים, נקדים בזה מה שכבר כתב המקובל הגדול מוהר”ר חיים שאול דוויק הכהן זלה”ה בספרו בניהו בן יהודיע, בהקדמה לחלק תיקוני הנפש, שבדורות אלו ירדה חולשה לעולם, ולכן עתה כמעט ואין מי שיכול לעשות כסדר התעניות שתיקן רבינו האריז”ל, ולכן מתענים יום אחד, ושאר התעניות פודים בצדקה, וכמו שתיקן ג”כ רבינו יוסף חיים מבבל זלה”ה ועוד. וענין זה של פדיון התעניות יבואר יותר בארוכה להלן בעהי”ת, וכעת נפנה לעיין במקורות מה נאמר בדורות קודמות על התעניות לתיקון עוון זה (ויש בזה משמעות מעשית גם לדור שלנו, כדי לדעת חומרת העוון הנורא הזה, וגם כדי לדעת כמה תעניות עלינו לפדות בצדקה).

הנה בספר לקט יושר ח”א עמ’ קטז ענין א’ כתב שהיה המנהג באושטריך (בשנה מעוברת) להתענות ח’ ימים במהלך ימי השובבי”ם ת”ת (כל יום חמישי), והביא שכן היה נוהג רבו בעל התרומת הדשן ז”ל להתענות באותם ח’ ימים (והוסיף: “אף על גב שיכול ליתן ד’ פשיטים לצדקה, והוי פטור להתענות” עכ”ל). עיי”ש. וכן מוזכר בספר המנהגים להרב אייזיק טירנא, בסדר פורים, שיש מתענים שובבי”ם ויש מתענים שובבי”ם ת”ת. ע”ש. ומנהגים אלו הובאו בלבוש או”ח ריש סי’ תרפ”ה ובמג”א שם ושאר אחרונים שם.

וישנם מרבותינו הקדמונים שכתבו שהתיקון לחטא זרע לבטלה הוא ארבעים תעניות (ספר חסידים סי’ קע”ו, אורחות צדיקים שער התשובה, מנורת המאור פ”ג סדר התשובה, ועוד).

אך רבינו האריז”ל (אשר דבריו עפ”י גילוי מאליהו הנביא זכור לטוב) בשער רוח הקודש דרוש ג’ (דף ח”י ע”ג) אמנם חיזק את הענין הארבעים תעניות הנ”ל מ”מ כתב שנכון יותר להוסיף עוד ארבעים וארבע תעניות כיון שלכל חטא של זרע לבטלה יש צורך בפ”ד (84) תעניות, וז”ל: “ענין השובבי”ם הנודעים ר”ל שיש מנהג קדום בכל ישראל להתענות מ’ יום רצופים, [שהם מ’ יום] שיש מן יום הראשון של פרשת שמות עד פרשת תרומה וקצת מן תצוה, וכו’. והנה עיקר התענית בהם במ’ ימים אלו לא נתקנו אלא על עון הקרי, וימים אלו מסוגלים להתענות בהם על הקרי יותר מכל ימות השנה, וטעם הדבר יתבאר לך ממה שביארנו בענין גלות מצרים וכו’. גם דע כי עיקר אלו התעניות נתקנו בימים אלו לכפר על עוון שכבת זרע לבטלה, שעליהם כתיב שוחטי הילדים וגו’ (ישעיה כ”ז). ומה שצריך לכוין בתעניות הנז’ וכו’[3]. גם צריך שיתענה פ”ד ימים רצופים כנגד שם של מ”ב שהוא סוד הזווג והטפה העליונה שהם מ”ב זווגים והם פ”ד כי כל זווג כולל שנים וכו’. וטוב הוא שיתענה מ’ יום הנז’ של כל ימי השובבים ואח”כ יתענה עוד מ”ד יום אחרים להשלים הפ”ד יום הנז’. גם טוב הוא שיתן פרוטה אחת לצדקה קודם התפלה בכל יום מימי תעניותיו, ויכוין לתקן מה שגרע וחיסר מן הצדיק העליון אל המלכות. גם צריך שיזהר משם ואילך שלא לשמש מטתו אלא אחר חצות לילה, ולשהות על הבטן עד שיכלו כל טיפות זרע, ושלא להשיח עם האשה בדברי בטלה בעת הזווג.” עכ”ל (והאריך שם בענין הכוונות שיש לכוין עפ”י הסוד, וגם בכוונות שיש לכוין, לצורך זה, בעת אמירת ברכת המפיל ומזמור “יושב בסתר” לפני השינה עיי”ש).

ומה שכתב האריז”ל להענות פ”ד ימים “רצופים”, הכוונה היא שאוכל בלילות ומתענה בימים. אך אם מתענה שני ימים רצופים ממש דהיינו ארבעים ושמנה שעות ברצף, כתב מוהרח”ו בשער רוח הקדש דרוש ג’ דף ו’ ע”ג ד”ה כוונת (וכן מהר”ש בן מוהרח”ו בספר חיים שניים ישלם חי’ או”ח סוף סי’ תקס”ז) דתענית כזה עולה לו למנין ז”ך (27) תעניות. ועפי”ז כתב מרן החיד”א בציפורן שמיר סי’ ו’ אות צ’, שהסדר הטוב הוא שבימי השובבי”ם יעשה תענית של ארבעים ושמנה שעות ברצף, ואחרי כמה ימים שוב תענית כזה, וממילא יחשב לו שהתענה כבר חמישים וארבע תעניות, ואז שאר השלושים תעניות שחסר לו יתענה כל פעם יום (בלי לילה) בתוך תקופת ימי השובבי”ם, ובזה נמצא שמשלים הכל בתוך התקופה המסוגלת. וע”ע בשו”ת תורה לשמה סי’ תי”ז בענין זה. ומ”מ דעתו דעת עליון של עט”ר מרן רבינו עובדיה יוסף זלה”ה, דבימינו שירדה חולשה לעולם, יש חשש סכנה להתענות ב’ ימים ברצף, ולכן הורה בשיעור במוצאי שבת פרשת בלק שנת תשנ”ו (נדפס בספר שיעורי מרן הראש”ל ח”א עמ’ תס”ג) דמי שרוצה להתענות ב’ ימים לילה ויום ברצף בימי השובבי”ם וכיו”ב, צריך לעשות שאלת רב.

ומלבד התעניות, יש גם סדרי לימוד ותפילה שתיקנו המקובלים ז”ל לתיקון עוונות אלו. רבינו הרש”ש תיקן סדר ווידוי ותפילה מיוחדים עם כוונות עפ”י הסוד, מכונה ה”עננו” של הרש”ש – ונבאר זאת בהמשך בעהי”ת.

מי שחטא הרבה פעמים, מה יעשה?

והנה שיעור פ”ד תעניות הוא למי שחטא פעם אחת, אך מי שחטא פעמים הרבה (ואפשר אפי’ לא יודע כמה פעמים חטא), כמה פעמים עליו להתענות? [וכן למי שלא יכול להתענות הרבה, כמה תעניות עליו לפדות?]

יש בזה כמה שיטות: יש אומרים[4] דיש להצריך פ”ד תעניות על כל פעם ופעם, ואפילו עד מאה פעמים. ויש אומרים[5] שמספיק פעם אחת פ”ד תעניות לכל הפעמים שחטא, כי אחרת לא תהיה אפשרות לעשות תשובה. ויש אומרים שצריך פעמיים[6]. ויש אומרים[7] דסגי להתענות (לפדות) סדר פ”ד תעניות ג’ פעמים על כל מה שחטא. ובספרים שהדפיסו את ה”עננו של הרש”ש” (ראה לקמן) נאמר להתענות ה’ פעמים, אבל מטעמא אחרינא ואכמ”ל. וע”ע בספר בניהו (להמקובל הג”ר בניהו יששכר שמואלי שליט”א) עמ’ ש”ו, שנשאל בהנ”ל, ומה שכתב בזה עיי”ש.

מי שתורתו אומנותו, אין לו להתענות כלל

אלא דמי שעוסק בתורה, כגון בחורי ישיבות ואברכים ומלמדי תשב”ר, אינם בכלל כל הנ”ל. וכמבואר בשו”ע או”ח סי’ תקע”א סע’ ב’ פסק, שאין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים, ורק בתעניות שהצבור מתענים לא יפרוש עצמו מהם, ע”כ. ובביאור הלכה שם (ד”ה ת”ח), הביא מ”ש השל”ה בשם ספר חרדים שמצא בתוך כת”י האריז”ל, שכל מה שתמצא בדברי ראשונים סיגופים ותעניות לכפרת עונות, לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה, אבל מי שתורתו אומנותו ויודע דעת ויראת ה’, זאת היא תקנתו לעסוק בתורה, ולא יחלש, ולא יתבטל מלימודו. וכ”כ מרן החיד”א בכסא רחמים על אבות דר’ נתן פרק ל’. וע”ע בהערה[8].

וכתב כל זה מרן מלכא זלה”ה בשו”ת שו”ת יביע אומר ח”א חיו”ד סוף סי’ י”ד, דהעוסקי תורה אין להם להתענות כמו הגאון זרע אמת חאו”ח סי’ פ”ט, והלא עיקר התשובה עזיבת החטא, והתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא, ואין לך מדה טובה הימנה, והיא מכפרת אפילו על עבירות חמורות, וכמו שאמרו חז”ל במנחות דף ק”י דכל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם, וכו’ ואף לענין העוון החמור של הוצאת ז”ל דינא הכי, כמו שמסיים בזוה”ק שהתורה מגינה ומכפרת עליו, עיי”ש.

וכתב נמי להדיא לענין תיקון שובבי”ם בשו”ת יביע אומר ח”ב חאו”ח סי’ כ”ח אות י”ב, שאין לת”ח להתענות בשובבי”ם, מפני שממעט במלאכת שמים, וגם בלא”ה התורה מכפרת, עיי”ש.

ובעניי הארכנו בפרט זה בספרי הקטן ללקוט שושנים ח”ב סי’ ד’ עמ’ רצ”ט ואילך, ומייתינן שם דברי הגאון מהרש”ק ושאר אחרונים בנידון דנן, קחנו משם. ושם בהערה כ”ח כתבנו לבאר בדלותינו, דבזה”ז שירדה חולשה לעולם ביותר, גם רבינו האריז”ל מודה לזה, עיי”ש.

ומ”מ יתכן דאף לדעת מרן הגאון יביע אומר, אם האברך נכספה וגם כלתה נפשו להתענות פעם אחת בלבד, ולפדות את שאר התעניות, אפשר שהרשות בידו.

דין פועלים, אם יכולים להתענות בשובבי”ם

ואף לענין פועלים, העלה מרן הגרע”י זלה”ה דאינם יכולים להתענות בימי השובבי”ם, משום גזל של המעסיק, מפני שהפועל נחלש. וז”ל בשו”ת יביע אומר ח”ב חאו”ח סי’ כ”ח אות י”ב: “אלא שבכל הצומות שאינם חובה כגון תענית שובבי”ם וכיו”ב, אין להם לת”ח או מלמדי תינוקות או פועלים להתענות, שממעטים במלאכת שמים, או משום חשש גזל. וע’ בברכ”י (סי’ תקעא סק”ב), שאפילו למי שמחמיר לת”ח שחטא, שצריך להתענות לכפרת עונותיו. אין להחמיר במלמדי תינוקות כיון שממעט בלימוד התינוקות דחשיב טובא. וגם הוי גזל הרבים. ע”ש. ונראה דהוא הדין לפועלים ופקידים דאיכא חשש גזל. וכדאיתא בירושלמי (פ”ז דדמאי) הנ”ל. וע”ע במג”א (סי’ תקעא סק”ג) ובשאר אחרונים. וכו’.” עכ”ל.

ומי שלא מתענה כאמור, עכ”פ גם לא ירוץ אחרי תענוגות המאכלים בפרט בימים אלו, וכבר הזהיר על כך המלאך למרן הב”י בספר מגיד מישרים פרשת בשלח, עיי”ש. וברכי יוסף או”ח סי’ תרפ”ה סק”א כתב וז”ל: “ובימים אלו, הוא תיקון גדול לקדש עצמו במותר לו”. עכ”ל.

פדיון התענית

בהלכה ישנו מושג של “פדיון תענית” (כאשר אינו תענית ציבור, אלא תענית שאדם רוצה לקבל על עצמו לכפר על עוונותיו), והיינו שיתן כסף לצדקה, וכמו שכתב הרמ”א ז”ל בשו”ע הלכות תענית סי’ תקס”ח סע’ ב’: “יש אומרים שאם מצטער הרבה בתעניתו, יכול לפדותו בממון” עכ”ל. והניף ידו גם באו”ח סי’ של”ד סע’ כ”ו ביו”ד סי’ קפ”ה סע’ ד’. וכן לענין השובבי”ם, העלה מרן החיד”א בספר יושב בסדר סי’ ג’, דמי שאנוס ואינו יכול להתענות פ”ד תעניות מחמת בריאותו, יפדה בממון לצדקה את הפ”ד תעניות, ויתענה רק יום אחד[9]. וכבר הזכרנו לעיל מדברי המקבל מוהר”ר שאול דוויק הכהן זל”ה שבדורות האלו שירדה חולשה לעולם, כמעט ואין מי שיכול להתענות ככל הסדר שתיקן האריז”ל, ומוכרחים כולם לפדות את התעניות. וע”ע בסמוך שנביא כן מפסוקים נוספים.

וכן נמי מי שתורתו אומנתו, שכבר הזכרנו דעתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זלה”ה שאין להם לעשות תעניות לבל יפגעו בכמות ואיכות לימוד התורה (שסוף סוף מכפר יותר מתעניות כנ”ל), א”כ הנכון הוא לעשות “פדיון” של הפ”ד תעניות ע”י נתינת צדקה, אלא שאלו יעשו את הפדיון אפי’ בלי תענית יום אחד וכנ”ל.

[ובכה”ח סופר או”ח סי’ קי”ט סקט”ו כתב לערער אם מועיל פדיון לאנוס כמו אילו היה יכול להתענות בפועל, ומסיק דאינו אלא “מאי דאפשר לתקן מתקנינן” כיון שאי אפשר להתענות. וי”ל ע”ד, דהרי אמרו חז”ל בברכות דף ו’ ע”א חשב אדם לעשות צוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה (וראה נא בספרי הדל ללקוט שושנים ח”ב סי’ ד’ הערה י”א לגבי “כאילו” עשאה האמור בזה, אי הוי כעשיה בפועל ממש, עיי”ש ואכמ”ל), ועיין לבושי שרד סי’ של”ד סע’ ט”ו דמי שהיה חולה ונצרך לאכול ביום הכיפורים בכל זאת נתכפרו לו העוונות (אם כי יש לחלק, דהתם עיצומו של יום מכפר ולאו דווקא התענית, משא”כ בשובבי”ם)].

סכום הפדיון של כל תענית:

במקום אחר הבאנו בס”ד את שיטות המקובלים בענין מהו הסכום הנדרש לתת עבור פדיון פ”ד תעניות, והבאנו שעפ”י דעת רבינו הבן איש חי, הסכום המינימלי הוא 252 ש”ח. ושם מתבאר שכיון שפ”ד תעניות הם בעצם כנגד פעם אחת שחטא, יש לתת לפחות ג’ פעמים (והמקובלים ממליצים על ה’ פעמים) את הסכום הנדרש.

נוסח פדיון התענית

ובעת פדיון התענית, חיבר מרן החיד”א נוסח מיוחד לומר בעת הפרשת הצדקה לשם פדיון.

לאיזה מטרה לתת את כספי פדיון התעניות?

תמיד הצדקה המובחרת ביותר, היא הצדקה להחזקת אברכים תלמידי חכמים (שהם העניים המובחרים), כמו שהבאנו במקום אחר דברים מפורשים מדברי מרן השולחן ערוך והפסוקים זצ”ל. ובשו”ת דברי יציב (חלק אה”ע סי’ מ”א) לאחר שהזכיר דברי הזוהר הקדוש, שחטא זרע לבטלה קשה מאוד לכפר עליו, כתב וז”ל: “ועכ”פ בצדקה לתלמידי חכמים שיעסקו בתורה, יוכל לכפר על הכל.” עכ”ל.

וראה בדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זלה”ה בתשובה כת”י מתאריך י”ב טבת תשל”ב (נדפסה בקובץ בית הלל ספר הזכרון עמ’ פ”ז), שכספי פדיון תענית יכול לתת למוסדות תורה.

עננו של הרש”ש

לימים שמתענים בשובבי”ם, תיקן רבינו הרש”ש סדר “עננו” מיוחד לומר בתוך ברכת “שמע קולינו” (עושים זאת בדרך כלל בציבור של מתענים, ואז בחזרת הש”ץ מוסיפים את ה”עננו” המלא). מי שמתענה ממש כל הפ”ד תעניות, אמנם קורא כל יום את העננו של הרש”ש, אבל בלי הכוונות, ואילו הכוונות קורא ביום האחרון. אך אם עושים יום אחד תענית ושאר הימים פודים בצקה, קוראים את העננו עם הכוונות ביום התענית. (ובענין אם קוראים בס”ת בציבור המתענים בשובבי”ם, ראה בזה תשובת הרב דוד בר אושר בביאור משנתו האחרונה של מרן רבינו עובדיה יוסף זלה”ה).

ולגבי מי שלא מתענה באותו יום אלא רק פודה תעניתו, האם יכול לומר ה”עננו” של הרש”ש עם הכוונות בהתאמה (כלומר לדלג המקומות שמוזכר בהם שהיום מתענה, ולומר שפודה את התענית), יש בזה חילוקי דעות בין המקובלים, והכף החיים סופר זלה”ה כתב בזה שיש חשש שפוגם ח”ו ואכמ”ל. והקובל הגאון רבי יעקב עדס שליט”א כמה פעמים היה שליח ציבור אצלנו בבית מדרשנו ברכת אברהם, ואמר את העננו של הרש”ש עם הכוונות (אך לא ב”שמע קולינו” אלא בסיום תפילת י”ח), למרות שהוא עצמו לא היה שרי בתענית באותו יום.

עננו של הרש”ש – נוסח מקוצר, עבור מי שאינו יודע לכוין כוונות

המתענה, בתפילת העמידה לפני סיום ברכת “שמע קולינו”, כשאומר “חננו ועננו ושמע תפילתנו”, יוסיף ויאמר:

עננו אבינו עננו ביום תעניתנו זה. כי בצרה גדולה אנחנו, בהעלותנו על לבבנו את אשר הכעסנוך, דוה לבנו בקרבנו ויתר ממקומו, נפלו פנינו ותצלנה אזנינו, כי אין מספר לילדי זנונים אשר גדלנו ורוממנו והם פשעו בנו, גם בכנפינו נמצאו דם נפשות אביונים נקיים, והנה דמעת העשוקים לבי לבי על חלליהם מעי מעי על הרוגיהם מה נעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה נשיבנו אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, כי חטאנו עוינו פשענו לפניך והוצאנו שכבת זרע לבטלה בידים ובמזיד בחשבנו בזכר ובאשה, וגם בחלום הלילה ועתה נדבה רוחנו לשוב בתשובה שלמה ולא נשוב עוד לכסלה. ואנחנו מתחרטים על כל מה שחטאנו עוינו פשענו לפניך ובפרט על מה שהשחתנו זרעינו לבטלה ומקבלים עלינו לא לשוב לכסלה עוד.

אנא ה’ עשה למען שמך הגדול ולמען תורתך הקדושה, ולמען רחמיך וחסדיך, ותמחל ותסלח ותכפר לכל חטאותי ועונותי ופשעי שחטאתי עויתי ופשעתי לפניך, ותתקן את כל אשר עותתי, והאר כל שמות הקדש שפגמתי בהם, ותלקט כל נצוצי הקדושה אשר פזרתי, וישוב הכל לאיתנו הראשון ולא ידח ממנו נדח.

רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך ה’ אלהי ואלהי אבותי, שהקרבתי לפניך חלבי ודמי בתעניתי, והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי. ויהי רצון מלפניך ה’ אלהי ואלהי אבותי, שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך חלבי ודמי שנתמעט בתעניתי בלילה וביום, לתקן מה שפגמתי במיין דכורין ובמיין נוקבין שהם סוד שני מספר מ”ב, ויתעלו למעלה במקום הראוי להם, כי כן חל”ב ד”ם עולה מספר שני מ”ב.

ויהי רצון מלפניך ה’ אלהינו ואלהי אבותינו, שימשך בשם הוי”ה דמלוי ההי”ן העולה מספר ב”ן אשר במלכות, ארבעה ושמונים אותיות שיש בהוי”ה דמלוי העולה ע”ב, ובהוי”ה דמלוי העולה ס”ג, ובהוי”ה דמלוי העולה מ”ה, ובמלוי דמלוי שלהם, וכל אלו הארבעה ושמונים אותיות ימשכו אל המלכות עקרת הבית, שהיא אות ה”ה אחרונה שבשם הוי”ה, וגם יתקנו ויתעלו ארבע אותיות אחה”ע שהם עולים פ”ד. ויתקנו ויתעלו חמשה חסדים וחמשה גבורות שהם מין דכורין ומיין נוקבין:

או’ר זרו’ע לצדי’ק ו’לישרי ל’ב שמח’ה. ק’בל ר’נת ע’מך ש’גבנו ט’הרנו נ’ורא (ר”ת קרע שטן). אנא בכח שם (קרע) החתום בסוף אור זרוע לצדיק, קרע ממלכת הרשעה כלה, וכל הטפות שיצאו ממני לבטלה בין באנס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד שלא במקום מצוה, בכח שם (קרע) יהיה עקר, לעקר נטע נצוצות הקדושה אשר בתוך עמקי הקלפות, ח’יל ב’לע ו’יקיאנו (ר”ת חב”ו) מבטנו יורישנו אל.

והנצוצות הקדושים המה יעשו ער”ק לברוח מתוך הקליפה, ולעלות עד צדיק יסוד עולם, כי הוא  רק”ע נשמה יקבל ש”ע אורות והדרת פנים העליונים, והנפש הקדושה היא מוצאת ונטהרת מכל דבר רע ותעשה טוב, ולישרי לב שמחה, צדיק וטוב לו, גם ה’ יתן הטוב וארצנו תתן יבולה, נ’א ג’בור ד’ורשי י’חודיך כ’בבת ש’מרם (נג”ד יכ”ש). אל תפן אל רשענו ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו היה נא קרוב לשועתינו, יהי נא חסדך לנחמנו, טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע.

[ואז ממשיך באמירת “שמע קולינו”: “כי אתה שומע תפילת כל פה ברוך וכו'”].

נוסחאות אחרות של תיקון

ויש שתיקנו סדרים שמתאימים יותר “לכל נפש” (כלומר גם למי שאינו בקי בכוונות הסוד כולי האי), וכגון הסדר שתיקן מוהר”ח פלאג’י זלה”ה בספרו עתרת החיים סי’ מ”ג וסי’ מ”ד, והגאון ריש גלותא דבבל הרי”ח הטוב בעל ה”בן איש חי” זלה”ה בספרו רפואת הנפש, ובספרו לשון חכמים ח”א סי’ ע’, ושם ח”ב סי’ א’, ועוד. [וישנו גם נוסח קצר מאוד ממרן החיד”א זלה”ה].

תיקון שובבי”ם של מהר”י אלפייה – “תענית דיבור”

והגאון המקובל רבי יצחק אלפייה זלה”ה בספרו קונטרס היחיאלי ח”א דף ט”ז ע”ב, לאור הקושי בתעניות, תיקן אופן אחר לתיקון שובבי”ם, והוא ע”י אמירת ג’ פעמים כל ספר התהלים ברצף, בתענית דיבור יום שלם, עם נוסח “לשם יחוד” ווידוי הארוך ופתח אליהו ותפילת סניגוריא, והעלה שם שהעושה כסדר הזה נחשב לו כששים וחמש אלך ושש מאות תעניות.

ובהרבה מקומות חשובים, כגון בישיבת פורת יוסף, ובבתי כנסיות ספרדים רבים, נוהגים לעשות כסדר הזה של מהר”י אלפייה זלה”ה. ובספר תקנת השבים הלל עמ’ ק”ע כתב לפקפק אם באמת מועיל הסדר הזה כתחליף לפ”ד תעניות, כיון שרבינו האריז”ל הביא סדר הרבה יותר קשה, עיי”ש [ואין פקפוקו מוכרח, כי בנושא קבלה בפרט, בכמה דוכתי, מצינו דברים שנתגלו רק לאחר שנים רבות לפי צורך של הדור, בהשגחת הבורא ית”ש, ואכמ”ל].

ובעיקר מעלת התהילים כתיקון בימי השובבי”ם, ראה גם בהמשך דברינו בשם מוהר”ח פלאג’י זלה”ה, ועיין עוד בהערה כאן[10].

ואולם כל האמור אינו לענין מי שתורתו אומנותו. דכתב מרן הראש”ל שליט”א בספר ילקו”י פורים עמ’ ש”ו וז”ל: “וכן הורה מרן אאמו”ר [רבינו עובדיה יוסף] (שליט”א) [זלה”ה] בתשובה לשאלה בדבר ההנהגה לאברכים בימי השובבי”ם, אם לבטל מלימודם ולקרוא תהלים בתענית דיבור, והשיב, שאין להם לבטל מסדר הלימוד כדי לקרוא תהלים, אלא יעסקו בגמרא כדרכם בעיון, ורק מי שאינו יכול ללמוד ש”ס ופוסקים אין הכי נמי ישתתף בימי תענית דיבור עם הצבור, וע”י כך יקרא תהלים ברצף בלא הפסקה, שיש לזה מעלה גדולה, וגם ישמור את פיו ולשונו מלדבר לשון הרע ודברים בטלים. אך אברכים ותלמידי חכמים, וכן כל מי שיכול ללמוד ש”ס ופוסקים, בודאי שאין לו להתבטל מלימודו ולקרוא תהלים בימי תענית דיבור.” עכ”ל.

וכמובן שעצם התענית דיבור לבד (בלי התהילים, אלא בלימוד ש”ס ופוסקים בעיון) הוא דבר מבורך מאוד. ועל זה נביא להלן קריאת קודש שחתם עליה מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל.

דברים המועילים לתיקון היסוד, בעיקר לימי השובבי”ם

וכמובן שהתיקון בימי השובבי”ם איננו רק תעניות ופדיונות ונסחאות תפילה, אלא ישנם עוד פרטים רבים שעל ידם אפשר להוסיף תיקון על תיקונו (וכן ישנם דברים שצריך להזהר בהם הרבה בימים אלו יותר מכל השנה), וחביבים דברי סופרים של הגאון הרי”ח הטוב בעל הבן איש חי בספרו מרפא לנפש דף י”ב ע”ב שכתב וז”ל: “ודע כי בימי השובבים אלו, צריך אתה לסגל תורה ומצוות ומעשים טובים, ולהרבות במצות הצדקה, ובפרט בימי התענית הנז’, וצריך לשמור פיו ולשונו מדברים אסורים כי ברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור, ואם לא חטא תחלה בברית הלשון לא היה נכשל בברית המעור, על כן תחת אשר טמא לשונות בדברים אסורים הנה בעתה יטהרנו ויקדשנו בדברי תורה, כי מרפא לשון עץ חיים, ואין עץ חיים אלא תורה דכתיב בה עץ חיים היא למחזיקים בה וכו’.” עכ”ל.

ובכן הנה בספרן של צדיקים הובאו רשימות ארוכות של דברים המועילים לתיקון מידת היסוד (ובכלל זה עוון זרע לבטלה), וכגון בשל”ה הקדוש, ובספר הזכירה, ובציפון שמיר להגחיד”א, ובטהרת הקודש למוהר”ר אהרן ראטא זלה”ה, ובספר יסוד יוסף, ועוד. וראיתי לנכון להביא כאן לפחות התוכן של רשימת התיקונים ואזהרות שכתב רבינו מוהר”ר חיים פלאג’י זלה”ה בספרו מועד לכל חי פרק כ”ח (כיון שרשימה זו כוללת הרבה מהרשימות האחרות), ואלו תוכן דבריו במעט תוספת הסבר לפי הצורך:

• לקבל על עצמו דמוי מלקויות (כמו שנוהגים בערב יום כיפור) ובזמן המלקויות להתוודות על כל סוגי העוונות השייכים לפגם הברית.
• טבילת כל גופו, ובפרט ביום שאירע לו מקרה לילה יטבול בו ביום כדי לבטל את מלאך החבלה שנברא בעוון זה (ועיין בספר שבט מוסר פרק מ’, ובצפורן שמיר סי’ ז’ אות ק”ד).
• לומר קריאת שמע בכוונה.
• לומר בכוונה את נוסח ה”יהי רצון” המופיע בסידורים (סידור “עבודת ה'” ועוד) בברכת “תקע בשופר” שבתפילת העמידה.
• להתפלל בכוונה גדולה כל תפילותיו, ובבכיה.
• כשאומר ברך עלינו באומרו “מכל מיני משחית” יכוין על השחתת זרע לבטלה.
• להשתדל בציציות שלא יהיו פסולין.
• להקפיד להניח גם תפילין של רבינו תם. כי מצוות התפילין מועילה מעוד לתיקון זה, כיון ש”קושר” בידיו שהוא היפך מה שהפריד העולמות.
• שלא לאבד אפילו “אמן” אחד בכוונה.
• לומר ברכת המזון מתוך הספר, ובקול רם, ובכוונה.
• לאכול מפירורי הלחם שנפלו בשולחן בעת האכילה (ועיין עוד בכף החיים פלאג’י סימן כ”ג אות י”ג).
• להקפיד ליטול מים אחרונים על גבי כלי.
• שמירת שבת כהלכתו, ולענגו כפי יכולתו (ועיין צפורן שמיר סי’ ט’ אות קנ”ו).
• להרבות נרות בשבת.
• לעלות לספר תורה פעם אחת בחודש לפחות.
• לומר נוסח “בריך שמיה” (בעת פתיחת ההיכל) בכוונה גדולה.
• לראות מקרוב את האותיות של הספר תורה כאשר פותחים אותו לפני הקריאה.
• להיות סנדק או מוהל.
• להיות בהכנסת חתן וכלה.
• לגדל יתום ויתומה בתוך ביתו.
• לגדל בניו לתלמוד תורה.
• לתת צדקה ולומר תפילה הסדורה בספר מעשה הצדקה.
• יתן לצדקה ג’ פרוטות כשאומר הפסוק “ואתה מושל בכל” בתפילת שחרית כל יום.
• להיות גבאי צדקה (ועיין צפורן שמיר אות לק”ט).
• להיות מעשרה הראשונים שמגיעים לבית הנכסת (ועיין צפורן שמיר אות קל”ה).
• לרוץ לכל דבר מצוה, אך באופן שלא יראה משונה בעיני הבריות.
• להתחזק במידת הענוה ושפלות.
• להזיע בעשיית מצוה, ובפרט בהליכה לברית מילה ושבע ברכות, וכן להזיע כשמשמש כשליח ציבור, ולהזיע ע”י חפירת קבר עבור מי שנפטר.
• ללמוד ח”י פרקי משנה בכל יום.
• ותיקון גדול להוצאת זרע לבטלה, ללומד משניות בניגון אחר חצות הלילה לאור נר של שמן זית. ובפרט בשעת האשמורת של יום טוב וראש חודש.
• ללמוד בזוהר הקדוש ובתיקוני זוהר.
• לקרוא את ספר התהלים, וכתב בספר מעשה הצדקה דף קל”א ע”א אות ב”ן
• לחדש חידושים בתורה (ובהמשך כתב גם “לכתוב” חידושי תורה). ובספר שבט מוסר פרק מ”ד כתב שדבר זה חשוב ביותר לתיקון הנצרך, וכתב שאם אינו תלמיד חכם שיכול לחדש חידושים, יעשה “יששכר וזבולון” להחזיק תלמיד חכם שמחדש בתורה, או ישמש תלמיד חכם.
• יעשה “תיקון כרת” (ללמוד כל הלילה) ובפרט בליל הששי.
• בליל יום הכיפורים, לקנות ספר כל נדרי (כמבואר באריז”ל שזה תיקון לפגם היסוד).
• לקראת חג הסוכות לקנות לולב לאחרים.
• לזכות את הרבים ולהחזיר אנשים בתשובה.
• לא לדבר כלל בבית הכנסת (כלומר גם שלא בשעת התפילה) אפילו לא לצורך דבר מצוה. חוץ מדברי תורה שזה יכול לדבר.
• לעשות שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.
• לבכות כששומע על מיתת בני אהרן, בעת קריאת התורה בפרשת אחרי מות, וכשקוראים פרשה זו ביום הכיפורים.
• לבכות על אדם כשר שנפטר.
• לדבר סניגוריא על עם ישראל תמיד.
• להיות “תוכו כברו”, ולהתנהג בישרות ותמימות.
• לקום בחצות הלילה (כדי ללמוד תורה ולומר תיקון חצות).
• לשמוח בשמחה של מצוה.
• להתפלל תפילותיו מתוך הספר, ובכוונה.
• להשלים בכל יום תשעים אמנים, ארבע קדושות, עשרה קדישים, ומאה ברכות (ראשי תיבות: צדי”ק).
• לטוות בידיו ציצית.
• לכתוב ספר תורה תפילין ומזוזות (אם הוא בר הכי).
• לקבל על עצמו שלא להסתכל בפנים של אשה כלל (כלומר גם כשלא מתכוון ליהנות).
• לא לשתות יין כי אם בדבר מצוה כגון קידוש והבדלה.
• להדיח פיו בין אכילת דגים לאכילת בשר. ובין אכילת דגים לאכילת גבינה.
• לעלות לספר תורה בעליית “שישי” בימי השובבי”ם, וגם בימי ספירת העומר בשבוע השייכת ל”יסוד”. וגם יעלה “משלים” בפרשת מצורע, וכשעולה יתן דעתו לשוב לגמרי מעבירה זאת.
• לעלות בהפטרת פרשת בא, ולכוין היטב בשני פסוקים האחרונים. וגם טוב לומר שני הפסוקים האלו בכל יום תמיד אחר תפילת שחרית מנחה וערבית, כמו שהביא בספר חסד לאלפים סי’ קל”א אות כ”ד.
• בערב שבת, אחר קריאת שנים מקרא ואחת תרגום, יפריש פרוטות לצדקה כמנין אותיות שמו. ויקרא חמשה פסוקים מכל אות ואות משמו על סדר א”ב (כגון מתוך תהלים פרק קי”ט). וכן יקרא פרקי משנה שמתחילים עם אותיות שמו. וכן על זה הדרך יקרא מאמר אחד מהגמרא ומזוהר הקדוש שמתחילים באותיות שמו.
• ילך לכל אחת מארבעת הקצוות של העיר, ויפריש צדקה בכל מקום מאלו עשרה פרוטות (סך הכל ארבעים פרוטות, ואם הוא בעצמו עני, יפריש פרוטה אחת לכל אחד מהם). ויתחיל מקרן דרומית מזרחית של העיר (ואח”כ צפונית מזרחית, וצפונית מערבית, ומערבית דרומית). ומה שטורח ומזיע ללכת בארבעה פינות ורוחות העיר, מכפר לו כעין “גלות”, והמה כנגד ד’ גליות דגלו ישראל (בבל פרס יון אדום), ויכוין בהליכתו בארבעה רוחות העיר לקבץ נדחי ישראל ולהכניס אל הקדושה ניצוצי הקודש שלו שירדו אל הקליפות ע”י זרע לבטלה. ואח”כ יתן את ארבעים הפרוטות שהפריש לעמלי תורה, וצריך שתהיה צדקה זו בסתר, כדוגמת מקוה של מ’ סאה דאינו נראה.
• יזהר מברית הלשון כדי שלא יכשל בברית המעור. והיינו שיזהר שלא לברך ברכה לבטלה, ושלא לדלג בברכותיו אפילו אות אחת, ולא יגלה סודות התורה למי שאינו הגון, ולא יהיה נודר ואינו מקיים, ולא ירבה באכילה ושתיה.
• ולא יהיה עצוב, כי זה גורם ח”ו למקרה לילה. ולא ישן יחידי בבית, ולא ישמע קול שיר מה שאינו של קדושה, ולא יהיה סביב למיטתו עביט של מי רגלים, ולא יהיה קרוב לראשו בעת השינה מנעלים או מכנסים וכיוצא, ולא יהיו עליו בעת השינה מפתחות של ברזל.
• יזהר ללמוד משנה או זוהר קודם שישן, ויקרא ק”ש בכוונה, ולא יהרהר כי אם בדברי תורה עד שישן. ואם הוא עם הארץ, יהרהר בפסוקים המורגל בהם.
• וכשישן, ישכב על צידו השמאלי, וזה טוב ג”כ על פי רפואות הגוף. ויצייר שם הוי”ה ב”ה כאילו כתוב לפניו בכתב אשורית גדולה כדכתיב עיני תמיד אל ה’.
• יזהר בכל הדברים שכתוב עליהם בחז”ל שמועילים למחילת עוונות, וכגון: א. לשמוע דרשה בעייני אגדה מפי חכם ואח”כ לענות על הקדיש “אמן יהא שמיה רבה מברך”. ב. לומר שירת הים בשמחה. ג. לקבל היסורין באהבה וברצון. ד. לעסוק בסדר הקרבנות. ה. לעסוק בתורה לשמה.
• יתרחק מהכיעור והדומה לו. ולא יביא עצמו לידי חשד ויחטיא רבים שיספרו בגנותו.
• אמרו חז”ל: אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות. ועוד אמרו חז”ל: אין לך דבר עומד בפני התאווה כעצימת העין.

עד כאן תוכן דבריו (בנוגע לעניינינו).

ותיקון חשוב מאוד לענין זה, עפ”י רבינו האריז”ל והרש”ש, הוא קריאת שמע שעל המיטה, שכתב בשער הכונות בדרושי הלילה דרוש ז’ בענין ק”ש שעל המטה שצריך לכוין בה להמית אותם המזיקין שנבראו מן טיפות קרי שלו וכו’, וכי יש אדם שגדול כח כוונתו עד שיוכל להמית בכל לילה אלף ותכ”ה מזיקין מהנ”ל כנזכר בזוהר פרשת בלק דף רי”א וכו’ עיי”ש. ועיקר הכוונה הנצרכת בזה, שיכוין שע”י שקורא את השמע פעול שני דברים אלו: א. מבטל את הגופים הטמאים של הקליפות שבהם נטמעו הנשמות הקדושות שירדו לעולם ע”י הזרע לבטלה. ב. מעלה בחזרה את הנשמות הקדושות שנטמעו, שיחזרו למקומם במקום עליון. והאריך בזה טובא רבינו בעל ה”בן איש חי” בספרו רפואת הנפש, קחנו משם. ויש לכוין בזה בכל ימות השנה, וכל שכן בשובבי”ם, ויועיל מאוד בעהי”ת.

וראה גם למוהר”ר אברהם פאלאג’י בהקדמת ספר ויוסף אברהם, שהלימוד בעניני יוסף הצדיק הוא תיקון גדול לימי השובבי”ם, עיי”ש. ובספר לשון חכמים ח”א סי’ ע’ כתב להדליק חמש נרות לעילוי נשמת יוסף הצדיק, אחרי שבעה הקפות לתיבה, שגם זה מועיל לתיקון (וכל שכן שאם יעשה כל זה בקבר יוסף הצדיק).

לא העיקר התיקונים אלא התשובה והסייגים

ועכ”פ יש לדעת, דגם מי שעוסק בתעניות ותיקונים ופדיונות, אין לו לשכוח את העיקר, שהיא התשובה ועזיבת החטא, ובכלל זה ההשתדלות לקבוע לעצמו גדרים סייגים לסייעו להתרחק מהעבירה, וכמו שכתב מרן החיד”א בספרו יוסף לחוק פרשת בשלח יום ב’ בענין זה של תיקוני השובבי”ם: “והעיקר הוא לעשות גדרים וסייגים מכאן ולהבא, שלא לבא לידי חטא, ואז תהיה תשובה חשובה ומרוצה, דאי לאו הכי לא עשה כלום, ודומה לנוטע נטיעות נאות ובידו גרזן לעקור הנטוע, כן הדבר הזה, מה יועיל בתשובתו אם לא ישמור עצמו ושמר רגליו מלכד פעם אחרת, ועל ה’ ישליך יהבו יאר עיניו להיות תשובתו תשובה גמורה ורצויה לפניו יתברך.” עכת”ד.

וכמובן שעיקר הגדר והסייג הוא להמנע מאינטרנט לא מסונן כהלכה (ואם אין לו צורך הכרחי באינטרנט, עדיף להימנע אף מהמסונן), וכל שכן שיש להמנע מהשימוש בסמארטפונים וכפי שכבר נאסר בתוקף ע”י גדולי הפוסקים ובכללם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל (שחתם על קריאת קודש בענין איסור השימוש בסמארטפונים, כפי שנדפס בסוף קובץ משנת יוסף תשרי תשע”ו, וחתמו עמו מרנן ורבנן חכם שלום כהן זצ”ל, והג”ר יהודה מועלם זצ”ל, והג”ר שמעון בעדני זצוק”ל שבעווה”ר נתבקש לישיבה של מעלה היום בתוך כדי כתיבת מאמר זה, ואילח”ט הג”ר משה צדקה שליט”א). וע”ע בענין דעת מרן הגרע”י זצ”ל בענין זה, במה שכתב אבן יקרה בבית מדרשנו ברכת אברהם, הגרי”ח סימן טוב שליט”א, במאמרו לפרשת תזריע – עיין שם.

הערות

[1] בתחילה היו רעים וחטאים יותר מפני שהיו דבוקים ביותר בתוך הקליפות, ובכל גלגול הלכו ונזדככו יותר. הפעם הראשונה היה בדור המבול, שהם הם אנשי דור המבול שחטאו בהשחתת זרע לבטלה (“כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ”), שמפני שבאו מעוון זה נכשלו בו, ובפעם השניה היו אלה אנשי דור הפלגה, הפעם השלישית היתה באנשי סדום, [ולכאו’ אח”כ נתגלגלו בצאן לבן שהיו אצל יעקב אבינו ע”ה, אלא שפרט זה לא מוזכר בדברי האריז”ל הנ”ל אלא בילקוט ראובני דף ק”ל (בשם גליא רזא) ובמדרש תלפיות ענף גלגולים ושאר ספרים, וע”ע להגחיד”א בספר דבש לפי מע’ צ’ אות ט”ו ובככר לאדן דף קכ”ו ע”ב ובמדבר קדמות מע’ י’ אות ג”ל, אם כי בילקוט ראובני הנ”ל מייתי דהכי הוה תתקע”ד דורות – כך שיתכן שאין הדברים עולים בקנה אחד עם דברי האריז”ל, או שבחינות שונות היו, ובלא”ה לא היו תתקע”ד דורות כפשוטו מבריאת העולם ועד תקופת לבן], ואח”כ נתגלגלו במצריים שהיו בימי יוסף (ולכן יוסף ציוה עליהם למול, כמוזכר במדרש בראשית רבה פרשת מקץ עה”פ אשר יאמר לכם תעשו, והיינו כי רצה לתקן אותם), ואח”כ נתגלגלו בבני ישראל שבמצרים כפי שנזכיר בפנים.

^[2] והאריך שם האריז”ל לבאר דכולם משורש ה”דעת” של אדם הראשון, ולכן נקראו אותו הדור “דור דעה”, וגם ה”ערב רב” הם בגי’ דעת, שהם ענפים של בלעם יודע “דעת” עליון, ולא נרחיב בענין זה כיון שאינו נוגע להבנת הדברים על דרך הפשט.

[3] דילגנו כאן בהעתקת דברי האריז”ל כיון שאינם מובנים למי שאינו רגיל בלשונות קבלה. ועכ”פ למעיינים, ז”ל שם: “ומה שצריך לכוין בתעניות הנז’ הוא זה: יכוין בהוי”ה דע”ב דיודי”ן כי יש בה ד’ יודי”ן שהם בגי’ מ’ כנגד מ’ יום של התעניות, ולכן בעשרה ימים ראשונים יכוין בכל יום מהם אל החלק האחד מעשרה של היו”ד הראשונה, ועל דרך זה יכוין במ’ יום בד’ היודי”ן הנז’. ויכוין בכל יום, להעלות ביום ההוא חלק אחד מן היודי”ן ההם, אשר בהם הגיע הפגם שלו, ו[במה ש]השליכו ארצה בעוונו, ומסר אותו חלק הקדושה תוך הקליפות. ועל ידי כן נתן חיות וכח אל הקליפות. ועתה ע”י תשובתו זאת, מסיר הקדושה מתוך הקליפות וחוזר להעלותה למקומה, ועי”כ נשארים הקליפות מתים בלתי חיות. וזה סוד פסוק שובו בנים שובבים (ירמיה ג’), פירוש: כי אותם הבנים שמסר אל הקליפות בהשחתת הזרע, ועל ידי כן נתלבשו תוך הקליפות, ונעשו שובבים. לכן עתה שובו בתשובה, והסירו אותם הבנים השובבים מתוך הקליפות והשיבום אל הקדושה כבראשונה.” עכ”ל.

[4] מנחת יהודה למהר”י פתייה זלה”ה עמ’ קפ”ד ועמ’ ק”ץ.

[5] הנה בשו”ת חוט השני סי’ מ”ז כתב וז”ל: “ובתחלה יש לי לחקור חקירה אחת שנסתפקתי בה בימי חורפי, והוא, כי הנה מסדרי התשובה כתבו תשובת כל חטא ועון מה היתה כוונתם אם רצו לומר שאם חטא מאה פעמים יעשה מאה פעמים כסדר התשובה ההיא [וכן הורה גבר בגוברין החסיד מו”ה ישעי’ בספרו של”ה דף צ”ט ע”א ודף רנ”ג ע”ב עכ”ה] או אם דיו בפעם אחת. וכו’. ושמעתי אז מחכם אחד שראה בספר רוקח כתוב מכתיבת יד שאין מחמירין לפסוק לו על כל פעם בסדר התשובה רק פעם אחת משום טעם הנזכר, שלא לנעול דלת בפני בעלי תשובה. וכן נראה מדברי מהרי”ו סי’ י”ב שסידר תשובה לאשה שזינתה תחת בעלה ונשתרשה בחטא י”ח שבועות וכל מה שסידר שם נמצא בדברי הראשונים בסתמא במי שבא על אשת איש אפי’ פעם אחת ואף על פי שכתב בתחלת התשובה אפי’ לא עברה אלא חדא זימנא היה דינה לקבל יסורין כמ”ש רבותינו מ”מ הא חזינן שבאמת לא החמיר עליה לעשות יותר ממ”ש הראשונים למי שחטא פעם אחת.” עכ”ל (ומיהו ע”ע בהמשך מילתין בענין מסקנת הרב חוט השני). וכ”כ הרב פרי האדמה ח”ג בהלכות תשובה פרק ז’, עיי”ש. וכ”כ בנידון דנן הגאון הרי”ח הטוב זלה”ה בשו”ת רב פעלים ח”ג חאו”ח סי’ ל”ה, עפ”י הנ”ל, דסגי בפעם אחת פ”ד תעניות כדי לכפר על כל הפעמים שחטא, כדי שלא לנעול דלת עיי”ש. וע”ע בספרו בן איש חיל חלק ב’, תשובה ב’ בארוכה. וכ”כ בכה”ח סופר סי’ תקס”ח סקמ”ח וסקמ”ט עיי”ש.

[6] מסקנת שו”ת חוט השני סי’ מ”ז הנ”ל (אם כי מיירי שם לענין פדיון תעניות על עוונות כלליים ולאו דוקא פ”ד תעניות), ועיקר חיליה מההיא דקאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר, דא”כ עיקר החטא הוא בשני פעמים הראשונים ואח”כ נעשית לו כהיתר נמצא שדומה קצת לשוגג ואינו ראוי להחמיר עליו על כל שאר פעמים כמו על השני פעמים הראשונים, עיי”ש.

[7] בעל שו”ע הגר”ז זלה”ה בספר התניא אגרת התשובה פרק ב’, וכתב להוכיח כן מדברי הזוהר הקדוש עיי”ש.

[8] ובחיי אדם הל’ שבת כלל קל”ב כתב וז”ל: “מי שעבר עבירות ידועים המבואר ברוקח ובכתבי האר”י כמה ימים צריך להתענות לכפרה, חייב להתענות, אף על גב דמצטער בזה הרבה. ואף על פי כן אם תלמיד חכם הוא ותורתו אומנתו, אפי’ בזמן הזה לא יסגף עצמו כל כך אפי’ על עונות ידועים, רק שישוב לפני ה’ בלב שלם, ויבכה מקירות הלב, וילמוד יותר ממה שהוא רגיל, כי התורה היא מקוה טהרה, ונמשלה לאש, וכל אשר יבא באש, באש יובא וטהר, וימעט מכל התענוגים, ויאכל רק כדי קיום גופו שלא יחלש כדי שיהיה לו כח לעבודת ה’, ולא ילך לשום סעודה וכל שכן לסעודת מריעות, וישמור שבת בכל דקדוקיה ופרטיה, ואם אפשר שיתענה על כל פנים בכל שבוע יום א’ או על כל פנים כל יום בה”ב עד חצות, והעיקר הבכיה והוידוי ונדרים שלא יעשה זאת עוד לעולם, וה’ יראה ללבב.” עכ”ל.

ובספר השאלתות להגר”ח מוואלוזין (מובא ביביע אומר שאציין בפנים בסמוך) אות ל”ה כתב ששאלו להגר”א ז”ל במי שנכשל בקרי כמעט בדרך פשיעה ר”ל, והשיב כשעוסק בתורה אין צריך לדאוג כלל, ואף על פי שבתיקונים ובס’ מוסר החמירו מאד בזה, מ”מ בסוף המאמר בס’ התיקונים תיקון כ”א וכ”ב, נמצא דבר טוב למבין, שכתב: אבל אורייתא אורך ימים בימינה, פי’ שמצלת מן המיתה, ובשמאלה עושר וכבוד, שמצלת מן היסורין הקשים כמיתה. וספרי המוסר לא הביאו סיום זה בספריהם. ע”כ. ובשו”ת מהרש”ם ח”א סוף סי’ נ”ח הביא ג”כ לשון הזוהר רות: “ואף דעביד עובדין בישין ואוליד בני בישין בסטרא דמסאבא כד אושיד זרעיה לארעא, אבל בתיובתא שלימתא ואוליף אורייתא, כולא ימחל ליה”. וכתב לדייק מזה, שמכאן מוכח דמ”ש בזוהר פר’ ויחי דלא מהני תשובה לחטא זה היינו בלא לימוד תורה. וכמ”ש בזוה”ק פר’ נשא שבצירוף לימוד תורה מקריא תשובה עילאה. עיי”ש.

[9] וכתב שם דמ”מ פדיון הפ”ד תעניות צריך לעשות ביום של תענית מלא לילה ויום. וכ”כ רבינו הרי”ח בטוב זלה”ה בשו”ת רב פעלים ח”ג חאו”ח סי’ ל”ה ד”ה והנה על עיקר [ומיהו בספרו לשון חכמים ח”א סי’ ע’ כתב להחמיר עוד יותר, דמי שאינו יכול להתענות פ”ד תעניות, ופודה אותם כמבואר בהמשך דבריו, יתענה עכ”פ שני וחמישי ב’ פעמים לילה ויום, וביום האחרון מהנ”ל יעשה את הפדיון]. אך מנהג הרב השד”ה זלה”ה ושאר המקובלים בעיה”ק ירושלים דסגי בתענית יום אחד מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואז יעשה את הפדיון. ובספר בניהו עמ’ שי”ח כתב שכן נהגו המקובלים הגדולים מוהר”ר מרדכי שרעבי זלה”ה ומוהר”ר יצחק כדורי זלה”ה.  

[10] ובענין קריאת התהילים שמכפר על מידת היסוד, כתבנו עוד בזה במקום אחר, והבאנו שם שכ”כ הג”ר אליהו סלימאן מני זלה”ה ועוד. ואחד מחושבי אברכים בית מדרשנו ברכת אברהם, הרה”ג ר’ יוסף חיים אוהב ציון שליט”א, האריך בענין זה בספרו “שובו בנים שובבי”ם” עמוד ע”ד, ושם כתב וז”ל: כתב בספר דברי יחזקאל מהאלברשטאם (ריש פרשת שמות) וז”ל: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה ר”ת מן ש’מות ב’ני י’שראל ה’באים מ’צרימה הוא השבי’ם וסופי תיבות תהלים ואמרו משמו של הרה”ק מוהר”ר מרכי מטשרנוביל זלל”ה שסגולה לזה להתענות בעש”ק ובש”ק יאמר תהילים וטוב לתיקון החטא הזה ובסה”ק ליקוטי מוהר”ן תנינא (תורה ע”ג) כתב וז”ל: ואל’ה שמו’ת בנ’י ישרא’ל הבי’ם מצרימ’ה א’ת יעק’ב אי’ש ובית’ו סופי תיבות הם אותיות תהילים ואותיות תשובה כי על ידי תהילים זוכין לתשובה וכ”כ בספר אוהב שלום מקאזניץ פרשת שמות עי”ש דבריו הנפלאים. וכן כתב בספר שפע חיים מכתבי תורה מכתב ע”ד שמנהג החסידים בליל שישי של שובבי”ם לומר כל התהילים קודם התפילה ועיי”ש מה שהאריך בזה, שבליל שישי עש”ק אחר חצות מתנוצץ אור קדושת שב”ק ועיי”ש עוד מכתב ע”ט.” עכ”ל הגרי”ח אוהב ציון שליט”א. והגאון רבי מאיר פנחסי שליט”א הוסיף עוד בענין מעלת התהלים בימי השובבי”ם, וז”ל: “יש להרבות התהילים בימים אלו, כ”כ בספר תיקון השובבי”ם (עמוד ז בהקדמה) שהרי אדם דוד המלך היה גלגול של אדם הראשון, ולכן נקראים “מזמורי תהילים”, לשון מזמרה, שהם זומרים  וכורתים את כל הקוצים והחוחים, וזועה האדם ל”מעיל” (150) ומלבוש העליון בזכות מאה וחמישים פרקים הכתובים בספר התהילים.” עכ”ל. וראה גם מש”כ בזה המקובל מוהר”ר בניהו שמואלי שליט”א בספרו בניהו בדרוש לשובבי”ם עמ’ מ”ג.