שאלה:
אני רוצה לשאול אותך שאלה על משהו שקראתי באינטרנט שהפריע לי ושאני לא בטוח שאני מבין נכון.
האם מותר לגבר לקיים יחסי מין עם תינוקת מתחת לגיל 3 ?
כמו כן, האם יש עונש על כך?
יתר על כן, מהו הגיל הצעיר ביותר שנישואין ויחסי מין מותרים על פי ההלכה היהודית?
תשובה:
טוב ששאלת, ככל הנראה לא הבנת נכון.
על פי ההלכה היהודית יחסי מין עם קטנה פחות מגיל שתים עשרה שנים, אסור בהחלט. כיון שילדה קטנה אין לה דעת, וגם כאשר מביעה הסכמה לקיום יחסים, הסכמתה אין לה תוקף. לכן פיתוי קטנה מוגדר בהלכה “אונס”.
מלבד האמור, על פי התורה ישנו איסור לקיים יחסי מין עם כל אישה [גדולה או קטנה] ללא נישואין כדת משה וישראל. לכן כל יחסי מין עם קטנה אסורים, שהרי אינה יכולה להינשא.
האפשרות היחידה לקיום יחסי מין על פי ההלכה עם קטנה, הייתה בזמן קדמון, במקרה בו היה האב מקדש את בתו כשהיא קטנה, שיש תוקף לנישואין אלו, הואיל והתורה נתנה רשות לאב לקדש את בתו כשהיא קטנה.
אולם כבר נאמר בגמרא שאין לאב לעשות כן לבתו, אלא להמתין עד שתגדל ותאמר למי היא רוצה להינשא.
מה שאכן נאמר לגבי יחסי מין עם קטנה מתחת לגיל שלש, ואולי לזה כיוונת בשאלתך. שאם אדם אנס קטנה פחותה מגיל שלש שנים, אין בכך בכדי להגדירה כאשה שאינה בתולה, הואיל ובתוליה חוזרים כאשר נבעלה פחותה מבת ג’ שנים.
מקורות ונימוקים:
בגמרא ביבמות ס”א: איתא, פיתוי קטנה אונס הוא. וכן הוא בתוספות בכתובות דף ט’. ד”ה ואי בעית אימא. על כן גם כאשר קטנה מסכימה לקיום יחסי מין עקב פיתויה לכך, אין הסכמתה מוגדרת כהסכמה, וקיום יחסי מין עם קטנה מוגדר “אונס”.
מלבד זה, על פי ההלכה קיום יחסי מין עם אשה ללא חופה וקידושין כדת משה וישראל אסור, כמבואר בשולחן ערוך אבן העזר סימן כ”ו. “אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קדושין, אינו כלום. ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה, אינה נחשבת כאשתו, ואפילו אם ייחדה לו, אלא אדרבא כופין אותו להוציאה מביתו.
אמנם אב רשאי לקדש את בתו קטנה, אולם כבר איתא בגמרא בקידושין פרק האיש מקדש שאמרו חז”ל שאין לו לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה.
וכן פסק השולחן ערוך באבן העזר סימן ל”ז סעיף א’ בזה”ל:
האב מקדש את בתו שלא לדעתה, כל זמן שהיא קטנה. וכן כשהיא נערה, רשותה בידו וקידושיה לאביה. וכן הוא זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובכתובתה, אם נתאלמנה, או נתגרשה מן האירוסין, הוא זכאי בכל עד שתבגר. לפיכך מקבל האב קידושי בתו מיום שתלד עד שתבגר, ואפילו היתה חרשת או שוטה וקדשה האב, הרי היא אשת איש גמורה. ואם היתה בת שלש שנים ויום אחד, מתקדשת בביאה מדעת אביה. פחות מכאן, אם מסר אביה לקידושי ביאה, אינה מקודשת.
ושם בסעיף ח’ כתב השולחן ערוך בזה”ל:
מצוה שלא יקדש בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה.
ההתייחסות המופיעה בהלכה בנוגע לתינוקת שאיננה בת שלש שנים שנבעלה, היא בנוגע לכך שאם נבעלה בתוליה חוזרים, ולכן בעת נישואיה תהיה מוגדרת כבתולה. כפי שמבואר בגמרא בנדה דף מ”א: שקטנה הפחותה מבת ג’ שנים, אם נבעלה בתוליה חוזרים כנותן אצבע בעין שהדמעה יוצאת וחוזרת.
