שאלה:
לוויתי ששה בצלים משכנה בבניין, שנים מהם נמצאו רקובים בפנים לחלוטין, זרקתי אותם ישירות לפח האשפה. השכנה בטוח לא זוכרת כמה לקחתי, האם אני חייבת להחזיר לה ששה בצלים, או ארבעה כנגד הבצלים שהיו ראויים לשימוש.
תשובה:
מאחר ולא עלה על דעתך להתחייב להחזיר בצלים תקינים כנגד קבלת בצלים רקובים, שהרי אין הדבר מצוי כל כך שיהיו הבצלים רקובים. לפיכך התחייבותך להחזיר ששה בצלים בשעת לקיחת הבצלים, התחייבות בטעות היא, ואינך חייבת להחזיר אלא ארבעה בצלים כנגד הבצלים הראויים לשימוש.
יש להדגיש כי הדברים אמורים במקרה בו הבצלים הרקובים אינם ראויים לשימוש לרוב בני האדם ללא ספק.
מקורות ונימוקים:
נטילת מאכלים משכן על מנת להשתמש בהם ולהחזיר אחרים כנגדם, איננה מוגדרת מבחינת ההלכה כהשאלה, אלא כהלוואה. כשם שבהלוואה קונה הלווה את כסף ההלוואה משתמש בו כרצונו ומתחייב להחזיר כסף אחר כנגדו, כן הדבר בנטילת בצלים משכן, שהרי השימוש בהם לא משאיר אותם קיימים בעינם, אלא השימוש בהם מכלה אותם מן העולם, ובנטילתן מתחייב להחזיר אחרים כנגדם.
הואיל וכך התחייבות תשלום נטילת מוצרים משכן הינו כדין התחייבות לווה או ערב. כעין מה שכתבו הרמב”ם והשולחן ערוך להלכה חו”מ הלכות הלוואה סימן מ’ סעיף א’, המחייב עצמו בממון לאחר בלא תנאי, אף על פי שלא היה חייב לו כלום, ה”ז חייב, שהרי חייב עצמו כמו שישתעבד הערב.
אם כן בנוגע לנידון דידן, בו נמצאו חלק מן המוצרים שנטל מהשכן מקולקלים באופן שאינם ראויים לשימוש. יעויין בש”ך חו”מ סימן מ’ ס”ק א’ שם כתב כי התחייבות בטעות אינה התחייבות כשם שקניין בטעות בטל. לפיכך בנידון דידן, מאחר וללא ספק אין דעת הלווה להתחייב להחזיר בצלים כנגד בצלים רקובים שמקבל משכנו. התחייבותו להחזיר ששה בצלים בטלה, ואיננו חייב להחזיר אלא כנגד הבצלים הראויים לשימוש.
אכן שונה הדבר לגבי מוצרים שעל פי דרך הטבע מצוי שחלקם אינם ראויים לשימוש. שמאחר ומצוי הוא הדבר, מתחילה הלווה נוטלם על דעת אפשרות זו ומתחייב להחזיר כנגדם, גם אם חלקם ימצאו לא תקינים. לפיכך לדוגמא, הלווה תבנית ביצים משכן, ונמצאו שני ביצים עם נקודת דם, [בהנחה ודם זה מונע את אפשרות השימוש מעיקר הדין], עליו להחזיר לשכנו תבנית ביצים שלימה, מאחר ותופעה זו שכיחה לעיתים, ולא ניתן לומר כי על דעת כך לא התחייב להחזיר.
