שאלה:
כחלק מהעבודה שלי אני צריך לפקח על נשים שעובדות עם ילדים כדי לוודא שהן משתמשות בשיטות הנכונות ועובדות כמו שצריך. אני מקבל משכורת על ידי החברה לבוא בדרך כלל עבור שעתיים בכל פעם. האם מותר לי להסתכל על האשה עובדת או שאני צריך לנסות להסיט את המבט, והאם זה משנה אם הם לבושים כראוי או לא, לגבי שאלה זו.
תשובה:
שאלת חכם חצי תשובה, ניכרת בשאלתך יראת השמים אשר שוכנת בתוך ליבך הטהור.
הנני להשיבך בקצרה בעזרת האל וישועתו.
ככל שהנשים לבושות כהוגן, הנך רשאי לעשות עבודתך כהרגלך, כי ראיה בעלמא בלא התבוננות מותרת, כאשר הנשים לבושות כראוי.
אך במידה והנשים לא לבושות בצניעות, תוכל להתבונן בעבודתן, אולם עליך לשים לב שלא להסתכל עליהן מעבר לנדרש לצורך עבודתך, כי רק בעת העבודה הקילו חכמים.
יהי רצון שבזכות זהירותך במצוות, לא תבוא לידך דבר תקלה חלילה.
התשובה נערכה ע”י הרה”ג שלמה שרגא שליט”א יושב על מידין בבית הדין “ברוך שאמר”
תשואות חן לו – “מערכת משיב כהלכה”
מקורות ונימוקים:
חומר איסור הבטה בנשים
בעניין חומרת איסור הבטה בנשים כתבו הטור והשו”ע (אה”ע סימן כ”א), בזה”ל, צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד ואסור לו לקרוץ בידיו וברגליו ולרמוז בעיניו לאחת מן העריות ואסור לשחוק עמה או להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה ואסור להסתכל אפילו בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכירה אפילו אינן עליה שמא יבא להרהר בה, פגע באשה בשוק אסור להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו ולא יעבור בפתח אשה זונה אפילו ברחוק ארבע אמות והמסתכל אפי’ באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות ממנה כאילו מסתכל בבית התורף שלה וכו’ והמתכוין לאחד מהדברים הללו מכין אותו מכת מרדות ע”כ.
ובביתה יוסף הביא מש”כ הרמב”ם (הלכות אסורי ביאה פרק כא’ הלכה ב), אסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לא’ מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביופיה אסור ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול ערוה או לראות שערה אסור עכ”ל. ואף על פי שהזכיר מכת מרדות קודם איסור שמיעת קול ערוה וראיית שערה משמע לרבינו דאהני נמי מכין אותו מכת מרדות, דמאי שנא.
וכתוב בארחות חיים (הלכות ביאות אסורות ח”ב סי’ יג) בשם ה”ר יונה (באגרת התשובה יט כ), אסור להסתכל באשת איש מן התורה שנאמר “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”, ואסור להסתכל בפנויה מדברי קבלה שנאמר “ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה” וכל המסתכל באשת איש מכשיל ומכחיש כח יצרו הטוב והודו נהפך עליו למשחית שכך ארז”ל (סנהדרין צב.) כל המסתכל בעריות קשתו ננערת.
ואשר לא נשא עיניו אל אשת איש זוכה ותחזינה עיניו בנועם ה’ מדה כנגד מדה שכך ארז”ל, כל הכובש עיניו מן העריות זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר “עוצם עיניו מראות ברע”, ונאמר אחריו “מלך ביפיו תחזינה עיניך”, ואסור מן התורה להרהר באשה ואפילו פנויה וחמור הרהור פנויה ממגעה שעל ההרהור עובר בלאו מן התורה שנאמר “ונשמרת מכל דבר רע”, ואחז”ל שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומאה בלילה עכ”ל. הא לנו כמה חמור הבטה בנשים והמכשלות היוצאות מהן, מאידך מה שכרו עצום לשומר את עניו.
ובגמ’ עבודה זרה (כ.) איתא מעשה ברשב”ג שהיה על גבי מעלה בהר הבית, וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר, אמר מה רבו מעשיך ה’, ואף ר”ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע רק שחק ובכה וכו’ ומקשה הגמ’ ולאסתכולי מי שרי, מיתיבי ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי’ מכוערת, וכו’ מתרצת הגמ’ קרן זוית שאני. ופרש”י ד”ה “קרן זוית הואי” כשפונה לימין או לשמאל ליכנס ממבוי למבוי ופוגעין זה את זה בקרן זוית דאינו רואה אותה מרחוק באה כנגדו שיעצם עיניו ע”כ.
ראה מש”כ בזה מרן החיד”א בספרו פתח עינים (ע”ז כ.) וז”ל, קרן זווית הואי. נראה להביא ראיה מכאן למה שראיתי בפוסק אחד קדמון בחיבור כתב יד וז”ל הסתכלות בנשים יש אומרים דדרך העברה כלומר שאין הראיה בהם בקבע לית לן בה, ואינו נראה אלא כל הבטה בעולם באשת איש אסורה וה”ה לכל אשה שהיא אסורה עליו משום ערוה עכ”ל, והשתא אי איתא לסברת יש אומרים דדרך העברה מותר אמאי אצטריך לשנויי קרן זוית הואי לשני דהאיסור הסתכלות בקבע ורשב”ג דרך העברה ראה. אלא מוכח דרשב”ג לא חזא אלא דרך העברה והיה באונס דקרן זוית הואי ודוק.
הא חזי’ עד עתה חומרת איסור הבטה והתבוננות בנשים.
הבטה בנשים תוך כדי עבודה
בנידון שאלתך מדובר שאתה נתקל בהם מתוך הכרח בעבודתך ושאלתך היא האם אף בכה”ג אמרי’ הרחק מהכיעור ומהדומה לו או לא? הנה כתב המשנ”ב (סי’ עה’ סק”ז), גבי טפח באשה ערוה שראיה בעלמא לפי תומו שרי אם לא מצד המוסר, והביא מספר מנחת שמואל דאדם חשוב יש לו להיזהר בכל גוונא, וכתב הפמ”ג דבמקומות שדרך להיות מכוסה כגון זרועותיה וכה”ג שאר מקומות הגוף אף ראיה בעלמא אסור ע”כ. כלומר שבראיה בעלמא שרי, אך דווקא באשה צנועה. אשר ע”כ אם מדבר עם אשה צורך עבודתו ואינו מתכוין להביט בה שרי מדוחק.
אך אצלך יש אפשרות ג”כ שהנשים שתיפגש עמהן לצורך עבודתך אפשר שלא יהיו צנועות כ”כ ורצונך לברר כיצד לנהוג?
מצינו בגמ’ בבא מציעא (צא.) איתא אמר רב יהודה מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת, ואפילו משום פריצותא ליכא. מאי טעמא בעבידתיה טריד. וכתב רש”י בעבידתיה טריד ולא מהרהר. כלומר אדם שעסוק צורך פרנסתו אינו מפנה לבו לחטוא. וכ”כ המאירי ואין חוששין להרהור ופריצות שבמלאכתו הוא עוסק ואין לבו פונה אילך ואילך אבל כל שאין עוסק במלאכתו אסור וכו’ וכ”כ האור זרוע שם. א”כ לפי”ז בשאלתך אפשר להקל משום דטריד בעבידתייהו, שהינך רוצה לבדוק את רמת לימודם ועבודתן של המורות, זאת ועוד שבדר”כ אתה נמצא עימהן במקום פתוח, או עכ”פ במקום ציבורי שיש פחות חשש למכשול, אפשר להקל טפי, וכיוצ”ב כתב המאירי נדה (סד.), להקל בהושטה מיד ליד באסור נדה משום עבידתיהו טריד, והוסיף שם שאין ראוי לפרסמה ע”ש. ומצאתי לאחרונים שרצו להקל כיוצ”ב לגבר לצלם גם בעזרת נשים בחתונות וכד’ הגם שאין ליבי שלם עם הוראה זו מ”מ חזי’ שצרפו הסברא הנ”ל.
ולא נעלם ממני מש”כ בשו”ת אגרות משה (אהע”ז ח”ב סי’ יג), לאסור להיות במקום שהנשים הולכות מגולות בבשרם, ויש בזה איסור אף בלא כוונה ליהנות, דבכוונה אסור אפי’ באצבע קטנה, התם מיירי בשוהה במקום שנמצאות נשים ולאו דרך עבידתייהו, והוא ברור שיש איסור להסתכל במתכוין להנות אפי’ רגע אחד, כדאיתא בגמ’ ברכות (סא.) ת”ר המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם, שנאמר יד ליד לא ינקה רע לא ינקה מדינה של גיהנם.[1]
אשר ע”כ נראה בס”ד: לאחר שבארנו חומר האיסור הבטה בנשים והמכשולות היוצאות מהן, ומאידך שכרן העצום של השומר עיניו, באופן שלך מותר לך להמשיך בעבודתך בתנאים הנ”ל, והלב יודע אם לעקל או לעקלקלות (סנהדרין כו.), ועי’ פרש”י שם. וה’ לא ימנע טוב להולכים בתמים ודורשי ה’ לא יחסרו כל טוב אמן.
[1] ועי’ מש”כ בזה מרן זיע”א בשו”ת יבי”א (חי”א אה”ע סי’ מה), בענין אין יצה”ר מצוי לשעה.
