שאלה:
התחתנתי (נישואים שניים) לאישה שיש לה בן לא דתי הנשוי לא עלינו לנוצריה. אנחנו גרים בבית של אשתי.
אשתי שומרת את כל ההלכה.
נוצר מצב שבו בנה ואשתו “חייבים” לגור בביתנו גם כשאנחנו לא שם.
אשתי אומרת שהיא תסביר להם את כל נושא הכשרות וההלכות, והיא סומכת עליהם. הסברתי לה את הבעיה. אבל היא מתעקשת שהיא לא יכולה להגיד לבנה ולאשתו הגויה לא לגור בביתה.
מהי הגישה המומלצת שלי לבעיה זו?
אני יכול להמשיך להשתמש בסירים ובכלים וכו’?
אני לא מתכוון לאחסן בשרים בבית הזה. התנור הוא ניקוי עצמי ולכן אני צריך להפעיל אותו בכל פעם?
אני אובד עצות.
תשובה:
אני מבין מאוד את מצוקת ליבך, ואכן זוהי שאלה מורכבת מאוד!
וראשית כל אתה צודק, אין לסמוך עליהם כלל שהרי הם גויים לכל דבר וגם בנה היהודי רחמנא ליצלן הרי הוא כגוי לכל דבר ועניין. ופשוט שאין לסמוך עליהם בדברים אלו וגם מבחינת הלכה אינם נאמנים.
אמנם מצד שני גם אשתך צודקת סוף סוף זה בנה ואינה יכולה לגרשו מביתה, מה גם שאתה נשוי לה בזיווג שני והקשר מאוד עדין וויכוחים בדברים אלו עלולים לפגום מאוד ביחסים שביניכם.
ולכן העצה הטובה היא, שדבר אחד רק תבקשו מהם, ותעמדו על כך בתוקף, שלא יכניסו אוכל מבחוץ וזה בוודאי דגם אשתך תסכים, בכך אתה נמנע מחשש הכנסת נבילות וטריפות לביתך, וכן הכלים לא ייאסרו עליך. אתה ורעייתך תרכשו את כל המוצרים הכשרים, ובזה פחתו החששות ב- 50%. הכלים והסירים לא יאסרו עליכם, שאכן גם אם הגויה תבשל, בדיעבד הכלים לא ייאסרו וגם לא התנור והמיקרוגל.
אולם עדיין נשאר לך להיזהר:
א. שלא להשאיר את הבשר לבד איתם כשאתה ואשתך יוצאים מהבית מחשש בשר נתעלם מן העין, אלא יהיה בחותם בתוך חותם.
ב. להיזהר שלא לאכול מבישולה של האשה הגויה במאכלים שמבשלת [אפילו הכשרים], משום בישולי גויים.
ועל הכל להתפלל באופן תמידי שלא תצא תקלה ומכשול תחת ידכם, בברכת עלו והצליחו וישרור השלום במעונכם כל הימים.
מקורות:
גוי שבישל מאכלים כשרים בתנור של יהודי או בסיר האם נאסר:
ראה בשו”ע (יו”ד סי’ קיד סעיף טז) מחלוקת ראשונים האם גזרו משום חתנות גם בכלים, ואע”פ שלדינא מרן חשש בסתם לדעה המחמירה, וכ”כ שם הש”ך (סק”כ) והגר”א בביאוריו. מ”מ כיון שזה בית ישראל יש לצרף לדעת המקילין את דעת הרשב”א דס”ל דבבית ישראל לא גזרו בישולי עכו”ם והוהב”ד בב”י (ריש סימן קיג). ועוד יש לצרף דעת המקילין בתנורים שזהו כח החשמל ולא אש ממש וכן היתה דעת הגרב”צ אבא שאול זצ”ל להקל בזה, ואע”פ שלדינא אנו מחמירים בזה לכתחילה, בנידון שלפנינו הרי זה שעת הדחק ויש להקל בזה באופנים שכתבתי בתשובה.
ברכה רבה
מאיר פנחסי