כיצד תנהג אשה שיש לה התקן רחמי

שאלה: לאחרונה הכנסתי התקן תוך רחמי מסיבות רפואיות, אך ברצוני להמשיך בדיני
טהרת המשפחה ולטבול במקווה, האם מותר לי וכיצד עלי להמשיך ולנהוג?

תשובה:

• התקן תוך רחמי אינו מעכב את הטבילה, ומותר לטבול גם כשההתקן שוהה בתוך הרחם. [1]

• כמו כן התקן רחמי אינו מעכב את הבדיקות בז’ נקיים, ועלייך להמשיך לעשות את הבדיקות.[2]

• יש להקל לבעלת התקן רחמי, שאינה צריכה לבדוק לאחר ההפסק טהרה בכל יום,[3] אלא די בבדיקה ביום הראשון וביום השביעי – כלומר יום הטבילה. וכל זה מלבד הפסק הטהרה שאין להקל בו.

• לגבי מוך דחוק, ניתן להקל שלא להצריכו.[4]

• עצם הכנסת ההתקן לרחם, לדעת רבים מהפוסקים אינו מטמא, אולם בכל אופן נכון להכניסו בימי טומאה, ומכל מקום אם כבר הוכנס בימי טהרה והרופא אמר שלא ירד דם בהתקנה, או שירד דם והרופא אמר שפצע את הרחם וכיוצ”ב, הרי האשה טהורה. וכנ”ל גבי הוצאתו. [5]

• נכון ומומלץ מחמת ריבוי כתמים, שהבגד הצמוד לגוף יהיה צבעוני ולא לבן.[6]

• אם בדקה בעד בדיקה וראתה דם, והרופא אומר שזה כתוצאה מההתקן, יש להקל לה כשאינה בעת הווסת. [7]

[1]. כ”כ הגאון זכרון יוסף (חיו”ד סי’ י’) בדין אשה ששמו לה הרופאים טבעת של שעווה בתוך רחמה לצורך רפואה, ואם תינטל ממנה יגדל כאבה מאוד ויש גם חשש סכנה. והעלה, שאין טבעת זו חוצצת כיון שאינה מקפדת עליה. ואע”פ שמקפדת להסירה בשעת לידתה אין בכך כלום. ודמי למ”ש  השו”ע (סי’ קצח ס”ו) דשער באותו מקום אצל פנויה, שאינו חוצץ, ואע”פ שלאחר שתינשא מקפדת, מ”מ השתא מיהא אינה מקפדת. וה”ה בנד”ד נמי, ואע”ג דליכא סכנתא, מ”מ זיל בתר טעמא שכל שעכשיו אינה מקפדת, לא הוי חציצה. וכ”כ הגאון הרב אלישיב זצ”ל בקובץ תשובות ח”ג (סי’ קכז), ודימהו לשוחט וקצב הנז’ בשו”ע (שם סעיף יז) דלא הוי חציצה וכן מוכר שומן, וכי יעלה על הדעת שבשבת ויו”ט ייכנסו כך כשידיהם מגואלות בדם, אלא ודאי שאף שבזמנים מסוימים מקפדת מ”מ בשאר ימות השנה שאינו מקפיד אינו חוצץ. וכן העלה מורנו מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל בספרו הבהיר טהרת הבית ח”ג (עמ’ מ), שאין טבעת רחמית והתקן חוצצים בטבילה, ושכ”כ הפחד יצחק – למפרונטי ח”א (ערך אשה רואה דם) ועו”ס.  וכן העלה בספרר שיעורי שבט הלוי (סי’ קצח עמ’ שיז).

[2] שהרי ניתן לבדוק בעומק הרחם, ואין ההתקן מעכב.

[3] כ”כ הנודע ביהודה (תניינא חיו”ד סי’ קכט) ובשו”ת מרחשת (סי’ לה או’ ט), ובשו”ת רע”א ח”ב (ס”ס לד). ובשו”ת אגרות משה (חיו”ד ח”ב סי’ עח) היקל בראשון ושביעי בלבד למי שמורגלת בכתמים. וכ”כ בטהרת הבית (משמרת הטהרה עמ’ שיח).

[4] שלאחר שעשתה הפסק טהרה, הרי היא בחזקת טהרה וכמ”ש הרמב”ן הנז’ בב”י (סי’ קצו) ומוך אינו לעיכובא וכמ”ש השו”ע (סי’ קצו סעיף א’) לעולם ילמד  אדם להחמיר לכתחילה בתוך ביתו שתהא בודקת ביום הפסק טהרה במוך דחוק וכו’. וע”כ במקום צורך שעלולה לראות דם מחמת המכה של ההתקן, היקלו בהרבה בתי הוראה בזה.

[5] שיש לסמוך על הפוסקים דס”ל שיש להקל בפתיחת הקבר מבחוץ, בצירוף דעת הפוסקים דס”ל דכל שהכלי הוא פחות מעובי אצבע הסמוך לגודל שהוא 19 מ”מ, אין זה בכלל פתיחת הקבר. וכן דעת האגרות משה (חאו”ח ח”ג סי’ ק), וכ”כ בשו”ת מהרש”ם ח”ד (סי’ קמו) דבצירוף דעת התפלה למשה דס”ל שאין פתיחת הקבר מבחוץ, ניתן להקל עד כעובי אצבע. וזה פשוט דכהיום בעת ההתקן המכשיר (הצבת) הפותח וכן ההתקן פחותים מזה. וע”ע בספר אבני שהם ח”א (עמ’ קעה) שהביא דעת מן הפוסקים שהחמירו בזה, ועל כן בודאי שנכון להכניס את ההתקן וכן להוציאו בימי טומאתה.

[6] כ”כ בטהרת הבית ח”א (סי’ ח’ ס”ח), ושכן פסקו בשו”ת חמדת שלמה, והמהרש”ם והשואל ומשיב ועוד.

[7] טהרת הבית ח”א (סי’ ה’, עמ’ רנג).