שאלה: האם מותר בשבת לפלות בידיו כינים מראשן של ילדות קטנות כששערותיהן ארוכות ויש חשש שיתלשו?
תשובה: מותר לבדוק ולהוציא כינים מהראש באופן שמצערים את הילד או הילדה בגירוד וטורדים מנוחתם, ואפילו אם השערות ארוכות ואפשר שייתלשו עקב כך, וטוב שלא להרגם בידים אלא יזרקם מיד לאחר שהוציאם מראשו, ולענין “מסרק סמיך” ראה בביאורים.
יש לדון בזה לענ”ד מה’ צדדים ואפרטן בקצרה א. איסור נטילת נשמה. ב. איסור צידה. ג. איסור מוקצה. ד. איסור בורר. ה. תלישת שערות – גוזז.
א). איסור נטילת נשמה: בשבת (יב.) תניא רשב”א אומר אין הורגין את המאכולת בשבת דברי ב”ש, וב”ה מתירין. ושם (קז:) ס”ל לר”א דכל ההורג כינה בשבת כהורג גמל, ופליגי עליה רבנן וס”ל דמותר, ומבואר שם הטעם, דשניהם למדוה מאילים, רבי אליעזר סבר כאילים מה אילים שיש בהם נטילת נשמה אף כל שיש בו נטילת נשמה, ורבנן סברי כאילים מה אילים דפרים ורבין, אף כל דפרה ורבה. ופי’ רש”י (ד”ה מקטע להו), דכינה אינה פרה ורבה אלא מבשר אדם היא שורצת. וכ”פ הרמב”ם (פי”א משבת הלכה ג’), דמותר להרוג כינים בשבת לפי שהתהוותן מן הזעה. וכ”פ הטוש”ע (סימן שטז סעיף ט’), דהמפלה ראשו מותר להורגם.
ב). והנה התעורר ויכוח בין אחרוני הזמן בכינים של ימינו, דעיננו הרואות שהכינים המצויות ע”ג הראש יש להם ביצים ופרות ורבות מזכר ונקבה, וכן אומרים כל חכמי המדע בזמננו, ובאמת שמכח טענה זו הפחד יצחק – למפרונטי (ערך צידה) כתב וז”ל: אחר שהוכיחו חכמי המדע בהוכחות ברורות שכל בעל חי מתהווה מן הביצים א”כ שומר נפשו לא יהרוג לא כינה לא פרעוש בשבת, ואל יכניס עצמו בספק חיוב חטאת, ובדבר הזה אמינא דאם ישמעו חכמי ישראל ראיות אוה”ע יחזרו ויודו לדבריהם כמו בגלגל חוזר ומזל קבוע. וע”ש עוד בתשובתו השנית לרבו ר’ יהודה בריאל ז”ל וזה לשונו: והחוקרים הכריעו בראיות ברורות שאין מין בא מן העיפוש ואין הביצים מתהווים מן הזעה אלא מן בעלי חיים, וחכמי ישראל שחזרו והודו לחכמי אוה”ע (פסחים צד:) בענין מזל קבוע וגלגל חוזר, הורו באצבע דלאו לכל מילי דאיתמרו בגמרא מפי קבלה הם, אלא דגם חכמי ישראל דברו לפעמים מפי השכל והחקירה האנושית ולא מפי הקבלה, דאל”כ למה להם להודות, היה להם להתחזק בקבלתם ולא לשוב מפי כל ראיות אוה”ע. עכ”ל. וכעי”ז ממש כתב בהקדמת ר”א בן אברהם ז”ל הובא בעין יעקב ח”א לאגדות חז”ל, ע”ש.
ג). אמנם מה שהביא הפחד יצחק ראייה מההיא דפסחים (צד:) בענין מזל קבוע וגלגל חוזר, וכן בענין חמה בלילה. אין דבריו מוכרחין, דיעויין בגליון הש”ס (שם) בשם ר”ת שכתב, שמה שניצחו חכמי אומות העולם את חכמי ישראל, אין הכוונה שחכמי ישראל טעו ח”ו, רק שבטענות ניצחו אותם, והאמת נשארה כדעת חכמי ישראל, והיינו דאמרינן בתפלה “ובוקע חלוני רקיע”.
אולם הגם שדב”ז אינו מוסכם אליבא דכולהו, ומצאנו ראשונים ואחרונים שפירשו שחכמי ישראל חזרו בהם והודו לחכמי אוה”ע שבלילה החמה הולכת תחת הקרקע, ולפיכך כתבו בענין מים שנשאבו בלילה מהמעיינות, שיש להלינם טרם ילושו בהם עיסת המצות מפני שבלילה החמה מהלכת תחת הרקיע, והמעיינות רותחין המה. והיינו כדעת חכמי אוה”ע, ולא כחמי ישראל הסוברים שחמה בלילה מעל הרקיע. וכ”כ בב”י (או”ח סי’ תנה) בשם היראים, והרא”ש. ע”ש. וכן מבואר בלחם משנה (פ”ה מהל’ שבת הלכה א’), וע”ע בשו”ת הרדב”ז ח”א (סוס”י רפב). אולם אכתי יש לומר דלא דמי לנד”ד, דשאני התם שלחכמי ישראל לא היתה טעות בהלכה, ולא טעו ח”ו בדבר הלכה להתיר את האסור, או לטהר את הטמא, אלא שהויכוח שלהם היה בענין חכמת התכונה, וכיון שלא באו להורות בזה דינים, בזה י”ל שאמרו דברים מעצמם ע”פ החקירה ועיון שכלם הישר, הגם שישנם השלכות הלכתיות מהחקירה הזו, אולם היכא שרבנן באו ופסקו דין בסכינא חריפא, מותר להרוג כינה בשבת, בודאי י”ל שקיבלו דב”ז מרבותיהם מדורי דורות, וגם דלא יתכן דיצא תקלה ומכשול תחת ידם להורות לרבים דבר הלכה שגוי.
וכן מבואר במורה נבוכים ח”ב (פרק ח’) שכתב: וכבר ידעת הכרעת דעת אומות העולם על דעתם “בעניני התכונה האלו”, והוא אמרם בפירוש ניצחו חכמי אוה”ע חכמי ישראל, וזה אמת כי העניינים העיוניים אמנם דיבר בהם כל מי שדיבר כפי הביא אליו העיון.
ד). גם ידוע ומפורסם מכתבו של הגה”צ רבי אליהו דסלר זצוק”ל בספרו מכתב מאליהו ח”ד (עמוד 355), שכתב בענין זה של הכינים ועוד דוגמאות שהוכחו בכח המציאות שאינם כפי שאמרו לנו רבותינו ז”ל, וע”ז כתב, אבל בענין ההסברים הטבעיים לא ההסבר מחייב את הדין אלא ההיפך, הדין מחייב את ההסבר, והטעם המוזכר בגמרא אינו טעם היחידי האפשרי בענין, ואם לפעמים נתנו הסברים שהם לפי ידיעת הטבע שבימיהם, חובה עלינו לחפש הסברים אחרים שבהם יתקיים הדין על מכונו לפי ידיעת הטבע שבימינו. עכ”ל.
ה). וכן מוכח מהביה”ל (ס’ שלו סעיף ג’) שהביא בשם התפארת ישראל, שהאידנא שחכמי המדע אומרים שהשתן מועיל לזיבול הזרעים, אסור להשתין ע”ג עשבים בשבת, ודלא כמ”ש השו”ע שם להתיר להשתין ע”ג זרעים כיון שאינו מצמיחם. ודחה דבריו הביה”ל, מכח מה דאי’ בשבת (פא:) דמותר לפנות על שדה ניר וא”א לגדולים בלי קטנים. הרי שלא התייחס כלל לחכמי המדע כיון שסותרים הם דברי חכמינו ז”ל, ומיניה לנד”ד.
