חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב מאיר פנחסי - ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: ארצות הברית

שאלה:

לאחרונה יוצר קומקום מים חמים המיועד לשבת, והיינו שהתושבת שבתחתית הכלי מתחבר לקומקום, האם מותר להגביהו וליצוק ממנו מים בשבת ויום טוב? וכן מי שרוצה להטות את ה’מיחם חשמלי’ כדי ליקח את שאריות המים שנותרו בתחתית המיחם לצורך שתייה, האם הדבר מותר בשבת ויום טוב?

 

 

תשובה:

מותר לטלטל בשבת ויום טוב קומקום חשמלי זה אף שיש בו חוט להט, וכן מותר להטות את מיחם המים בשבת ויו”ט ובלבד שלא יקח את כל המים שבדוד, שמא יכבה מיד. (אמנם כיום מצויים גם מיחמים חשמליים עם חיבור בטיחותי לשיש, ויש להיזהר שלא להטותם כלל, לפי שתיכף בהטייתם נפסק הזרם). ולענין טלטול פלטה חשמלית, רדיאטור, מנורה, ותנור ‘ספרילה’ המתאדמים ע”י חוטי להט, אין למחות ביד המיקילין שיש להם על מה שיסמוכו.  

 

 

יש להקדים את צד הטכני: במיחם חשמלי ישנם ב’ גופי חימום המורכבים בתוכם מסלילי חשמל המצופים היטב בחומר אמיד, ובעת החימום מתאדמים ומתלהטים, סליל אחד גדול ורחב המקיף בקוטרו את המיחם, ועוד גוף חימום קטן יותר, העשוי ל’מצב שבת’, וגם הוא יש בתוכו סליל קטן המתלהט, וכשמחממים את המים הסליל הגדול נדלק, וכשהמיחם ‘במצב שבת’, הסליל הקטן בלבד דולק ומתלהט, אולם לא נראה אדמומיתו לעין משום שמצופה. כמו כן בכפתורים שמדליקים את המיחם מונחים סלילים קטנים המתלהטים והם היוצרים את האור שאנו רואים מבעד לכפתורים. וכן שמעתי מפי מומחה וראיתי ג”כ בעצמי. (ושלא כמ”ש בספר הליכות שבת ח”ב עמ’ רצג שבמיחם מצב שבת אין חוט להט, וזה אינו). כיוצ”ב בקומקום חשמלי שיש בו גוף חימום וחוט להט המתאדם.

א). ויש לעיין האם מותר להטות ולטלטל את המיחם והקומקום בשבת, או דלמא כל המיחם דינו כבסיס לדבר האסור מידי דהוי הנר דהוי בסיס לשלהבת, והכא נמי כל הכלי נהפך להיות בסיס לחוטי הלהט הקבועים בהם, ואפילו להטותה על צידה אסור, דאי”ז טלטול מן הצד כיון דגוף הכלי הוי מוקצה, וכדאי’ בשו”ע (סי’ שט ס”ד) דשכח אבן על פי חבית, מטה החבית על צדה והאבן נופלת. מיהו בהניח האבן בכוונה, החבית גופא נעשית מוקצה ואין להטותה דהרי היא עצמה נעשית בסיס.

ב). ונראה לענ”ד שיש להתיר ולטלטל את המיחם והקומקום, כיון שיש במיחם גם מים, וא”כ גוף המיחם ודפנותיו הוו בסיס לדבר האסור והמותר, ואע”ג דיש מקום לומר דעיקרו של המיחם הם הגופי חימום שעל שמם נקרא הכלי, ובבסיס לדבר האסור והמותר קיי”ל דאזלינן בתר העיקר וכמ”ש השו”ע (סי’ רעז מ”ב ס”ק יח, וסי’ שי סעי’ ח’), מ”מ כיון דגופי החימום עצמם באים לשמש את המים ואין להם ייעוד עצמי, נמצא דהמים הוי עיקר. א”כ נמצא דהמים אינם נהפכים להיות בסיס לדבר האסור. דומיא דהכי מצינו בשו”ע (סי’ רנט ס”א) לגבי הטמנת קדירה בגיזי צמר של מוקצה, דהקדרה לא נהפכת להיות בסיס, ומותר לנער את הכיסוי שעליה גיזי הצמר והם נופלות, כיון שבאים לשמש את הקדירה וכמ”ש המג”א (סק”ו), ולא הקדירה משמשת אותם. והכא נמי בנד”ד גופי החימום משמשים את המים.

ואף שגוף המיחם עיקרו עשוי לבסיסו והיינו לגופי החימום, מ”מ כיון שכשאינם דלוקים דינם כנר שאינו דלוק דהוי כלי שמלאכתו לאיסור, ואכתי לא הוי בסיס, וכשמחוברים לחשמל ומתאדמים אז דינם כנר דלוק ובאותה השעה הוי גם בסיס למים.

וראה בשו”ת מנחת שלמה ח”א (סימן יד) שכתב הגרשז”א, להסתפק בענין טלטול בפתיליה בשבת עם הקדירה שעליה כשהכל כבר מבושל ממקום למקום, דאע”ג שהפתילה היא כולה בסיס לשלהבת, מ”מ הרי השלהבת עצמה ג”כ בסיס לתבשיל, ודימה להנ”ל גבי הטמנת קדירה בגיזי צמר, אלא שסוף דבר כתב, שהפתילייה חשובה מאד בפני עצמה לכן רואים את הקדירה והפתילייה כשני דברים חשובים נפרדים שכל אחד בסיס לעצמו ואסור לטלטל את הפתילייה מפני שהיא כולה מוקצה ובסיס לשלהבת. עכ”ד. אלא שבנד”ד לכאו’ קיל טפי, לפי שהאיסור וההיתר הם בכלי אחד, ומשמש לתרוויהו כאחד, והאיל ויש בו גם צד היתר, שרי לטלטלו. אלא שבספר שלחן שלמה (סי’ שט ס”ד או’ י’) כתב הגרש”ז, גבי כלי הנקרא ‘סמאווואר’ שיש בו אש, דהוי מוקצה ואסור לטלטלו, אף שיש בתוך הכלי גם מים ואין נותנים בו אש אלא כשיש בו מים, ואפ”ה לא היקל בזה. וצ”ל דס”ל שכיון שעיקר הכלי הם גופי החימום ובסיס הכלי והדפנות באים בכדי לשמש את גופי החימום, אע”ג שהגופי חימום גופא באים לשמש את המים, אית ליה שם מוקצה דעיקרו לאיסור חשיב.

וראיתי בספר אורחת שבת ח”ב (פי”ט הע’ רמו) ושם במילואים (עמ’ תקצג) שהתחבטו בזה קצת, וסוף דבר תפסו להחמיר בנדו”ד. ולי הדל עדיין צ”ע. ומ”מ מצד הכפתורים ונורת הביקורת, פשיטא לי שאין הכלי נעשה בסיס, כיון שאי”ז עיקר הכלי, וכ”כ במנח”ש ח”א (עמ’ סה).

ג). אלא דמ”מ נראה דגם אם נדון את המיחם כבסיס לדבר האסור, היינו דומיא דנר, אכתי מיתלא תלי וקאי בטעמים שכתבו האחרונים למה נר גופא אסור בטלטול והוי בסיס לשלהבת.

דהחזון איש (סימן מא ס”ק טז) כתב בטעם הדבר, דלעולם אין הדרך לטלטל נר בשבת דלמא תכבה. א”נ לעולם ההשתמשות בנר הוא במקומה ואין הדרך לטלטלה, ודבר שאין עשוי לטלטל כלל אע”ג דנהנה ממנו בשבת, הוי מוקצה. וכ”כ החזו”א (סי’ מג ס”ק יז) גבי שעון קיר בשבת, דהוי מוקצה מחמת גופו היות והשימוש בו בצורה קבועה ולא באופן נייד. ולפי”ד בנד”ד בקומקום חשמלי זה המיוצר כדי להזיזו, שרי. ואולי גם מיחם חשמלי אע”ג דאין הדרך לטלטלו מפינה לפינה כל עוד הוא מחובר לחשמל, מ”מ כיון שהדרך להטותו כשנגמרים בו המים, אולי יש להקל.

ובשאר כלי חשמל, כגון, ‘רדיאטור’ חימום, שקבועים בו סלילים וחוטי להט המתאדמים, ורגילות בני אדם להזיזו ממקומו ולכוונו לפי הצורך גם בעת חיבורו לחשמל, לפי”ד החזו”א נראה שיש להתיר הדבר.

אלא דלכאו’ סברת החזו”א אינה עולה בקנה אחד, עם מ”ש השו”ע (סי’ שח ס”ב) כלי אפי’ הוא גדול  וכבד הרבה, לא נתבטל שם כלי ממנו לא מפני גדלו ולא מפני כבדו. ועי’ במ”ב (סק”ח) דאפילו אינו רגיל לטלטלה בימות החול, לא אמרינן דקובע לה מקום מפני כבדותה ומקצה דעתו ממנה. ויש ליישב, דשאני התם דמה שלא מזיזם הוא מפני כובדם, אבל אין רצונו לייחד ולקבוע לו מקום מסוים בדוקא, ואכתי צ”ע. וע”ע בשו”ת מנחת שלמה ח”א (סי’ יד) שהרבה להקשות על דברי החזו”א מכמה דוכתי.

ד). עוד הביא החזו”א דברי הרע”א בתוספותיו שכתב טעם אחר באיסור טלטול נר בשבת, משום מוקצה ‘דנולד’ היות והלהבה מתחלפת כל הזמן בין עמוד ראשון לשני, והנר הוי בסיס לשלהבת. אלא שהיק’ החזו”א, דמהגמ’ ברכות משמע, דמעמוד ראשון לא כלה לגמרי אלא נשאר ממנו קצת, וא”כ הוי בסיס לאיסור ולהיתר, ושרי. (ועי’ מנח”י ח”ג סי’ מג, מה שכתב ליישב).

ומ”מ היוצא שלפי”ד הרע”א (ע”פ ביאור החזו”א) יש להתיר בנד”ד בחוט להט, לפי שאינו משתנה באדמימותו בכל רגע ונשאר קבוע במצבו הראשון, ואע”פ שנכבה ונדלק בכל שניה חמשים פעם כידוע, מ”מ היות ולפי ראות עיני האדם נמשך כל הזמן אין זה נולד, וכמ”ש הגרש”ז אויערבאך בספרו מאורי אש (עמ’ יט). ומשום כן אין לאסור משום נולד דהזרם גופא, כיון שאינו ניכר. ועי’ בשו”ת מנח”ש (שם ד”ה עוד הוסיף) שהעיר על ביאור החזו”א ברע”א, דא”כ גם ביו”ט יאסר לטלטל נר וכן להעביר מאש לאש, דחמיר מוקצה דיו”ט משבת. ומיהו עי’ בשו”ת מנחת יצחק ח”ג (סימן מג) שכתב לאסור לטלטל בשבת מנורה חשמלית משום נולד וכטעם הרע”א, ויישב דבריו. ויש להשיב על דבריו וכאמור.

ה). דעת הגרש”ז אויערבאך זצ”ל בשו”ת מנחת שלמה (שם), בטעם איסור טלטול נר, הוא משום שאי אפשר לטלטל השלהבת דהיא מוקצה כיון שאין בה ממש ואי אפשר ליטלה בידיו ככלים או בגדים או שאר חפצים, והיא גם חשובה בפנ”ע כיון שמתחדשת ומתחלפת כל הזמן מעמוד ראשון לשני ושלישי, ע”כ רואים את השלהבת כדבר בפנ”ע, והנר הוי בסיס לה. אולם ביו”ט אינה מוקצה כיון שניתן להעביר אש לנר אחר. וכתב שם, דלפי”ז מנורת חשמל ותנורים, מותר לטלטלם ממקום למקום, לפי שהחוטי להט קבועים בהם ולא משתנים מרגע לרגע וחשיבי כלי.

אלא שלמעשה היה מורה שלא לטלטל כלי חשמל שיש בהם חוטי להט או גוף מתכת המתאדם. וכמ”ש בספר נשמת אברהם ח”א (עמ’ קסא), ובספר שלחן שלמה (סי’ שח הערה לד, וסי’ שכו אות ח’), ובמפתחות לספר. וע”ע בספר הליכות שבת ח”ב (עמ’ רצד). ורק התיר להשתמש בשמיכה חשמלית, היות והחוטים שם רק חמים ולא אדומים.

גם הגרי”ש אלישיב בספר שבות יצחק ח”א (עמוד קעד) כתב בשם מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, דמאחר ולא נתבאר די טעם איסור טלטול שלהבת, לכן כל מכשיר חשמלי שיש בו חוט לוהט, כגון מנורת חשמל, או תנור חימום, הרי הם בכלל מוקצה דשלהבת, בשעה שדולקים או שדלקו בבין השמשות. גם בשו”ת תפלה למשה ח”א (סי כג), העלה להחמיר בטלטולן. וכ”כ בספרו מנוחת אהבה (פרק כד או’ לד).

ו). אולם מאידך בשו”ת אורח משפט (או”ח סי’ סז) כתה להקל לטלטל מנורה חשמלית שיש בה חוט להט, ומשום דהוי כלי. וגם הגרח”פ שיינברג זצ”ל הב”ד בספר שלמי יהודה (עמ’ רעא), הורה כסברת הגרש”ז דהוי השלהבת כתשמיש של כילוי והוי כעצים העומדים להסקה דמבואר בכמה ראשונים שאין עליהם דין כלי, וכ”ש שלהבת שאין בה ממש. ועפי”ז התיר לטלטל מנורה דחשיבא כלי. וכ”כ הגר”מ פינשטיין באגרות משה (חאו”ח ח”ג סי’ נ בסד”ה אבל לדינא) גבי שמיכה חשמלית, דהטעם דשרי להשתמש בה בשבת, לפי שהאור העלקטרי, הרי הוא כלי שהתשמיש שלו להדליק ולהידלק, ול”ד לשלהבת, שאינה כלי והרי היא כאבן, ולפיכך גם הבסיס שלה נאסר. וכ”כ בשמו בספר מסורת משה (עמ’ נח או’ קג), שדעת הרב היתה להתיר לטלטל מנורה חשמלית שיש בה חוט להט, ושכן עשה מעשה בפניו. וגם בשו”ת יחווה דעת ח”ה (סימן כח), סמך למעשה על דבריו אלו. וראה גם בספר חזו”ע – שבת ח”ג (עמ’ פב). (מיהו יעויין בספר הלכה ברורה סי’ רעו או’ כח שכתב בשם אביו הגאון ז”ל, שאמר לו שלדעתו אין להתיר לטלטל מנורה חשמלית. וקצ”ע). מיהו יעויין בשו”ת אגרות משה (או”ח ח”ה סימן כג) שכתב, דהוי כלי שמלאכתו להיתר, ושמותר לטלטל נר חשמל, היות דדבר שמלאכתו לאיסור פירושו, ‘דבר שעושים בו איסור, ולא דבר שנעשה ע”י איסור’. ורק צריך להיזהר שלא להפרידם מחיבורן לחשמל. והוסיף, דאם אחד רוצה להחמיר לעצמו יותר, הגם שאני בעצמי אינני נוהג כן, הרשות בידו, אך אז יש לידע שלכל הפחות מותר לטלטל גם נר חשמל לצורך גופו ומקומו. עכ”ד. ולפי”ד אלו פשיטא דמותר לטלטל את המיחם המים, דהוי בכלל כלי שמלאכתו להיתר, וגם אם נימא דעכ”פ הוי כלי שמלאכתו לאיסור, הטיית המיחם והקומקום לצורך שתייה, הוי בכלל לצורך גופו, דשרי. וכיון שמידי פלוגתא לא נפקינן, הרוצה להקל בזה שפיר יש לו על מה שיסמוך.

ז). ומיהו יש להעיר דבמיחם המצוי בנינו יש על גופי החימום מפסק בטיחותי, והוא כעין סליל דק, וכשהמים נגמרים בדוד, מיד מפסיק את פעולת הגוף חימום באופן אוטומטי שלא יישרף, ויש להיזהר שלא ליקח את כל המים שבדוד משום כיבוי, אמנם אם אינו נוטל את כל המים, כיון דהוי ספק פסיק רישא, וגם נעשה בדרך גרמא לפי שאינו מפסיק מיד את פעולתו, יש לצדד להקל בשעת הצורך.

ח). וממוצא הדברים אתה למד, שלטלטל לצורך גופו ומקומו, מוצרים חשמליים שקבוע בהם חוטי חשמל המתלהטים ומתאדמים, כגון, פלטה חשמלית, רדיאטור, תנור ספרילות, מנורה שיש בה חוט להט, אע”ג דהמקילין לטלטלן יש להם על שפיר על מה שיסמוכו, מ”מ לכתחילה יש להחמיר שלא לטלטלם, ורק בנידון המיחם והקומקום שחשיבי גם כבסיס לדבר המותר, צרפנו דעת המקילין.

ומיהו ביום טוב, מותר לכתחילה לטלטל את כל מוצרי החשמל לצורך גופו ומקומו, וגם לדעות האוסרות בשבת, ביו”ט שרי.

שאלה: לאחרונה יוצר קומקום מים חמים המיועד לשבת, והיינו שהתושבת שבתחתית הכלי מתחבר לקומקום, האם מותר להגביהו וליצוק ממנו מים בשבת ויום טוב? וכן מי שרוצה להטות את ה’מיחם חשמלי’ כדי ליקח את שאריות המים שנותרו בתחתית המיחם לצורך שתייה, האם הדבר מותר בשבת ויום טוב?

 

 

תשובה: מותר לטלטל בשבת ויום טוב קומקום חשמלי זה אף שיש בו חוט להט, וכן מותר להטות את מיחם המים בשבת ויו”ט ובלבד שלא יקח את כל המים שבדוד, שמא יכבה מיד. (אמנם כיום מצויים גם מיחמים חשמליים עם חיבור בטיחותי לשיש, ויש להיזהר שלא להטותם כלל, לפי שתיכף בהטייתם נפסק הזרם). ולענין טלטול פלטה חשמלית, רדיאטור, מנורה, ותנור ‘ספרילה’ המתאדמים ע”י חוטי להט, אין למחות ביד המיקילין שיש להם על מה שיסמוכו.  

 

 

יש להקדים את צד הטכני: במיחם חשמלי ישנם ב’ גופי חימום המורכבים בתוכם מסלילי חשמל המצופים היטב בחומר אמיד, ובעת החימום מתאדמים ומתלהטים, סליל אחד גדול ורחב המקיף בקוטרו את המיחם, ועוד גוף חימום קטן יותר, העשוי ל’מצב שבת’, וגם הוא יש בתוכו סליל קטן המתלהט, וכשמחממים את המים הסליל הגדול נדלק, וכשהמיחם ‘במצב שבת’, הסליל הקטן בלבד דולק ומתלהט, אולם לא נראה אדמומיתו לעין משום שמצופה. כמו כן בכפתורים שמדליקים את המיחם מונחים סלילים קטנים המתלהטים והם היוצרים את האור שאנו רואים מבעד לכפתורים. וכן שמעתי מפי מומחה וראיתי ג”כ בעצמי. (ושלא כמ”ש בספר הליכות שבת ח”ב עמ’ רצג שבמיחם מצב שבת אין חוט להט, וזה אינו). כיוצ”ב בקומקום חשמלי שיש בו גוף חימום וחוט להט המתאדם.

א). ויש לעיין האם מותר להטות ולטלטל את המיחם והקומקום בשבת, או דלמא כל המיחם דינו כבסיס לדבר האסור מידי דהוי הנר דהוי בסיס לשלהבת, והכא נמי כל הכלי נהפך להיות בסיס לחוטי הלהט הקבועים בהם, ואפילו להטותה על צידה אסור, דאי”ז טלטול מן הצד כיון דגוף הכלי הוי מוקצה, וכדאי’ בשו”ע (סי’ שט ס”ד) דשכח אבן על פי חבית, מטה החבית על צדה והאבן נופלת. מיהו בהניח האבן בכוונה, החבית גופא נעשית מוקצה ואין להטותה דהרי היא עצמה נעשית בסיס.

ב). ונראה לענ”ד שיש להתיר ולטלטל את המיחם והקומקום, כיון שיש במיחם גם מים, וא”כ גוף המיחם ודפנותיו הוו בסיס לדבר האסור והמותר, ואע”ג דיש מקום לומר דעיקרו של המיחם הם הגופי חימום שעל שמם נקרא הכלי, ובבסיס לדבר האסור והמותר קיי”ל דאזלינן בתר העיקר וכמ”ש השו”ע (סי’ רעז מ”ב ס”ק יח, וסי’ שי סעי’ ח’), מ”מ כיון דגופי החימום עצמם באים לשמש את המים ואין להם ייעוד עצמי, נמצא דהמים הוי עיקר. א”כ נמצא דהמים אינם נהפכים להיות בסיס לדבר האסור. דומיא דהכי מצינו בשו”ע (סי’ רנט ס”א) לגבי הטמנת קדירה בגיזי צמר של מוקצה, דהקדרה לא נהפכת להיות בסיס, ומותר לנער את הכיסוי שעליה גיזי הצמר והם נופלות, כיון שבאים לשמש את הקדירה וכמ”ש המג”א (סק”ו), ולא הקדירה משמשת אותם. והכא נמי בנד”ד גופי החימום משמשים את המים.

ואף שגוף המיחם עיקרו עשוי לבסיסו והיינו לגופי החימום, מ”מ כיון שכשאינם דלוקים דינם כנר שאינו דלוק דהוי כלי שמלאכתו לאיסור, ואכתי לא הוי בסיס, וכשמחוברים לחשמל ומתאדמים אז דינם כנר דלוק ובאותה השעה הוי גם בסיס למים.

וראה בשו”ת מנחת שלמה ח”א (סימן יד) שכתב הגרשז”א, להסתפק בענין טלטול בפתיליה בשבת עם הקדירה שעליה כשהכל כבר מבושל ממקום למקום, דאע”ג שהפתילה היא כולה בסיס לשלהבת, מ”מ הרי השלהבת עצמה ג”כ בסיס לתבשיל, ודימה להנ”ל גבי הטמנת קדירה בגיזי צמר, אלא שסוף דבר כתב, שהפתילייה חשובה מאד בפני עצמה לכן רואים את הקדירה והפתילייה כשני דברים חשובים נפרדים שכל אחד בסיס לעצמו ואסור לטלטל את הפתילייה מפני שהיא כולה מוקצה ובסיס לשלהבת. עכ”ד. אלא שבנד”ד לכאו’ קיל טפי, לפי שהאיסור וההיתר הם בכלי אחד, ומשמש לתרוויהו כאחד, והאיל ויש בו גם צד היתר, שרי לטלטלו. אלא שבספר שלחן שלמה (סי’ שט ס”ד או’ י’) כתב הגרש”ז, גבי כלי הנקרא ‘סמאווואר’ שיש בו אש, דהוי מוקצה ואסור לטלטלו, אף שיש בתוך הכלי גם מים ואין נותנים בו אש אלא כשיש בו מים, ואפ”ה לא היקל בזה. וצ”ל דס”ל שכיון שעיקר הכלי הם גופי החימום ובסיס הכלי והדפנות באים בכדי לשמש את גופי החימום, אע”ג שהגופי חימום גופא באים לשמש את המים, אית ליה שם מוקצה דעיקרו לאיסור חשיב.

וראיתי בספר אורחת שבת ח”ב (פי”ט הע’ רמו) ושם במילואים (עמ’ תקצג) שהתחבטו בזה קצת, וסוף דבר תפסו להחמיר בנדו”ד. ולי הדל עדיין צ”ע. ומ”מ מצד הכפתורים ונורת הביקורת, פשיטא לי שאין הכלי נעשה בסיס, כיון שאי”ז עיקר הכלי, וכ”כ במנח”ש ח”א (עמ’ סה).

ג). אלא דמ”מ נראה דגם אם נדון את המיחם כבסיס לדבר האסור, היינו דומיא דנר, אכתי מיתלא תלי וקאי בטעמים שכתבו האחרונים למה נר גופא אסור בטלטול והוי בסיס לשלהבת.

דהחזון איש (סימן מא ס”ק טז) כתב בטעם הדבר, דלעולם אין הדרך לטלטל נר בשבת דלמא תכבה. א”נ לעולם ההשתמשות בנר הוא במקומה ואין הדרך לטלטלה, ודבר שאין עשוי לטלטל כלל אע”ג דנהנה ממנו בשבת, הוי מוקצה. וכ”כ החזו”א (סי’ מג ס”ק יז) גבי שעון קיר בשבת, דהוי מוקצה מחמת גופו היות והשימוש בו בצורה קבועה ולא באופן נייד. ולפי”ד בנד”ד בקומקום חשמלי זה המיוצר כדי להזיזו, שרי. ואולי גם מיחם חשמלי אע”ג דאין הדרך לטלטלו מפינה לפינה כל עוד הוא מחובר לחשמל, מ”מ כיון שהדרך להטותו כשנגמרים בו המים, אולי יש להקל.

ובשאר כלי חשמל, כגון, ‘רדיאטור’ חימום, שקבועים בו סלילים וחוטי להט המתאדמים, ורגילות בני אדם להזיזו ממקומו ולכוונו לפי הצורך גם בעת חיבורו לחשמל, לפי”ד החזו”א נראה שיש להתיר הדבר.

אלא דלכאו’ סברת החזו”א אינה עולה בקנה אחד, עם מ”ש השו”ע (סי’ שח ס”ב) כלי אפי’ הוא גדול  וכבד הרבה, לא נתבטל שם כלי ממנו לא מפני גדלו ולא מפני כבדו. ועי’ במ”ב (סק”ח) דאפילו אינו רגיל לטלטלה בימות החול, לא אמרינן דקובע לה מקום מפני כבדותה ומקצה דעתו ממנה. ויש ליישב, דשאני התם דמה שלא מזיזם הוא מפני כובדם, אבל אין רצונו לייחד ולקבוע לו מקום מסוים בדוקא, ואכתי צ”ע. וע”ע בשו”ת מנחת שלמה ח”א (סי’ יד) שהרבה להקשות על דברי החזו”א מכמה דוכתי.

ד). עוד הביא החזו”א דברי הרע”א בתוספותיו שכתב טעם אחר באיסור טלטול נר בשבת, משום מוקצה ‘דנולד’ היות והלהבה מתחלפת כל הזמן בין עמוד ראשון לשני, והנר הוי בסיס לשלהבת. אלא שהיק’ החזו”א, דמהגמ’ ברכות משמע, דמעמוד ראשון לא כלה לגמרי אלא נשאר ממנו קצת, וא”כ הוי בסיס לאיסור ולהיתר, ושרי. (ועי’ מנח”י ח”ג סי’ מג, מה שכתב ליישב).

ומ”מ היוצא שלפי”ד הרע”א (ע”פ ביאור החזו”א) יש להתיר בנד”ד בחוט להט, לפי שאינו משתנה באדמימותו בכל רגע ונשאר קבוע במצבו הראשון, ואע”פ שנכבה ונדלק בכל שניה חמשים פעם כידוע, מ”מ היות ולפי ראות עיני האדם נמשך כל הזמן אין זה נולד, וכמ”ש הגרש”ז אויערבאך בספרו מאורי אש (עמ’ יט). ומשום כן אין לאסור משום נולד דהזרם גופא, כיון שאינו ניכר. ועי’ בשו”ת מנח”ש (שם ד”ה עוד הוסיף) שהעיר על ביאור החזו”א ברע”א, דא”כ גם ביו”ט יאסר לטלטל נר וכן להעביר מאש לאש, דחמיר מוקצה דיו”ט משבת. ומיהו עי’ בשו”ת מנחת יצחק ח”ג (סימן מג) שכתב לאסור לטלטל בשבת מנורה חשמלית משום נולד וכטעם הרע”א, ויישב דבריו. ויש להשיב על דבריו וכאמור.

ה). דעת הגרש”ז אויערבאך זצ”ל בשו”ת מנחת שלמה (שם), בטעם איסור טלטול נר, הוא משום שאי אפשר לטלטל השלהבת דהיא מוקצה כיון שאין בה ממש ואי אפשר ליטלה בידיו ככלים או בגדים או שאר חפצים, והיא גם חשובה בפנ”ע כיון שמתחדשת ומתחלפת כל הזמן מעמוד ראשון לשני ושלישי, ע”כ רואים את השלהבת כדבר בפנ”ע, והנר הוי בסיס לה. אולם ביו”ט אינה מוקצה כיון שניתן להעביר אש לנר אחר. וכתב שם, דלפי”ז מנורת חשמל ותנורים, מותר לטלטלם ממקום למקום, לפי שהחוטי להט קבועים בהם ולא משתנים מרגע לרגע וחשיבי כלי.

אלא שלמעשה היה מורה שלא לטלטל כלי חשמל שיש בהם חוטי להט או גוף מתכת המתאדם. וכמ”ש בספר נשמת אברהם ח”א (עמ’ קסא), ובספר שלחן שלמה (סי’ שח הערה לד, וסי’ שכו אות ח’), ובמפתחות לספר. וע”ע בספר הליכות שבת ח”ב (עמ’ רצד). ורק התיר להשתמש בשמיכה חשמלית, היות והחוטים שם רק חמים ולא אדומים.

גם הגרי”ש אלישיב בספר שבות יצחק ח”א (עמוד קעד) כתב בשם מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, דמאחר ולא נתבאר די טעם איסור טלטול שלהבת, לכן כל מכשיר חשמלי שיש בו חוט לוהט, כגון מנורת חשמל, או תנור חימום, הרי הם בכלל מוקצה דשלהבת, בשעה שדולקים או שדלקו בבין השמשות. גם בשו”ת תפלה למשה ח”א (סי כג), העלה להחמיר בטלטולן. וכ”כ בספרו מנוחת אהבה (פרק כד או’ לד).

ו). אולם מאידך בשו”ת אורח משפט (או”ח סי’ סז) כתה להקל לטלטל מנורה חשמלית שיש בה חוט להט, ומשום דהוי כלי. וגם הגרח”פ שיינברג זצ”ל הב”ד בספר שלמי יהודה (עמ’ רעא), הורה כסברת הגרש”ז דהוי השלהבת כתשמיש של כילוי והוי כעצים העומדים להסקה דמבואר בכמה ראשונים שאין עליהם דין כלי, וכ”ש שלהבת שאין בה ממש. ועפי”ז התיר לטלטל מנורה דחשיבא כלי. וכ”כ הגר”מ פינשטיין באגרות משה (חאו”ח ח”ג סי’ נ בסד”ה אבל לדינא) גבי שמיכה חשמלית, דהטעם דשרי להשתמש בה בשבת, לפי שהאור העלקטרי, הרי הוא כלי שהתשמיש שלו להדליק ולהידלק, ול”ד לשלהבת, שאינה כלי והרי היא כאבן, ולפיכך גם הבסיס שלה נאסר. וכ”כ בשמו בספר מסורת משה (עמ’ נח או’ קג), שדעת הרב היתה להתיר לטלטל מנורה חשמלית שיש בה חוט להט, ושכן עשה מעשה בפניו. וגם בשו”ת יחווה דעת ח”ה (סימן כח), סמך למעשה על דבריו אלו. וראה גם בספר חזו”ע – שבת ח”ג (עמ’ פב). (מיהו יעויין בספר הלכה ברורה סי’ רעו או’ כח שכתב בשם אביו הגאון ז”ל, שאמר לו שלדעתו אין להתיר לטלטל מנורה חשמלית. וקצ”ע). מיהו יעויין בשו”ת אגרות משה (או”ח ח”ה סימן כג) שכתב, דהוי כלי שמלאכתו להיתר, ושמותר לטלטל נר חשמל, היות דדבר שמלאכתו לאיסור פירושו, ‘דבר שעושים בו איסור, ולא דבר שנעשה ע”י איסור’. ורק צריך להיזהר שלא להפרידם מחיבורן לחשמל. והוסיף, דאם אחד רוצה להחמיר לעצמו יותר, הגם שאני בעצמי אינני נוהג כן, הרשות בידו, אך אז יש לידע שלכל הפחות מותר לטלטל גם נר חשמל לצורך גופו ומקומו. עכ”ד. ולפי”ד אלו פשיטא דמותר לטלטל את המיחם המים, דהוי בכלל כלי שמלאכתו להיתר, וגם אם נימא דעכ”פ הוי כלי שמלאכתו לאיסור, הטיית המיחם והקומקום לצורך שתייה, הוי בכלל לצורך גופו, דשרי. וכיון שמידי פלוגתא לא נפקינן, הרוצה להקל בזה שפיר יש לו על מה שיסמוך.

ז). ומיהו יש להעיר דבמיחם המצוי בנינו יש על גופי החימום מפסק בטיחותי, והוא כעין סליל דק, וכשהמים נגמרים בדוד, מיד מפסיק את פעולת הגוף חימום באופן אוטומטי שלא יישרף, ויש להיזהר שלא ליקח את כל המים שבדוד משום כיבוי, אמנם אם אינו נוטל את כל המים, כיון דהוי ספק פסיק רישא, וגם נעשה בדרך גרמא לפי שאינו מפסיק מיד את פעולתו, יש לצדד להקל בשעת הצורך.

ח). וממוצא הדברים אתה למד, שלטלטל לצורך גופו ומקומו, מוצרים חשמליים שקבוע בהם חוטי חשמל המתלהטים ומתאדמים, כגון, פלטה חשמלית, רדיאטור, תנור ספרילות, מנורה שיש בה חוט להט, אע”ג דהמקילין לטלטלן יש להם על שפיר על מה שיסמוכו, מ”מ לכתחילה יש להחמיר שלא לטלטלם, ורק בנידון המיחם והקומקום שחשיבי גם כבסיס לדבר המותר, צרפנו דעת המקילין.

ומיהו ביום טוב, מותר לכתחילה לטלטל את כל מוצרי החשמל לצורך גופו ומקומו, וגם לדעות האוסרות בשבת, ביו”ט שרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש