שאלה:
שלום הרב
אני מנסה להקפיד על טבילת עזרא לתוספת טהרה לפני התפילה, וגם כמובן בערב שבת, האם אני יכול לטבול במים שאובים, כגון בריכת שחיה שיש לי קרוב לבית, או שצריך דווקא מקווה ממי גשמים כדין טבילה מן התורה.
תשובה:
מים שאובים כשרים לטבילת עזרא, ולכן במקום צורך אפשר לטבול בבריכת שחיה. ואם יוכל לעשות שישפכו המים לבריכה בדרך המשכה עדיף יותר. ולכתחילה יטבול כאשר המים עומדים ולא זוחלין. ואולם כאשר הדבר אפשרי ודאי שעדיף לטבול במקוה כשר שאינו מים שאובין.
מקורות:
א. במסכת מקואות (פרק ח משנה א) שנינו: מקואות העמים שבחוצה לארץ כשרים לבעלי קריין אפילו נתמלאו בקילון. ע”כ. וכתב הרמב”ם בפירוש המשנה: ואפילו היו אותן הארבעים סאה מים שאובין, הרי הן כשרין לבעל קרי, כלומר שאם טבל בהן הותר לו להתפלל ולקרוא, ואף על פי שלא טהר לענין הטומאות והטהרות וכו’, מפני שמים שאובין כשרין לבעלי קריין כמו שבארנו, והוא אמרו אפילו נתמלאו בקילון שהן מים שאובין ודאי ואין בדבר ספק הרי הן כשרים לבעלי קריין. ע”כ. וכן פירש רבנו שמשון שם.
ועל פי הדברים האלו כתב מרן בבית יוסף (או”ח סימן פח) וז”ל: והוי יודע דהני ארבעים סאה שהתקין עזרא לבעל קרי, אפילו כולם מים שאובין כשרים, וכדתנן במסכת מקואות ריש פרק שמיני וכו’, וכן פירשו שם הרמב”ם וה”ר שמשון. עכ”ל. והביא לזה עוד ראיה מסוגיא דברכות (כב:). ע”ש. וכיון שהדבר מוסכם שלענין טבילת עזרא דעלמא, מועיל מים שאובין, אם כן הוא הדין לבריכות שחיה שכשרים לטבילת עזרא.
ב. ורבנו יוסף חיים בשו”ת תורה לשמה (סימן שעה) הוסיף עוד שיועילו גם לקבלת הארת שבת ויום טוב, והביא בדבריו כמה ראיות להכשיר הדבר. והבאתי לשונו בשו”ת ימין משה ח”א (חאו”ח סימן ה). ע”ש באורך. ואמנם מה שפשוט להרב תורה לשמה דטבילת ערב שבת דמיא לטבילת עזרא, ראיתי שיש חולקים. וכמו שכתב בשו”ת חלקת יעקב (חלק יורה דעה סימן קיח אות ב) שיש לחלק בין טבילה לתוספת טהרה דלא מהני שאובים או הטלת תשעה קבין, לטבילת קרי דמהני. וכן ראיתי בספר שערי מקואות (פרק כט סעיף י) שיצא לחלק בזה. וכן כתב הגר”ש דבליצקי זצ”ל בספרו “י”ג מאמרות” (עמוד יג) עיין שם הטעם, והבאתי דבריו שם.
ג. והרב ז”ל כתב לדייק כן מלשון הרמב”ם. וזה לשונו (שם עמוד טו): ולכאורה מדוייק כן בלשון הרמב”ם בין בפירושו על המשניות במסכת מקוואות, ובין בחיבורו בהלכות תפילה, דכן כתב בפירושו למקוואות שם, כבר ביארנו שדיבורינו פה בבעל קרי אינו לענין טומאה וטהרה אלא לענין טבילה וכו’, ואעפ”י שלא טהר לענין טומאות וטהרות. ובהלכות תפילה (פרק ד הלכה ד) וז”ל ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה אלא כדי שלא יהיו ת”ח מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים, ע”כ. הרי שלהדיא יש לחלק כך. עכ”ל.
ולפע”ד מלשון הרמב”ם בהלכות תפלה אין ראיה, שהרי כתב וזה לשונו: וכבר בארנו שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול, ובית דין שעמדו אחר כן התקינו אף לתפלה שלא יתפלל בעל קרי בלבד עד שיטבול, ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים, ומפני זה תקנו טבילה לבעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל הטמאין. ע”כ. ומבואר בלשונו שלא בא לומר שטבילה זו לא תועיל לטהרה, אלא רק כונתו לומר שעיקר תקנת עזרא לטבילת בעל קרי היתה שלא יהיו מצויים כתרנגולים, ולא משום טומאה וטהרה דעלמא. אבל אחרי שכבר נתקנה שוב אין לחלק ביניהם, ואדרבה כשם שמועילה לטהר מקרי כן תועיל לשאר עניני טהרת הנפש. וגם מה שכתב בפירוש המשנה, לא בא לשלול מעלות הטהרה, אלא רק דיני טומאה וטהרה ככניסה למקדש ואכילת קדשים שלזה לא יועיל שאובין, אבל לטהרת הנפש, מה נפקא מינה בין טבילת עזרא לטבילה לטהרת שבת ויום טוב וכדומה.
ד. גם מדברי הגאון ממונקאטש בספר דברי תורה (מהדורא ט סימן פג) מתבאר כן, שהביא דברי גדול אחד שהעיר דאי אפשר לכוין כונות האר”י בטבילה בשאובין, וכתב על דבריו: מ”מ י”ל דזה אינו וכו’, אבל לטבילת גברא משום קרי וכיוצא, כיון דהם אמרו לאסור שאובין, והם אמרו דלטבילת גברא היינו טבילת עזרא מהני שאובין, וא”כ בארבעים סאה שאובין אוקמוהו אדאורייתא וממילא הוי מקוה כשירה מן התורה ויוכל לכוין שפיר וכו’. ע”ש. וכתב שכל זה כאשר אין לו מקוה אחרת. והגר”ש דבליצקי שם (עמוד טז) הביאו, וכתב שגם הרב ממונקאטש עצמו לא עשה כן למעשה אלא נסע למקוה רחוקה, ככתוב בספרו דרכי חיים ושלום (סימן שנו). אלא שמזה אין ראיה כל כך, שהרי גם בספרו דברי תורה כתב שעדיף מקוה אחרת כשרה, ולכן כיון שהיה באפשרותו ליסוע העדיף לנהוג כן.
ה. ומכל מקום דעת הגר”ש דבליצקי שם להחמיר בזה לכתחילה, ולכן בודאי היכא דאפשר לטבול במקוה כשר ומהודר עדיף טפי, אבל במקום צורך מותר לטבול גם במים שאובין וכדבר האמור, ויועיל גם לטבילת ערב שבת ויום טוב וטבילת ליל שבועות, וכמו שכתב הרב תורה לשמה הנזכר.
ו. ואם מי הבריכה “זוחלין”, דהיינו שאינם עומדים במקומם אלא נשפכים החוצה, אזי יתכן שלא יועיל לטבילת עזרא, וכמו שהעיר בשו”ת מנחת יצחק ח”ג (סימן סד), והביא בזה משו”ת זכרון יהודה גרינואלד (סימן סא) ומשו”ת ערוגת הבושם. ועכ”פ העלה דבמקום צורך יש להקל.
ויש חילוק בזה, בין אם הזחילה היא בגובה המקוה מעל ארבעים סאה, או באופן שאין הזחילה ניכרת, דבזה קל הדבר יותר, לבין אם הזחילה היא בתחתית המקוה. וכמו שכתב בשו”ת באר משה ח”ה (סימן כא והנמשך). ועכ”פ בודאי לכתחילה יש לשים לב שלא לטבול בבריכה בשעה שהמים נשאבים חוצה. אלא אם כן אין הדבר אפשרי וכמסקנת המנחת יצחק. ואכמ”ל בזה.
ז. וישנם כמה פרטי דינים שיש להזהר בהם בטבילה בבריכה בשבת: שתהיה לה שפה מסביב (ש”ע סימן שלט ס”ב) וכן הוא ברוב הבריכות, ושתהיה ברשות היחיד (כשטובל בשבת) כדי שלא יוציא את המים חוץ לארבע אמות (ע”ש במשנה ברורה ס”ק ד), וכמובן להזהר מסחיטת המגבת והבגדים. גם יש לתת על לב שלפעמים הבריכה נמצאת מעל אדמה או דשא, ויש להזהר בזה שלא יבא לידי השקייה.
