שאלה: כשנמצאים בתפילה חתן וכהן, כבוד של מי קודם לשני, הרי קיי”ל שאפילו עם הארץ כהן קודם לתלמיד חכם מופלג, מאידך כתוב: החתן דומה למלך, מה המלך הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה, כך חתן הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה. אם כן יש לתת כבוד לחתן ולהעלותו לספר תורה והכהן נדחה מפניו?
תשובה: רשאים לקרות לחתן במקום כהן, כשהכהן יצא מחוץ לבהכ”נ, או עכ”פ כשיאמר הש”צ: אע”פ שיש כהן יעמוד ישראל במקום כהן. וכן הדין כשיש שני חתנים או בעלי ברית או שני חתני בר מצוה, ישראלים, שיעשו כדבר האמור, שחביבה מצוה בשעתה. ומסתמא הכהן מוחל על כבודו.
מקורות:
מובא בגמ’ גיטין (נט:) כהן קורא ראשון מפני דרכי שלום, ואפי’ אם בא לחלוק כבוד לרבו אינו רשאי, הני מילי בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים, אבל בשני ובחמישי רשאי. וכתבו התוס’, אומר ר”ת, ה”מ לדידהו דבחול הוו טרידי במלאכתן ולא שכיחי רבים, משא”כ לדידן דשכיחי בשני ובחמישי כמו בשבת ויום טוב. וכן הוא באור זרוע ח”ב (סי’ מב אות יב). והמאירי במתני’ שם הביא החילוק שבגמרא, בין שבת ויו”ט לשני וחמישי, וסיים, וגדולי הפוסקים – הרי”ף לא הביאוה. ע”כ. ונראה מזה דהרי”ף ס”ל כר”ת. ובספר האשכול ח”ב (עמוד סט) הביא חילוק הגמרא להלכה. ועכ”פ נראה דבאקראי שהכהן מוחל על כבודו בודאי שרי לישראל לקרות במקומו. וראה למרן הב”י (סי’ קלה) שהביא מ”ש מהר”י קולון (שרש ט), על קהל שהיו נוהגים שבשבת בראשית היה אחד מהקהל מתנדב מעות לבהכ”נ כדי שיקרא ראשון בתחילת התורה, ואם יש כהן הוא קונה אותה מצוה או שיוצא חוץ לבהכ”נ ומוחל על כבודו, ובשנה אחת אירע שסירב הכהן לקנות המצוה וסירב לצאת מבהכ”נ, והכריחוהו הקהל על ידי השלטון לצאת מבהכ”נ כדי שלא יתבטל כבוד התורה, והשיב שיפה עשו שכפאוהו כדי שלא יתבטל מנהגם. וכתב ע”ז מרן הב”י, ואיני יודע למה צריך הכהן לצאת מבהכ”נ כשהכהן מוחל על כבודו כדי שיקיימו הצבור מנהגם, דהא רב קרי בכהני, ולא משמע שהכהנים היו יוצאים מבהכ”נ וכו’, ולא מצינו שיצטרך הכהן לצאת מבהכ”נ אלא לענין נשיאות כפים שאם אינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה וכו’. ואין לומר שצריך לצאת משום פגם דאתו למימר חלל הוא, דמינכרא מילתא דמשום כבוד הצבור הוא וכו’. וכ”כ הכנה”ג בהגב”י שמצא בהגה כת”י למהר”ר לוי טריויש צרפתי ז”ל שאע”פ שהכהן בבהכ”נ, עולה ישראל המתנדב וקורא במקום כהן. וכן הסכים הרב פרי חדש (סי’ קלה ס”ג). וכ”כ מרן החיד”א בברכי יוסף (שם סק”י) וז”ל: יש נוהגים שביום חג שבועות הרב של המקום קורא בבהכ”נ במקום כהן לכבוד התורה וא”צ הכהן לצאת, ואומר הש”צ יעמוד הרב במקום כהן. וכן כתב האמת ליעקב (בדיני עליית ס”ת אות מו) והרב לדוד אמת (סי’ ה אות מו). ושכ”פ הרב מים רבים. וכן כתב הגאון מהר”ש קלוגר בשו”ת שנות חיים (בקונט’ פרט ועוללות דפ”ו ע”א), שמנהג האשכנזים בא”י לקרות לס”ת ישראל במקום כהן, מפני שמצוי שם אורחים שרוצים להעלותם לס”ת, ואפי’ הכהן נמצא בבהכ”נ, כי מסתמא הכהן מוחל, שהדרך להעלות אורחים לס”ת וגדול כבוד הבריות, ואומר הש”צ אע”פ שיש כאן כהן ישראל במקום כהן יעמוד. וה”ה אבי הבן שהוא יום שמחתו בבנו הבר מצוה, והוא רק באקראי, שפיר דמי לעשות כן, ורק לעשות כן באופן קבוע, למכור כל העליות לרבות עליית כהן, ולבטל מ”ע וקדשתו, כתבו האחרונים שאינם רשאים לנהוג כן, ואפי’ נהגו כן יש לבטל המנהג, וכתורה יעשה. וכמבואר בשו”ת חתם סופר (חאו”ח סי’ כה), ובשו”ת תשובה מאהבה ח”א (סי’ צא), ובשו”ת שיבת ציון (סי’ ו), ובשו”ת כתב סופר (חאו”ח סימן לו), ובשו”ת מהר”ם שיק (חאו”ח סימן ס), ובשו”ת זכרון יהודה (חאו”ח סימן עד), ובשו”ת מהרש”ג (חאו”ח סימן מד), ובשו”ת לבושי מרדכי קמא (חאו”ח סימן ו), ותנינא (חיו”ד סי’ קמב). אבל באקראי ולצורך כה”ג נראה דשפיר דמי. וכ”כ בתשובת מהר”ם שיק שם. וכ”כ הגר”ח פלאג’י בספר חיים (סימן ט אות ה). וכן העלה בשו”ת מהרש”ם ח”א (סי’ ריד), והביא תשו’ מהר”י לבית הלוי (כלל ד סי’ כט) לסייע ממנה מה שתיקן הרה”ג השואל, למען השלום, שבכל שני וחמישי שעולים רק שלשה, יקראו שלשה ישראלים, ותתקיים תקנת חז”ל בשבתות וימים טובים, והוסיף לסייעו, דהא בגיטין (נט:) אמרי’ דבשני ובחמישי ליכא תקנתא כלל משום דלא שכיחי רבים, אלא שהתוס’ כתבו דהאידנא שכיחי רבים אף בשני ובחמישי, אך באמת אין כל המקומות והעתים שוים בזה. וגם לפמ”ש מרן הב”י א”ח (סימן יג) שכל שלא גזרו חז”ל בזמנם, אין בידינו לגזור אחריהם, אע”פ שבזה”ז נשתנה הענין. וכ”כ כיו”ב המג”א (סי’ שא ס”ק נט). ועכ”פ אין בזה עקירת תקנת חז”ל, ובמקום דלא שכיחי רבים שטרודים במלאכתם אין לומר בזה לא פלוג, כיון שאינו מפורש בש”ס, וכמ”ש כיו”ב הרב המגיד בפרק י’ מה’ גירושין, והבית שמואל (סי’ יז ס”ק יד) וכו’. ועקרי הד”ט (סי’ ו אות לג) כתב בשם הכנסת יחזקאל (סימן ז) שאין למעט בכבוד הכהנים לכופם לצאת בשביל איזה דבר שנהגו להעלות ישראל במקום כהן. והסתמך על זה גם בשו”ת ויען יצחק (חאו”ח סי’ ו) שאין להתיר גם לפי שעה שיעלה ישראל במקום כהן, כשהכהן נמצא בבהכ”נ, משום פגמו. וכ”כ הרה”ג ר’ יוסף פלאג’י בשו”ת לב חיים ח”ג (סי’ צו). ונראה דאין הכי נמי לכתחלה יבקשו מהכהן לצאת מבית הכנסת בדרך כבוד לצורך בהכ”נ, או לכבוד בעל השמחה, דחביבה מצוה בשעתה (כמ”ש בפסחים סח.), (ואף הכנסת יחזקאל שם הסתמך על טעם זה, בדחותו שאר ראיות המהר”י קולון הנ”ל), ואם יסרב לצאת, שפיר סמכינן על מרן הב”י והכנה”ג והפר”ח דס”ל שאע”פ שהכהן בבהכ”נ יאמר הש”צ: אע”פ שיש כאן כהן יעמוד ישראל במקום כהן, וכמו המנהג בארץ ישראל שהובא בדברי הגאון מהר”ש קלוגר הנ”ל. וכיו”ב כ’ גם מרן החיד”א בשו”ת חיים שאל ח”ב (סי’ לח אות עב). (ודלא כמ”ש הכנסת יחזקאל על הכנה”ג בשם מהר”ר לוי טריויש הנ”ל, שהוא טעות וכו’.)
והוא הדין שיש לנהוג כשיש שני חתנים או בעלי ברית או חתני בר- מצוה, והם ישראלים, לדידן שאין מוסיפין על מנין העולים בשני ובחמישי, הילכך יבקשו מהכהן לצאת מבהכ”נ ויקראו לישראל החתן במקום כהן, ואף אם יסרב לצאת, יאמרו: אע”פ שיש כהן יעמוד ישראל במקום הכהן, דפשיטא דלא גריעי כל הני ממ”ש הגר”ש קלוגר שמנהג א”י לעשות כן לכבוד האורחים הנמצאים בבהכ”נ. וכתוב בס’ מאמר מרדכי (סי’ קלה סק”א) ראיתי מנהג פשוט במקומינו כשיש מילה בשני או בחמישי שאין הכהן עולה לס”ת, אלא אבי הבן והסנדק והמוהל הם העולים, ותמיהני מאד ע”ז, כי מד’ המרדכי והגמ”י מוכח דלא ס”ל לדחות כבוד הכהן בשביל כבוד החתן וכו’, ולכן התירו להוסיף על העולים. והעיקר אצלי בטעם המנהג שהכהנים מחלו על כבודם וחלקו כבוד לבעלי ברית, ולנטפלים במצות המילה, ויש להם רשות למחול בשני ובחמישי דלא שכיחי רבים, ואע”פ שהתוס’ כ’ דבזה”ז גם בשני וחמישי אינם יכולים למחול, מ”מ הרי עינינו הרואות שבאמת לא שכיחי רבים בחול כמו בשבת וי”ט, ושמא בזמן ר”ת הוו שכיחי, משא”כ עכשיו דלא שכיחי כ”כ מצד טרדת מלאכה וכיוצא בזה, ורק מיעוטא דמיעוטא באים לתפלת הצבור, לכן יכולים הכהנים למחול. ועוד דבכה”ג ליכא למיחש לאנצויי, משום דבעלי ברית יום טוב שלהם הוא ומינכרא מילתא וכו’. וזה כמו שכתב המהרש”ם הנ”ל שהכל לפי המקום והזמן, ועוד שכל שבזמן חז”ל לא תיקנו לית לן בה ולא שייך בהא לא פלוג וכנ”ל.
כלל העולה מכל הנ”ל שרשאים לקרות לחתן במקום כהן, כשהכהן יצא מחוץ לבהכ”נ, או עכ”פ כשיאמר הש”צ: אע”פ שיש כהן יעמוד ישראל במקום כהן. וכן הדין כשיש שני חתנים או בעלי ברית או שני חתני בר מצוה, ישראלים, שיעשו כדבר האמור, שחביבה מצוה בשעתה. ומסתמא הכהן מוחל על כבודו.
