שאלה: האם מותר לאיש להעביר מיד ליד מעות או חפץ לאשת איש?
תשובה: מותר לאיש להושיט דבר מידו לידה אפילו ליד אשת איש ובלבד שיזהר שלא יסתכל בה, וכן מותר להחזיר ‘עודף’ וכדו’ ביד אשה, וה”ה להיפך, ונוהגים להיזהר ממידת חסידות בכל זה.
א). הנה לדעת רוב הראשונים והאחרונים, ליכא איסור תורה בנגיעה שלא לשם תאווה, ואף הב”י יראה דסובר כן, וכפי שהארכנו לבאר דבר זה בתשובה לעיל (סימן ב’), ושם כתבנו דעכ”פ איכא איסורא דרבנן בנגיעה שלא לשם חיבה ותאווה, וכדמשמע מהש”ך (יו”ד סי’ קצה ס”ק כ), וכ”כ החיד”א בספרו (כסא דוד דרוש כה ד”ה אמנם). והוכחנו כן גם מהסדרי טהרה (סי’ קצה ס”ק כד), ע”ש. ושכן כתב להדיא בספר עזר מקודש (אהע”ז סי’ כ’ ד”ה כתבתי), שאליבא דהרמב”ם איכא איסורא דרבנן גם שלא בדרך תאווה, דיש לחוש שמא יתגבר עליו יצרו ויגיע לידי איסור תורה. וכן פסק בשו”ת לב חיים – פלאג’י ח”ב (סי’ ד’), דאיסורא מיהא איכא בנגיעה בא”א גם שלא לשם חיבה. והובאו דבריו בשדי חמד (מערכת חתן וכלה אות יב ד”ה קריבה). והרב שד”ח, החמיר טפי ממנו בנגיעה שלא לשום חיבה, ומ”מ כתב דפשוט הוא דאיסור דרבנן מיהא איכא. ע”ש. וגם בשו”ת אגרות משה (חיו”ד ח”ג סימן נד אות א’) כתב, דאיסור דרבנן יש בנגיעה בערווה כשלא הוי לשם תאוות ביאה.
ב). אלא דכל זה דווקא כשמתכוון לגעת בה אלא שעושה כן שלא לשם תאווה, וכגון שבא לרפואתה, דאז איכא למיחש שמא יתגבר עליו יצרו ויתכוון לשם תאווה, אבל כל שלא מתכוון לגעת בבשרה כלל אלא להעביר מידו לידה שלא בכוונת נגיעה בבשרה, אין איסור בדבר, ובפרט דלאו פס”ר דיגע בבשרה. והכי מוכח מדברי מרן הבית יוסף (אהע”ז סו”ס כא) שהביא תשובת הרשב”א (ח”א סי’ אלף קפח) שכתב, דדוקא גבי אשתו נדה אסרו להושיט דבר מידו לידה, והיינו טעמא לפי שלבו גס בה ובקירבה מועטת אטו לידי הרגל עבירה, אבל בשאר נשים שאין ליבו גס בהם בדברים אלו, אין בהם הרגל עבירה למי שאין ליבו גס בה. וכן יש להוכיח מדברי הגמ’ בברכות (סא.) דהמרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה, אפילו יש בו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם שנאמר ‘יד ליד לא ינקה’. דמשמע דדווקא אם עושה כן בכדי להסתכל בה, אבל בלא”ה שפיר דמי. וכן יש להוכיח ממה דאי’ בירושלמי הובא בתוס’ סוטה (יט. ד”ה וכהן) על הא דאי’ “ולקח הכהן מיד האשה”, מניח ידו תחת ידה ומניפה, דאין בדבר זה משום כיעור לפי שאין יצר הרע שולט לשעה. וכל שכן בנידון דידן דאינו נוגע ממש בידה אלא שמעביר חפץ מידו לידה, דאין בזה משום כיעור.
ג). אמנם הדרכי משה (אות א’), הביא בשם תשובת בנימין זאב, דאסור לאיש לאכול יחד עם אשת איש בקערה אחת, וכתב הדרכ”מ אבל בתשו’ הרשב”א משמע דבאלו דברים של חיבה לא אסרו באשת איש, וכוונתו לתשו’ הרשב”א הנז’. והרמ”א בהגהו’ על השו”ע (סי’ כא סעיף ה’) הביא בזה פלוגתא, (ועי’ בפמ”ג בכללים לאו”ה או’ ב’, דבדרבנן נקטינן לקולא). ונראה מדבריו, דלדעת הרשב”א גם אכילה בקערה אחת עם אשת איש, מותר, ולדעת הבנימין זאב, גם הושטה מיד ליד, אסור. וכ”כ הב”ש (ס”ק ט’). אמנם דברי הב”ש צ”ע, דמהכ”ת לעשות פלוגתא גדולה בינייהו, די”ל דבאמת גם הרשב”א יאסור אכילה בקערה אחת, דזוהי קירבה גדולה, וגם הבנימין זאב יתיר בנידון הרשב”א, דהוא רק חשש שמא יגע בה שלא בכוונת נגיעה ואין בזה כ”כ קירוב הדעת. ותדע, דאף באשתו נדה לא ברירא לאסור הושטה מיד ליד, ויש המקלין בזה, ואף המחמירים לא כתבו זאת בלשון איסור אלא חומרא, ע”ש בב”י (סי’ קצה), ואילו גבי אכילה עם אשתו בקערה אחת, לא מצינו מי שיתיר וגמרא ערוכה היא בשבת (יא.), ובטוש”ע (סי’ קצה סעיף ג’). ושו”ר שכן יצא להעיר ע”ד הב”ש בספר מחצית השקל (שם).
ועכ”פ לדינא, כיון שהב”י סתם להקל כדעת הרשב”א, הכי נקטינן, אא”כ ליבו גס בה, דאז גם הרשב”א אוסר ליקח מידה וכן ליתן לידה. וכן העלה בנד”ד בשו”ת רבבות אפרים חלק ח’ (סימן תקצו). ומ”מ מידת חסידות להיזהר ולהתרחק עד הקצה האחרון, עי’ בשו”ת ברוך השם (חיו”ד סי’ פ).
