חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
מאכלי חלב לחג שבועות

חלמתי שאכלתי בשר בחלב, האם אני צריך לעשות הטבת חלום ותיקון?

הרב יוסף חי סימן טוב משיב כהלכה

ארץ השואל: צרפת

שאלה:

כבוד הרב,
כבר כמה ימים שנפשי עגומה עלי, עיני יורדה מים, בעקבות שראיתי בחלומי שאכלתי בשר בחלב, והדבר טורד את מנוחתי ומפריע לי בשקידת התורה, והשאלה היא האם עלי לעשות הטבת חלום ותיקון?
 

תשובה:

איני רואה טעם לתיקון, וסיבה להיותך אפוף בעוגמת נפש.
אדרבה, עליך להיות בשמחה, כי חלום טוב חלמת!
דע, כי פתרון החלומות אינו כלל לפי מה שחושבים בנ”א. ולכן העושה איסור בחלום, אינו ראיה כלל שהוא חלום רע. וכן כתב הגר”ח פלאג’י זצ”ל. וכן אמרו בגמרא, שמי שמחשבתו קדושה, וראה בחלומו שבא על אחותו, או על נערה מאורסה, או על אשת איש, הרי זה חלום טוב, ויצפה לחכמה ולתורה. וכיוצא בזה כתב הרס”ג שמי שראה בחלומו, שאכל בשר חזיר, הרי זה סימן טוב הוא לו, ויהיה עשיר.
זאת ועוד, כל החלומות הולכין אחר הפתרון. ונראה כי זכית להעלות בליבך על משכבך זכרון סעודת הכנסת האורחים של אברהם אבינו, שהאכיל למלאכים בשר בחלב. עוד יש לומר שהבשר מרמז על עמל התורה וליבון ההלכה, והחלב על לימוד האגדה והמוסר, ורמזו לך מן השמים שתורתך חביבה לפני קוב”ה ופמליא של מעלה.
ועתה, לך אכול בשמחה את לחמך, ושתה בלב טוב את יינך, כי כבר רצה האלוקים את מעשיך.
 

מקורות:

הנה איתא בסנהדרין (ל.) הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו, כלומר שהבן אינו יודע היכן אביו שמת הטמין את מעותיו. ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הן, במקום פלוני הן, של מעשר שני הן זה היה מעשה, ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. וכן פסק השו”ע (חו”מ סי’ רנ”ה ס”ט) “היה פיקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן הניחו, ואמרו לו בחלום כך וכך הם ובמקום פלוני הם ושל פלוני הם או של מעשר שני הם, ומצאם במקום שנאמר לו ובמניין שנאמר לו, דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין אלא הרי הם שלו”. וכן איתא כיו”ב במסכת גיטין (נב.) שלא השגיח רבי מאיר במה שאמרו לו בחלומו, שאינו נוהג כדין בפסק הלכה, ואמר “דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין”. ומצינו עוד כיוצא בזה במסכת הוריות (יג:) שבאו בחלום לרבי מאיר ולרבי נתן ואמרו להם שילכו לפייס את רבן שמעון בן גמליאל על שביקשו להורידו מנשיאותו, רבי נתן הלך ורבי מאיר לא הלך, אמר “דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין”.

ויש להקשות דבגמרא ברכות (יח:) ששמואל חילק ליתומים מעות שאביו הטמין, על פי מה שהראוהו בחלומו כביאור המהרש”א שם, את מקום מסתור המעות. ובפשטות י”ל ששמואל נהג כן לא מן הדין, אלא בתורת חסידות. ובספר גרגרי כסף (פרשת וישב) מבעל אמרי הצבי תירץ, שמחמת הקול שנתפשט והיו אומרים שהפקידו היתומים כסף אצל אבוה דשמואל, לכן שמואל החזיר להם את הכסף. עי”ל שהיו שטרי פיקדון בידי היתומים, אלא שלא היה שמואל יודע היכן הכסף, ועל ידי דבר החלום הוברר מקום הטמנתם[1].

לאור האמור שאין לחשוש לדברי חלומות, יש להקשות ממה דאיתא במסכת נדרים (ח.), אמר רב יוסף נידוהו בחלום, צריך עשרה בנ”א להתיר לו, וכתבו שם התוספות, לפי שחלום הוי כעין נבואה, לכן יש לו לדאוג מן הפורענות, ולכן צריך להתירו בעשרה ואז הוא מותר באותו ב”ד שנידוהו, שבכל מקום שיש עשרה שורה השכינה. וקשה דכיון שמצינו שלא חוששים למעשה לדברי חלומות, ולכן אף כאשר חלם שהמעות צדקה וכדו’ אינו חושש, דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אם כן למה צריך לחשוש אם נידוהו בחלום. וכן יש להקשות ממה שמצינו שמתענין ואפילו בשבת משום חלומות רעים, כמבואר בשו”ע (או”ח סי’ רפ”ח), ע”ש.

והנה בהעמק שאלה (מקץ שאילתא כ”ט סוף אות ט”ו) תירץ ביסוד החילוק, שרק חלומות מסויימים שבהן הקפידו וחששו חז”ל, הורו להתענות בהן, משום שכך היתה קבלה מידם, שאותם חלומות אינם בסתם, ויש לחשוש להם. משא”כ שאר חלומות, ידוע היה לחז”ל שבדרך כלל אינם אמת, ואין לחשוש להם. ומה שהסתפקו הרשב”א והר”ן (נדרים ח.) אודות הנודר בחלומו, משום שנידוי גם כן נקרא נדר (עי’ סנהדרין סח.). ומעתה בנידון דידן שראה בחלומו שאכל בשר בחלב, בודאי אין לחוש בזה לחלומו כלל, דדוקא באותן חלומות שאמרו חכמים לחשוש חוששים.

ומצינו עוד בשו”ת התשב”ץ (ח”ב סי’ קכ”ח) שעמד על מדוכה זו, וביאר שכל חלום הוא ספק אם הוא אמת או דברים בטלים, לכן יש לחלק בין ספק ממון שמעמידים ממון על חזקתו, לבין ספק איסור, שבאופן שאפשר לסלק האיסור מסלקים, ולכן מתירים את הנידוי. וכיו”ב תירץ בשו”ת שיבת ציון (סי’ נ”ב) מבנו של הנודע ביהודה, דגבי נידוי וחלומות רעים חיישינן משום שהוא כעין דבר שיש לו מתירין, משא”כ בחולם שהממון מעשר שני וכדומה.

ולכאו’ לדברי התשב”ץ היה נראה, דבנידון דידן שראה בחלומו שאכל בשר בחלב, צריך לחשוש מספק ולעשות תיקון לנפשו, שמא באו מהשמים להראות לו שנכשל בדבר.

ונראה בס”ד שיש לחלק בכמה אופנים, ואין לבעל החלום לחשוש כלל ממה שראה בחלומו שאכל בשר בחלב. דהנה כל דברי התשב”ץ נאמרו כשראה דבר ברור בחלומו, כגון שנידוהו שזהו דבר ברור לדבר שאינו טוב, וכן ס”ת שנשרף וכל כיו”ב, אולם הרואה בחלומו שאוכל בשר בחלב, מניין לנו שזהו חלום רע, דאם מכח שזהו דבר איסור, הלא אדרבה מצינו בגמרא כמה דברים שהם באיסור חמור, והרואה אותם בחלומו חלום טוב הוא. דהנה אמרו בברכות (נז.), הבא על אמו בחלום, יצפה לבינה, שנא’ “כי אם לבינה תקרא”. הבא על נערה מאורסה, יצפה לתורה, שנא’ “תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב”, אל תקרי מורשה אלא מאורשה. הבא על אחותו בחלום יצפה לחכמה, שנא’ “אמר לחכמה אחותי את”. הבא על אשת איש בחלום מובטח לו שהוא בן העוה”ב, והני מילי דלא ידע לה ולא הרהר בה מאורתא. עוד אמרו שם, הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה, שנא’ “חכמות בחוץ תרונה”. והבא עליה הוי ראש ישיבה. אמר רב אשי אני ראיתיה ובאתי עליה, ועליתי לגדולה. ועל כן אין להביא ראיה מעצם ראיית דבר האיסור בחלום שהוא חלום רע. ומצינו עוד כעין זה שם בגמרא, שהרואה נחש בחלום פרנסתו מזומנת לו, נשכו נכפלה לו, הרגו אבדה פרנסתו, הגם שמסברא לא נראה כן. עוד אמרו בגמרא שם, הקורע בגדיו בחלום, קורעים לו גזר דינו. הנתפש לסרדיוט (חיל המלך), שמירה נעשית לו, נתנוהו בקולר כלומר הניחו לו שרשרת ברזל על צווארו לתלותו, הוסיפו לו שמירה על שמירתו. וכן מצינו להיפך, דברים שלכאו’ מסתבר שהם חלומות טובים, ופטרום חכמים לחלום רע, כמ”ש בבית יוסף ונפסק בשו”ע (או”ח סי’ רפ”ח), שהעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שהרואה יוה”כ בשעת נעילה, מתענה בשבת, וי”א הרואה יוה”כ אפילו שלא בשעת נעילה, וי”א הקורא בס”ת, וי”א הרואה שנושא אשה.

וכן יש להביא ראיה ממה שכתב הרס”ג (ברכות נה.), שהאוכל בשר חזיר בחלומו, סימן טוב הוא שיעשיר. וכמו כן יש לומר לעניין הרואה בחלומו שאוכל בשר בחלב, סימן הוא למידות הטובות שיש בבשר וחלב. ויש להוסיף כי הבשר מרמז על עמל התורה וליבון ההלכה, והחלב על לימוד האגדה והמוסר, ומרמזים לו מן השמים שתורתו חביבה לפני קוב”ה ופמליא של מעלה.

וכן צופה הייתי למרנא ורבנא הגר”ח פלאג’י זצ”ל בספרו חיים ביד (יו”ד סי’ נ”ב, ח”ב סי’ ס”ז) שחקר אודות העושה עבירה בחלום, כגון נשבע בחלום לשקר, והעלה שאינו צריך כפרה. שהרי אם חולם בליל שבת שעושה מלאכה, כגון כותב בחלום או שאר ט”ל מלאכות,  וכן ביום טוב ויוה”כ, אין צריך שום כפרה, שהרי בבית יוסף (או”ח סי’ תרנ”א) מביא מעשה רב עם המהר”ם ריקאנטי, שהובא בספרו פרשת אמור (ד”ה ולקחתם) שצריך לסמוך האתרוג עם שאר המינים שלא להפרידם מן הבניין. וכתב, וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יו”ט ראשון של חג הסוכות, בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו הרב רבי יצחק, ראיתי בחלום שהיה כותב השם ביו”ד ה”א, והיה מרחיק הה”א אחרונה מן השלוש אותיות הראשונות, ואמרתי לו מה זה עשית, והשיב כך נוהגים במקומנו, ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם, ואשתומם על המראה ואין מבין, למחר בעת נטילת לולב ראיתי שהיה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג והבנתי פתרון חלומי וחזר בו. והביא עוד מהמעשה עם המהר”ם די לונזאנו שכתב בספרו שתי ידות. וז”ל: בשנת השל”ב בליל כיפור שחל בשבת חלמתי שהביאו לי קסת הסופר והתחלתי לכתוב מאמר נורא של שבח ותהילה להשי”ת, ויפג לבי כי לא האמנתי שאני עושה כן בליל כפור, ושאלתי לאחד שישב על ידי, האפשר שעשיתי כן ביוה”כ? ואמר לי אמת הדבר, אין בו ספק. ובבוקר לא נזכרתי מדברי השבח, ואשתומם על המראה. ובימי חג הסוכות העיר ה’ את רוחי והתחלתי לכתוב ולסדר סדר עבודה זה, ובלילה ההוא ראיתי בחלומי שהייתי בבהמ”ק מהלל ומשבח בקול זמרה חזק מאד, ואז הבנתי שהחלום של ליל כפור רומז על סדר עבודה זה. וכתב ע”ז הגר”ח פלאג’י, הרי שמלבד שלא נצטער ולא ביקש כפרה על מה שראה שהוא כותב בליל יוה”כ, אלא אדרבה היה שמח שהתגלגלה זכות על ידו שאיזן ותיקן סדר עבודה, אלמא שאין שום עוון אשר חטא על מה שראה כן בחלום. והביא עוד ראיה ממ”ש בגמרא ברכות, הבא על אמו בחלום יצפה לבינה, דלא נחשב לו זה לעוון, אלא אדרבה לזכות, וכן עוד כיו”ב וכנ”ל. ואמנם מרנא ורבנא רבינו יוסף חיים זצוקל”ה בשו”ת רב פעלים (ח”ב יו”ד סי’ ל”ב), כתב להשיב על ראיותיו, אולם לפענ”ד אין השגותיו מוכרחים, והמעיין יראה שצדקו דברי הגר”ח פלאג’י, ועיין עוד בשו”ת יביע אומר (ח”י יו”ד סי’ נ”ח אות י”ג) שיצא לחזק את דברי הגר”ח פלאג’י זצ”ל.

והנה יש להקשות ממה שהובא בהגהות אשרי (ע”ז סי’ מ”א), אור זרוע (סי’ רי”ש), שרבינו אפרים מריגנשבורג התיר דגים שנקראו בורביטא, ובו בלילה הביאו לפניו בחלום קערה מלאה שרצים לאוכלם, וכעס על המביא. ואמר לו המביא, למה אתה כועס הלא אתה המתיר, וכעס עליו שכך אמר לו, והקיץ ונזכר שהתיר בורביטא בו ביום. מיד עמד ממיטתו, ושבר כל הקדרות וקערות שאכלו בהם. ובשו”ת התשב”ץ (סי’ שנ”ב), כתב בשם רבינו ברוך שסיפר, שפעם אחת אכל רבינו אפרים ז”ל מדג שקורין ברבוטא ובלילה נראה לו זקן אחד בעל שיבה ובעל שער והדר פנים ומגודל זקן, והביא לו קופה מלאה שרצים ואמר לו קום אכול, ונרתע מאד, אמר לו כך אלו מותרים כמו השרצים שאכלת היום, בהקיצו ידע שאליהו הנביא זכור לטוב נגלה אליו בחלום, ומהיום והלאה פירש מהם. ובתשובות הרדב”ז (ח”ו סי’ שני אלפים רפ”ו) כותב, “שאלת ממני מי שיש לו תפילין לדעת ר”ת ורוצה לעשותם לדעת רש”י אם יש איסור בדבר, אני נשאלתי על זה והוריתי שהדבר מותר, ובאותו הלילה הראוני בחלומי שלא הוריתי יפה וחוזרני בי”. וצ”ע דחזינן מכל זה שחששו אף בכיו”ב, וצ”ל דשאני חלומות הללו שאף מבחינת הדין מתחילה דעתם נטתה לאסור, אלא שסברו להתיר. ובעקבות החלום נתנו ליבם שוב לחקר ועיון האמת, וחזרו בהם בסברת ההלכה, והודו לחולקים. ועוד יש לחלק שידעו והכירו בחלומותיהם ובכוונתם, וכמו שכתב התשב”ץ שכאשר הקיץ רבינו אפרים, אמר שיודע היה כי אליהו נגלה לו בחלומו להוכיחו בדבר. ועי”ל שהיה אותו המראה בגילוי רב יותר מסתם חלום. ועי”ל שממידת חסידות בעלמא חששו להחמיר, ותירוץ ראשון עיקר לדינא.

בנוסף יש לומר, דהנה מסתבר שבכל יום אדם נותן אל ליבו איסור אכילת בשר בחלב. כי יתן אל ליבו שעת אכילת בשר, כדי לדעת מתי יעברו שש שעות שיהיה מותר באכילת חלב. וכן במשך השש שעות, אם יעלה בליבו מאכל חלב, יזכור איסור אכילתו משום בשר בחלב. וכן בבואו לאכול חלב, מחשב בליבו אם עברו כבר שש שעות. נמצא שלעולם הרואה בחלומו שהוא אוכל בשר בחלב, אינו חלום, כיון שכבר הרהר על כך בליבו. כדאיתא להדיא בגמרא (ברכות נז.), שהבא על אשת איש בחלום מובטח לו שהוא בן העוה”ב, ודוקא שלא ידע לה ולא הרהר בה מהלילה. ומוכח שכל דבר שחשב עליו מקודם, ואח”כ ראה אותו בחלום, אינו חלום אמת. ועוד אמרו בגמרא שם (נה:), אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנא’ בדניאל שאמר לנבוכדנצר, “אנת מלכא רעיונך על משכבך סלקו”, ואיבעית אימא מהכא “ורעיוני לבבך תנדע”. אמר רבא תדע, שהרי לא מראים לאדם דקל של זהב, ולא פיל העולה בחור המחט. וראה במהרש”א שביאר בזה מ”ש בגמרא שם, שחלומות של שחרית הם אמת, כי בתחילת הלילה חולם על מה שחשב במשך היום. וראה עוד להחת”ס (ריש מקץ) שכתב, שמכלל זה הבין פרעה שחלומו על הפרות והשבלים הוא אות מהשמים, ולכן אמר “לא רעיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע”, והיינו שלא היו פרות כאלו במחשבתי מעולם, ובהכרח אין זה חלום מהרהורי לבי, וחלום אמת הוא. ומרן הח”ח בשער הציון (סי’ ר”כ סק”א) הביא מ”ש בגמרא (ברכות נ”ה), כל חלום ולא טוות, וביארו בתוספות רבנו יהודה ובתוספי הרא”ש, שכל חלום רע שאדם רואה יש לדאוג עליו, חוץ מחלום שראה אחר התענית, לפי שישב בתענית ונצטער מחמת העינוי יראה חלום רע, וכן פירש הערוך. וכתב השעה”צ, מזה יש ללמוד לכל היכא שיש לאדם צער גדול ואחר כך רואה בחלומו חלום רע, שאין לדאוג עליו. ומדברי הראשונים הנ”ל יש להשיב על מ”ש בשו”ת שבות יעקב (ח”ב סי’ ל”ד), שאף אם חשב ביום וחלם הוי חלום אמת, וס”ל דאדרבה כל החלומות כן, וביאר שמה שאמרו בגמ’ דלא הרהר בה מאורתא, מ”מ הרהר בה פעם אחת בזמן אחר, דאל”כ לא היה רואה כן בחלום. ותמיהני היאך יתכן לפרש כן, והלא דבריו נסתרים לכאו’ מגמרא מפורשת, דאמר רב אשי אני ראיתי אווז בחלום ובאתי עליה, ועליתי לגדולה, וח”ו לומר שרב אשי חשב על כך. וכן כתב המשנ”ב (רפ”ח ס”ק י”ח) בשם שערי תשובה, שאם חלם שנפלו לו שיניו, והיה לו כאב שיניים, אינו מתענה על חלום זה. וכן כתב הכף החיים (ס”ק י”ז) בשם בית דוד, שאם חלם על יוה”כ בשעת הנעילה, והוא סמוך ליוה”כ, אינו חושש. ועומד בזכרוני, וכמדומני ששמעתי כן מרבותי, שכל דבר שחשב עליו תוך ל’ יום, אין לחשוש אם חלם עליו, וכעת לא מצאתי מקור לדבר.

והדברים מפורשים כבר בירושלמי מעשר שני (פ”ד), הורה רב בן רבי זבדא במעשר שני כרבי שמי, שהיה מצטער על מעות מעשר שני של אביו היכן הם, ונראה לו בחלום כך וכך הם במקום פלוני, מעשה כזה בא לפני חכמים ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. רבי יונה בעי מצטער וחמי ואת אמרת כן. אמר רבי יוסי לא מסתבר דלא, רק בההוא דלא מצטער וראה, ברם כאן במה שהאדם הוא חלם. וביאר המראה פנים, שללא ספק לכו”ע אמרינן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אף באופן שלא חשב מתחילה על מעות אביו כלל. ורבי יוסי מקשה שמסתבר לומר, שאם היה חושב על המעות, ובא לו אביו בחלום, ניכר שהוא חלום אמת, ועל זה השיבו רבי יונה דאדרבה לשיטתו יש לומר להיפך, שכאשר לא הצטער על ממון אביו החלום אמת, ואם היה מצטער על  החלום אינו אמת, כי האדם חולם על מה שהוא חושב, אבל למעשה בכל אופן לא חוששים לחלומו.

בנוסף, יש לומר דהנה כיון שכל החלומות הולכין אחר הפתרון, ממילא יש לפתור חלומו שחלם שאכל בשר בחלב לטובה כאמור, ואין לחשוש יותר. וכדאיתא בברכות (נה:), על רבי בנאה, עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה, וכולם נתקיימו בי. לקיים מה שנא’, כל החלומות הולכים אחר הפה. דאמר רבי אלעזר, מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה, שנא’ “ויהי כאשר פתר לנו כן היה”. ועוד אמרו שם (נו.) שמצא רבא בפנקסו של בר הדיא פותר החלומות, שכל החלומות הולכין אחר הפה, ולכן הקפיד רבא על בר הדיא וקלקלו שפתר לו חלומותיו לרעה, ע”ש. וכן איתא בזוה”ק (פרשת וישב דף קפ”ג), שכל החלומות, הכל הולך אחר הפיתרון. וביאר בשו”ת מן השמים (סי’ כ”ב) שהשיבוהו פמליא של מעלה טעם הדבר, שעומד מלאך טוב לימינו, שנוטל הדבר מפיו של פותר וחוטף אותו, ואומר אמן כן יהיה. ואם פותר אותו לרעה, ההוא שעומד לשמאלו חוטף הדבר ואומר אמן, ועל סיבה זו נעשה הכל הן לטוב הן לרע, כפי פתרון החלום.

והנה הגם שכתב רבינו הריטב”א במסכת תענית (יב:), שאע”פ שבדברים דעלמא אמרו חכמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין (סנהדרין ל.), ואפילו שיש בזה צורך איסור, מ”מ כשבא לו התעוררות בחלום על עניני עצמו ראוי לו לחוש לדבר, אם רואה עצמו נבהל ונפחד, שזה ודאי הערה מן השמים הוא שבא עליו שיחפש במעשיו ויחזור בתשובה, ועל דרך זה אמרו בנדרים (ח.) במי שנידוהו בחלום שילך לפני עשרה דתנו הלכתא ויתירו לו, כי הערה הוא מן השמים שעשה נסתרות והיה צריך לנדות, או היו נגלות, או שעשה עבירות חמורות שהוא נזוף לשמים, ומתוך שיטרח בכל זה יפשפש במעשיו, ואותן חכמים יורוהו דרכי התשובה, ולפיכך “כל שרואה חלום שמפחידו ראוי לו להתענות ולחזור בתשובה”. מ”מ נראה דבנידו”ד שמתיירא מהחלום, לא מפני שנפשו עגומה עליו מכח עצמה, כמו אדם שמתעורר מתוך בהלה מהחלום, ואף ביום מבוהל ממנו, אלא סבור שהחלום הוא רע, מפני שראה בחלומו עושה מעשה איסור, ולא מפני שחלם חלום רע באמת, וכל ייראתו בטעות, וכשמודיעים לו שאין זה ראיה לחלום רע, שומע בקול חכמים ואינו מתיירא, שוב אינו בכל הגדרה זו.

בנוסף יש לצרף מ”ש השו”ע (או”ח סי’ רפ”ח ס”ה) בשם י”א, והוא שיטת המרדכי, שאין להתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו שלושה פעמים. וכן הוא משמעות הגמרא בברכות (נה:), שיש מי שאומר שחלום שנשנה מתקיים, שנא’ “ועל הישנות החלום”, ומבואר שם שהדבר שנוי במחלוקת.

זאת ועוד, מלבד כל הנ”ל, י”א שבזמן הזה אין לחשוש כלל לחלומות, אף לחלומות שהוזכרו בתלמוד ובשו”ע, כמבואר בבית יוסף (או”ח סי’ רפ”ח אות ה’) שהביא מ”ש הטור (סימן תקס”ח) בשם רב עמרם ורבינו קלונימוס שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאין בפתרון החלומות לידע איזה רע ואיזה טוב, ואין מתענין מספק, ושכן כתב אבי העזרי (סי’ תת”ס). ובשו”ע שם הביא דין זה בשם י”א. ואם נאמרו הדברים על דורם, מה נענה אנן יתמי דיתמי, ואפשר שבדורנו כו”ע יודו בדבר. וכן כתב באיגרות החזו”א (ח”ב סי’ קמ”ט וראה עוד באורחות רבינו ח”ג עמ’ רי”ג), וראה עוד בערוך השלחן (סי’ ר”כ ס”א) ובפלא יועץ (ערך חלום) ובשו”ת יחוה דעת (ח”ד סימן כ”ד).

[1] עוד נראה בס”ד ליישב בזה יישוב נפלא ועל פי יתורצו עוד כמה קושיות. דהנה ביותר יש להקשות היאך שמואל שהיה כהן כמבואר במגילה (כב.), נכנס לבית הקברות ונטמא למתים?

אלא נראה לחדש שכבר בשעה ששמואל התקרב מעט לבית הקברות בריחוק ארבע אמות קמו כל המתים שהיו קבורים שם לכבודו! ודבר זה מפורש בפירוש גאון העולם רבינו שלמה יצחקי זצ”ל שכתב בזה”ל: “המתים נגלו לו כאילו הם חוץ מקבריהם ויושבים בעגולה”! ומה שכתב רש”י “כאילו”, כוונתו כאילו יושבים בחצי גורן עגולה, להגיד שבחו של שמואל שקמו לכבודו המתים, וכאילו ישבו בחצי גורן עגולה לשמוע שיחו ובקשתו, שכולם דיברו עימו, אבל לעולם קמו כולם לתחיה ממש! ועל כן לא היה שום חשש טומאה, ויכול היה שמואל להיכנס ולדבר עימהם בתוך בית הקברות ממש. ואף על פי שמתחילה אביו לא נגלה לו מיד, היינו מפני שכולם קמו, ואביו היה בריחוק מקום, ועוד לפי שבאותה שעה עסק בתורה בפמליא של מעלה.

ויש להוסיף שחידוש מרעיש זה רמוז בגמרא במה שאביו חייך ואמר לו שהוא חשוב בשמים, כלומר שלכן “כל בית הקברות קם לכבודו”. וכן דבר זה רמוז במה שאביו בכה ששמואל עתיד להפטר בקרוב, והיינו טעמא דשמא מפני שהטריח את קונו בנס כזה גדול שקמו כל המתים לכבודו, כעניין שמצינו במסכת תענית (כד.) ברבי יוסי דמן יוקרת שיום אחד נתעכב מלהביא מזון לפועליו, ובנו התפלל וביקש, תאנה תאנה הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא, וכך היה, וכששמע אביו בדבר אמר לו בני אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה, יאסף שלא בזמנו. והצעתי את הדברים לפני הגאון הגדול מריה דכולא תלמודא רבי יהושע כהן שליט”א ואמר לי שלדעתו זהו תירוץ טוב, ונהנה ממנו מאד. אך הוסיף שקשה לומר שהדברים מפורשים ברש”י, אך חזר ואמר שהתירוץ כשלעצמו הוא טוב.

ולפי זה מעתה לא קשה כלל, כי אדרבה בודאי היה שמואל מחוייב לעשות בממון כפי שאמר לו אביו, שהממון שמונח באמצע הוא של היתומים, כיון שלא נאמרו לו דברים אלו בחלום, אלא בהקיץ ממש, כאשר נגלה לו אביו ממש כמדבר לפני חבירו בהקיץ, שהרי כל הטעם שדברי חלומות לא מעלין  ולא מורידין, לפי שאין ידוע איזה חלומות אמת, ולא עוד אלא שרוב החלומות אינם אמת, וכמו שמצינו בגמרא ברכות (נה:) ששמואל כאשר היה רואה חלום רע, היה אומר (זכריה י’) “וחלומות שוא ידברו”, וכאשר היה רואה חלום טוב, היה אומר בתמיה, וכי חלומות שוא ידברו, והכתיב (במדבר י”ב) “בחלום אדבר בו”, רבא הקשה סתירה בין הפסוקים הללו, ותירץ לא קשיא, כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד. ואשר על כן כאשר אביו של שמואל דיבר עימו פה אל פה, ידע שהכל אמת, ומן הדין היה חייב לעשות כדבריו. והשתא דאתינא להכי, עי”ל שאף אם מעשה שמואל לא היה בגילוי ממש, מכל מקום היה שם בחינת נבואה, יותר מכל חלום רגיל, וידע שמואל שהכל אמת.

שאלה:

כבוד הרב,

כבר כמה ימים שנפשי עגומה עלי, עיני יורדה מים, בעקבות שראיתי בחלומי שאכלתי בשר בחלב, והדבר טורד את מנוחתי ומפריע לי בשקידת התורה, והשאלה היא האם עלי לעשות הטבת חלום ותיקון?

 

תשובה:

איני רואה טעם לתיקון, וסיבה להיותך אפוף בעוגמת נפש.

אדרבה, עליך להיות בשמחה, כי חלום טוב חלמת!

דע, כי פתרון החלומות אינו כלל לפי מה שחושבים בנ”א. ולכן העושה איסור בחלום, אינו ראיה כלל שהוא חלום רע. וכן כתב הגר”ח פלאג’י זצ”ל. וכן אמרו בגמרא, שמי שמחשבתו קדושה, וראה בחלומו שבא על אחותו, או על נערה מאורסה, או על אשת איש, הרי זה חלום טוב, ויצפה לחכמה ולתורה. וכיוצא בזה כתב הרס”ג שמי שראה בחלומו, שאכל בשר חזיר, הרי זה סימן טוב הוא לו, ויהיה עשיר.

זאת ועוד, כל החלומות הולכין אחר הפתרון. ונראה כי זכית להעלות בליבך על משכבך זכרון סעודת הכנסת האורחים של אברהם אבינו, שהאכיל למלאכים בשר בחלב. עוד יש לומר שהבשר מרמז על עמל התורה וליבון ההלכה, והחלב על לימוד האגדה והמוסר, ורמזו לך מן השמים שתורתך חביבה לפני קוב”ה ופמליא של מעלה.

ועתה, לך אכול בשמחה את לחמך, ושתה בלב טוב את יינך, כי כבר רצה האלוקים את מעשיך.

 

מקורות:

הנה איתא בסנהדרין (ל.) הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו, כלומר שהבן אינו יודע היכן אביו שמת הטמין את מעותיו. ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הן, במקום פלוני הן, של מעשר שני הן זה היה מעשה, ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. וכן פסק השו”ע (חו”מ סי’ רנ”ה ס”ט) “היה פיקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן הניחו, ואמרו לו בחלום כך וכך הם ובמקום פלוני הם ושל פלוני הם או של מעשר שני הם, ומצאם במקום שנאמר לו ובמניין שנאמר לו, דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין אלא הרי הם שלו”. וכן איתא כיו”ב במסכת גיטין (נב.) שלא השגיח רבי מאיר במה שאמרו לו בחלומו, שאינו נוהג כדין בפסק הלכה, ואמר “דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין”. ומצינו עוד כיוצא בזה במסכת הוריות (יג:) שבאו בחלום לרבי מאיר ולרבי נתן ואמרו להם שילכו לפייס את רבן שמעון בן גמליאל על שביקשו להורידו מנשיאותו, רבי נתן הלך ורבי מאיר לא הלך, אמר “דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין”.

ויש להקשות דבגמרא ברכות (יח:) ששמואל חילק ליתומים מעות שאביו הטמין, על פי מה שהראוהו בחלומו כביאור המהרש”א שם, את מקום מסתור המעות. ובפשטות י”ל ששמואל נהג כן לא מן הדין, אלא בתורת חסידות. ובספר גרגרי כסף (פרשת וישב) מבעל אמרי הצבי תירץ, שמחמת הקול שנתפשט והיו אומרים שהפקידו היתומים כסף אצל אבוה דשמואל, לכן שמואל החזיר להם את הכסף. עי”ל שהיו שטרי פיקדון בידי היתומים, אלא שלא היה שמואל יודע היכן הכסף, ועל ידי דבר החלום הוברר מקום הטמנתם[1].

לאור האמור שאין לחשוש לדברי חלומות, יש להקשות ממה דאיתא במסכת נדרים (ח.), אמר רב יוסף נידוהו בחלום, צריך עשרה בנ”א להתיר לו, וכתבו שם התוספות, לפי שחלום הוי כעין נבואה, לכן יש לו לדאוג מן הפורענות, ולכן צריך להתירו בעשרה ואז הוא מותר באותו ב”ד שנידוהו, שבכל מקום שיש עשרה שורה השכינה. וקשה דכיון שמצינו שלא חוששים למעשה לדברי חלומות, ולכן אף כאשר חלם שהמעות צדקה וכדו’ אינו חושש, דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אם כן למה צריך לחשוש אם נידוהו בחלום. וכן יש להקשות ממה שמצינו שמתענין ואפילו בשבת משום חלומות רעים, כמבואר בשו”ע (או”ח סי’ רפ”ח), ע”ש.

והנה בהעמק שאלה (מקץ שאילתא כ”ט סוף אות ט”ו) תירץ ביסוד החילוק, שרק חלומות מסויימים שבהן הקפידו וחששו חז”ל, הורו להתענות בהן, משום שכך היתה קבלה מידם, שאותם חלומות אינם בסתם, ויש לחשוש להם. משא”כ שאר חלומות, ידוע היה לחז”ל שבדרך כלל אינם אמת, ואין לחשוש להם. ומה שהסתפקו הרשב”א והר”ן (נדרים ח.) אודות הנודר בחלומו, משום שנידוי גם כן נקרא נדר (עי’ סנהדרין סח.). ומעתה בנידון דידן שראה בחלומו שאכל בשר בחלב, בודאי אין לחוש בזה לחלומו כלל, דדוקא באותן חלומות שאמרו חכמים לחשוש חוששים.

ומצינו עוד בשו”ת התשב”ץ (ח”ב סי’ קכ”ח) שעמד על מדוכה זו, וביאר שכל חלום הוא ספק אם הוא אמת או דברים בטלים, לכן יש לחלק בין ספק ממון שמעמידים ממון על חזקתו, לבין ספק איסור, שבאופן שאפשר לסלק האיסור מסלקים, ולכן מתירים את הנידוי. וכיו”ב תירץ בשו”ת שיבת ציון (סי’ נ”ב) מבנו של הנודע ביהודה, דגבי נידוי וחלומות רעים חיישינן משום שהוא כעין דבר שיש לו מתירין, משא”כ בחולם שהממון מעשר שני וכדומה.

ולכאו’ לדברי התשב”ץ היה נראה, דבנידון דידן שראה בחלומו שאכל בשר בחלב, צריך לחשוש מספק ולעשות תיקון לנפשו, שמא באו מהשמים להראות לו שנכשל בדבר.

ונראה בס”ד שיש לחלק בכמה אופנים, ואין לבעל החלום לחשוש כלל ממה שראה בחלומו שאכל בשר בחלב. דהנה כל דברי התשב”ץ נאמרו כשראה דבר ברור בחלומו, כגון שנידוהו שזהו דבר ברור לדבר שאינו טוב, וכן ס”ת שנשרף וכל כיו”ב, אולם הרואה בחלומו שאוכל בשר בחלב, מניין לנו שזהו חלום רע, דאם מכח שזהו דבר איסור, הלא אדרבה מצינו בגמרא כמה דברים שהם באיסור חמור, והרואה אותם בחלומו חלום טוב הוא. דהנה אמרו בברכות (נז.), הבא על אמו בחלום, יצפה לבינה, שנא’ “כי אם לבינה תקרא”. הבא על נערה מאורסה, יצפה לתורה, שנא’ “תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב”, אל תקרי מורשה אלא מאורשה. הבא על אחותו בחלום יצפה לחכמה, שנא’ “אמר לחכמה אחותי את”. הבא על אשת איש בחלום מובטח לו שהוא בן העוה”ב, והני מילי דלא ידע לה ולא הרהר בה מאורתא. עוד אמרו שם, הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה, שנא’ “חכמות בחוץ תרונה”. והבא עליה הוי ראש ישיבה. אמר רב אשי אני ראיתיה ובאתי עליה, ועליתי לגדולה. ועל כן אין להביא ראיה מעצם ראיית דבר האיסור בחלום שהוא חלום רע. ומצינו עוד כעין זה שם בגמרא, שהרואה נחש בחלום פרנסתו מזומנת לו, נשכו נכפלה לו, הרגו אבדה פרנסתו, הגם שמסברא לא נראה כן. עוד אמרו בגמרא שם, הקורע בגדיו בחלום, קורעים לו גזר דינו. הנתפש לסרדיוט (חיל המלך), שמירה נעשית לו, נתנוהו בקולר כלומר הניחו לו שרשרת ברזל על צווארו לתלותו, הוסיפו לו שמירה על שמירתו. וכן מצינו להיפך, דברים שלכאו’ מסתבר שהם חלומות טובים, ופטרום חכמים לחלום רע, כמ”ש בבית יוסף ונפסק בשו”ע (או”ח סי’ רפ”ח), שהעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שהרואה יוה”כ בשעת נעילה, מתענה בשבת, וי”א הרואה יוה”כ אפילו שלא בשעת נעילה, וי”א הקורא בס”ת, וי”א הרואה שנושא אשה.

וכן יש להביא ראיה ממה שכתב הרס”ג (ברכות נה.), שהאוכל בשר חזיר בחלומו, סימן טוב הוא שיעשיר. וכמו כן יש לומר לעניין הרואה בחלומו שאוכל בשר בחלב, סימן הוא למידות הטובות שיש בבשר וחלב. ויש להוסיף כי הבשר מרמז על עמל התורה וליבון ההלכה, והחלב על לימוד האגדה והמוסר, ומרמזים לו מן השמים שתורתו חביבה לפני קוב”ה ופמליא של מעלה.

וכן צופה הייתי למרנא ורבנא הגר”ח פלאג’י זצ”ל בספרו חיים ביד (יו”ד סי’ נ”ב, ח”ב סי’ ס”ז) שחקר אודות העושה עבירה בחלום, כגון נשבע בחלום לשקר, והעלה שאינו צריך כפרה. שהרי אם חולם בליל שבת שעושה מלאכה, כגון כותב בחלום או שאר ט”ל מלאכות,  וכן ביום טוב ויוה”כ, אין צריך שום כפרה, שהרי בבית יוסף (או”ח סי’ תרנ”א) מביא מעשה רב עם המהר”ם ריקאנטי, שהובא בספרו פרשת אמור (ד”ה ולקחתם) שצריך לסמוך האתרוג עם שאר המינים שלא להפרידם מן הבניין. וכתב, וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יו”ט ראשון של חג הסוכות, בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו הרב רבי יצחק, ראיתי בחלום שהיה כותב השם ביו”ד ה”א, והיה מרחיק הה”א אחרונה מן השלוש אותיות הראשונות, ואמרתי לו מה זה עשית, והשיב כך נוהגים במקומנו, ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם, ואשתומם על המראה ואין מבין, למחר בעת נטילת לולב ראיתי שהיה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג והבנתי פתרון חלומי וחזר בו. והביא עוד מהמעשה עם המהר”ם די לונזאנו שכתב בספרו שתי ידות. וז”ל: בשנת השל”ב בליל כיפור שחל בשבת חלמתי שהביאו לי קסת הסופר והתחלתי לכתוב מאמר נורא של שבח ותהילה להשי”ת, ויפג לבי כי לא האמנתי שאני עושה כן בליל כפור, ושאלתי לאחד שישב על ידי, האפשר שעשיתי כן ביוה”כ? ואמר לי אמת הדבר, אין בו ספק. ובבוקר לא נזכרתי מדברי השבח, ואשתומם על המראה. ובימי חג הסוכות העיר ה’ את רוחי והתחלתי לכתוב ולסדר סדר עבודה זה, ובלילה ההוא ראיתי בחלומי שהייתי בבהמ”ק מהלל ומשבח בקול זמרה חזק מאד, ואז הבנתי שהחלום של ליל כפור רומז על סדר עבודה זה. וכתב ע”ז הגר”ח פלאג’י, הרי שמלבד שלא נצטער ולא ביקש כפרה על מה שראה שהוא כותב בליל יוה”כ, אלא אדרבה היה שמח שהתגלגלה זכות על ידו שאיזן ותיקן סדר עבודה, אלמא שאין שום עוון אשר חטא על מה שראה כן בחלום. והביא עוד ראיה ממ”ש בגמרא ברכות, הבא על אמו בחלום יצפה לבינה, דלא נחשב לו זה לעוון, אלא אדרבה לזכות, וכן עוד כיו”ב וכנ”ל. ואמנם מרנא ורבנא רבינו יוסף חיים זצוקל”ה בשו”ת רב פעלים (ח”ב יו”ד סי’ ל”ב), כתב להשיב על ראיותיו, אולם לפענ”ד אין השגותיו מוכרחים, והמעיין יראה שצדקו דברי הגר”ח פלאג’י, ועיין עוד בשו”ת יביע אומר (ח”י יו”ד סי’ נ”ח אות י”ג) שיצא לחזק את דברי הגר”ח פלאג’י זצ”ל.

והנה יש להקשות ממה שהובא בהגהות אשרי (ע”ז סי’ מ”א), אור זרוע (סי’ רי”ש), שרבינו אפרים מריגנשבורג התיר דגים שנקראו בורביטא, ובו בלילה הביאו לפניו בחלום קערה מלאה שרצים לאוכלם, וכעס על המביא. ואמר לו המביא, למה אתה כועס הלא אתה המתיר, וכעס עליו שכך אמר לו, והקיץ ונזכר שהתיר בורביטא בו ביום. מיד עמד ממיטתו, ושבר כל הקדרות וקערות שאכלו בהם. ובשו”ת התשב”ץ (סי’ שנ”ב), כתב בשם רבינו ברוך שסיפר, שפעם אחת אכל רבינו אפרים ז”ל מדג שקורין ברבוטא ובלילה נראה לו זקן אחד בעל שיבה ובעל שער והדר פנים ומגודל זקן, והביא לו קופה מלאה שרצים ואמר לו קום אכול, ונרתע מאד, אמר לו כך אלו מותרים כמו השרצים שאכלת היום, בהקיצו ידע שאליהו הנביא זכור לטוב נגלה אליו בחלום, ומהיום והלאה פירש מהם. ובתשובות הרדב”ז (ח”ו סי’ שני אלפים רפ”ו) כותב, “שאלת ממני מי שיש לו תפילין לדעת ר”ת ורוצה לעשותם לדעת רש”י אם יש איסור בדבר, אני נשאלתי על זה והוריתי שהדבר מותר, ובאותו הלילה הראוני בחלומי שלא הוריתי יפה וחוזרני בי”. וצ”ע דחזינן מכל זה שחששו אף בכיו”ב, וצ”ל דשאני חלומות הללו שאף מבחינת הדין מתחילה דעתם נטתה לאסור, אלא שסברו להתיר. ובעקבות החלום נתנו ליבם שוב לחקר ועיון האמת, וחזרו בהם בסברת ההלכה, והודו לחולקים. ועוד יש לחלק שידעו והכירו בחלומותיהם ובכוונתם, וכמו שכתב התשב”ץ שכאשר הקיץ רבינו אפרים, אמר שיודע היה כי אליהו נגלה לו בחלומו להוכיחו בדבר. ועי”ל שהיה אותו המראה בגילוי רב יותר מסתם חלום. ועי”ל שממידת חסידות בעלמא חששו להחמיר, ותירוץ ראשון עיקר לדינא.

בנוסף יש לומר, דהנה מסתבר שבכל יום אדם נותן אל ליבו איסור אכילת בשר בחלב. כי יתן אל ליבו שעת אכילת בשר, כדי לדעת מתי יעברו שש שעות שיהיה מותר באכילת חלב. וכן במשך השש שעות, אם יעלה בליבו מאכל חלב, יזכור איסור אכילתו משום בשר בחלב. וכן בבואו לאכול חלב, מחשב בליבו אם עברו כבר שש שעות. נמצא שלעולם הרואה בחלומו שהוא אוכל בשר בחלב, אינו חלום, כיון שכבר הרהר על כך בליבו. כדאיתא להדיא בגמרא (ברכות נז.), שהבא על אשת איש בחלום מובטח לו שהוא בן העוה”ב, ודוקא שלא ידע לה ולא הרהר בה מהלילה. ומוכח שכל דבר שחשב עליו מקודם, ואח”כ ראה אותו בחלום, אינו חלום אמת. ועוד אמרו בגמרא שם (נה:), אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנא’ בדניאל שאמר לנבוכדנצר, “אנת מלכא רעיונך על משכבך סלקו”, ואיבעית אימא מהכא “ורעיוני לבבך תנדע”. אמר רבא תדע, שהרי לא מראים לאדם דקל של זהב, ולא פיל העולה בחור המחט. וראה במהרש”א שביאר בזה מ”ש בגמרא שם, שחלומות של שחרית הם אמת, כי בתחילת הלילה חולם על מה שחשב במשך היום. וראה עוד להחת”ס (ריש מקץ) שכתב, שמכלל זה הבין פרעה שחלומו על הפרות והשבלים הוא אות מהשמים, ולכן אמר “לא רעיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע”, והיינו שלא היו פרות כאלו במחשבתי מעולם, ובהכרח אין זה חלום מהרהורי לבי, וחלום אמת הוא. ומרן הח”ח בשער הציון (סי’ ר”כ סק”א) הביא מ”ש בגמרא (ברכות נ”ה), כל חלום ולא טוות, וביארו בתוספות רבנו יהודה ובתוספי הרא”ש, שכל חלום רע שאדם רואה יש לדאוג עליו, חוץ מחלום שראה אחר התענית, לפי שישב בתענית ונצטער מחמת העינוי יראה חלום רע, וכן פירש הערוך. וכתב השעה”צ, מזה יש ללמוד לכל היכא שיש לאדם צער גדול ואחר כך רואה בחלומו חלום רע, שאין לדאוג עליו. ומדברי הראשונים הנ”ל יש להשיב על מ”ש בשו”ת שבות יעקב (ח”ב סי’ ל”ד), שאף אם חשב ביום וחלם הוי חלום אמת, וס”ל דאדרבה כל החלומות כן, וביאר שמה שאמרו בגמ’ דלא הרהר בה מאורתא, מ”מ הרהר בה פעם אחת בזמן אחר, דאל”כ לא היה רואה כן בחלום. ותמיהני היאך יתכן לפרש כן, והלא דבריו נסתרים לכאו’ מגמרא מפורשת, דאמר רב אשי אני ראיתי אווז בחלום ובאתי עליה, ועליתי לגדולה, וח”ו לומר שרב אשי חשב על כך. וכן כתב המשנ”ב (רפ”ח ס”ק י”ח) בשם שערי תשובה, שאם חלם שנפלו לו שיניו, והיה לו כאב שיניים, אינו מתענה על חלום זה. וכן כתב הכף החיים (ס”ק י”ז) בשם בית דוד, שאם חלם על יוה”כ בשעת הנעילה, והוא סמוך ליוה”כ, אינו חושש. ועומד בזכרוני, וכמדומני ששמעתי כן מרבותי, שכל דבר שחשב עליו תוך ל’ יום, אין לחשוש אם חלם עליו, וכעת לא מצאתי מקור לדבר.

והדברים מפורשים כבר בירושלמי מעשר שני (פ”ד), הורה רב בן רבי זבדא במעשר שני כרבי שמי, שהיה מצטער על מעות מעשר שני של אביו היכן הם, ונראה לו בחלום כך וכך הם במקום פלוני, מעשה כזה בא לפני חכמים ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. רבי יונה בעי מצטער וחמי ואת אמרת כן. אמר רבי יוסי לא מסתבר דלא, רק בההוא דלא מצטער וראה, ברם כאן במה שהאדם הוא חלם. וביאר המראה פנים, שללא ספק לכו”ע אמרינן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אף באופן שלא חשב מתחילה על מעות אביו כלל. ורבי יוסי מקשה שמסתבר לומר, שאם היה חושב על המעות, ובא לו אביו בחלום, ניכר שהוא חלום אמת, ועל זה השיבו רבי יונה דאדרבה לשיטתו יש לומר להיפך, שכאשר לא הצטער על ממון אביו החלום אמת, ואם היה מצטער על  החלום אינו אמת, כי האדם חולם על מה שהוא חושב, אבל למעשה בכל אופן לא חוששים לחלומו.

בנוסף, יש לומר דהנה כיון שכל החלומות הולכין אחר הפתרון, ממילא יש לפתור חלומו שחלם שאכל בשר בחלב לטובה כאמור, ואין לחשוש יותר. וכדאיתא בברכות (נה:), על רבי בנאה, עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה, וכולם נתקיימו בי. לקיים מה שנא’, כל החלומות הולכים אחר הפה. דאמר רבי אלעזר, מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה, שנא’ “ויהי כאשר פתר לנו כן היה”. ועוד אמרו שם (נו.) שמצא רבא בפנקסו של בר הדיא פותר החלומות, שכל החלומות הולכין אחר הפה, ולכן הקפיד רבא על בר הדיא וקלקלו שפתר לו חלומותיו לרעה, ע”ש. וכן איתא בזוה”ק (פרשת וישב דף קפ”ג), שכל החלומות, הכל הולך אחר הפיתרון. וביאר בשו”ת מן השמים (סי’ כ”ב) שהשיבוהו פמליא של מעלה טעם הדבר, שעומד מלאך טוב לימינו, שנוטל הדבר מפיו של פותר וחוטף אותו, ואומר אמן כן יהיה. ואם פותר אותו לרעה, ההוא שעומד לשמאלו חוטף הדבר ואומר אמן, ועל סיבה זו נעשה הכל הן לטוב הן לרע, כפי פתרון החלום.

והנה הגם שכתב רבינו הריטב”א במסכת תענית (יב:), שאע”פ שבדברים דעלמא אמרו חכמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין (סנהדרין ל.), ואפילו שיש בזה צורך איסור, מ”מ כשבא לו התעוררות בחלום על עניני עצמו ראוי לו לחוש לדבר, אם רואה עצמו נבהל ונפחד, שזה ודאי הערה מן השמים הוא שבא עליו שיחפש במעשיו ויחזור בתשובה, ועל דרך זה אמרו בנדרים (ח.) במי שנידוהו בחלום שילך לפני עשרה דתנו הלכתא ויתירו לו, כי הערה הוא מן השמים שעשה נסתרות והיה צריך לנדות, או היו נגלות, או שעשה עבירות חמורות שהוא נזוף לשמים, ומתוך שיטרח בכל זה יפשפש במעשיו, ואותן חכמים יורוהו דרכי התשובה, ולפיכך “כל שרואה חלום שמפחידו ראוי לו להתענות ולחזור בתשובה”. מ”מ נראה דבנידו”ד שמתיירא מהחלום, לא מפני שנפשו עגומה עליו מכח עצמה, כמו אדם שמתעורר מתוך בהלה מהחלום, ואף ביום מבוהל ממנו, אלא סבור שהחלום הוא רע, מפני שראה בחלומו עושה מעשה איסור, ולא מפני שחלם חלום רע באמת, וכל ייראתו בטעות, וכשמודיעים לו שאין זה ראיה לחלום רע, שומע בקול חכמים ואינו מתיירא, שוב אינו בכל הגדרה זו.

בנוסף יש לצרף מ”ש השו”ע (או”ח סי’ רפ”ח ס”ה) בשם י”א, והוא שיטת המרדכי, שאין להתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו שלושה פעמים. וכן הוא משמעות הגמרא בברכות (נה:), שיש מי שאומר שחלום שנשנה מתקיים, שנא’ “ועל הישנות החלום”, ומבואר שם שהדבר שנוי במחלוקת.

זאת ועוד, מלבד כל הנ”ל, י”א שבזמן הזה אין לחשוש כלל לחלומות, אף לחלומות שהוזכרו בתלמוד ובשו”ע, כמבואר בבית יוסף (או”ח סי’ רפ”ח אות ה’) שהביא מ”ש הטור (סימן תקס”ח) בשם רב עמרם ורבינו קלונימוס שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאין בפתרון החלומות לידע איזה רע ואיזה טוב, ואין מתענין מספק, ושכן כתב אבי העזרי (סי’ תת”ס). ובשו”ע שם הביא דין זה בשם י”א. ואם נאמרו הדברים על דורם, מה נענה אנן יתמי דיתמי, ואפשר שבדורנו כו”ע יודו בדבר. וכן כתב באיגרות החזו”א (ח”ב סי’ קמ”ט וראה עוד באורחות רבינו ח”ג עמ’ רי”ג), וראה עוד בערוך השלחן (סי’ ר”כ ס”א) ובפלא יועץ (ערך חלום) ובשו”ת יחוה דעת (ח”ד סימן כ”ד).

[1] עוד נראה בס”ד ליישב בזה יישוב נפלא ועל פי יתורצו עוד כמה קושיות. דהנה ביותר יש להקשות היאך שמואל שהיה כהן כמבואר במגילה (כב.), נכנס לבית הקברות ונטמא למתים?

אלא נראה לחדש שכבר בשעה ששמואל התקרב מעט לבית הקברות בריחוק ארבע אמות קמו כל המתים שהיו קבורים שם לכבודו! ודבר זה מפורש בפירוש גאון העולם רבינו שלמה יצחקי זצ”ל שכתב בזה”ל: “המתים נגלו לו כאילו הם חוץ מקבריהם ויושבים בעגולה”! ומה שכתב רש”י “כאילו”, כוונתו כאילו יושבים בחצי גורן עגולה, להגיד שבחו של שמואל שקמו לכבודו המתים, וכאילו ישבו בחצי גורן עגולה לשמוע שיחו ובקשתו, שכולם דיברו עימו, אבל לעולם קמו כולם לתחיה ממש! ועל כן לא היה שום חשש טומאה, ויכול היה שמואל להיכנס ולדבר עימהם בתוך בית הקברות ממש. ואף על פי שמתחילה אביו לא נגלה לו מיד, היינו מפני שכולם קמו, ואביו היה בריחוק מקום, ועוד לפי שבאותה שעה עסק בתורה בפמליא של מעלה.

ויש להוסיף שחידוש מרעיש זה רמוז בגמרא במה שאביו חייך ואמר לו שהוא חשוב בשמים, כלומר שלכן “כל בית הקברות קם לכבודו”. וכן דבר זה רמוז במה שאביו בכה ששמואל עתיד להפטר בקרוב, והיינו טעמא דשמא מפני שהטריח את קונו בנס כזה גדול שקמו כל המתים לכבודו, כעניין שמצינו במסכת תענית (כד.) ברבי יוסי דמן יוקרת שיום אחד נתעכב מלהביא מזון לפועליו, ובנו התפלל וביקש, תאנה תאנה הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא, וכך היה, וכששמע אביו בדבר אמר לו בני אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה, יאסף שלא בזמנו. והצעתי את הדברים לפני הגאון הגדול מריה דכולא תלמודא רבי יהושע כהן שליט”א ואמר לי שלדעתו זהו תירוץ טוב, ונהנה ממנו מאד. אך הוסיף שקשה לומר שהדברים מפורשים ברש”י, אך חזר ואמר שהתירוץ כשלעצמו הוא טוב.

ולפי זה מעתה לא קשה כלל, כי אדרבה בודאי היה שמואל מחוייב לעשות בממון כפי שאמר לו אביו, שהממון שמונח באמצע הוא של היתומים, כיון שלא נאמרו לו דברים אלו בחלום, אלא בהקיץ ממש, כאשר נגלה לו אביו ממש כמדבר לפני חבירו בהקיץ, שהרי כל הטעם שדברי חלומות לא מעלין  ולא מורידין, לפי שאין ידוע איזה חלומות אמת, ולא עוד אלא שרוב החלומות אינם אמת, וכמו שמצינו בגמרא ברכות (נה:) ששמואל כאשר היה רואה חלום רע, היה אומר (זכריה י’) “וחלומות שוא ידברו”, וכאשר היה רואה חלום טוב, היה אומר בתמיה, וכי חלומות שוא ידברו, והכתיב (במדבר י”ב) “בחלום אדבר בו”, רבא הקשה סתירה בין הפסוקים הללו, ותירץ לא קשיא, כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד. ואשר על כן כאשר אביו של שמואל דיבר עימו פה אל פה, ידע שהכל אמת, ומן הדין היה חייב לעשות כדבריו. והשתא דאתינא להכי, עי”ל שאף אם מעשה שמואל לא היה בגילוי ממש, מכל מקום היה שם בחינת נבואה, יותר מכל חלום רגיל, וידע שמואל שהכל אמת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש