חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב מאיר פנחסי - ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: ישראל

שאלה:

חברות תהילים ולימוד ‘אבות ובנים’ המחלקים לילדים בשבת כרטיסי זיכוי לחנויות ספרים, חנויות אוכל, השתתפות בטיול, וכן לחלוקת פרסים האסורים בשימוש בשבת, האם הדבר מותר?

 

תשובה:

כרטיסי זיכוי אלו מוקצים ואסור לטלטלם, ועל כן אין להתיר לחלקם אפילו לילדים קטנים ולצורך דבר מצווה, ואין הבדל אם הזיכוי הינו חד פעמי, או צבירת נקודות לצורך קבלת הפרס. ומיהו אם יכתבו הלכה וכדו’ בגב הכרטיס ומדי כמה שבתות יחלקו פרסים לנבחנים על ההלכות, שפיר מותר לטלטלם.

 

הנה לאחרונה התפשט הרבה בכמה חברות תהילים ובלימוד ‘אבות ובנים’ שעל מנת לעודד את הילדים, מחלקים להם שוברים, או כרטיסי נייר פשוטים שכל המחזיק בהם זכאי לקבל עבורם, פרס בימות החול, או כרטיס זיכוי בחנויות פיצה, פלאפל וכד’, ואין פוצה פה, ואע”ג שהדבר כשלעצמו מבורך מאד, מ”מ בצורה זו כמות שהיא לענ”ד לאו שפיר עבידי מכמה טעמי וכפי שיתבאר בקצרה.

א). הנה מדין שטרי הדיוטות נראה דאין לחוש, ואע”ג דכתב האליה רבה (סי’ שז ס”ק לא), דהפתקאות ששולחין הקונים שכתוב בהם מערב שבת סכום היין והשכר שלוקחין, שלא כדין הוא דאסור לקרות בהן בשבת. והוב”ד לדינא במ”ב (שם ס”ק נ). מיהו יש לדייק מדברי הא”ר, דדוקא אם כתוב בהם סכום, אסור דבזה דמי לשטרי הדיוטות, אבל אם לא מוזכר סך מידת היין או הסכום, אלא החפץ שאותו הוא זכאי לקבל, מותר. ואפשר דלזה התכוון המ”ב במה שכתב דבסימנא בעלמא שרי. וכ”כ הגרש”ז אויערבאך הובא בשש”כ (פכ”ט  הע’ סד), דבתלושי מזון שלא הוזכר בהם מחיר אלא את דבר המוצר, הוי כסימנא בעלמא, ושרי. והכי מוכח מדברי הרמ”א (סי’ שכג סעיף ד’) דאם לא מזכיר סכום מידה או סכום דמים, מותר. וע”ש במ”ב (סימן שכג ס”ק יט) דנימק, דבזה שלא מזכיר לו המידה וכן במידה הידועה לכל, אמרינן דלסימנא בעלמא נקטי להודיעו כמה צריך ונמצא שלא הוזכרה כאן מכירה בדמים אלא נתינה בעלמא. ועוד, דהוי לצורך מצווה כדי שיתאספו הילדים לאמירת תהילים, ועי’ במ”ב (סי’ שכג סס”ק כ), דלצורך מצווה קיל טפי. וכן מבואר ברחיד”א בספרו לדוד אמת (סי’ ה’ אות מז), וע”ע בשעה”צ (סי’ שז ס”ק נד).

ב). עוד יש לדון משום איסור הכנה משבת ליום חול, דלכאו’ כיון דאין להם בהם כל שימוש היתר בשבת, נמצא דמטלטלים אותם לצורך חול בלבד, אולם נראה דגם משום האי מילתא אין לחוש, דאיסור הכנה שייך היכא שמתעסק בהכנה לצורך חול ובזה איכא זילותא דשבתא, אבל בנד”ד אין הדבר נראה כהכנה, אלא כתגמול וכצורת תשלום על פעולה שנעשית בשבת ואין בזה משום איסור הכנה. ועוד, דהא אית להו הנאה בהחזקת הכרטיס כבר בשבת. וע”ע בשו”ת מהרש”ג ח”א (סי’ סא), דהיכא שאין לו פנאי אחר, אין בזה איסור הכנה, ומיניה לנד”ד. וכן התיר השמירת שבת כהלכתה (פכ”ח סעי’ צד) לחלק לילדים המתאספים בשבת לאמירת תהילים או ללימוד כרטיסים להגרלה שתתקיים לאחר השבת, אם לא נקוב סכום ע”ג הכרטיסים, ושאין בזה איסור הכנה משבת לחול. (אולם מה שנימק שם, כיון שהוא לצורך מצווה, צ”ע, דהיכן מצינו שהתורה הכנה לצורך מצווה. ומה שציין לסי’ שו ס”ו, אינו ענין לנד”ד).

ג). אולם מדין מוקצה נראה דאין היתר בדבר, דהנה מעות חשיבי כמוקצה מחמת גופו וכמ”ש הרמב”ם (פכ”ה מהל’ שבת הלכה ו’), ולא חשיב כלי שמלאכתו לאיסור, והיינו כיון שמשמש לקנות ולסחור בו, ואין זה שימוש בגוף הדבר כמו שמשתמשים בגוף הכלי, אלא שבאמצעות המעות מקבל תמורה. והכא נמי בנד”ד כרטיסים אלו מיועדים לקבלת תמורה בדברים המוקצים בשבת, ע”כ חשיבי כמוקצה מחמת גופו. ואע”ג שאין עושים בגופם מסחר כמעות ואין בהם מקח וממכר רק שמקבלים בעדם תמורה, מ”מ כיון שאין בהם כל מציאות של שימוש בשבת, הרי הם בכלל מוקצה. ומה שהנערים לפעמים מחליפים אותם בעד דברים אחרים המותרים בשבת, לא יצלינו, דהלא גם מעות יכול להחליפם בשבת בעד חפצים המותרים אלא שזהו גופא אסור משום מקח וממכר. ומה שכלפי אחרים אין כרטיסים אלו שווים, ג”כ לא יפתור את הבעיה של מוקצה, כיון דאזלינן במוקצה בתר הבעלים, וכמבואר במג”א (סי’ שח סק”ב), ובמ”ב (סק”ו).

ד). ובספר הליכות שבת – מלכא ח”ב (פ”ז או’ סא) כתב בנד”ד דשרי, כיון דיש להם דין של כלי, והיינו משום שהכרטיסים משמשים גם להעיד על הילד שלמד ושינן היטב וכן השתתף במקום לימוד, וזה שימוש חשוב בכדי ליתן לו שם כלי. אולם אין דבריו מחוורים, מפני שעיקרם וייעודם של כרטיסים אלו, ודאי למטרת קנייה ומימוש הזכייה, והנאה צדדית זו שיש לילד אין בכוחה להפקיע הכרטיסים מתורת מוקצה. ועוד, כיון דבמוקצה אזלינן בתר רוב תשמישו, א”כ אף אם נדונו ככלי, הוי כלי שמלאכתו לאיסור דהא אין לו שעת הכושר בשבת, ועוד, כיון דמקפדין לשומרו היטב, דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס, מפני שהילדים שומרים ומקפידין על כרטיסים אלו שלא יאבדו, ומייחדים להם מקום ולא עושים בהם שימוש אחר. (ולא חשיב כמוקצה מחמת ח”כ בכלי שמלאכתו להיתר דשרי להרבה פוסקים, דהכא נידון כמלאכתו לאיסור, מחמת שעומד רק לקנייה). ולא גרע מסתם נייר כתיבה שמבואר במג”א (סי’ שח סק”י), דדינו כמוקצה מחמת חיסרון כיס, ואף הניירות שבימינו החשובים כנייר ‘בלאנק’, הרי הוא מוקצה מחמת ח”כ, וכמ”ש בשו”ת שבט הלוי ח”ט (סי’ עח), ובשולחן שלמה (סי’ שח או’ ד’), ובאשרי האיש (עמ’ קפב) בשם מרן הגריש”א זצוק”ל. וגם הבן איש חי (פרשת מקץ או ה’) כתב, דנייר חלק אם הוא חשוב לו ואין משתמש בו תשמיש אחר, הרי דינו כמוקצה מחמת ח”כ. ואע”ג שבספר חזו”ע ח”ג (עמ’ צז)  מרן זצוק”ל אפי’ בנייר ‘בלאנק’ שמודפס עליו שמו וכתובתו, וטעמו כיון שראוי להשתמש בו לסימן באיזה ספר. נראה פשוט דהיינו דווקא אם אינו מקפיד עליו בשימוש זה לפי שמצוי לו הרבה וכדכתב שם להדיא, לא כן בניירות שאינם מצויים לו, ומקפיד עלייהו לבל ישתמש בהם תשמיש אחר, גם הוא מודה לדברי כל האחרונים הנז’. וראה בס’ ילקוט יוסף (עמ’ שמו) שכן הורה מרן הראש”ל זצ”ל גבי מעטפה מבוילת שמודפס עליה מען בית הכנסת כתזכורת למתפללים שישלחו את תרומותיהם, שלא נכון עושים  אותם גבאים המחלקים מעטפות אלו בשבת. (וע”כ יש לחלק כן, דאל”ה הלא גם מעות יכול להשימם בתור סימניה בספר). וע”ע בספר מנוחת אהבה ח”א (פי”ב כב) גבי ‘קבלות’ שדינם כמוקצה. ואף אם אינם מקפידין עלייהו, אכתי לא יגהה מזור, די”ל דעכ”פ דינם ככלי שמלאכתו לאיסור כיון שאין לו צד היתר בשבת. וכ”כ בספר ארחות שבת ח”ב (עמ’ צא) בביאורים. ואכמ”ל. ושוב הראני ידידי הרה”ג רבי אברהם ועקנין שליט”א שבספר אור לנתיבתי (עמ’ תכז) העלה כן בשם מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל לאסור לחלק בשבת לילדים כרטיסים המיועדים לשם קבלת פרסים. וזאת שלא כמ”ש בספר פסקי תשובות (סי’ שכג או’ ו’) להתיר זאת, ובמחילה לא נחית לעומקא דדינא.

ה). וע”כ אפי’ אם יחלקו האחראים כרטיסים שהצובר כמות מהם זכאי לקבל פרס נוסף, או כפי הנהוג שמחלקים לכל ילד המשתתף כרטיס השתתפות, ובהצטבר כמות מהם מקבלים פרסים, ג”כ לא יצלינו, דאכתי כיון שאין לו שום שימוש של היתר בכרטיסים אלו, דינם כמוקצה מחמת גופו או כמוקצה מחמת חיסרון כיס. אולם חלוקת כרטיסי אוכל לכניסה לאולם בשבת וכיוצ”ב, אינם מוקצים, הואיל ויש לו בהם שימוש היתר בשבת, וכ”כ המ”ב (סי’ שז ס”ק נ, וסי’ שכג ס”ק כ), ובלבד שלא יהיה כתוב בהם סכום. ונראה דבנד”ד נמי אם יחלקו מדי פעם לילדים את הפרסים (המותרים) בשבת, מותר יהיה לחלק להם כרטיסי השתתפות בלימוד, דחשיב כדברים שיש בהם שימוש היתר בשבת.

ו). ונראה שאפילו אם יכתבו על גביהן פסוק או איזה מימרא של חז”ל, לא יפקיענו מתורת מוקצה כיון שאין עיקרו עומד לזה, והוי כצי’ק שיכתבו עליו איזה פסוק האם יופקע מתורת מוקצה. והראוני שכן העלה בפשיטות הגאון רבי ניסים קרליץ שליט”א בספר חוט שני (הל’ מזוזה, ברכות, בסופו קובץ ענינים עמ’ שצט), דכרטיסי פרסים המחולקים לילדים בשבת לצורך קניית ספרים, הרי הם מוקצה, ואפילו כתוב בצד הכרטיס דבר הלכה וכד’, העיקר הוא הכרטיס, ורק משתמש בו גם לד”ת, אבל אינו עיקר. ושוב הראני ידי”נ הרה”ג רבי ציון אוחיון שליט”א ספר קיצור חזו”ע – שבת ח”א (עמ’ רנב הע’ 16) שהביא שם תשובת כת”י של מרן הגרע”י זצוק”ל שהעלה לגבי מעטפה מבוילת המודפס עליה מען בית הכנסת, שדינה כמוקצה, כיון שמקפידין עליה שלא להשתמש בה דבר אחר, וע”כ יעץ לתת לתוך המעטפה מער”ש נייר שמודפס עליו הלכות או ביאורים לפרשת שבוע, ואגב דברי קדושה אלו מותר יהיה לטלטל את המעטפה. עכ”ל. אולם נראה פשוט דדוקא כהאי גוונא שהמעטפה משמשת עתה רק כבסיס לדבר המותר בשבת, שרי, ולא איכפת לן מה שלאחר השבת ישמש לדבר האסור דמעיקרא המעטפה יוצרה לדברי היתר כמו לדברי איסור, משא”כ בנד”ד דעיקר ייעודם של הכרטיסים רק לצורך דבר האסור, אין נראה שפסוק אחד או הלכה אחת יפקיעם מעיקר ייעודם. אולם נראה דאם בגב השני של הכרטיס יכתבו הלכות וכד’, ומדי כמה שבתות יבחנו עליהם את התלמ ומי שיידע יקבל לאחר זמן פרס וכדו’, בכהאי גוונא יהיה מותר לטלטלם לכתחילה.

ז). ונראה דגם לילדים קטנים מתחת גיל מצוות, אין להקל בזה משום איסור ספייה, ואף שדעת הרשב”א (שבת קכא.), והר”ן (מה.), דאם התינוק צריך לכך מותר לספות לו בידים דבר שהוא אסור מדרבנן. אך מלבד מה שיש לספק בדבר, אם כהאי גוונא חשיב כצורך ממשי של התינוק, כיון שנהנה מהדבר רק במוצ”ש, ולא מצינו שהתירו אלא ספייה בדבר שההנאה ממנה תהיה בשבת. וע”ע בשו”ת הרשב”א ח”א (סי’ צב) שביאר שלא התיר בכל צורך התינוק. ועי”ע בביה”ל (סי’ שמג ד”ה מדברי) בשם רע”א. מ”מ דעת מרן השו”ע (סי’ שמג ס”א) שלא כדבריהם, אלא דאפילו דבר שהוא מדברי סופרים אין לספות לקטן, ואפילו הוא לצרכו, וכ”כ הביה”ל (שם) בדעת מרן השו”ע. וכ”כ בשו”ת אול”צ ח”ב (עמ’ רסט) בדעת השו”ע.

ח). ולענין עצם עריכת גורלות בשבת לצורך מצווה, יעויין במ”ב (סי’ שכב ס”ק כד) בשם תשובת השבות יעקב ח”ג (סי’ כד) שלא התיר הגרלה ע”י פתקאות אפי’ לדבר מצווה, אבל לערכו בלי פתקים, מותר. וכ”כ בשו”ת שבט הלוי ח”ט (סי’ עח) גבי הגרלות הנערכות בשבת לצורך עידוד התלמידים.

שאלה: חברות תהילים ולימוד ‘אבות ובנים’ המחלקים לילדים בשבת כרטיסי זיכוי לחנויות ספרים, חנויות אוכל, השתתפות בטיול, וכן לחלוקת פרסים האסורים בשימוש בשבת, האם הדבר מותר?

 

תשובה: כרטיסי זיכוי אלו מוקצים ואסור לטלטלם, ועל כן אין להתיר לחלקם אפילו לילדים קטנים ולצורך דבר מצווה, ואין הבדל אם הזיכוי הינו חד פעמי, או צבירת נקודות לצורך קבלת הפרס. ומיהו אם יכתבו הלכה וכדו’ בגב הכרטיס ומדי כמה שבתות יחלקו פרסים לנבחנים על ההלכות, שפיר מותר לטלטלם.

 

הנה לאחרונה התפשט הרבה בכמה חברות תהילים ובלימוד ‘אבות ובנים’ שעל מנת לעודד את הילדים, מחלקים להם שוברים, או כרטיסי נייר פשוטים שכל המחזיק בהם זכאי לקבל עבורם, פרס בימות החול, או כרטיס זיכוי בחנויות פיצה, פלאפל וכד’, ואין פוצה פה, ואע”ג שהדבר כשלעצמו מבורך מאד, מ”מ בצורה זו כמות שהיא לענ”ד לאו שפיר עבידי מכמה טעמי וכפי שיתבאר בקצרה.

א). הנה מדין שטרי הדיוטות נראה דאין לחוש, ואע”ג דכתב האליה רבה (סי’ שז ס”ק לא), דהפתקאות ששולחין הקונים שכתוב בהם מערב שבת סכום היין והשכר שלוקחין, שלא כדין הוא דאסור לקרות בהן בשבת. והוב”ד לדינא במ”ב (שם ס”ק נ). מיהו יש לדייק מדברי הא”ר, דדוקא אם כתוב בהם סכום, אסור דבזה דמי לשטרי הדיוטות, אבל אם לא מוזכר סך מידת היין או הסכום, אלא החפץ שאותו הוא זכאי לקבל, מותר. ואפשר דלזה התכוון המ”ב במה שכתב דבסימנא בעלמא שרי. וכ”כ הגרש”ז אויערבאך הובא בשש”כ (פכ”ט  הע’ סד), דבתלושי מזון שלא הוזכר בהם מחיר אלא את דבר המוצר, הוי כסימנא בעלמא, ושרי. והכי מוכח מדברי הרמ”א (סי’ שכג סעיף ד’) דאם לא מזכיר סכום מידה או סכום דמים, מותר. וע”ש במ”ב (סימן שכג ס”ק יט) דנימק, דבזה שלא מזכיר לו המידה וכן במידה הידועה לכל, אמרינן דלסימנא בעלמא נקטי להודיעו כמה צריך ונמצא שלא הוזכרה כאן מכירה בדמים אלא נתינה בעלמא. ועוד, דהוי לצורך מצווה כדי שיתאספו הילדים לאמירת תהילים, ועי’ במ”ב (סי’ שכג סס”ק כ), דלצורך מצווה קיל טפי. וכן מבואר ברחיד”א בספרו לדוד אמת (סי’ ה’ אות מז), וע”ע בשעה”צ (סי’ שז ס”ק נד).

ב). עוד יש לדון משום איסור הכנה משבת ליום חול, דלכאו’ כיון דאין להם בהם כל שימוש היתר בשבת, נמצא דמטלטלים אותם לצורך חול בלבד, אולם נראה דגם משום האי מילתא אין לחוש, דאיסור הכנה שייך היכא שמתעסק בהכנה לצורך חול ובזה איכא זילותא דשבתא, אבל בנד”ד אין הדבר נראה כהכנה, אלא כתגמול וכצורת תשלום על פעולה שנעשית בשבת ואין בזה משום איסור הכנה. ועוד, דהא אית להו הנאה בהחזקת הכרטיס כבר בשבת. וע”ע בשו”ת מהרש”ג ח”א (סי’ סא), דהיכא שאין לו פנאי אחר, אין בזה איסור הכנה, ומיניה לנד”ד. וכן התיר השמירת שבת כהלכתה (פכ”ח סעי’ צד) לחלק לילדים המתאספים בשבת לאמירת תהילים או ללימוד כרטיסים להגרלה שתתקיים לאחר השבת, אם לא נקוב סכום ע”ג הכרטיסים, ושאין בזה איסור הכנה משבת לחול. (אולם מה שנימק שם, כיון שהוא לצורך מצווה, צ”ע, דהיכן מצינו שהתורה הכנה לצורך מצווה. ומה שציין לסי’ שו ס”ו, אינו ענין לנד”ד).

ג). אולם מדין מוקצה נראה דאין היתר בדבר, דהנה מעות חשיבי כמוקצה מחמת גופו וכמ”ש הרמב”ם (פכ”ה מהל’ שבת הלכה ו’), ולא חשיב כלי שמלאכתו לאיסור, והיינו כיון שמשמש לקנות ולסחור בו, ואין זה שימוש בגוף הדבר כמו שמשתמשים בגוף הכלי, אלא שבאמצעות המעות מקבל תמורה. והכא נמי בנד”ד כרטיסים אלו מיועדים לקבלת תמורה בדברים המוקצים בשבת, ע”כ חשיבי כמוקצה מחמת גופו. ואע”ג שאין עושים בגופם מסחר כמעות ואין בהם מקח וממכר רק שמקבלים בעדם תמורה, מ”מ כיון שאין בהם כל מציאות של שימוש בשבת, הרי הם בכלל מוקצה. ומה שהנערים לפעמים מחליפים אותם בעד דברים אחרים המותרים בשבת, לא יצלינו, דהלא גם מעות יכול להחליפם בשבת בעד חפצים המותרים אלא שזהו גופא אסור משום מקח וממכר. ומה שכלפי אחרים אין כרטיסים אלו שווים, ג”כ לא יפתור את הבעיה של מוקצה, כיון דאזלינן במוקצה בתר הבעלים, וכמבואר במג”א (סי’ שח סק”ב), ובמ”ב (סק”ו).

ד). ובספר הליכות שבת – מלכא ח”ב (פ”ז או’ סא) כתב בנד”ד דשרי, כיון דיש להם דין של כלי, והיינו משום שהכרטיסים משמשים גם להעיד על הילד שלמד ושינן היטב וכן השתתף במקום לימוד, וזה שימוש חשוב בכדי ליתן לו שם כלי. אולם אין דבריו מחוורים, מפני שעיקרם וייעודם של כרטיסים אלו, ודאי למטרת קנייה ומימוש הזכייה, והנאה צדדית זו שיש לילד אין בכוחה להפקיע הכרטיסים מתורת מוקצה. ועוד, כיון דבמוקצה אזלינן בתר רוב תשמישו, א”כ אף אם נדונו ככלי, הוי כלי שמלאכתו לאיסור דהא אין לו שעת הכושר בשבת, ועוד, כיון דמקפדין לשומרו היטב, דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס, מפני שהילדים שומרים ומקפידין על כרטיסים אלו שלא יאבדו, ומייחדים להם מקום ולא עושים בהם שימוש אחר. (ולא חשיב כמוקצה מחמת ח”כ בכלי שמלאכתו להיתר דשרי להרבה פוסקים, דהכא נידון כמלאכתו לאיסור, מחמת שעומד רק לקנייה). ולא גרע מסתם נייר כתיבה שמבואר במג”א (סי’ שח סק”י), דדינו כמוקצה מחמת חיסרון כיס, ואף הניירות שבימינו החשובים כנייר ‘בלאנק’, הרי הוא מוקצה מחמת ח”כ, וכמ”ש בשו”ת שבט הלוי ח”ט (סי’ עח), ובשולחן שלמה (סי’ שח או’ ד’), ובאשרי האיש (עמ’ קפב) בשם מרן הגריש”א זצוק”ל. וגם הבן איש חי (פרשת מקץ או ה’) כתב, דנייר חלק אם הוא חשוב לו ואין משתמש בו תשמיש אחר, הרי דינו כמוקצה מחמת ח”כ. ואע”ג שבספר חזו”ע ח”ג (עמ’ צז)  מרן זצוק”ל אפי’ בנייר ‘בלאנק’ שמודפס עליו שמו וכתובתו, וטעמו כיון שראוי להשתמש בו לסימן באיזה ספר. נראה פשוט דהיינו דווקא אם אינו מקפיד עליו בשימוש זה לפי שמצוי לו הרבה וכדכתב שם להדיא, לא כן בניירות שאינם מצויים לו, ומקפיד עלייהו לבל ישתמש בהם תשמיש אחר, גם הוא מודה לדברי כל האחרונים הנז’. וראה בס’ ילקוט יוסף (עמ’ שמו) שכן הורה מרן הראש”ל זצ”ל גבי מעטפה מבוילת שמודפס עליה מען בית הכנסת כתזכורת למתפללים שישלחו את תרומותיהם, שלא נכון עושים  אותם גבאים המחלקים מעטפות אלו בשבת. (וע”כ יש לחלק כן, דאל”ה הלא גם מעות יכול להשימם בתור סימניה בספר). וע”ע בספר מנוחת אהבה ח”א (פי”ב כב) גבי ‘קבלות’ שדינם כמוקצה. ואף אם אינם מקפידין עלייהו, אכתי לא יגהה מזור, די”ל דעכ”פ דינם ככלי שמלאכתו לאיסור כיון שאין לו צד היתר בשבת. וכ”כ בספר ארחות שבת ח”ב (עמ’ צא) בביאורים. ואכמ”ל. ושוב הראני ידידי הרה”ג רבי אברהם ועקנין שליט”א שבספר אור לנתיבתי (עמ’ תכז) העלה כן בשם מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל לאסור לחלק בשבת לילדים כרטיסים המיועדים לשם קבלת פרסים. וזאת שלא כמ”ש בספר פסקי תשובות (סי’ שכג או’ ו’) להתיר זאת, ובמחילה לא נחית לעומקא דדינא.

ה). וע”כ אפי’ אם יחלקו האחראים כרטיסים שהצובר כמות מהם זכאי לקבל פרס נוסף, או כפי הנהוג שמחלקים לכל ילד המשתתף כרטיס השתתפות, ובהצטבר כמות מהם מקבלים פרסים, ג”כ לא יצלינו, דאכתי כיון שאין לו שום שימוש של היתר בכרטיסים אלו, דינם כמוקצה מחמת גופו או כמוקצה מחמת חיסרון כיס. אולם חלוקת כרטיסי אוכל לכניסה לאולם בשבת וכיוצ”ב, אינם מוקצים, הואיל ויש לו בהם שימוש היתר בשבת, וכ”כ המ”ב (סי’ שז ס”ק נ, וסי’ שכג ס”ק כ), ובלבד שלא יהיה כתוב בהם סכום. ונראה דבנד”ד נמי אם יחלקו מדי פעם לילדים את הפרסים (המותרים) בשבת, מותר יהיה לחלק להם כרטיסי השתתפות בלימוד, דחשיב כדברים שיש בהם שימוש היתר בשבת.

ו). ונראה שאפילו אם יכתבו על גביהן פסוק או איזה מימרא של חז”ל, לא יפקיענו מתורת מוקצה כיון שאין עיקרו עומד לזה, והוי כצי’ק שיכתבו עליו איזה פסוק האם יופקע מתורת מוקצה. והראוני שכן העלה בפשיטות הגאון רבי ניסים קרליץ שליט”א בספר חוט שני (הל’ מזוזה, ברכות, בסופו קובץ ענינים עמ’ שצט), דכרטיסי פרסים המחולקים לילדים בשבת לצורך קניית ספרים, הרי הם מוקצה, ואפילו כתוב בצד הכרטיס דבר הלכה וכד’, העיקר הוא הכרטיס, ורק משתמש בו גם לד”ת, אבל אינו עיקר. ושוב הראני ידי”נ הרה”ג רבי ציון אוחיון שליט”א ספר קיצור חזו”ע – שבת ח”א (עמ’ רנב הע’ 16) שהביא שם תשובת כת”י של מרן הגרע”י זצוק”ל שהעלה לגבי מעטפה מבוילת המודפס עליה מען בית הכנסת, שדינה כמוקצה, כיון שמקפידין עליה שלא להשתמש בה דבר אחר, וע”כ יעץ לתת לתוך המעטפה מער”ש נייר שמודפס עליו הלכות או ביאורים לפרשת שבוע, ואגב דברי קדושה אלו מותר יהיה לטלטל את המעטפה. עכ”ל. אולם נראה פשוט דדוקא כהאי גוונא שהמעטפה משמשת עתה רק כבסיס לדבר המותר בשבת, שרי, ולא איכפת לן מה שלאחר השבת ישמש לדבר האסור דמעיקרא המעטפה יוצרה לדברי היתר כמו לדברי איסור, משא”כ בנד”ד דעיקר ייעודם של הכרטיסים רק לצורך דבר האסור, אין נראה שפסוק אחד או הלכה אחת יפקיעם מעיקר ייעודם. אולם נראה דאם בגב השני של הכרטיס יכתבו הלכות וכד’, ומדי כמה שבתות יבחנו עליהם את התלמ ומי שיידע יקבל לאחר זמן פרס וכדו’, בכהאי גוונא יהיה מותר לטלטלם לכתחילה.

ז). ונראה דגם לילדים קטנים מתחת גיל מצוות, אין להקל בזה משום איסור ספייה, ואף שדעת הרשב”א (שבת קכא.), והר”ן (מה.), דאם התינוק צריך לכך מותר לספות לו בידים דבר שהוא אסור מדרבנן. אך מלבד מה שיש לספק בדבר, אם כהאי גוונא חשיב כצורך ממשי של התינוק, כיון שנהנה מהדבר רק במוצ”ש, ולא מצינו שהתירו אלא ספייה בדבר שההנאה ממנה תהיה בשבת. וע”ע בשו”ת הרשב”א ח”א (סי’ צב) שביאר שלא התיר בכל צורך התינוק. ועי”ע בביה”ל (סי’ שמג ד”ה מדברי) בשם רע”א. מ”מ דעת מרן השו”ע (סי’ שמג ס”א) שלא כדבריהם, אלא דאפילו דבר שהוא מדברי סופרים אין לספות לקטן, ואפילו הוא לצרכו, וכ”כ הביה”ל (שם) בדעת מרן השו”ע. וכ”כ בשו”ת אול”צ ח”ב (עמ’ רסט) בדעת השו”ע.

ח). ולענין עצם עריכת גורלות בשבת לצורך מצווה, יעויין במ”ב (סי’ שכב ס”ק כד) בשם תשובת השבות יעקב ח”ג (סי’ כד) שלא התיר הגרלה ע”י פתקאות אפי’ לדבר מצווה, אבל לערכו בלי פתקים, מותר. וכ”כ בשו”ת שבט הלוי ח”ט (סי’ עח) גבי הגרלות הנערכות בשבת לצורך עידוד התלמידים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש