שאלה: שלום הרב רציתי לשאול אם תוכל לספר לי קצת על העניין של הנחת נוזל על הפלטה בשבת?
תשובה: כל דבר שיש בו מים או מרק וכיוצא בזה שהינו משקה נוזל, אפילו כבר נתבשל קודם השבת, נחלקו הראשונים האם יש בו עוד משום בישול בשבת, ויסוד מחלוקתם, לפי ששונה הדבר ממאכלים יבשים שהתבשלו קודם השבת, כמו האורז וכיוצ”ב, מכיון שבמאכלים שיש בהם רוטב שהצטננו חוזר הדבר לעיקרו הראשון כפי שהיה, ולא דמי למאכלים יבשים. והחלוקים סוברים, שגם בדבר שיש בו רוטב מכיון שהתבשל כבר פעם אחת השתנה המאכל ואפילו שעתה התקרר מ”מ שונה בטבעו ממשקה שלא התבשל (וכידוע גם היום, שיש בזה פחות חיידקים וכיוצ”ב), ואפילו שלא ניכר בעין. ולהלכה אנו מחמירים שיש בישול מן התורה במשקים אפילו כבר התבשלו פעם אחת בערב שבת.
וכל זה להניח על הפלטה כמות גדולה של רוטב כדוגמא: מרק, אבל דבר שאין בו הרבה רוטב, כגון, דגים שיש בהם מעט שמן, מכיון שהמאכל “מצטמק ורע לו” כלומר אינו חפץ בצימוקו – ועיקרו יבש, ואין לו כוונה בחימום לרוטב אלא לעיקר המאכל, אין בזה משום בישול לרוב הדעות, וכן הלכה ולמעשה לבני ספרד.
מקורות: ראה בשו”ע (סי’ שיח סעיף ד’), ובביאור הלכה (שם ד”ה יש בו). ושם בשו”ע (סי’ שיח סעיף ח’) בדברי ר’ ירוחם.
ובהרחבה: הנה בב”י (סי’ רנג) ה”ד רבינו ירוחם (בח”ג) שכתב בשם ר”י דכל “שרובו” רוטב ומצטמק ויפה לו, והוא צונן, כשהחזירו ע”ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור. ע”כ. וממ”ש “שרובו רוטב” משמע, שאם רובו דבר יבש, אף שיש בו מעט רוטב בעין, חשיב כדבר יבש שאין בו בישול אחר בישול. אולם בב”י (סי’ שיח ד”ה אפי’ תבשיל) כתב, והא דאמרינן דתבשיל שנתבשל כ”צ ונצטנן יש בו משום בישול “אם יש בו רוטב”, כתב הסמ”ק, ומיהו בדבר לח וצלול לדברי הכל יש בו משום בישול אחר בישול וכו’, וכ”כ רבינו ירוחם בח”ג וז”ל: כי כל דבר שנצטנן אפי’ מבושל כל צרכו “ויש בו רוטב” ומצטמק ויפה לו, יש בו משום בישול, ולפיכך אין מניחין אותו כ”כ סמוך למדורה במקום שהיס”ב אלא ברחוק שלא תהא היס”ב. עכ”ל הב”י. ומבואר לכאורה שגרס בדברי רבינו ירוחם דכל שיש בו רוטב הוי כתבשיל לח ושייך בו שפיר בישול אחר בישול. וכן מבואר עוד בב”י (ד”ה מותר ליתן) שכתב, דכבר נתבאר שהרבה פוסקים סוברים דה”מ בדבר יבש “שאין בו מרק”, אבל תבשיל שיש בו מרק ונצטנן, אפי’ נתבשל כל צרכו יש בו משום בישול ואסור ליתנו כנגד המדורה במקום שהיס”ב. ע”כ. גם מלשונו בש”ע לכאורה משמע כן, שכתב (סע’ טו): דבר שנתבשל כל צרכו והוא יבש “שאין בו מרק”, מותר להניחו כנגד המדורה אפי’ במקום שהיס”ב. ע”כ. ומשמע מכ”ז דבעינן שיהיה דבר יבש “שאין בו מרק” כדי שלא יהיה בו בישול אחר בישול. וכן העלה בשו”ת תבואות שמש (חאו”ח סי’ ה’), שבדברי ר”י שהביא הב”י בסי’ רנ”ג יש טעות סופר, וגם הפמ”ג לא סמך ע”ז למעשה וחזר בו. ע”ש. אלא שבשו”ת יביע אומר ח”ו (חאו”ח סי’ מח אות טז), ובשו”ת יחוה דעת ח”ב (סי’ מה) הביא משם מנחת כהן, והפמ”ג, והגאון המהרש”ם בספר דעת תורה, שהעיקר לדינא כמו שנתבאר בדברי רבינו ירוחם המובאים בב”י סי’ רנ”ג, דכל שרובו יבש, יבש מיקרי. וכן העלה מרן שם לדינא. וראה עוד בספר חזון עובדיה ח”ד (עמ’ שלז).
