שאלה:
בפרשת קדש לי, והיה כי יביאך, הזכרתי את התיבות והאותיות לא בדיוק כפי הניקוד הנכון שלהם,
אמרתי ״ולא (הו הייתה עם קמץ) יואכל חמץ״ ואחרי זה אמרתי בחודש האביב (אמרתי את הב עם קמץ) ובהיה כי יביאך אמרתי את הי של יביאך עם קמץ והא ללא קמץ החתי והאמורי אמרתי ״והחתי והאומרי״ ואחרי זה אמרתי אשר נשבע לאבותיך לתת לך (אמרתי את המילה לך בלשון זכר)
וגם אמרתי במקום יאכל אמרתי כך: ״וביום השביעי חג לה מצות יואכל את שבעת הימים״
ואחרי זה אמרתי ולא יראה (מהכוונה לראות כאילו ולא יראה לך״
ובמילה ״סאור״ אמרתי שאור
ובפרשת והיה כי יביאך אמרתי ״ונתנה לך״ (הנ עם קמץ הת ללא קמץ והנ השניה עם קמץ) והמילה לך אמרתי בלשון זכר
ואחר כך במילה ״והעברת״ אמרתי והברת. לא הזכרתי את ה״ע״
הם יצאתי ידי חובה בכל בדברים הנזכרים פה?
אשמח לתשובה מהירה
תודה רבה לכבוד הרב וחג כשר ושמח ומבורך
תשובה:
אף שלכתחילה צריך לדקדק באותיות גם בפרשיות אלו, מ”מ אם לא דקדק וקרא באותיות שהזכרת בשאלתך יצא ידי חובה, ואין דינם כפרשיות קריאת שמע שהם חובה ועל כן אם לא דקדק בהם לא יצא ידי חובה.
מקורות: עי’ מגן אברהם (סימן כה סק”ו) שכתב בשם הב”ח בשם הגאון מהר”ר פיווש ז”ל, דצריך לקרות גם ב’ פרשיות אלו קדש והיה כי יביאך וכ”כ בשל”ה. והעיר המג”א מהספרי (פרשת ואתחנן) דאי’, שמע והיה אם שמוע בשינון ואין קדש והיה כי יביאך בשינון והביאו הילקוט, פי’ שא”צ לאומרם. ומ”מ הסיק המג”א דהאומרם לא הפסיד דהא בקשו לקבוע פרש’ בלק בק”ש משום דאית ביה יציאת מצרים אלא שחששו לטורח צבור כדאיתא ספ”ק דברכות והני נמי אית בהו יציאת מצרים. וכן המנהג. עכ”פ אם לא דקדק בהם אין בהם עיכובא. ואע”ג שבקריאת שמע, אם לא דקדק אפילו באות אחת, הוי חסרון וכפי שנתבאר באתר בתשובה אחרת.
