בקשת מחילה על סיפור לשון הרע

שאלה:

אשתי סיפרה לשון הרע על אדם, והאמינו לה ואותו אדם נזדלזל בעיניהם, אך לא קרה לו נזק מכך. האם מספיק לעשות תשובה כעבירות שבן אדם למקום, או שצריך לבקש ממנו מחילה?

תשובה:

מי שסיפר לשון הרע על חבירו וגרם לשומעים לזלזל בו, בהחלט צריך לבקש את סליחתו, אף אם לא קרה לו נזק או הפסד ממוני מכך, שהרי בוודאי גרם רע לחברו שזלזלו בו השומעים. אולם בנוגע לבקשת המחילה מהחבר, דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל איננו צריך להודיעו שדיבר עליו לשון הרע ולספר לו מה סיפר עליו בדיוק, אלא די שיבקש את סליחתו באופן כללי בהזדמנות המתאימה, כדרך שמבקשים זה מזה בערב ר”ה וביותר בערב יום הכיפורים.

מקורות ונימוקים:

במשנה האחרונה במסכת יומא מבואר, שעבירות שבן אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו, לפי כלל זה המספר לשון הרע על חבירו וגרם לו שזלזלו בו חבריו, אין לו כפרה על זה אף אם לא נגרם לו נזק של ממש, עד שירצה את חבירו וילך ויבקש את סליחתו.

במשנה האחרונה במסכת יומא מבואר כי עבירות שבן אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו, לפי כלל זה המספר לשון הרע על חבירו וגרם לו שזלזלו בו חבריו, אין לו כפרה על זה אף אם לא נגרם לו נזק של ממש, עד שירצה את חבירו וילך ויבקש את סליחתו.

בשאלה האם סיפור לשון הרע מוגדר הוא כעבירה שבין אדם לחבירו או כעבירה שבין אדם למקום, כתב בספר חפץ חיים הלכות שמירת הלשון כלל ד’ הלכה י”ב כי אם עבר וסיפר לשון הרע על חבירו ובא לעשות תשובה תלוי בזה, אם השומעים דחו את דבריו ולא נתגנה חבירו על ידי זה כלל בעיניהם, לא נשאר עליו כי אם העוון דבין אדם למקום, דהיינו שעבר על רצון השם שצוה על זה כמו שכתבנו לעיל בפתיחה. תיקונו, שיתחרט על שעבר, ויתודה, ויקבל על עצמו בלב שלם על להבא שלא לעשות כן, כמו בכל עונות שבין אדם למקום.

אבל אם חבירו נתגנה על ידי זה בעיני השומעים ונסבב לו על ידי זה היזק בגופו או בממונו או אפי’ שרק היצר לו על ידי זה, הרי הוא ככל עוונות שבין אדם לחבירו שאפילו יום הכפורים ויום המיתה אין מכפר עד שירצה את חבירו.

לפיכך כתב החפץ חיים שם, שעל האדם לגלות לחבירו מה דיבר עליו ולבקש ממנו את סליחתו. ובבאר מים חיים כתב לכך מקור גם מדברי רבינו יונה בשערי תשובה מאמר ר”ז.

אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, כתב בספר חזון עובדיה ימים נוראים [עמוד רמ”ד, הלכות ערב יום כיפור הערה כ’], שאם אין חבירו יודע שהוא דיבר עליו לשון הרע, ונראה שאם יספר לו שדיבר עליו לשון הרע, יחרה אפו ויגדל צערו, אין לספר לו שדיבר עליו לשון הרע. והביא שכך פסק בספר שלמי מועד בשם הגאון רבי ישראל מסאלנט. כך גם מבואר דעת הגר”י סלאנט בספר תנועת המוסר חלק א’ עמוד 363. כן כתב הגאון הרב משה שטרנבוך בספר מועדים וזמנים חלק א’ סימן נ”ד.

כן כתב הגאון הרב שלמה זלמן אוייערבך [שלמי מועד עמוד נ”ו] שאם פגע אדם בכבוד חבירו, וחבירו אינו יודע שהוא פגע בכבודו, ואם ילך ויספר לו כיצד סיפר עליו לשון הרע ומה אמר עליו, והדבר יגרום לו צער וכעס, רשאי שלא לספר לו כלל, אלא יבקש ממנו סליחה באופן סתמי וכללי. ועל כיוצא בזה נאמר, “אשרי נשוי פשע כסוי חטאה”. וכמובן שמכאן ואילך יקפיד שלא לדבר חלילה לשון הרע.

יש בדבר גם היגיון רב, שהרי המטרה באיסור לשון הרע היא כדי לא להגיע למריבה או צער לחבר, ואם יוטל עליו לספר לחבירו את הלשון הרע שאמר עליו, הרי בכך יגרום לא צער ועלול להגיע למריבה, לכן יבקש ממנו סליחה באופן כללי בלי לפרט מה סיפר עליו בדיוק.

ראוי להביא בזה מעשה שהיה עם ראשם של כל בני הגולה הגאון הקדוש ה”בן איש חי”

ששאלו אדם, כיצד יש לכפר ולתקן חטא לשון הרע, עד כדי שימחה כליל?

השיבו הרב: “שמע נא לעצתי, ועשה ככל אשר אומר אליך, לך בבקשה והבא לי שק מלא בנוצות קטנות!”.

התפלא האיש לשמע בקשת הרב, אך מה יעשה וכבר הבטיחו שלא ימרה את פיו. מיד הלך לשוק אל משחטת העופות, מילא נוצות קטנות מלוא השק, וחזר אל הרב כשהשק בידו.

“עכשיו”, פנה אליו הרב, “קח את כל השק, ותעבור ממקום למקום, ופזר את הנוצות ברוח לכל עבר ככל שתוכל!” השואל הרים גבה ושתים כששמע בקשה מוזרה זו, אך לא העז פניו להמרות את ציווי הרב. הלך האיש ברחובות העיר ובידו השק, ופיזר את תכולתו לכל עבר, ימה וקדמה צפונה ונגבה לכל אשר ישאנו הרוח.

לאחר שסיים לפזר את כל הנוצות חזר אל הרב לשמוע את המשך “התיקון” המסובך הזה. “כעת”, פנה אליו הרב, “לך בבקשה ואסוף את כל הנוצות אשר פיזרת ברחבי העיר, ואחר כך תשוב אלי…”

כאן כבר לא יכול היה האיש להתאפק ופנה אל הרב: “הכיצד רבי אוכל לאסוף ולקבץ כמות עצומה כל כך של נוצות קטנטנות כאלה, הלא גם אם אלך ימים רבים – לא אוכל לאסוף את כל הנוצות הנידחות שנפוצו לכל עבר בארבע כנפות הארץ?!” ענהו הרב: “ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! ומה אם נוצות אלו שפיזרת, פיך ענה בך שאינך מסוגל לאספם, לשון הרע שסיפרת על חבריך, והשומעים גם הם הלכו וסיפרו לחבריהם וחבריהם לחבריהם, וכן הלאה, היאך תוכל לתקן זאת?!”

צריך האדם לדעת כי לכפר על חטאי הלשון איננו דבר פשוט כי מעיקר הדין היה צריך ללכת לתקן את דיבורו ולנסות לבטל את דברי הגנאי שאמר, על ידי שיאמר לאותם אנשים ששמעו ממנו את דיבורי הלשון הרע: “טעיתי במה שדיברתי עמכם אודות פלוני, כי לפי מה שראיתי עתה, אין העניין כך”, וכיוצא בדברים אלו, עד שיוציא את העניין מלב השומע, כפי שכתב בספר החפץ חיים.

בדומה מאוד לאיסוף נוצות מפוזרות, כך צריך היה האדם להיזכר בכל אותם דיבורים שפלט פה ופלט שם – ולחזור עליהם בתשובה. ואם דיבר על קבוצת אנשים או על עדה שלימה וכדומה – מה יעשה אז?!

כמובן שאין המטרה לייאש אותנו מלשוב בתשובה על חטאי הלשון, אולם עלינו לתת על לבנו להיזהר ולהישמר מאוד מאוד להבא במילים שאנו מוציאים מפינו, לבל נעמוד חלילה בפני שק מפוזר של דיבורים אסורים, שקשה מאוד לתקנם…