שאלה:
שלום הרב
התגרשתי לפני כשמונה חדשים, לאחר חודש מהגט בעלי חזר לבית והחזקנו מעמד במשך כחצי שנה, לאחר חצי שנה נפרדנו שוב סופית.
האם אני צריכה היתר כל שהוא מבית הדין על מנת להנשא לאדם אחר?
תשובה:
לאור העובדה כי הייתם זוג נשוי בחופה וקידושין קודם לגירושין, במידה והבעל חזר לאחר הגירושין וחייתם יחד בדירה אחת כדרך איש ואשה, עליך לקבל גט לחומרא על מנת שתהיי מותרת להנשא לכל אדם.
מקורות ונימוקים:
במשנה בגיטין דף פ”א. איתא המגרש את האשה ולנה עמו בפונדקי ב”ש אומרים אינה צריכה הימנו גט שני, בית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני. להלכה פסק השולחן ערוך באבן העזר סימן קמ”ט סעיף א’ כדברי בית הלל, בזה הלשון: המגרש את אשתו, וחזר ובעלה בפני עדים, או שגלוי לכל שבא עליה, קודם שתנשא לאחר, בין שגירשה מן הנשואין בין מן האירוסין, הואיל ואשתו היתה, הרי זו בחזקת שהחזירה ולשם קידושין בעל ולא לשם זנות. ואפי’ ראו שנתן לה מעות, שחזקה היא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו לעשותה בעילת מצוה. לפיכך הרי זו מקודשת קדושי ודאי, וצריכה ממנו גט שני, עכ”ל.
לאור האמור במקרה שלפנינו בו חזרה האשה לחיות עם בעלה בדירה אחת כדרך איש ואשה לאחר הגירושין, הרי היא בחזקת מקודשת ודאי וצריכה ממנו גט, על מנת שתהיה מותר להנשא לאחר.
אמנם ידועים דברי הריב”ש סוף סי’ ו’, ותרומת הדשן חלק א’ סימן ר”ט שכתבו כי זוג שאינם שומרים על טהרת המשפחה, לא אומרים במצב כזה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר וכיוון לשם קידושין, משום שהרי חזינן שאין הבעל נמנע מלבעול נדה שהיא בכרת, וכיצד נאמר שחושש הוא לאיסור בעילת זנות וגמר וכיוון לשם קידושין. כך גם כתב הרדב”ז חלק א’ סימן שנ”א והחוות יאיר ועוד, ויסוד דבריהם מדברי הרמב”ם סוף פרק ז’ מהלכות אישות ובפרק ד’ מהלכות נחלות, ומדברי הראב”ד בהשגותיו על הרמב”ם פרק י’ מהלכות גירושין הלכה י”ט.
כאשר על פי דבריהם פסקו מרן השולחן ערוך והרמ”א באיש ואשה שהמירו לעבודת כוכבים, שאע”פ שמתייחדים זה עם זה בכל יום לעיני הכל, אין חוששין להם משום קדושין.
שלא כדברי האבני מילואים שכתב כי דעת הרשב”א והתוס’ דאף בבא עליה ביאת איסור אמרינן “חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות”.
אולם במקרה שלפנינו מאחר ולא מדובר בסתם איש ואשה החיים יחד ללא נישואין, אלא מיירי באיש ואשה שחיו כזוג נשוי והתגרשו וכעת חוזרים לגור יחד, כתבו הפוסקים כי הדבר שונה ובכה”ג אמרינן לחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר וכיוון לשם קידושין אף במקרה בו אינם שומרים טהרת משפחה ובא עליה כאשר היא נדה.
יסוד החילוק נעוץ בכך שכאשר היו בני הזוג נשואים קודם, אמרינן שהאיש מתחרט על הגט ורוצה לחזור ולקדש אותה בביאתו, משום כך אף כאשר הבעל עובר בשאט נפש על איסור זנות ואיסור נדה, עדיין חוששים לקידושין מטעם זה שמתחרט הוא על הגט ומכוון בביאה לשם קידושין.
חילוק זה כתב האור שמח פרק על דברי הרמב”ם פרק י’ מהלכות גירושין הלכה י”ט, שכתב לבאר בדרך זו את מחלוקת הרמב”ם והגאונים אם בכל אשה אמרינן חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר וכיוון לשם קידושין או דוקא באשתו, דהגאונים דס”ל דבכל אשה אמרינן כן, היינו מטעם דלא שביק היתרא ואכיל איסורא, משום כך בפרוץ בעריות ל”א הכי. אבל הרמב”ם דס”ל דדוקא באשתו איתא להך חזקה, היינו טעמא דאמרינן שמתחרט על הגט ורוצה לחזור להתקשר עמה, וזה שייך אף בפרוץ בעריות.
וכ”כ הרד”ך בדעת הרמב”ם [בית כ’ חדר ה’ ד”ה ועוד] דבמגרש את אשתו ולנה עמו, אמרינן הך חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אף אם הוא פרוץ בעריות, או שבא עליה בנדתה.
לאור האמור בנידון שלפנינו בו חזרו בני זוג לחיות כאיש ואשה לאחר גירושיהם, למרות שאינם שומרים על טהרת המשפחה, יש לחשוש לקידושין ועליהם לסדר גט לחומרא כדת וכדין.
כך העלו להלכה במקרה דומה לזה, בפסק דין שניתן בבית הדין בתל אביב בתאריך ח’ שבט תשע”ו, ע”י הדיינים הגאונים הרב יצחק אלמליח הרב יצחק הלוי אבירן והרב אליהו אדרי שליט”א.
