שאלה: כבוד הרב רציתי לשאול לגבי עניין מטריה בשבת, אני שואל את זה חלילה לא בשביל היתר אני בלי נדר לא משתמש במיטרייה בשבת אבל חפץ אני לקבל הסבר קצר על העניין הזה כי שמעתי שיש שמתירים?
תשובה: אמת שיש פוסקים שצידדו להקל בזה ומפני כמה טעמים, א. עשיית אהל אינו אלא כשעושה גם מחיצות ולא גג בלבד. ב. עשיית אהל אינו אלא כשאהל עומד בפני עצמו ומאהיל, אבל במיטרייה אין האהל מתקיים אלא אם מחזיק אותה בידו. ג. אינו אלא מרחיב ומפשיט את הקמטים ע”פ הצירים המחוברים בה, דומיא דהמותח כסא מעור כשרוצה לישב עליו.
אולם למעשה רוב האחרונים לא קיבלו טענות אלו, וראה הטעם בהערה. ולכן אין היתר לשאת מטרייה בשבת אפילו ביום גשום וסוער במיוחד, וכן התפשט המנהג בארץ ישראל.
מקורות:
האחרונים שאסרו בזה, המה בספר המכתם לדוד ובספר מאמר מרדכי ובחכמת אדם והגאון בעל הנודע ביהודה כמו שמובא בשע”ת בסימן ש”א סעיף מ, והביאור הלכה (סי’ שטו ד”ה טפח) וכמו שכתבו הפוסקים דכל היכא דמתכוין לשם אהל דהיינו להגן מפני החמה והגשמים אפילו בשביל הגג לבד בלא מחיצות ג”כ יש איסור ובזה הפאראס”ל נמי הלא מתכוין להגין מפני החמה והגשמים ואינו דומה לכסא טרסקל המבואר בסעיף ה’ להיתר דהתם אינו עושה שום מעשה בשבת רק שמרחיב ופושט הקמטין שהיו בו מאתמול משא”כ בזה שצריך לקשור אותו ברצועות אחר פריסתו או להעמידו ולהדקו אח”כ מתחתיו בחוט של ברזל כמנהגנו כדי שלא יתמוטט הגג ממצבו דאסור וכן מצדד ג”כ הפמ”ג (בא”א סק”ח) ע”ש שכתב שקושרין ברצועות וכדומה ובפרט לפי מה שכתב הרמב”ם בפכ”ב הלכה כ”ח וז”ל ומותר להניח מטה וכסא וטרסקל ואף על פי שיעשה תחתיהן אהל שאין זה דרך עשיית אהל לא קבע ולא עראי [שהוא מפרש כסא וטרסקל שני דברים הם וטרסקל הוא כמין סל וכן הוא ג”כ גירסת הר”ח והרי”ף] בודאי אין שום ראיה להקל מזה לעניננו ונהפוך הוא דיש ראיה לאיסורא מדכתב במטה וכסא מפני שאין זה דרך אהל וכו’ משמע בזה הפאראסא”ל שפריסתו דרך אהל הוא אסור ובנו”ב כתב דלדעת הרי”ף שכתב הר”ן דכילה שבגגה טפח הוא בכלל אהל קבע וחייב והביאו המ”א יש בזה חשש חיוב סקילה, ואף דיש שדוחין את דבריו וס”ל דגם להרי”ף לית בהו חיובא מ”מ מידי איסורא לא נפקא להרבה פוסקים בין בשבת בין ביום טוב וע”כ השומר נפשו ירחק מזה מאד.
וכ”ז שכתבנו הוא מפני חשש אהל דאיסורו הוא בכל מקום שנושאו ולפעמים יש בזה עוד איסור הוצאה והכנסה לכו”ע והוא כשנושאו במקום שאין עירוב. עכ”ד הביאור הלכה. וכן המנהג הפשוט כאן בארץ ואין לשנות .
