הצטרפות באיחור לאמירת הקדיש

שאלה:

שלום וברכה!

ישב בבית הכנסת ולא שם לב שהתחילו לומר קדיש ואחרי עניית אמן הראשונה קם לומר גם הוא קדיש [שיש לו חיוב] האם יכול לעשות כן, או שכיון שהוא מתחיל מהתחלה לא יכול להתחיל מאחרי עניית אמן הראשונה.

תשובה:

אף שראיתי, שיש נוהגים להצטרף באיחור, לאחר עניית אמן ראשונה – נראה לי, שאין לנהוג כן.

כיון, שיש בזה כמה קלקולים. (שיש שני ש”ץ, ושתרי קלי לא משתמעי, ושלא שומעים עשרה, את דיבורו)

ודיינו במנהגנו, שנוהגים לומר כמה ביחד, שגם בזה פקפקו כמה מהפוסקים – ואף שמנהג זה נכון, ויש לו יסוד בירושלמי, אבל דווקא, אם יאמרו כולם כאחד.

ולכן במקרה זה, נלע”ד – דעדיף, שלא לומר כלל.

בברכה חיים זעפראני.

מקורות נימוקים והרחבה:

בירושלמי (פ”ד דתענית הל”א) איתא, שאמרו לר’ זינין החזן, התחילו. ופירש בקרבן העדה, דיתחילו לומר קדיש אחר הדרשה. ומדקאמר בלשון רבים משמע שהרבים יכולים לומר קדיש יחד, וכמנהגינו. ואמנם בבית יוסף (סימן תג) משמע, שהיו נוהגים לחלק אמירת הקדיש בקרב המחוייבים. וראה בשדי חמד (מערכת אבלות אות קנד).

וידוע שמנהג הספרדים כן, שאומרים כמה ביחד קדיש. ועי’ מש”כ בזה הגר”ע יוסף זצקו”ל בספרו חזון עובדיה אבלות א עמ’ שלה. וע”ע ילקוט יוסף על הלכות אבלות עמוד תפב ובהערה יג, שביא גם לדברי הללו.

אך עי’ בתשובות בנין ציון ח”א סימן קכ”ב, שדן בארוכה בעניין זה. וסיים בזה”ל: “ומה שנהגו הספרדים אין בידינו לידע על מה נהגו כן, אבל עכ”פ יש חילוק רב בין הספרדים ובין אשכנזים כי הספרדים כל תפלתם היתה במקהלות בקול בלי שום איחור ומהור ואחרי שרגילים בזה גם כשיאמרו קדישים יחד נשמע קולם יחד כדאמרינן במגילה דאף דתרין קלי לא משתמעי כו’ כיון דחביבה יהבי דעתייהו ושמעי, הרי דאפשר לשמוע גם הרבה קולות אי יהבי דעתייהו ובזה רגילים הספרדים משא”כ אנו אנשי אשכנז שאין מתפללין וקורין בקול אחד וכשהרבה מתפללים יחד אי אפשר לשמוע ולכווין כאשר ידעתי נאמנה, במה שגם פה נוהגין לומר הקדיש דרבנן האבלים יחד והוא כחוכא וטלולא דכל דאלים גבר לישא קולו קול ענות גבורה וחבירו צועק כנגדו זה פותח וזה חותם ואי אפשר ממש לענות איש”ר ולולא יראתי לבטל המנהג כבר הייתי מונעם שלא לומר קדיש דרבנן יחד, כל שכן שלא להנהיג כן לכתחילה וכו'”, עיין שם שהאריך. הרי דווקא, שכשכולם אומרים ביחד, קול אחד שפיר דמי.

ושם בילק”י הביא, שבשו”ת זכר שמחה [הובאו דבריו ביסודי ישורון עמוד 404] כתב, שהעונים אמן אחר אומר הקדיש, או אחר המברך, צריכים לשמוע קול המברך. ואם רבים הם, קול האומר קדיש לא ישמע.

וכ”כ גם בגשר החיים. שמנהג ירושלים לומר כל האבלים יחד, אך יזהרו לומר כולם מילה במילה ובזה לא שייך תרי קלי לא משתמעי כיון דחביבה עלייהו, וכן נוהגין אצלנו שכשאומרים כמה ביחד נזהרין שיאמרו ממש אחד עם חבירו, וכיון שנהגו כן מחמת דרכי שלום לכו”ע שפיר דמי, אבל נוהג אני לזרזם לבוא יחד לפני ארון הקודש, שאז כולם מכוונים לומר יחד ממש וחולקין המצוה, ולא כל אחד במקומו ולפעמים אין עשרה עונין אחריו ואין זה זכות כלל לנפטר רק להיפך הבן אומר קדיש שלא כדין.

וכן בתשובות והנהגות (כרך א סימן קג) אחר שהביא להגאון יעב”ץ (בסידור) שמשבח מנהג הספרדים שכל האבלים אומרים יחד קדיש ואין מחלוקת ודיני קדימה.

הביא מצוואת הגר”נ אמסטרדם זצ”ל ששמע מרבו הצדיק רבי ישראל סלנטר זצ”ל שאסור לומר שנים ביחד כי תרי קלי לא משתמעי, וכן רבינו החזו”א זצ”ל התנגד ששנים יאמרו ואמר שזהו כמו שני ש”ץ.

וע”ע כף החיים פלאג’י סי’ יג ס”ק יא שכתב:

ויותר צריך ליזהר כשרבים אומרים קדיש, שיהיו שוים. ולא יהיה אחד מקדים, ואחד מאחר. ומבלבלים את העונים. ועיין האלף לך סימן טו אות ב ובספר פתח הדביר דף ע”ח ע”ב ובספר דרך ישרה דף י”ח ע”ב משם ספר בת מלך.

סוף דבר, אף שמנהג ספרד יסודתו בהררי קדש – יש בדבר ג’ בעיות.

• שלא יהיו שני ש”ץ – כמו שהעיר החזו”א.
• שלא יהיה בגדר תרי קלי לא משתמעי.
• שיהיו לו עשרה מקשיבים – כדין כל דבר שבקדושה. (כמבואר בשו”ע או”ח סי’ נה)

[ועי’ חזו”ע אבלות א עמוד שנג שכתב, שיש להגביה קולו, כדי שישמעו, ויענו אחריו. ודלא כמש”כ בשו”ת רב פעלים ח”ב או”ח סוסי”ד, ופתח הדביר סי’ קכה סק”ב. שכן מוכח בשו”ת בנין ציון הנ”ל, שיש קפידא בזה. ולכן, נכון ליזהר, דשב ואל תעשה עדיף. וכן בבא”ח ויחי טז כ’, דלכתחילה לא יעשה כן]

ובעוד שכאשר נזהרים לומר כולם כאחד – שפיר דמי.

כשאומר לבדו באיחור – כל קלקולים הללו, איתנהו ביה.

ולכן נראה לענ”ד. שבאופן כזה, שאיחר עד אמירת אמן ראשונה – ההימנעות מלומר כלל, עדיפא.