חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
כסף בארנק

הצהיר שלא נותנים קנס ולבסוף חבירו קיבל קנס, מי משלם?

הרב יוסף חי סימן טוב משיב כהלכה

ארץ השואל: ישראל

שאלה:

שלו’ וברכה כבוד הרב.

אני בעל חנות בצומת מרכזית בירושלים, הגיע ספק לפרוק סחורה. הלה התיירא לחנות את מכוניתו בסמוך לחנותי על המדרכה, מחשש לקבלת קנס. השבתיו: “אני כבר עשר שנים חונה כאן ולא מקבל קנס, אין לך מה לחשוש, אתה לא תקבל קנס”. בעקבות כך, הספק חנה את מכוניתו, וכעבור 2 דקות הגיע באופן מפתיע ופלאי פקח, ורשם לאלתר קנס ע”ס 1000 ₪. הספק טוען שהוא סמך עלי, ואני הטעיתיו וגרמתי לו את קבלת הקנס, ודורש שאני אשלם את הקנס. אך מצד שני, למעשה בפועל זה כעשר שנים שאני חונה כאן ולא נתנו לי קנס, האם ע”פ דין תורה עלי לישא בהוצאות הקנס?

תשובה:

אינך חייב לשאת בהוצאות הקנס. ואין עליך אשמה בנתינת האינפורמציה. ראשית, מכיון שעד עתה במשך כמה שנים לא היו נותנים שם קנסות, הרי זה אונס גמור, שלא היה עליך לצפות אותו. שנית, מה שהגיע פקח באורח פלא ורשם קנס, הרי זה כדבר שהתחדש מכאן ואילך. בנוסף, י”ל שהספק שחנה לא בהכרח סמך רק על דבריך, אלא סמך על דעת עצמו.

ונראה כי לפנים משורת הדין, ראוי להשתתף עמו בהוצאות הקנס, מאחר וסוף סוף על ידך התגלגל הדבר, ומצינו כיוצא בזה בגמרא (ב”ק צט:) שאשה אחת, הראתה דינר לרבי חייא כדי שיבדקנו, ואמר לה טוב הוא! למחר באה לפניו ואמרה לו שהראה אותו לאחרים, ואמרו לה שהוא דינר רע, ואינו יוצא בשוק. ורבי חייא שילם לה דינר חדש, לפנים משורת הדין, אע”פ שמעיקר הדין פטור, כדין אומן שראה דינר בחינם וטעה.

מקורות:

בגמרא ב”ק (צט:) איתמר, המראה דינר לשולחני, כדי לדעת אם טוב הוא, וקיבלנו מחבירו על פי דבריו של השולחני, ונמצא דינר רע, תני חדא אומן פטור, הדיוט חייב, ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב. אמר רב פפא, כי תניא אומן פטור, בשולחני אומן כגון דנכו ואיסור שלא היו צריכים ללמוד טיב המטבעות כלל, ובקיאין בהן היטב. וכל טעותם לא בהכרת המטבע, אלא שנפסל המטבע ועדיין לא היו יודעים. והנה נחלקו הראשונים אם השולחני מתחייב דווקא באומר לחבירו חזי דעלך כסמיכנא, דבגמ’ שם (ק.) איתא שר”ל הראה דינר לרבי אליעזר, ואמר לו חזי דעלך קא סמיכנא, ומשמע מזה שמתחייב רק כשאומר לו כן. ומאידך בעובדא דרבי חייא (שם צט:), שאשה הראתה לו דינר, וחייב עצמו לפנים משורת הדין אע”פ שהיה בקי כדנכו ואיסור, הגם שלא אמרה לו חזי דעלך קסמיכנא. ודעת ר”י ותוס’ והרא”ש שאפי’ לא אמר חייב, אבל הרי”ף והרמב”ם (פ”י משכירות ה”ה) וה”ה בשם הרשב”א, סוברים שאינו חייב עד שיאמר לשולחני עליך אני סומך, או שהיו הדברים מראים שהוא סומך על ראייתו ולא יראה לאחרים. וכן הכריע הבית יוסף (חו”מ סי’ ש”ו) ובשו”ע (שם ס”ו).

והנה בנידו”ד שממהר לחנות, וחונה על סמך דבריו של בעל הבית שאין נותנים שם קנס, ודאי נראים הדברים שסומך על דבריו שאין הפקחים נותנין קנס למי שחונה שם, והרי זה כאומר חזי דעלך קסמיכנא. והש”ך (חו”מ סי’ ש”ו ס”ק י”ב בסופו) הביא מהמהר”ם בר ברוך שכתב בדעת הרי”ף, דדווקא בהדיוט חייב לומר חזי דעלך קסמיכנא, אבל באומן אפי’ בלא אמר חייב, וביאר דהיינו טעמא דרבי חייא. והש”ך פליג עליה, דאדרבה באומן יש יותר סברא לפטור שהוא כאנוס. ברם הנתיבות מחזק דברי המהר”ם בר ברוך, דבאומן א”צ לומר חזי דעלך קסמיכנא, דידוע שעל האומן סומך, שאל”כ על מי יסמוך. והנה הרמב”ם (שם) וכל הראשונים מחלקים בין מראה בשכר למראה בחינם, שכל מה שפטרו בגמרא אומן בקי כדנכו ואיסור, היינו דוקא בחינם, אבל בשכר חייב בכל גוונא. וכמו שמצינו בגמ’ (שם ק’.) לעניין שחיטה, שאומן ששחט וניבל את הבהמה בחנם פטור בשכר חייב, אבל הדיוט ששחט וניבל חייב בכל גונבו בין בחנם ובין בשכר, ורק הרשב”א חולק וסובר שדווקא בשחיטה פטרוהו בחינם, לפי שמלאכת השחיטה תלוי באימון הידיים, ואפילו אומן בקי יקלקל לעיתים, אם לא יכוון מלאכתו היטב, וכיוון שהוא בשכר אינו אנוס וחייב, אבל טעות בראיית מטבע שתלוי בראייה גרידא, כל שהוא אומן הוי אונס ופטור, אפי’ בשכר, דשומר שכר פטור באונסין.

והנה בנידו”ד כל אמירתו של בעל הבית, שאין הפקחים נותנים דוחות, הוי בחינם ולא בשכר, שאינו מקבל שכר על אמירה וידיעה זו, הגם שיש לבעה”ב שכר ותועלת במה שיחנה סמוך לחנותו ויפרוק לו סחורתו בקלות, אבל על האמירה אין שכר. וא”כ דין זה תלוי אם נדון את בעה”ב כאומן ואז בחינם פטור, או נדונו כהדיוט וחייב אפי’ בחינם. ולפענ”ד נראה דמכיון שבעה”ב חונה שם בכל יום את מכוניתו, ובכל יום מצוי שם ויוצא ובא אין לך בקי יותר ממנו, והוי אונס גמור ופטור. אך מרן הריד”ך שליט”א השיבני דאין להחשיבו לאומן כיוון שהדבר לא תלוי בלימוד וחכמת אמנות כמו בהכרת טיב המטבעות ושחיטה. מיהו גם הריד”ך הסכים שיש לצדד לפטור את בעה”ב מכיוון שלא טעה בדבריו, ועיקר כוונתו שמסתבר שלא ייתנו קנס כיוון שעשר שנים לא קיבל קנס, אבל אין הדבר מוכרח שגם מכאן ואילך לא ייתנו קנס. ולפי דבריו צ”ל שהספק שחנה סמך על אומדן דעת עצמו, ולא דמי למראה מטבע לשולחני. וכן השיבני ידידי הגאון רבי יוסף חיים אשכנזי שליט”א מחכמי בהמ”ד לדיינות “ברכת אברהם”, שודאי בעה”ב פטור, דאין באמירתו שודאי לא יתנו קנס דאינו יכול לנבא זאת, אלא יש באמירתו רק אומדן דעת, והחונה סמך על דעת עצמו.

ולכאו’ נראה עוד, שאף אם דינו בזה של בעה”ב כאומן, יש לדמות דין זה, לסיכתא חדתא המבואר בגמ’ ב”ק (שם), שהמראה דינר לחבירו וטעה בו לפי שנפסל המטבע והעמידו צורה אחרת, ועדיין לא היה בקיא בה, פטור דחשיב אנוס, כדנכו ואיסור שטעו בזה דפטורים, וה”נ כיון שעד עתה במשך שנים לא נתנו דוחות למי שחונה שם, אף שאסור לחנות באותו מקום, ובדיוק עתה התחילו ליתן קנסות, ה”ז כמטבע חדש שעכשיו העמידו צורתו. אולם חכמי ביהמ”ד השיבוני דודאי כל הפטור בסיכתא חדתא היינו דווקא באומנין כדנכו ואיסור שהם בקיאים גדולים ולכן חשיב אונס גמור ופטור, אבל הדיוט חייב. ולכן אם נידון את בעה”ב כהדיוט עדיין א”א לפטרו משום סיכתא חדתא, אולם נראה לפוטרו משום שלא היה עליו לצפות שיגיע עתה פקח ויתן קנס, מאחר וכמה שנים לא נותנים שם קנסות, אע”פ שמצויים שם כל הזמן פקחים, והוי אונס גמור, וכן נראה לפוטרו משאר הנך טעמי תריצי.

שאלה:

שלו’ וברכה כבוד הרב.

אני בעל חנות בצומת מרכזית בירושלים, הגיע ספק לפרוק סחורה. הלה התיירא לחנות את מכוניתו בסמוך לחנותי על המדרכה, מחשש לקבלת קנס. השבתיו: “אני כבר עשר שנים חונה כאן ולא מקבל קנס, אין לך מה לחשוש, אתה לא תקבל קנס”. בעקבות כך, הספק חנה את מכוניתו, וכעבור 2 דקות הגיע באופן מפתיע ופלאי פקח, ורשם לאלתר קנס ע”ס 1000 ₪. הספק טוען שהוא סמך עלי, ואני הטעיתיו וגרמתי לו את קבלת הקנס, ודורש שאני אשלם את הקנס. אך מצד שני, למעשה בפועל זה כעשר שנים שאני חונה כאן ולא נתנו לי קנס, האם ע”פ דין תורה עלי לישא בהוצאות הקנס?

תשובה:

אינך חייב לשאת בהוצאות הקנס. ואין עליך אשמה בנתינת האינפורמציה. ראשית, מכיון שעד עתה במשך כמה שנים לא היו נותנים שם קנסות, הרי זה אונס גמור, שלא היה עליך לצפות אותו. שנית, מה שהגיע פקח באורח פלא ורשם קנס, הרי זה כדבר שהתחדש מכאן ואילך. בנוסף, י”ל שהספק שחנה לא בהכרח סמך רק על דבריך, אלא סמך על דעת עצמו.

ונראה כי לפנים משורת הדין, ראוי להשתתף עמו בהוצאות הקנס, מאחר וסוף סוף על ידך התגלגל הדבר, ומצינו כיוצא בזה בגמרא (ב”ק צט:) שאשה אחת, הראתה דינר לרבי חייא כדי שיבדקנו, ואמר לה טוב הוא! למחר באה לפניו ואמרה לו שהראה אותו לאחרים, ואמרו לה שהוא דינר רע, ואינו יוצא בשוק. ורבי חייא שילם לה דינר חדש, לפנים משורת הדין, אע”פ שמעיקר הדין פטור, כדין אומן שראה דינר בחינם וטעה.

מקורות:

בגמרא ב”ק (צט:) איתמר, המראה דינר לשולחני, כדי לדעת אם טוב הוא, וקיבלנו מחבירו על פי דבריו של השולחני, ונמצא דינר רע, תני חדא אומן פטור, הדיוט חייב, ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב. אמר רב פפא, כי תניא אומן פטור, בשולחני אומן כגון דנכו ואיסור שלא היו צריכים ללמוד טיב המטבעות כלל, ובקיאין בהן היטב. וכל טעותם לא בהכרת המטבע, אלא שנפסל המטבע ועדיין לא היו יודעים. והנה נחלקו הראשונים אם השולחני מתחייב דווקא באומר לחבירו חזי דעלך כסמיכנא, דבגמ’ שם (ק.) איתא שר”ל הראה דינר לרבי אליעזר, ואמר לו חזי דעלך קא סמיכנא, ומשמע מזה שמתחייב רק כשאומר לו כן. ומאידך בעובדא דרבי חייא (שם צט:), שאשה הראתה לו דינר, וחייב עצמו לפנים משורת הדין אע”פ שהיה בקי כדנכו ואיסור, הגם שלא אמרה לו חזי דעלך קסמיכנא. ודעת ר”י ותוס’ והרא”ש שאפי’ לא אמר חייב, אבל הרי”ף והרמב”ם (פ”י משכירות ה”ה) וה”ה בשם הרשב”א, סוברים שאינו חייב עד שיאמר לשולחני עליך אני סומך, או שהיו הדברים מראים שהוא סומך על ראייתו ולא יראה לאחרים. וכן הכריע הבית יוסף (חו”מ סי’ ש”ו) ובשו”ע (שם ס”ו).

והנה בנידו”ד שממהר לחנות, וחונה על סמך דבריו של בעל הבית שאין נותנים שם קנס, ודאי נראים הדברים שסומך על דבריו שאין הפקחים נותנין קנס למי שחונה שם, והרי זה כאומר חזי דעלך קסמיכנא. והש”ך (חו”מ סי’ ש”ו ס”ק י”ב בסופו) הביא מהמהר”ם בר ברוך שכתב בדעת הרי”ף, דדווקא בהדיוט חייב לומר חזי דעלך קסמיכנא, אבל באומן אפי’ בלא אמר חייב, וביאר דהיינו טעמא דרבי חייא. והש”ך פליג עליה, דאדרבה באומן יש יותר סברא לפטור שהוא כאנוס. ברם הנתיבות מחזק דברי המהר”ם בר ברוך, דבאומן א”צ לומר חזי דעלך קסמיכנא, דידוע שעל האומן סומך, שאל”כ על מי יסמוך. והנה הרמב”ם (שם) וכל הראשונים מחלקים בין מראה בשכר למראה בחינם, שכל מה שפטרו בגמרא אומן בקי כדנכו ואיסור, היינו דוקא בחינם, אבל בשכר חייב בכל גוונא. וכמו שמצינו בגמ’ (שם ק’.) לעניין שחיטה, שאומן ששחט וניבל את הבהמה בחנם פטור בשכר חייב, אבל הדיוט ששחט וניבל חייב בכל גונבו בין בחנם ובין בשכר, ורק הרשב”א חולק וסובר שדווקא בשחיטה פטרוהו בחינם, לפי שמלאכת השחיטה תלוי באימון הידיים, ואפילו אומן בקי יקלקל לעיתים, אם לא יכוון מלאכתו היטב, וכיוון שהוא בשכר אינו אנוס וחייב, אבל טעות בראיית מטבע שתלוי בראייה גרידא, כל שהוא אומן הוי אונס ופטור, אפי’ בשכר, דשומר שכר פטור באונסין.

והנה בנידו”ד כל אמירתו של בעל הבית, שאין הפקחים נותנים דוחות, הוי בחינם ולא בשכר, שאינו מקבל שכר על אמירה וידיעה זו, הגם שיש לבעה”ב שכר ותועלת במה שיחנה סמוך לחנותו ויפרוק לו סחורתו בקלות, אבל על האמירה אין שכר. וא”כ דין זה תלוי אם נדון את בעה”ב כאומן ואז בחינם פטור, או נדונו כהדיוט וחייב אפי’ בחינם. ולפענ”ד נראה דמכיון שבעה”ב חונה שם בכל יום את מכוניתו, ובכל יום מצוי שם ויוצא ובא אין לך בקי יותר ממנו, והוי אונס גמור ופטור. אך מרן הריד”ך שליט”א השיבני דאין להחשיבו לאומן כיוון שהדבר לא תלוי בלימוד וחכמת אמנות כמו בהכרת טיב המטבעות ושחיטה. מיהו גם הריד”ך הסכים שיש לצדד לפטור את בעה”ב מכיוון שלא טעה בדבריו, ועיקר כוונתו שמסתבר שלא ייתנו קנס כיוון שעשר שנים לא קיבל קנס, אבל אין הדבר מוכרח שגם מכאן ואילך לא ייתנו קנס. ולפי דבריו צ”ל שהספק שחנה סמך על אומדן דעת עצמו, ולא דמי למראה מטבע לשולחני. וכן השיבני ידידי הגאון רבי יוסף חיים אשכנזי שליט”א מחכמי בהמ”ד לדיינות “ברכת אברהם”, שודאי בעה”ב פטור, דאין באמירתו שודאי לא יתנו קנס דאינו יכול לנבא זאת, אלא יש באמירתו רק אומדן דעת, והחונה סמך על דעת עצמו.

ולכאו’ נראה עוד, שאף אם דינו בזה של בעה”ב כאומן, יש לדמות דין זה, לסיכתא חדתא המבואר בגמ’ ב”ק (שם), שהמראה דינר לחבירו וטעה בו לפי שנפסל המטבע והעמידו צורה אחרת, ועדיין לא היה בקיא בה, פטור דחשיב אנוס, כדנכו ואיסור שטעו בזה דפטורים, וה”נ כיון שעד עתה במשך שנים לא נתנו דוחות למי שחונה שם, אף שאסור לחנות באותו מקום, ובדיוק עתה התחילו ליתן קנסות, ה”ז כמטבע חדש שעכשיו העמידו צורתו. אולם חכמי ביהמ”ד השיבוני דודאי כל הפטור בסיכתא חדתא היינו דווקא באומנין כדנכו ואיסור שהם בקיאים גדולים ולכן חשיב אונס גמור ופטור, אבל הדיוט חייב. ולכן אם נידון את בעה”ב כהדיוט עדיין א”א לפטרו משום סיכתא חדתא, אולם נראה לפוטרו משום שלא היה עליו לצפות שיגיע עתה פקח ויתן קנס, מאחר וכמה שנים לא נותנים שם קנסות, אע”פ שמצויים שם כל הזמן פקחים, והוי אונס גמור, וכן נראה לפוטרו משאר הנך טעמי תריצי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש