א). הנה בענין הנחת תפילין בחוה”מ עיקר החשש הוא משום זלזול ‘באות’, דתפילין איקרי אות ומועד איקרי אות, וכמ”ש השו”ע (סי’ לא סעי’ ב’) דמטעם זה אין להניח תפילין בחוה”מ, ובב”י כ’ בשם מדרש הנעלם בשם הזוהר, דהמניח תפילין בשבת מזלזל בחותם המלך וחייב מיתה. אולם י”ל, דכל זה היינו דווקא היכא דמניחם לשם מצווה דבזה איכא זלזול, אבל אם מניחם שלא לשם מצווה, אין איסור בדבר. וכן ראיתי מפורש במגן אברהם (סי’ כט סק”א), דמותר להניח תפילין בשבת אם לא מניחם לשם מצווה. וכוותיה פסק הגר”ז (סי’ לא ס”ב), דאין איסור להניח תפילין בחול המועד אם אינו מתכוון לשם מצווה. וכן פסק המ”ב (סי’ לא ס”ק ה’, וסק”ח). וכתב, דגם משום ‘בל תוסיף’ ליכא היכא דמניחם שלא לשם מצווה. וכן מוכח ממה שהתירו הפוסקים לטלטל תפילין בשבת עכ”פ לצורך גו”מ, וצורך גופו משכחת ליה, שמניחם כדי להגן עליו מן המזיקין וכמ”ש המ”ב (סי’ שח ס”ק כד). הרי דכל שיש לו צורך בהנחתם אין בזה משום זלזול באות ולא משום בל תוסיף, וה”ה בנידון דידן. ולענ”ד נראה דהכי נמי מוכח ממאי דאי’ בגמ’ עירובין (צו:) המוצא תפילין (בשבת) מכניסן זוג זוג, וכן פסק השו”ע (סי’ שא סעי’ מב) דהמוצא תפילין בשוק בבזיון, מותר לקשרם ולהכניסן זוג זוג עד שיכניס כולם. ע”ש. והתם איירי מדיני הוצאה ולפיכך התירו משום בזיון, ומ”מ מיהא שמעינן מהתם דלא חשו מצד זלזול ובל תוסיף, וע”כ דכיון שאינו מתכוון לשום מצווה אלא להצילם מבזיון. ושו”ר שכ”כ להוכיח המ”ב (סי’ שא ס”ק קנח). וכיוצ”ב כתב בשו”ת תשובות והנהגות ח”ג (סימן יב) שמרן הגרי”ז מבריסק זצ”ל נעשה בר מצוה בחוה”מ סוכות, וזו היתה הפעם היחידה שהניח תפילין בחוה”מ. ע”כ. וע”ע בשו”ת דברי יציב ח”א (סי’ יא).
ב). וגם משום ‘לא תתגודדו’ אין בזה לחוש בזה, ואע”ג דכתבו האחרונים, דאין נכון שבבית הכנסת אחת, קצתם יניחו תפילין וקצתם לא יניחו. והב”ד המ”ב (שם). מ”מ כ”ז כשמתכוונים בהנחתם לשם מצוות תפילין, דבזה נראית התורה כאגודות אגודות, לא כן כשכוונתו לשם ד”א בעלמא. וכמ”ש המג”א (סי’ תצג סק”ו). וע”ע ברמב”ן (יבמות יד:) דכל שחזותו מוכחת עליו ליכא משום ל”ת, ובנד”ד נמי ניכר דעושה כן מחמת שמחת בר המצווה.
ג). אלא דעלה במחשבה תחילה דאולי יש בכהאי גוונא משום בזיון התפילין דכוונתו בהנחתם לשם חולין בעלמא ותיכף מסירם, אולם שוב שבתי ובוננתי, דנהי דבעלמא נראה דיש לחוש בהנחתם שלא לצורך כלל, אולם בבר מצווה דיומא גרים לחייבו במצוות ובהנחת תפילין וסימנא בעלמא קעביד, ואדרבה מראה דחביבה עליו מצווה זו, ומייקרה ומחשיבה ולפיכך מצטלם כשהיא מונחת על ידיו וראשו, אין בזה משום בזיון. וכן ראיתי שהעלה הגר”י זילברשטיין שליט”א בספרו חישוקי חמד – בב”ק (דף ט:) דמותר להניח תפילין רק כדי להצטלם עמהם, ושלא דמי למוציא ס”ת ממקומו שלא לצורך, דהתם מקומו הוא בארון הקודש, לא כן תפילין מקומם ביד.
ד). ונראה דגם אם מניחם בחול המועד בפרהסיא אין בזה סרך איסור, וכגון נער בר מצווה הרוצה להצטלם ליד הכותל וכד’, ואין להביא ראיה ממ”ש הב”ח (סי’ לא), דאין להתיר להניח תפילין בפרהסיא בשבת מדרבנן, מ”מ התם טעמו ונימוקו עמו, משום מראית העין, שלא יחשדוהו שמניח תפילין בזמן שאינו חייב, א”נ ילמדו ממנו לעשות כן. אבל בנד”ד דניכר שעושה כן רק משום שחפץ להצטלם כשתפילין בראשו, נראה דאין לאסור בזה. ועוד, דהתם בשבת חמירא טפי מחול המועד, דבחוה”מ הוי משום מנהגא בעלמא, ע”כ אין לחוש בזה גם להב”ח.
