שאלה: האם מותר להסתכל וליהנות מספינות המפליגות בים בשבת, וכן להסתכל על כדור פורח, ‘רחפנים’, אופנועי ים, וכיוצא בדברים אלו בשבת?
תשובה: בארץ ישראל אסור להסתכל בכל אלו כדי ליהנות כיון דאזלינן בתר רוב התושבים ונמצא נהנה מחילול שבת, אמנם בחו”ל מותר.
א). לכאו’ היה מקום להתיר אף בא”י ע”פ מה דאי’ בגמ’ פסחים (כו.) קול מראה וריח אין בהם משום מעילה. וע”כ אין לאסור בכה”ג משום מעשה שבת ולא דמי למבשל בשבת שאסרו ליהנות מהתבשיל בין לו ובין לאחרים. אמנם כבר כתב ר’ ירוחם הובא בב”י (יו”ד סו”ס קמב) דאסור לשמוע כלי שיר של עבודה זרה או להסתכל בנוי עבודה זרה, כיון שנהנה בראייה, ואע”ג דא”ר שמעון בן פזי קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה, אבל איסור יש בהם. וכן פסק השו”ע (שם סעיף טו). וכן מבואר בתוס’ סוכה (נג. בד”ה אשה) גבי הא דאי’ התם דאשה בוררת חיטים לאור שמחת בית השואבה, וז”ל: בירושלמי פריך, והאיכא מעילה, דשמן ופתילות של הקדש היו, ומשני, דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה, וקשה דהא בפסחים (כו.) אמרינן עלה, מעילה הוא דליכא הא איסורא מיהא איכא, וי”ל דבוררת לאו דוקא אלא כלומר שהיתה יכולה לברור מרוב אורה. עכ”ל. וה”ה בשאר איסורים וכמ”ש החתם סופר בחידושיו לחולין (פט.). וכ”כ החפץ חיים (לשון הרע כלל ו’ באמ”ח ס”ק יד) שבכל האיסורים שבתורה אסור להינות מריח, מראה וקול.
ב). ונראה דלא גרע ממה שאסרו ליהנות בשבת מנר שהדליק גוי עבור ישראל כדאי’ בשו”ע (סי’ רעו), ואע”ג דהנאה דנר אין בה ממש, מ”מ איסורא מיהא איכא. וכ”כ הפמ”ג (משב”ז סי’ רנב סק”ז) דאם נכרי תיקן בשבת שעון המשמיע קול עבור ישראל, אפשר דאסור לשמוע את קול השעון, אע”ג דאין ממש בשמיעת הקול, והביא ראיה מהא דאסור להינות מהאור של נר שהודלק עבור ישראל. וכן העלה בשו”ת הר צבי (חאו”ח סי’ קפג), דאסור לשמוע מנגינות מרדיו המופעל בשבת, וכ”כ בשו”ת מנחת יצחק ח”א (סי’ קז). גם בשו”ת יביע אומר ח”י (או”ח סי’ לד), אסר הנאה שאינה ממשית מחילול שבת, כמו הנאת קול והנאת מראה.
ג). ואע”ג שלא נעשה מעשה האיסור בשביל הצופה אלא להנאת המשתמש, מ”מ לא גרע ממ”ש השו”ע (סי’ שיח ס”א) דהמבשל בשבת אסור בין לו ובין לאחרים, וה”ה בשאר מלאכות. ואע”ג דהכא קיל טפי שהרי בנד”ד אפשר דעצם ההנאה מחילול שבת היא עקיפה, ולא דמי למבשל בשבת שנהנה בצורה ישירה מפעולת האיסור שאליה התכוין המבשל, אבל הכא החילול השבת נעשה בהפעלת המנוע וכיוצ”ב, והנאת המסתכל היא מדבר צדדי, מ”מ נראה דלא גרע ממ”ש המג”א (סי’ תקיח ס”ק יד) הובא ג”כ במ”ב (שם ס”ק מג), דגוי שפתח בור שטמונים בו לפתות לצורך ישראל, אסור להשתמש בלפתות הללו. ומבואר, דאע”ג דלא נעשה בגופם של הלפתות מעשה איסור, הוי כאילו נעשית המלאכה בגוף הלפתות. ועי’ בספר מנחת שלמה – אויערבאך ח”א (סי’ ה’ או’ ב’) שהאריך בזה. וראה עוד בספר שלחן שלמה ח”ג (סי’ שכה או’ ה’) דישראל שהדליק עצים ואח”כ חימם בו היהודי תבשיל באופן המותר, דאין להתיר את המאכל, כיון דחשיב כנהנה ממעשה שבת, ואע”ג דהוי הנאה עקיפה של פעולת החילול שבת. ועי’ עוד במרדכי שבת (סי’ שכג) הובא בב”י (סו”ס רנט) דג”כ מוכח מיניה דאם עשה איסור בגחלים, גם המאכל אסור, וכמו שהוכיח מדבריו בספר ארחות שבת ח”ג (סי’ יג). ולמדו מדבריו, למקרה שיהודי הביא ברכבו מאכל על ידי חילול שבת, שיש לאסור את המאכל, יעו”ש.
ד). ומ”מ כל זה דווקא אם מסתכל בכוונה ליהנות, אבל הנאה הבאה לו לאדם בע”כ ואינו מתכון לכתחילה ליהנות שרי, וכמ”ש הרמב”ם (פי”ד מהל’ מאכלות אסורות הלכה יב) וז”ל: והנאה הבאה לו לאדם בע”כ באיסור מכל האיסורים, אם נתכוין ליהנות אסור, ואם לא נתכוין מותר. וכ”כ הרמ”א (יו”ד סי’ קמב סעי’ טו), ובש”ך (שם ס”ק לד).
ה). ומ”ש דבארץ ישראל יש לאסור, היינו אע”ג דלא ברירא ליה אם המלאכה נעשית ע”י ישראל או גוי, ואם נעשית ע”י עכו”ם יש להתיר שהרי אדעתא דנפשיה קעביד ולא כדי שיהנו אחרים, ועי’ במ”ב (סי’ שמ ס”ק כא) דמותר לראות אומנות בשבת אע”ג שלומדה. והיינו מעכו”פ דעביד אדעתא דנפשיה. מ”מ בא”י תלינן ברובא ורובא ישראל נינהו. ולפי”ז מי שמרפסת ביתו צופה לכביש סואן, אין לו להסתכל בשבת בכדי ליהנות מנסיעתם של העוברים ושבים. וה’ הטוב יחזיר כל עמו ישראל לצור מחצבתם ברחמים.
