חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
ים

מי ששחה בים האם צריך לברך ברכת הגומל?

הרב מאיר פנחסי - ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: ישראל

שאלה:

הנכנס לשוט או לשחות בים או בנהר, במשך זמן שבעים ושתיים דקות, האם מברך ברכת הגומל?
 

תשובה:

לא נהגו העולם לברך ברכת הגומל לאחר שחייה בים או בנהר, ואפילו היה בסכנת טביעה וניצול אינו מברך  בשו”מ, אולם לבני אשכנז יש לברך באם היתה סכנת טביעה.
 

מקורות:

א). כתב בספר חזון עובדיה – ברכות (עמ’ שסג) שהשוחה בים צריך לברך ברכת הגומל וז”ל שם: ודע שהשוחה והשט בים, ואפילו בים כנרת שהוא סמוך למקום יישוב, ואפילו יש שם מציל באופן קבוע, אע”פ כן דינו כדין יורדי הים, שהרי כמה פעמים אירעו שם אסונות ונטבעו בים. עכל”ק. והנה כיון שרבים ושלמים גם מבני ספרד ועדות המזרח, לא נהגו לברך ברכת הגומל אחר רחיצתם בים ואפילו שהו בים כשיעור פרסה, אמרתי אתור ואראה על מה סמכו.

 

ב). והנה לכאו’ היה נראה להביא סייעתא לדבריו של מרן זצוק”ל, מדברי הביאור הלכה (שם ד”ה יורדי הים) שכתב, דהמפליגים בנהרות גדולים או בדוברי עצים, לבני ספרד יש לברך כשעלו משם בשלום משום דהוי בכלל יורדי הים, דלא גרע מהולכי דרכים מעיר לעיר שמנהגם לברך וכמבואר בשו”ע (שם סעיף ז’), ואף דלא שכיח סכנתא כ”כ כמו בים, אולם לבני אשכנז דנהגו שלא לברך בהולכי דרכים מעיר לעיר, אף בזה אין להם לברך ואף דאיכא סכנתא, מ”מ לא הוי סכנתא כ”כ בנהרות כמו בים ורק ביורדי הים תיקנו לברך. ולפי”ז לכאו’ גם בשחייה בים יש לומר כן, דבני ספרד יש להם לברך גם אם לא נתרחקו הרבה מן החוף, דסוף סוף הרי הם בכלל יורדי הים ואיכא סכנה קצת, ולא גרע מהולכי דרכים מעיר לעיר שנהגו בספרד לברך כדין הולכי מדבריות והגם שאין שם סכנה כ”כ כמו במדבר.

 

ג). אולם באמת יד הדחויה נוטה לומר, דמה שתיקנו לברך ביורדי הים, היינו דווקא בהפלגה באניות, שהדרך הוא בזה שיוצאים למקומות רחוקים ומסוכנים, ובזה י”ל דלא חילקו בין ים לנהר דמ”מ שם הפלגה אחת היא וכל שנכנס למקום סכנה מברך, אבל היורד לשחות בים, שאין הדרך להתרחק כ”כ מהחוף ובפרט לא כשיעור פרסה, גם אם זה הפליג ונתרחק הרבה, אינו מברך דלא תיקנו בכהאי גוונא ברכה וכדכתיב: יורדי הים ‘באניות’. וכל שכן אם נמצא במקומות שהדרך לשחות שם, ולא נתרחק כ”כ מהחוף ורואים אותו וניתן להצילו דמהכ”ת להחשיבו בכלל יורדי הים.

והגם דשכיח סכנת טביעה וכן עינינו הרואות לצערנו חדשים לבקרים, מ”מ לא תיקנו בכה”ג לברך, ולא גרע משאר מאורעות מסוכנים, כגון, שבאו עליו אריה וליסטים להורגו, שאינו מברך הגומל בשו”מ, וכמ”ש השו”ע (סי’ ריט סעיף ט’). וגם בבריכות גדולות ישנם הרבה מקרי טביעה, ולכו”ע אינו מברך. ובפרט בחופי רחצה שבהם קיים מציל, וסכנת הטביעה בהם איננה שכיחה כ”כ, וכאשר שומעים ר”ל על מיקרי טביעה, ברוב מוחלט של המקרים ארעה הדבר בחוף שאינו מוכרז.

 

ד). וסייעתא לדברי ממ”ש הכנסת הגדולה (הגב”י סי’ רי”ט) לתמוה על מנהג העולם שלא מברכים ברכת הגומל בהולכי דרכים אפילו יותר משיעור פרסה ודלא כנפסק בשו”ע, ונתן טעם למנהג, שקבלו עליהם מנהג זה, דווקא כשהולכים למקום רחוק ויש בו סכנה, אבל ממקום למקום קרוב כשהולכים ובאים ביום אחד או בפחות, כיון שאין בזה סכנה אלא לעיתים רחוקות לא קיבלו עליהם מנהג לברך בכגון זה, וסיים, ומטעם זה לא נהגו לברך כשהולכין מהעיר לכפרים ‘דרך ים’ אע”פ שהוא יותר מפרסה. וכן כתב הרחיד”א בספרו לדוד אמת (סימן כג אות ט’), והב”ד הכה”ח (ס”ק מ). ונראה מדבריהם דס”ל דאפילו נכנסו לעומק הים, הואיל וההפלגה היא למשך זמן קצר, לא הוי בגדר יורדי ימים, ורק אם נסעו ממדינה למדינה וכיוצ”ב שהוא לזמן מרובה ושכיחא סכנתא מברך. וא”כ לפי דבריהם כ”ש שבניד”ד אין לברך.

 

ה). ובשו”ת אור לציון ח”ב (פי”ד אות מג) כתב, דהמפליגים בספינה והעומדים על החוף יכולים לראותם, אין להם לברך הגומל אף אם הפליגו שיעור פרסה, מאחר ואין הם בכלל יורדי הים. וא”כ ה”ה בנד”ד. וכן דעת הגרח”ק שליט”א הובא בספר תודת חיים (פ”ג ה”ח) דכל ששוחה במקום הקרוב לחוף אין זה בכלל יורדי הים, ושכיוצ”ב השיב מרן החזו”א זצ”ל. וכ”כ בשו”ת בצל החכמה ח”א (סימן כ אות ג’). (אולם מה שלמד דהגדר בהפלגה בספינה היא לכל הפחות יום אחד, ולמד זה מדיני נדרים, יש לחלק דשאני התם דאזלינן בתר לישנא דבנ”א, משא”כ בנד”ד דהמודד הוא הסכנה, וכבר תפסו עליו האחרונים בזה, ע”י בשו”ת מנחת יצחק ח”ד סימן יא, אולם אף הוא הסיק לדינא, דאינו מברך כשמפליג למקומות קרובים), וע”ע בספר הליכות שלמה – תפילה (עמוד רעז דבר הלכה), ודו”ק מינייהו ואוקי באתרין. וע”ע בס’ הלכה ברורה להגר”ד יוסף שליט”א (סי’ ריט סעיף כה) שהזכיר דברי אביו החזו”ע שיברך, ובכל זאת פסק שלא יברך. וכן דעת בנו הראש”ל הגר”י יוסף שליט”א הב”ד בקובץ יתד המאיר (חשון תשע”ז סי’ ל).

 

ו). ומה שכתבנו דאף אם היה בסכנת טביעה אין לברך לבני ספרד, כן הוא פשוט לפי המבואר בשו”ע (סימן ריט סעיף ט’) דאין לברך ברכת הגומל בשו”מ גם כשהיה בסכנה וניצול מלבד אלו הארבעה, וכיון שנתבאר דשחייה אינה בכלל יורדי הים, אין לברך עכ”פ בשם ומלכות. אולם למנהג בני אשכנז שנהגו לברך אף בשאר סכנות וכמבואר שם ברמ”א, ה”ה בזה.

שאלה:

הנכנס לשוט או לשחות בים או בנהר, במשך זמן שבעים ושתיים דקות, האם מברך ברכת הגומל?

 

תשובה:

לא נהגו העולם לברך ברכת הגומל לאחר שחייה בים או בנהר, ואפילו היה בסכנת טביעה וניצול אינו מברך  בשו”מ, אולם לבני אשכנז יש לברך באם היתה סכנת טביעה.

 

מקורות:

א). כתב בספר חזון עובדיה – ברכות (עמ’ שסג) שהשוחה בים צריך לברך ברכת הגומל וז”ל שם: ודע שהשוחה והשט בים, ואפילו בים כנרת שהוא סמוך למקום יישוב, ואפילו יש שם מציל באופן קבוע, אע”פ כן דינו כדין יורדי הים, שהרי כמה פעמים אירעו שם אסונות ונטבעו בים. עכל”ק. והנה כיון שרבים ושלמים גם מבני ספרד ועדות המזרח, לא נהגו לברך ברכת הגומל אחר רחיצתם בים ואפילו שהו בים כשיעור פרסה, אמרתי אתור ואראה על מה סמכו.

 

ב). והנה לכאו’ היה נראה להביא סייעתא לדבריו של מרן זצוק”ל, מדברי הביאור הלכה (שם ד”ה יורדי הים) שכתב, דהמפליגים בנהרות גדולים או בדוברי עצים, לבני ספרד יש לברך כשעלו משם בשלום משום דהוי בכלל יורדי הים, דלא גרע מהולכי דרכים מעיר לעיר שמנהגם לברך וכמבואר בשו”ע (שם סעיף ז’), ואף דלא שכיח סכנתא כ”כ כמו בים, אולם לבני אשכנז דנהגו שלא לברך בהולכי דרכים מעיר לעיר, אף בזה אין להם לברך ואף דאיכא סכנתא, מ”מ לא הוי סכנתא כ”כ בנהרות כמו בים ורק ביורדי הים תיקנו לברך. ולפי”ז לכאו’ גם בשחייה בים יש לומר כן, דבני ספרד יש להם לברך גם אם לא נתרחקו הרבה מן החוף, דסוף סוף הרי הם בכלל יורדי הים ואיכא סכנה קצת, ולא גרע מהולכי דרכים מעיר לעיר שנהגו בספרד לברך כדין הולכי מדבריות והגם שאין שם סכנה כ”כ כמו במדבר.

 

ג). אולם באמת יד הדחויה נוטה לומר, דמה שתיקנו לברך ביורדי הים, היינו דווקא בהפלגה באניות, שהדרך הוא בזה שיוצאים למקומות רחוקים ומסוכנים, ובזה י”ל דלא חילקו בין ים לנהר דמ”מ שם הפלגה אחת היא וכל שנכנס למקום סכנה מברך, אבל היורד לשחות בים, שאין הדרך להתרחק כ”כ מהחוף ובפרט לא כשיעור פרסה, גם אם זה הפליג ונתרחק הרבה, אינו מברך דלא תיקנו בכהאי גוונא ברכה וכדכתיב: יורדי הים ‘באניות’. וכל שכן אם נמצא במקומות שהדרך לשחות שם, ולא נתרחק כ”כ מהחוף ורואים אותו וניתן להצילו דמהכ”ת להחשיבו בכלל יורדי הים.

והגם דשכיח סכנת טביעה וכן עינינו הרואות לצערנו חדשים לבקרים, מ”מ לא תיקנו בכה”ג לברך, ולא גרע משאר מאורעות מסוכנים, כגון, שבאו עליו אריה וליסטים להורגו, שאינו מברך הגומל בשו”מ, וכמ”ש השו”ע (סי’ ריט סעיף ט’). וגם בבריכות גדולות ישנם הרבה מקרי טביעה, ולכו”ע אינו מברך. ובפרט בחופי רחצה שבהם קיים מציל, וסכנת הטביעה בהם איננה שכיחה כ”כ, וכאשר שומעים ר”ל על מיקרי טביעה, ברוב מוחלט של המקרים ארעה הדבר בחוף שאינו מוכרז.

 

ד). וסייעתא לדברי ממ”ש הכנסת הגדולה (הגב”י סי’ רי”ט) לתמוה על מנהג העולם שלא מברכים ברכת הגומל בהולכי דרכים אפילו יותר משיעור פרסה ודלא כנפסק בשו”ע, ונתן טעם למנהג, שקבלו עליהם מנהג זה, דווקא כשהולכים למקום רחוק ויש בו סכנה, אבל ממקום למקום קרוב כשהולכים ובאים ביום אחד או בפחות, כיון שאין בזה סכנה אלא לעיתים רחוקות לא קיבלו עליהם מנהג לברך בכגון זה, וסיים, ומטעם זה לא נהגו לברך כשהולכין מהעיר לכפרים ‘דרך ים’ אע”פ שהוא יותר מפרסה. וכן כתב הרחיד”א בספרו לדוד אמת (סימן כג אות ט’), והב”ד הכה”ח (ס”ק מ). ונראה מדבריהם דס”ל דאפילו נכנסו לעומק הים, הואיל וההפלגה היא למשך זמן קצר, לא הוי בגדר יורדי ימים, ורק אם נסעו ממדינה למדינה וכיוצ”ב שהוא לזמן מרובה ושכיחא סכנתא מברך. וא”כ לפי דבריהם כ”ש שבניד”ד אין לברך.

 

ה). ובשו”ת אור לציון ח”ב (פי”ד אות מג) כתב, דהמפליגים בספינה והעומדים על החוף יכולים לראותם, אין להם לברך הגומל אף אם הפליגו שיעור פרסה, מאחר ואין הם בכלל יורדי הים. וא”כ ה”ה בנד”ד. וכן דעת הגרח”ק שליט”א הובא בספר תודת חיים (פ”ג ה”ח) דכל ששוחה במקום הקרוב לחוף אין זה בכלל יורדי הים, ושכיוצ”ב השיב מרן החזו”א זצ”ל. וכ”כ בשו”ת בצל החכמה ח”א (סימן כ אות ג’). (אולם מה שלמד דהגדר בהפלגה בספינה היא לכל הפחות יום אחד, ולמד זה מדיני נדרים, יש לחלק דשאני התם דאזלינן בתר לישנא דבנ”א, משא”כ בנד”ד דהמודד הוא הסכנה, וכבר תפסו עליו האחרונים בזה, ע”י בשו”ת מנחת יצחק ח”ד סימן יא, אולם אף הוא הסיק לדינא, דאינו מברך כשמפליג למקומות קרובים), וע”ע בספר הליכות שלמה – תפילה (עמוד רעז דבר הלכה), ודו”ק מינייהו ואוקי באתרין. וע”ע בס’ הלכה ברורה להגר”ד יוסף שליט”א (סי’ ריט סעיף כה) שהזכיר דברי אביו החזו”ע שיברך, ובכל זאת פסק שלא יברך. וכן דעת בנו הראש”ל הגר”י יוסף שליט”א הב”ד בקובץ יתד המאיר (חשון תשע”ז סי’ ל).

 

ו). ומה שכתבנו דאף אם היה בסכנת טביעה אין לברך לבני ספרד, כן הוא פשוט לפי המבואר בשו”ע (סימן ריט סעיף ט’) דאין לברך ברכת הגומל בשו”מ גם כשהיה בסכנה וניצול מלבד אלו הארבעה, וכיון שנתבאר דשחייה אינה בכלל יורדי הים, אין לברך עכ”פ בשם ומלכות. אולם למנהג בני אשכנז שנהגו לברך אף בשאר סכנות וכמבואר שם ברמ”א, ה”ה בזה.

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש