חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב יוסף חי סימן טוב משיב כהלכה

ארץ השואל: ישראל

שאלה:

כבוד הרב,

אבא שלי מת לפני כמה ימים, האם בעלותנו על קברו אנו יכולים לבקש ממנו בקשות בתוך השנה הראשונה לפטירתו, שיעתיר בעדנו לרפואה ברכה והצלחה וכל כיוצא בזה?

 

תשובה:

אין לבקש מהמת בתוך השנה הראשונה, לפי שאז המת טרוד בדין הגדול והנורא שיש לו בעת עלותו לשמים על כל מעשיו שעשה בימי חיותו וחלדו בעוה”ז. ואפילו צדיקים יראים מיום הדין, ובדרכם לגן עדן עוברים דרך גיהנום ומטבילים נשמתם בנהר אש דינור.

אולם צדיקים גדולים, גדולי הדור, שהעמידו תלמידים הרבה, והרבו וריבצו תורה בישראל, ועל אחת כמה וכמה מי שבנוסף להנ”ל היה מזכה הרבים, נראה שאחרי ימי השבעה, ניתן לעלות על ציונו ולבקש ממנו רחמים, והמיקל אפילו בתוך ימי השבעה יש לו על מי לסמוך.

ולא יאמר כל אחד על אביו או אמו וכדומה, שודאי הם בבחינת הצדיקים וגדולי הדור, ולכן יכול לבקש מהם בקשות. כי דקדוק הדין בעולם האמת, הוא דבר נורא ואיום, יום צרה ותוכחה, ואין אדם יודע מה חטא כל אחד בכל ימי הבלו בעוה”ז, והקב”ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.

ואדרבה במקום לדרוש ולבקש, המת הוא כאדם צמא במדבר, המצפה ומשווע לעזרת החיים שיעשו בעד עילוי נשמתו, לימוד תורה, קדישים, צדקות, תיקונים וכל כיוצא בזה, וזה מה שנדרש כעת ממשפחתו.

מן השמים תנוחמו ולא תוסיפו לדאבה עוד.

בשורות טובות וכט”ס.

 

מקורות: 

ענף א’

המת טרוד בשנה הראשונה בדינו

הנה הדבר פשוט מסברא שאין לבקש בקשות מהמת בתוך י”ב חודש לפטירתו, שהרי המת טרוד בדינו, והיאך שייך לבקש בקשות ממי שהוא עצמו בצרה גדולה וזקוק לעזרה. שהרי בעת המיתה הוא יום הדין החזק מאד, שנא’ (צפניה א’) “יום ה’ הגדול וגו’ מר צורח שם גיבור”, כמ”ש הגר”א באבן שלמה (פ”י אות י’), וכן אמרו בזוה”ק (וירא צח. ויחי רכז.) שיום המיתה הוא יום הדין הגדול שנא’ “והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו”. וכתב הגר”א (שם י’ ט”ו) שאף צדיק גמור, קודם בואו לגן עדן, צריך לעבור בגיהנום. ומקור הדברים בזוה”ק (ח”ג פנחס רכ:) עה”פ “מוריד שאול ויעל”, שכל בני עולם יורדים לשאול, ואפילו צדיקים גמורים, אבל עולים מיד. ועוד כתב שם הגר”א (אות ט”ז), שקודם שנכנסין לגן עדן העליון, צריך לעבור בנהר דינור.

זאת ועוד הנה ידוע שמשפט רשעים בגיהנום י”ב חודש, ואחר תיקונה עולה הנשמה לגן עדן, כמאמר התנא בעדיות (פ”ב מ”י) ובגמרא שבת (לג:). וכן מבואר בע”ז (יז.), וביאר הר”ן (דף ד’. מדפי הרי”ף), שאותם רשעים שיש להם רוב עוונות אינם נידונים בגיהנום לעולם, אלא י”ב חדש בלבד ואח”כ עולין. אבל פושעי ישראל בגופן, אחרי י”ב חדש, גופן כלה ונשמתן נשרפת. והנה ודאי שאין להחזיק כל מת בכלל פושעי ישראל בגופן, וכמ”ש כיו”ב הרמ”א (סי’ שע”ו) שאין אומרים קדיש על אביו או אמו יותר מי”א חודשים, שלא להחזיקו כרשע.

אבל עכ”פ י”ב חודשים ראשונים, מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאי, ויכולין ב”ד להעיד עליו שיש לו רוב מצוות, ואינו צריך להזדכך בשנה הראשונה בכור הברזל. וכן מבואר בגמרא קידושין (לא:), היה אומר דבר שמועה בשם אביו תוך י”ב חודש, לא יאמר כך אמר אבא, אלא כך אמר אבא מרי, הריני כפרת משכבו. מכאן ואילך אומר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, ופירש רש”י עלי יבא כל רע הראוי לבוא על נפשו, מכאן ואילך כבר קיבל מה שקיבל שאין משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא י”ב חדש. וכתב הט”ז (סי’ ר”מ ס”ק י”ב) שכל אותם י”ב חודש אינו יכול לומר ז”ל, דשמא לא זכה עדיין לעוה”ב ויש כאן שקר, לכן אף בחודש י”ב כשמזכיר את אביו מוכרח לומר הריני כפרת משכבו, ואפילו אם הוא צדיק, שאם יש עליו דין הרי הוא מקבלו, ואינו יכול לומר זכרונו לברכה, ולא דמי לקדיש שאינו אומר בחודש י”ב שלא להחזיק אביו רשע, דהוי בשב ואל תעשה, אבל כאן שמזכיר אביו מוכרח לומר הכ”מ שלא יהיה זלזול באביו שאינו מזכירו בשום תואר כבוד[1].

צא ולמד מקדושי עליון ומצוקי ארץ שהתייראו מפני אימת הדין, א”כ מה נענה אנן יתמי דיתמי. ואם בארזים נפלה שלהבת מה יענו אזובי הקיר. כמו שמצינו במסכת חגיגה (ד:), רבי אלעזר כשהיה מגיע לפסוק זה היה בוכה, “ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי” (שמואל א’ כ”ח), ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מיום הדין, אנו על אחת כמה וכמה! דכתיב (שם) “ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים”, שראתה את שמואל ומשה, דשמואל הלך להביא עימו את משה, מפני שהתיירא שנתבע לדין, וביקשו שיבוא עימו, שאין דבר שכתב בתורה שלא קיימו. וכן מצינו אצל התנא הקדוש רבי יוחנן בן זכאי במסכת ברכות (כח:), שהיה ירא וחרד מאימת הדין לפני פטירתו, שבעת שחלה נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות, אמרו לו תלמידיו נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאין כעסו כעס עולם, ואין איסורו איסור עולם, ואין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון הייתי בוכה. ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שכעסו כעס עולם, ואיסורו איסור עולם, ומיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון. ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה?! והביאור בטעם חרדת הדין של הצדיקים, מפני דקדוק הדין, ואדרבה כיון שהיו צדיקים מדקדקים עימהם כחוט השערה (יבמות קכא:), ולמרות שודאי זכאים הם בדין, מכל מקום טרודים הם בדין, כי דנים אותם על כל מעשיהם בעולם הזה ליתן להם שכר על מעשיהם, וכיון שטרודים בדין אינם מרגישים בצער של החיים בעולם הזה.

ענף ב’

המת לא מרגיש בשנה הראשונה בצער החיים ואינו מבקש עליהם

והנה הדברים מפורשים בזוה”ק (ויחי דף רכ”ה), שבכל י”ב חודשים ראשונים, הנשמה נידונת ואינה מרגישה בצער החיים, ואינה מבקשת עליהם. וז”ת: “שנים עשר חודשים זו הנפש, היא מתקשרת בגוף בקבר, ונידונים בדין כאחד, חוץ מאותה נפש הצדיק כמו שהעמידוהו. ומזומנת בקבר ויודעת בצערה, ובצער החיים לא יודעת, ולא משתדלת עליהם. לאחר שנים עשר חודשים, מתלבשת בלבוש אחד והולכת ושטה בעולם, ויודעת מהרוח מה שיודעת, ומשתדלת על צער העולם ולבקש רחמים, ולהודיע צער החיים”. ומצאתי להגאון רבי חיים פלאג’י זצ”ל בספרו זכירה לחיים (על הזוה”ק שם) שכתב: “מכאן נראה דבתוך י”ב חודש אין לבקש מהצדיק שיתפלל לפני ה’ כי אם אחרי י”ב חודש. ובזה סיפרו לנו אבותינו מנפלאות תמים דעים בצדיקים שנפטרו, ואחרי י”ב חודש עשו רושם בעולם אחר מיתתם, ועת לחשות”. וכן כתב בספר גשר החיים (ח”א פרק כ”ט אות ב’ עמ’ ש”ו) שבשנה ראשונה אין מתפללין על קברו של המת, בשביל החיים, דאז המת עדיין שרוי בימי הדין שלו, ומתפללין אז רק לעילוי נשמתו. וכן כתב בצוואתו כנדפס בריש ספרו (ח”א עמ’ י”ח), שבשנה ראשונה אין מבקשים כלל על הקבר, ולכן לא יתפללו ויבקשו על קברו בזמן זה. וכן כתב בספר זכרון ש”י (דף ל”ז אות ד’) להגאון רבי משה קליין זצ”ל.

ובשו”ת רבי אליהו גוטמאכר (יור”ד סי’ קל”ג) כתב, התפילה אצל הקברים שזכות הנקברים מסייעת להעלות התפילה, וגם שיתפללו המתים בעד החיים. וכיון שבתוך י”ב חודש, ובפרט תוך י”א חודש, חוששים שעדיין יש עליהם דין ובהלה, היאך נוסיף עליהם משא לעורר דינם באומרנו שזכותם יסייע, והלא אדרבה הם צריכים לסיוע, ואיך יתפללו עלינו בזמן שהם צריכים שיתפללו עבורם. אבל יש לילך אצלם ולהתפלל עליהם להקל על דינם.

ענף ג’

ניתן לבקש מהצדיק בשנה ראשונה למותו

אלא שיש מקום לומר, שכל הדברים האלה נאמרו אודות סתם אנשים כשרים דעלמא, אבל אין ראיה מזה לעניין בקשה מצדיק תוך שנתו הראשונה. וכן דקדק הגאון רבי ראובן מרגליות זצ” בספרו הלולא דצדקיא (עמ’ כ”ד) מדברי הזוה”ק הנ”ל שגבי צדיקים אין חשש לבקש על קברם אפילו בתוך השנה. [אך עיין זוה”ק תרומה דף קנ”א. שמועטים הם הצדיקים בעולם שהדין שלהם נשקט מיד]. וכן מדוקדק בדברי המנחת אלעזר ממנוקאטש, בספרו דברי תורה (מהדו”ק עמ’ ל’), וזה לשונו: וגם שפיר שעל קברי הצדיקים הולכים גם תוך י”ב חודש, כי אמרינן שם בזוה”ק “בר ההיא נפש דצדיקייא כמה דאקמוה”, הרי דנפש הצדיק אינו בכלל זה, והצדיק יוכל להשתדל “מיד” לטובת החיים. ומבואר מדבריו שאפילו תוך ל’ יום אפשר לבקש על קבר הצדיק שימליץ טוב.

ומצאתי עוד בשו”ת מהר”ם בריסק (ח”ב סימן כ”ט) שכתב, הנה יש חילוקי מנהגים בדין העמדת מצבה בתוך י”ב חודש, דבאליה רבה (או”ח סוף סי’ רכ”ד) מובא שני טעמים שלא להעמיד מצבה עד כלות י”ב חודש, דהעמדת מצבה הוא חשיבות ובתוך י”ב חודש הנפטר בצער. ועוד טעם דהעמדת מצבה הוי כדי שלא ישתכח המת, ובתוך י”ב חודש בלאו הכי המת אינו משתכח. והביא עוד דבספר הדרת קודש (סימן ל”ד) כתב, שהטעם שממתינים עם העמדת המצבה, משום שביום העמדת מצבה מכניסים את הנפטר לגן עדן ואומרים לו מזל טוב. ומטעם זה כיון שמעמידים את המצבה בתוך י”ב חודש ולא חוששים לדברי האליה רבה, הרי באותה שעה מכניסים את הנשמה לגן עדן העליון, ומן הראוי להתפלל באותה שעה על קברו. ועיין זוה”ק ויחי (דף רי”ז:) שרבי יצחק ביקש מרבי יהודה שאחרי פטירתו יבוא לקברו כל שבעה ימים ראשונים, ויבקש עליו רחמים. משמע קצת שעיקר צורך הצדיקים שיתפללו  עליהם החיים, בשבעה ימים ראשונים דוקא. ובספר אלף כתב (אות נ”ו), הביאו בנטעי גבריאל, כתב שהגאון בעל שמן רוקח זצ”ל ציוה שלאחר שלושים יכולים לבוא על קברו להתפלל למי שצריך איזה דבר.

ויש להעיר ממה שכתב הגאון רבי אברהם אזולאי זצ”ל בספרו חסד לאברהם (מעין רביעי, נהר מ”ט), שכל זמן שהיה יוסף הצדיק קיים, היה מגן וצינה לכל הי”ב שבטים ולא יכול היה השטן לקטרג. וכשנפטר, אותם הי”ב חודש הראשונים אחר פטירתו שהיה משתדל לעלות לגן עדן עליון כדרשת רבותינו ז”ל (שבת קנב:) כל י”ב חודש נשמתו של אדם עולה ויורדת ולבסוף י”ב חודש עולה ואינה יורדת, וסוד העניין כי הנשמה לאחר שהורגלה בעולם השפל, אחר פטירתה אינה יכולה לפרוח באויר ולעלות לגן עדן, וכמו שאפרוחים ציפורים לאחר שיצאו מקליפתן אינן יכולין לפרוח באויר, אלא מתחילין להרגיל עצמן מעט מעט ובכל יום מוסיפין כח לפרוח יותר, עד שלבסוף י”ב חודש יכולה לפרוח עד גן עדן, וכשנפטר יוסף והיתה נשמתו משתדלת לפרוח באויר ולעלות לגן עדן, לפיכך לא היה מגין על ישראל ומצא המקטרג מקום לקטרג על ישראל, וה’ ברחמיו על ישראל גירה הקטרוג על איוב להציל את ישראל, ולא נתייסר איוב אלא י”ב חודש עד שעלתה נשמתו של יוסף בגן עדן והתפלל על ישראל והגין משם ואילך על ישראל. עכ”ד החסד לאברהם. הרי שאפילו יוסף הצדיק לא היה אפשר לבקש ממנו רחמים כל י”ב חודש מעת פטירתו.

ויש לחלק שאין מכאן ראיה שאין לבקש מהצדיק בשנה ראשונה, אלא אדרבה שמא יוכל להועיל במקצת או הרבה, ותועיל בקשתו, ושמא תועיל בקשתו עכשיו להושיעו לאחר י”ב חודש, כמ”ש הגר”ח פלאג’י זצ”ל שהצדיק לאחר י”ב חודש בכוחו לחולל פלאות, כנ”ל. ועוד הרי לא כתב שלא היו רשאים לבקש מיוסף בשנה ראשונה, או שיוסף לא יכול היה לבקש מפני שהיה טרוד בדינו, אלא רק שאינו יכול להגן כל כך על בני דורו בשנה ראשונה.

ועל כל פנים אין לנו עסק בנסתרות לדעת כל צדיק מתי עולה לגן עדן, ומתי יכול להגן בעד בני דורו, ורשאי לבקש ממנו שיעתיר בעדו ובעד כלל ישראל, והצדיק יעשה את אשר ביכולתו, כי אף בחייו של הצדיק אטו לא היו מבקשים ממנו ברכה לרפואה או ישועה, ופעמים שיכול היה לפעול ישועה, ופעמים שלא, ואין בזה כל מניעה. ומה שאומרים העולם שהמבקשים מהנפטר בתוך השנה הראשונה גורמים לו צער ומכבידים על דינו, לעת עתה לא מצאתי מקור לדבריהם, כי אדרבה לפי דברי הזוה”ק נראה שאין הנפטר מרגיש כלל בצער החיים, וממילא לא מרגיש כלל בדברי בקשתם, ולכן לא מבקש עליהם.

ענף ד’

אם בשנה הראשונה הצדיק טרוד לדרוש בשמים

והנה לכאו’ היה מקום לומר שאדרבה דוקא גבי צדיקים אי אפשר לבקש מהם בקשות מיד אחרי פטירתם. לא משום שטרודים בדינם, אלא מפני שאחרי פטירתם טרודים לישא וליתן דברי תורה בפמליא של מעלה. וכמו שכתב הגאון מוילנא באבן שלמה (פ”י אות כ”ח) שהצדיקים בשמים בעת פטירתו של החכם ממתינים לבואו לפמליא של מעלה בעוה”ב שיגיד להם חידושי תורה, וכשבא הצדיק לגן עדן נותנין לו מאה וחמישים (יש גורסים, ק”פ) ימים, לדרוש ברבים את התורה שלמד בעולם הזה. ובמדרש משלי (פרשה י’), אמר רבי ישמעאל בוא וראה כמה קשה יום הדין, בזמן שת”ח באים לפניו, אומר לכל אחד מהם: כלום עסקת בתורה? אמר לו: הן, אומר לו הקב”ה: הואיל והודית, אמור לפני מה שקרית ומה ששנית ומה ששמעת. מכאן אמרו כל מה שאדם לומד יהיה תפוש בידו שלא תשיגהו בושה ליום הדין. מכאן היה ר’ ישמעאל אומר אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה, ועל זה ביקש דוד מלך ישראל בתפילה ותחנונים לפני המקום ואמר (תהלים פ”ה) “ה’ בוקר תשמע קולי בוקר אערוך לך ואצפה”. מכאן היה ר’ ישמעאל אומר אשרי ת”ח שהוא משמר תלמודו בידו, כדי שיהא לו פתחון פה להשיב ליום הדין לפני בוראו, לכך נאמר (משלי י’ י”ז) “אורח לחיים שומר מוסר”. אבל אם עזב תלמודו והניחו, משיגו בושה וכלימה ליום הדין ועל זה ממשיך הכתוב “ועוזב תוכחת מתעה”. והובאו דברי המדרש באורחות צדיקים (שער התורה), ובביאור הלכה (סי’ קנ”ה ד”ה עת ללמוד).

ברם לא ראיתי לאחד מהפוסקים או שאר מפרשים  שהביא סברא זו שאין לבקש מהצדיק כיון שהוא טרוד לישא וליתן בדברי תורה בפני פמליא של מעלה. וצ”ל שא”כ לא שיהיה שייך לבקש בקשות מהצדיק, לא רק שלושים יום ראשונים, וגם לא רק שנה ראשונה, אלא כמספר הימים שנותנים לו לחכם לדרוש, והיינו מאה וחמישים יום. ועוד שגם אחרי שמסיים החכם לדרוש במפמליא של מעלה, טרוד לפלפל ולעסוק בתורה יחד על כל פמליא של מעלה, כדאיתא בברכות (סד.) אמר רבי חייא בר אשי אמר רב, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה”ז ולא בעוה”ב, שנא’ “ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון”. ומבואר עוד בגמרא (סוטה ז: ב”ק צב. מכות יא:) שבשעה שנפטר יהודה ועלה לשמים התפלל עליו משה רבינו שיבין את דברי התורה בישיבה של מעלה, ויוכל להקשות ולתרץ עימהם. ומוכרח לומר שאע”פ שהצדיקים בשמים טרודים בפמליא של מעלה בעסק התורה, מ”מ מטים אוזנם לקול שוועת עמינו בגלותינו, להיות מליצים טוב בעדינו ובעד זרעם, וקל להבין זאת בכמה אופנים. ומכל מקום שונה שעת הדין, שהצדיק טרוד בדינו שאינו מרגיש בצער החיים כמבואר בזוה”ק, ואינו יכול להטות אוזנו לקול בקשות ותחינות.

ושמעתי שכאשר הסתלק אחד הצדיקים, נשאל מרן רבינו עובדיה יוסף זצוקל”ה אם אין לילך מיד לאחר הסתלקותו על קברו לבקש רחמים כנ”ל, והשיב דאדרבה ואדרבה, כיון שבתוך י”ב חודש הנשמה עולה ויורדת לארץ, ולאחר י”ב חודש עולה שוב ואינה יורדת, ממילא בשנה הראשונה זה הזמן הראוי ביותר ללכת לציון הצדיק, כשהוא עודנו קרוב לבאים לפניו, כן העיד ידידי המפואר רבי צבי חקק שליט”א. מיהו יש לדון אם כוונת מרן זצ”ל הייתה שיבקשו מהצדיק עצמו, או יבקשו מהשי”ת בזכות הצדיק, ונראה יותר כסברא ראשונה, לפי שאם הבקשה היא רק מהקב”ה שיחוס ויחמול בזכות הצדיק, מה לי שנה ראשונה ומה לי אחר כך. וזה יתד וסיוע למה שנתבאר שניתן לבקש מהצדיק, אף בשנה ראשונה לפטירתו.

והנה מאד התקשתי במה שנהגו גאוני ומצוקי ארץ בעת הפטירה, כאשר המת מוטל, לבקש ממנו שבעלותו השמימה יעתיר בתפילה בעד משפחתו ובעד כלל ישראל, ואם בכל שנה ראשונה לא שייך כלל שיבקש בעד אחרים, אם כן הכיצד שייך כלל לבקש מהנפטר שיהיה מליץ יושר בעד משפחתו ובעד כלל ישראל. וכן היה מנהגו של מופת דורנו רבינו עובדיה יוסף זצוקל”ה, שבבואו להספיד צדיקים וחסידים בחתימת דבריו היה מבקש מנהמת ליבו מאת הנפטר כאמור, וכן אנו מוצאים בספרו חזון עובדיה (ארבע תעניות, הספדים) שנשא כן בדברי הספדו על כמה גאונים וחסידים שיעמדו בתפילה לפני אל נורא עלילה בעד משפחתו ובעד כלל ישראל. ושמא י”ל שעיקר הכוונה שבזכות החיזוק של ההספד יהיה לו כח להיות מליץ יושר. ועי”ל שפעמים נותנים למת זכות לבקש איזה דבר אחד, ואפילו לרשעים, כי יש להם איזה זכויות, כמו שמצוי במלכות כאן, דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא (ברכות נח.), לכן לפני שמכניסים את המת לקבר ויהיה טרוד מאד בדינו, מזכירים לו שראוי שיבקש וימליץ בעד משפחתו ובני דורו.

סוף דבר

נראה שיש להימנע בשבעה מלבקש בקשות גם בפטירת צדיקים גמורים. מיהו המיקל להתפלל על קברי צדיקים שיהיו מליצי יושר לפני הקב”ה, ואפילו בתוך שבעה ימים ראשונים, יש לו על מי לסמוך, וכל שכן בתוך שלושים יום ראשונים, ועל אחד כמה וכמה אחרי שלושים ויותר. בפרט כאשר מדובר בגדול בישראל, שריבה וריבץ פעלים לתורה ולמעשים טובים בכל תפוצות ישראל, והעמיד תלמידים הרבה, מן הדין המיקל לבקש אפילו בתוך שבעה לא הפסיד.

אמנם לעולם אין מניעה לבקש מהשי”ת בזכות הצדיק, כדברי המהרי”ל (מנהגים הל’ תענית אות י”ח) שבית קברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור, ועל כן התפילה מתקבלת שם ביותר על אדמת קודש.

[1] ולעיקר טענת הט”ז, בחזון עובדיה (אבלות ח”ג עמ’ קצ”ח) הביא ממרן החיד”א (שיורי ברכה סי’ שע”ו סק”ו) שהריני כפרת משכבו שאומרים גם על צדיק וחסיד, כי מועיל להצילו מאיזה עונש קל כשעולה ממדרגה למדרגה, וכמו שכתב בשער הכוונות (עניין שחרית שב”ק דף ע”ד ע”ב) ובשער הגלגולים (דף כ”ב ע”א), ומטעם זה אין קפידא שיאמר כל י”ב חודש, ולא מראה בזה כאילו מחזיקו רשע.

 ובמסכת יבמות (צו:) אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים ס”א) “אגורה באהלך עולמים” וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמות? אלא אמר דוד לפני הקב”ה ריבונו של עולם יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה”ז, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל ת”ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר. ובסנהדרין (צ:) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק “כל מי” שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר שנאמר “דובב שפתי ישנים”. ופירש רבינו גרשום בבכורות (לא:) זה שאמרו דובבות כלומר שאמר הלכה משמו דובבות בעולם הזה ושפתיו דובבות בעולם הבא. וכן פירש התוספות יום טוב בהקדמתו לסדר טהרות, שעל ידי שאומרים הלכה בשמו בעולם הזה, שפתותיו דובבין ורוחשין בישיבה של מעלה בין הלומדין והדורשין. וחידש בזה ביאור נפלא בהקדמת חידושי הערות על הריטב”א הוצאת מהר”ק גיטין, שמסתבר שבישיבה של מעלה יש סדר לדרשנים, אך על ידי שמזכירים הלכה בשמו בעולם הזה ניתנת לו זכות קדימה לדרוש אף על פי שעדיין לא הגיע זמנו לדרוש. [ועיין ב”מ פו.].

שאלה:

כבוד הרב,

אבא שלי מת לפני כמה ימים, האם בעלותנו על קברו אנו יכולים לבקש ממנו בקשות בתוך השנה הראשונה לפטירתו, שיעתיר בעדנו לרפואה ברכה והצלחה וכל כיוצא בזה?

 

תשובה:

אין לבקש מהמת בתוך השנה הראשונה, לפי שאז המת טרוד בדין הגדול והנורא שיש לו בעת עלותו לשמים על כל מעשיו שעשה בימי חיותו וחלדו בעוה”ז. ואפילו צדיקים יראים מיום הדין, ובדרכם לגן עדן עוברים דרך גיהנום ומטבילים נשמתם בנהר אש דינור.

אולם צדיקים גדולים, גדולי הדור, שהעמידו תלמידים הרבה, והרבו וריבצו תורה בישראל, ועל אחת כמה וכמה מי שבנוסף להנ”ל היה מזכה הרבים, נראה שאחרי ימי השבעה, ניתן לעלות על ציונו ולבקש ממנו רחמים, והמיקל אפילו בתוך ימי השבעה יש לו על מי לסמוך.

ולא יאמר כל אחד על אביו או אמו וכדומה, שודאי הם בבחינת הצדיקים וגדולי הדור, ולכן יכול לבקש מהם בקשות. כי דקדוק הדין בעולם האמת, הוא דבר נורא ואיום, יום צרה ותוכחה, ואין אדם יודע מה חטא כל אחד בכל ימי הבלו בעוה”ז, והקב”ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.

ואדרבה במקום לדרוש ולבקש, המת הוא כאדם צמא במדבר, המצפה ומשווע לעזרת החיים שיעשו בעד עילוי נשמתו, לימוד תורה, קדישים, צדקות, תיקונים וכל כיוצא בזה, וזה מה שנדרש כעת ממשפחתו.

מן השמים תנוחמו ולא תוסיפו לדאבה עוד.

בשורות טובות וכט”ס.

 

מקורות: 

ענף א’

המת טרוד בשנה הראשונה בדינו

הנה הדבר פשוט מסברא שאין לבקש בקשות מהמת בתוך י”ב חודש לפטירתו, שהרי המת טרוד בדינו, והיאך שייך לבקש בקשות ממי שהוא עצמו בצרה גדולה וזקוק לעזרה. שהרי בעת המיתה הוא יום הדין החזק מאד, שנא’ (צפניה א’) “יום ה’ הגדול וגו’ מר צורח שם גיבור”, כמ”ש הגר”א באבן שלמה (פ”י אות י’), וכן אמרו בזוה”ק (וירא צח. ויחי רכז.) שיום המיתה הוא יום הדין הגדול שנא’ “והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו”. וכתב הגר”א (שם י’ ט”ו) שאף צדיק גמור, קודם בואו לגן עדן, צריך לעבור בגיהנום. ומקור הדברים בזוה”ק (ח”ג פנחס רכ:) עה”פ “מוריד שאול ויעל”, שכל בני עולם יורדים לשאול, ואפילו צדיקים גמורים, אבל עולים מיד. ועוד כתב שם הגר”א (אות ט”ז), שקודם שנכנסין לגן עדן העליון, צריך לעבור בנהר דינור.

זאת ועוד הנה ידוע שמשפט רשעים בגיהנום י”ב חודש, ואחר תיקונה עולה הנשמה לגן עדן, כמאמר התנא בעדיות (פ”ב מ”י) ובגמרא שבת (לג:). וכן מבואר בע”ז (יז.), וביאר הר”ן (דף ד’. מדפי הרי”ף), שאותם רשעים שיש להם רוב עוונות אינם נידונים בגיהנום לעולם, אלא י”ב חדש בלבד ואח”כ עולין. אבל פושעי ישראל בגופן, אחרי י”ב חדש, גופן כלה ונשמתן נשרפת. והנה ודאי שאין להחזיק כל מת בכלל פושעי ישראל בגופן, וכמ”ש כיו”ב הרמ”א (סי’ שע”ו) שאין אומרים קדיש על אביו או אמו יותר מי”א חודשים, שלא להחזיקו כרשע.

אבל עכ”פ י”ב חודשים ראשונים, מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאי, ויכולין ב”ד להעיד עליו שיש לו רוב מצוות, ואינו צריך להזדכך בשנה הראשונה בכור הברזל. וכן מבואר בגמרא קידושין (לא:), היה אומר דבר שמועה בשם אביו תוך י”ב חודש, לא יאמר כך אמר אבא, אלא כך אמר אבא מרי, הריני כפרת משכבו. מכאן ואילך אומר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, ופירש רש”י עלי יבא כל רע הראוי לבוא על נפשו, מכאן ואילך כבר קיבל מה שקיבל שאין משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא י”ב חדש. וכתב הט”ז (סי’ ר”מ ס”ק י”ב) שכל אותם י”ב חודש אינו יכול לומר ז”ל, דשמא לא זכה עדיין לעוה”ב ויש כאן שקר, לכן אף בחודש י”ב כשמזכיר את אביו מוכרח לומר הריני כפרת משכבו, ואפילו אם הוא צדיק, שאם יש עליו דין הרי הוא מקבלו, ואינו יכול לומר זכרונו לברכה, ולא דמי לקדיש שאינו אומר בחודש י”ב שלא להחזיק אביו רשע, דהוי בשב ואל תעשה, אבל כאן שמזכיר אביו מוכרח לומר הכ”מ שלא יהיה זלזול באביו שאינו מזכירו בשום תואר כבוד[1].

צא ולמד מקדושי עליון ומצוקי ארץ שהתייראו מפני אימת הדין, א”כ מה נענה אנן יתמי דיתמי. ואם בארזים נפלה שלהבת מה יענו אזובי הקיר. כמו שמצינו במסכת חגיגה (ד:), רבי אלעזר כשהיה מגיע לפסוק זה היה בוכה, “ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי” (שמואל א’ כ”ח), ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מיום הדין, אנו על אחת כמה וכמה! דכתיב (שם) “ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים”, שראתה את שמואל ומשה, דשמואל הלך להביא עימו את משה, מפני שהתיירא שנתבע לדין, וביקשו שיבוא עימו, שאין דבר שכתב בתורה שלא קיימו. וכן מצינו אצל התנא הקדוש רבי יוחנן בן זכאי במסכת ברכות (כח:), שהיה ירא וחרד מאימת הדין לפני פטירתו, שבעת שחלה נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות, אמרו לו תלמידיו נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאין כעסו כעס עולם, ואין איסורו איסור עולם, ואין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון הייתי בוכה. ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שכעסו כעס עולם, ואיסורו איסור עולם, ומיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון. ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה?! והביאור בטעם חרדת הדין של הצדיקים, מפני דקדוק הדין, ואדרבה כיון שהיו צדיקים מדקדקים עימהם כחוט השערה (יבמות קכא:), ולמרות שודאי זכאים הם בדין, מכל מקום טרודים הם בדין, כי דנים אותם על כל מעשיהם בעולם הזה ליתן להם שכר על מעשיהם, וכיון שטרודים בדין אינם מרגישים בצער של החיים בעולם הזה.

ענף ב’

המת לא מרגיש בשנה הראשונה בצער החיים ואינו מבקש עליהם

והנה הדברים מפורשים בזוה”ק (ויחי דף רכ”ה), שבכל י”ב חודשים ראשונים, הנשמה נידונת ואינה מרגישה בצער החיים, ואינה מבקשת עליהם. וז”ת: “שנים עשר חודשים זו הנפש, היא מתקשרת בגוף בקבר, ונידונים בדין כאחד, חוץ מאותה נפש הצדיק כמו שהעמידוהו. ומזומנת בקבר ויודעת בצערה, ובצער החיים לא יודעת, ולא משתדלת עליהם. לאחר שנים עשר חודשים, מתלבשת בלבוש אחד והולכת ושטה בעולם, ויודעת מהרוח מה שיודעת, ומשתדלת על צער העולם ולבקש רחמים, ולהודיע צער החיים”. ומצאתי להגאון רבי חיים פלאג’י זצ”ל בספרו זכירה לחיים (על הזוה”ק שם) שכתב: “מכאן נראה דבתוך י”ב חודש אין לבקש מהצדיק שיתפלל לפני ה’ כי אם אחרי י”ב חודש. ובזה סיפרו לנו אבותינו מנפלאות תמים דעים בצדיקים שנפטרו, ואחרי י”ב חודש עשו רושם בעולם אחר מיתתם, ועת לחשות”. וכן כתב בספר גשר החיים (ח”א פרק כ”ט אות ב’ עמ’ ש”ו) שבשנה ראשונה אין מתפללין על קברו של המת, בשביל החיים, דאז המת עדיין שרוי בימי הדין שלו, ומתפללין אז רק לעילוי נשמתו. וכן כתב בצוואתו כנדפס בריש ספרו (ח”א עמ’ י”ח), שבשנה ראשונה אין מבקשים כלל על הקבר, ולכן לא יתפללו ויבקשו על קברו בזמן זה. וכן כתב בספר זכרון ש”י (דף ל”ז אות ד’) להגאון רבי משה קליין זצ”ל.

ובשו”ת רבי אליהו גוטמאכר (יור”ד סי’ קל”ג) כתב, התפילה אצל הקברים שזכות הנקברים מסייעת להעלות התפילה, וגם שיתפללו המתים בעד החיים. וכיון שבתוך י”ב חודש, ובפרט תוך י”א חודש, חוששים שעדיין יש עליהם דין ובהלה, היאך נוסיף עליהם משא לעורר דינם באומרנו שזכותם יסייע, והלא אדרבה הם צריכים לסיוע, ואיך יתפללו עלינו בזמן שהם צריכים שיתפללו עבורם. אבל יש לילך אצלם ולהתפלל עליהם להקל על דינם.

ענף ג’

ניתן לבקש מהצדיק בשנה ראשונה למותו

אלא שיש מקום לומר, שכל הדברים האלה נאמרו אודות סתם אנשים כשרים דעלמא, אבל אין ראיה מזה לעניין בקשה מצדיק תוך שנתו הראשונה. וכן דקדק הגאון רבי ראובן מרגליות זצ” בספרו הלולא דצדקיא (עמ’ כ”ד) מדברי הזוה”ק הנ”ל שגבי צדיקים אין חשש לבקש על קברם אפילו בתוך השנה. [אך עיין זוה”ק תרומה דף קנ”א. שמועטים הם הצדיקים בעולם שהדין שלהם נשקט מיד]. וכן מדוקדק בדברי המנחת אלעזר ממנוקאטש, בספרו דברי תורה (מהדו”ק עמ’ ל’), וזה לשונו: וגם שפיר שעל קברי הצדיקים הולכים גם תוך י”ב חודש, כי אמרינן שם בזוה”ק “בר ההיא נפש דצדיקייא כמה דאקמוה”, הרי דנפש הצדיק אינו בכלל זה, והצדיק יוכל להשתדל “מיד” לטובת החיים. ומבואר מדבריו שאפילו תוך ל’ יום אפשר לבקש על קבר הצדיק שימליץ טוב.

ומצאתי עוד בשו”ת מהר”ם בריסק (ח”ב סימן כ”ט) שכתב, הנה יש חילוקי מנהגים בדין העמדת מצבה בתוך י”ב חודש, דבאליה רבה (או”ח סוף סי’ רכ”ד) מובא שני טעמים שלא להעמיד מצבה עד כלות י”ב חודש, דהעמדת מצבה הוא חשיבות ובתוך י”ב חודש הנפטר בצער. ועוד טעם דהעמדת מצבה הוי כדי שלא ישתכח המת, ובתוך י”ב חודש בלאו הכי המת אינו משתכח. והביא עוד דבספר הדרת קודש (סימן ל”ד) כתב, שהטעם שממתינים עם העמדת המצבה, משום שביום העמדת מצבה מכניסים את הנפטר לגן עדן ואומרים לו מזל טוב. ומטעם זה כיון שמעמידים את המצבה בתוך י”ב חודש ולא חוששים לדברי האליה רבה, הרי באותה שעה מכניסים את הנשמה לגן עדן העליון, ומן הראוי להתפלל באותה שעה על קברו. ועיין זוה”ק ויחי (דף רי”ז:) שרבי יצחק ביקש מרבי יהודה שאחרי פטירתו יבוא לקברו כל שבעה ימים ראשונים, ויבקש עליו רחמים. משמע קצת שעיקר צורך הצדיקים שיתפללו  עליהם החיים, בשבעה ימים ראשונים דוקא. ובספר אלף כתב (אות נ”ו), הביאו בנטעי גבריאל, כתב שהגאון בעל שמן רוקח זצ”ל ציוה שלאחר שלושים יכולים לבוא על קברו להתפלל למי שצריך איזה דבר.

ויש להעיר ממה שכתב הגאון רבי אברהם אזולאי זצ”ל בספרו חסד לאברהם (מעין רביעי, נהר מ”ט), שכל זמן שהיה יוסף הצדיק קיים, היה מגן וצינה לכל הי”ב שבטים ולא יכול היה השטן לקטרג. וכשנפטר, אותם הי”ב חודש הראשונים אחר פטירתו שהיה משתדל לעלות לגן עדן עליון כדרשת רבותינו ז”ל (שבת קנב:) כל י”ב חודש נשמתו של אדם עולה ויורדת ולבסוף י”ב חודש עולה ואינה יורדת, וסוד העניין כי הנשמה לאחר שהורגלה בעולם השפל, אחר פטירתה אינה יכולה לפרוח באויר ולעלות לגן עדן, וכמו שאפרוחים ציפורים לאחר שיצאו מקליפתן אינן יכולין לפרוח באויר, אלא מתחילין להרגיל עצמן מעט מעט ובכל יום מוסיפין כח לפרוח יותר, עד שלבסוף י”ב חודש יכולה לפרוח עד גן עדן, וכשנפטר יוסף והיתה נשמתו משתדלת לפרוח באויר ולעלות לגן עדן, לפיכך לא היה מגין על ישראל ומצא המקטרג מקום לקטרג על ישראל, וה’ ברחמיו על ישראל גירה הקטרוג על איוב להציל את ישראל, ולא נתייסר איוב אלא י”ב חודש עד שעלתה נשמתו של יוסף בגן עדן והתפלל על ישראל והגין משם ואילך על ישראל. עכ”ד החסד לאברהם. הרי שאפילו יוסף הצדיק לא היה אפשר לבקש ממנו רחמים כל י”ב חודש מעת פטירתו.

ויש לחלק שאין מכאן ראיה שאין לבקש מהצדיק בשנה ראשונה, אלא אדרבה שמא יוכל להועיל במקצת או הרבה, ותועיל בקשתו, ושמא תועיל בקשתו עכשיו להושיעו לאחר י”ב חודש, כמ”ש הגר”ח פלאג’י זצ”ל שהצדיק לאחר י”ב חודש בכוחו לחולל פלאות, כנ”ל. ועוד הרי לא כתב שלא היו רשאים לבקש מיוסף בשנה ראשונה, או שיוסף לא יכול היה לבקש מפני שהיה טרוד בדינו, אלא רק שאינו יכול להגן כל כך על בני דורו בשנה ראשונה.

ועל כל פנים אין לנו עסק בנסתרות לדעת כל צדיק מתי עולה לגן עדן, ומתי יכול להגן בעד בני דורו, ורשאי לבקש ממנו שיעתיר בעדו ובעד כלל ישראל, והצדיק יעשה את אשר ביכולתו, כי אף בחייו של הצדיק אטו לא היו מבקשים ממנו ברכה לרפואה או ישועה, ופעמים שיכול היה לפעול ישועה, ופעמים שלא, ואין בזה כל מניעה. ומה שאומרים העולם שהמבקשים מהנפטר בתוך השנה הראשונה גורמים לו צער ומכבידים על דינו, לעת עתה לא מצאתי מקור לדבריהם, כי אדרבה לפי דברי הזוה”ק נראה שאין הנפטר מרגיש כלל בצער החיים, וממילא לא מרגיש כלל בדברי בקשתם, ולכן לא מבקש עליהם.

ענף ד’

אם בשנה הראשונה הצדיק טרוד לדרוש בשמים

והנה לכאו’ היה מקום לומר שאדרבה דוקא גבי צדיקים אי אפשר לבקש מהם בקשות מיד אחרי פטירתם. לא משום שטרודים בדינם, אלא מפני שאחרי פטירתם טרודים לישא וליתן דברי תורה בפמליא של מעלה. וכמו שכתב הגאון מוילנא באבן שלמה (פ”י אות כ”ח) שהצדיקים בשמים בעת פטירתו של החכם ממתינים לבואו לפמליא של מעלה בעוה”ב שיגיד להם חידושי תורה, וכשבא הצדיק לגן עדן נותנין לו מאה וחמישים (יש גורסים, ק”פ) ימים, לדרוש ברבים את התורה שלמד בעולם הזה. ובמדרש משלי (פרשה י’), אמר רבי ישמעאל בוא וראה כמה קשה יום הדין, בזמן שת”ח באים לפניו, אומר לכל אחד מהם: כלום עסקת בתורה? אמר לו: הן, אומר לו הקב”ה: הואיל והודית, אמור לפני מה שקרית ומה ששנית ומה ששמעת. מכאן אמרו כל מה שאדם לומד יהיה תפוש בידו שלא תשיגהו בושה ליום הדין. מכאן היה ר’ ישמעאל אומר אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה, ועל זה ביקש דוד מלך ישראל בתפילה ותחנונים לפני המקום ואמר (תהלים פ”ה) “ה’ בוקר תשמע קולי בוקר אערוך לך ואצפה”. מכאן היה ר’ ישמעאל אומר אשרי ת”ח שהוא משמר תלמודו בידו, כדי שיהא לו פתחון פה להשיב ליום הדין לפני בוראו, לכך נאמר (משלי י’ י”ז) “אורח לחיים שומר מוסר”. אבל אם עזב תלמודו והניחו, משיגו בושה וכלימה ליום הדין ועל זה ממשיך הכתוב “ועוזב תוכחת מתעה”. והובאו דברי המדרש באורחות צדיקים (שער התורה), ובביאור הלכה (סי’ קנ”ה ד”ה עת ללמוד).

ברם לא ראיתי לאחד מהפוסקים או שאר מפרשים  שהביא סברא זו שאין לבקש מהצדיק כיון שהוא טרוד לישא וליתן בדברי תורה בפני פמליא של מעלה. וצ”ל שא”כ לא שיהיה שייך לבקש בקשות מהצדיק, לא רק שלושים יום ראשונים, וגם לא רק שנה ראשונה, אלא כמספר הימים שנותנים לו לחכם לדרוש, והיינו מאה וחמישים יום. ועוד שגם אחרי שמסיים החכם לדרוש במפמליא של מעלה, טרוד לפלפל ולעסוק בתורה יחד על כל פמליא של מעלה, כדאיתא בברכות (סד.) אמר רבי חייא בר אשי אמר רב, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה”ז ולא בעוה”ב, שנא’ “ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון”. ומבואר עוד בגמרא (סוטה ז: ב”ק צב. מכות יא:) שבשעה שנפטר יהודה ועלה לשמים התפלל עליו משה רבינו שיבין את דברי התורה בישיבה של מעלה, ויוכל להקשות ולתרץ עימהם. ומוכרח לומר שאע”פ שהצדיקים בשמים טרודים בפמליא של מעלה בעסק התורה, מ”מ מטים אוזנם לקול שוועת עמינו בגלותינו, להיות מליצים טוב בעדינו ובעד זרעם, וקל להבין זאת בכמה אופנים. ומכל מקום שונה שעת הדין, שהצדיק טרוד בדינו שאינו מרגיש בצער החיים כמבואר בזוה”ק, ואינו יכול להטות אוזנו לקול בקשות ותחינות.

ושמעתי שכאשר הסתלק אחד הצדיקים, נשאל מרן רבינו עובדיה יוסף זצוקל”ה אם אין לילך מיד לאחר הסתלקותו על קברו לבקש רחמים כנ”ל, והשיב דאדרבה ואדרבה, כיון שבתוך י”ב חודש הנשמה עולה ויורדת לארץ, ולאחר י”ב חודש עולה שוב ואינה יורדת, ממילא בשנה הראשונה זה הזמן הראוי ביותר ללכת לציון הצדיק, כשהוא עודנו קרוב לבאים לפניו, כן העיד ידידי המפואר רבי צבי חקק שליט”א. מיהו יש לדון אם כוונת מרן זצ”ל הייתה שיבקשו מהצדיק עצמו, או יבקשו מהשי”ת בזכות הצדיק, ונראה יותר כסברא ראשונה, לפי שאם הבקשה היא רק מהקב”ה שיחוס ויחמול בזכות הצדיק, מה לי שנה ראשונה ומה לי אחר כך. וזה יתד וסיוע למה שנתבאר שניתן לבקש מהצדיק, אף בשנה ראשונה לפטירתו.

והנה מאד התקשתי במה שנהגו גאוני ומצוקי ארץ בעת הפטירה, כאשר המת מוטל, לבקש ממנו שבעלותו השמימה יעתיר בתפילה בעד משפחתו ובעד כלל ישראל, ואם בכל שנה ראשונה לא שייך כלל שיבקש בעד אחרים, אם כן הכיצד שייך כלל לבקש מהנפטר שיהיה מליץ יושר בעד משפחתו ובעד כלל ישראל. וכן היה מנהגו של מופת דורנו רבינו עובדיה יוסף זצוקל”ה, שבבואו להספיד צדיקים וחסידים בחתימת דבריו היה מבקש מנהמת ליבו מאת הנפטר כאמור, וכן אנו מוצאים בספרו חזון עובדיה (ארבע תעניות, הספדים) שנשא כן בדברי הספדו על כמה גאונים וחסידים שיעמדו בתפילה לפני אל נורא עלילה בעד משפחתו ובעד כלל ישראל. ושמא י”ל שעיקר הכוונה שבזכות החיזוק של ההספד יהיה לו כח להיות מליץ יושר. ועי”ל שפעמים נותנים למת זכות לבקש איזה דבר אחד, ואפילו לרשעים, כי יש להם איזה זכויות, כמו שמצוי במלכות כאן, דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא (ברכות נח.), לכן לפני שמכניסים את המת לקבר ויהיה טרוד מאד בדינו, מזכירים לו שראוי שיבקש וימליץ בעד משפחתו ובני דורו.

סוף דבר

נראה שיש להימנע בשבעה מלבקש בקשות גם בפטירת צדיקים גמורים. מיהו המיקל להתפלל על קברי צדיקים שיהיו מליצי יושר לפני הקב”ה, ואפילו בתוך שבעה ימים ראשונים, יש לו על מי לסמוך, וכל שכן בתוך שלושים יום ראשונים, ועל אחד כמה וכמה אחרי שלושים ויותר. בפרט כאשר מדובר בגדול בישראל, שריבה וריבץ פעלים לתורה ולמעשים טובים בכל תפוצות ישראל, והעמיד תלמידים הרבה, מן הדין המיקל לבקש אפילו בתוך שבעה לא הפסיד.

אמנם לעולם אין מניעה לבקש מהשי”ת בזכות הצדיק, כדברי המהרי”ל (מנהגים הל’ תענית אות י”ח) שבית קברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור, ועל כן התפילה מתקבלת שם ביותר על אדמת קודש.

[1] ולעיקר טענת הט”ז, בחזון עובדיה (אבלות ח”ג עמ’ קצ”ח) הביא ממרן החיד”א (שיורי ברכה סי’ שע”ו סק”ו) שהריני כפרת משכבו שאומרים גם על צדיק וחסיד, כי מועיל להצילו מאיזה עונש קל כשעולה ממדרגה למדרגה, וכמו שכתב בשער הכוונות (עניין שחרית שב”ק דף ע”ד ע”ב) ובשער הגלגולים (דף כ”ב ע”א), ומטעם זה אין קפידא שיאמר כל י”ב חודש, ולא מראה בזה כאילו מחזיקו רשע.

ובמסכת יבמות (צו:) אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים ס”א) “אגורה באהלך עולמים” וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמות? אלא אמר דוד לפני הקב”ה ריבונו של עולם יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה”ז, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל ת”ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר. ובסנהדרין (צ:) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק “כל מי” שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר שנאמר “דובב שפתי ישנים”. ופירש רבינו גרשום בבכורות (לא:) זה שאמרו דובבות כלומר שאמר הלכה משמו דובבות בעולם הזה ושפתיו דובבות בעולם הבא. וכן פירש התוספות יום טוב בהקדמתו לסדר טהרות, שעל ידי שאומרים הלכה בשמו בעולם הזה, שפתותיו דובבין ורוחשין בישיבה של מעלה בין הלומדין והדורשין. וחידש בזה ביאור נפלא בהקדמת חידושי הערות על הריטב”א הוצאת מהר”ק גיטין, שמסתבר שבישיבה של מעלה יש סדר לדרשנים, אך על ידי שמזכירים הלכה בשמו בעולם הזה ניתנת לו זכות קדימה לדרוש אף על פי שעדיין לא הגיע זמנו לדרוש. [ועיין ב”מ פו.].

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש