האם נבוכדנצר יש בו ניצוץ של משיח?

רב יקר שלום,

שאלה:

לאחרונה קראתי את פירושו של רש”י על תנ”ך באתר חב”ד, ובאופן מוזר עבור פסוק אחד (מלכים הראשון – י’ 13), הוא כולל את פרשנותו של אריז”ל מחמש מאות שנה מאוחר יותר שנבוכדנאצר הוא בנו של שלמה המלך. אני מבורך שלמדתי, בעיקר ברמה המתחילים, ספר יצירה, זוהר, ומה שהם מכנים “קבלה לוריאנית” באופן כללי, אבל סביר להניח שלא אגיע לטקסטים שמסקרים את השאלה הזו עד אפריל או מאי, אז אני רוצה להבהיר את זה עכשיו ולכן אני כותב לכם. מצאתי אותך דרך גוגל לאתרי “שאל את הרב”. אני מקווה שזה בסדר שאני מתחיל עם אחד קשה!

הנה השאלה. כתוב, שמשיח יהיה שיחזור, או גלגול תשאול, תלוי בפרשנות, של דוד המלך. במונחים לוריאניים, ניצוצות הילדים מועברים לעתים מההורים, ולכן סביר להניח ששלמה המלך היה מקבל ניצוץ חלקי מדוד המלך. בדומה לכך, מאחר שנבוכדנאצר הונפק משלמה המלך, סביר להניח שהוא היה מקבל ניצוץ חלקי מאותה שושלת. אז על אף כל הרוע שעשה, שאלתי היא, מהי מערכת היחסים של נבוכדנאצר עם משיח, ויש להם פסוקים עליו מהתנ”ך שהתפרשו חז”ל באופן שבו הוא מייצג למעשה את משיח בפסוקים האלה? אני מרגיש אחריות להכיר בכך שהשאלה נראית מנוגדת לאינטואיציה על פני השטח, בהתחשב בכך שהוא הרס את בית המדרש בניגוד לבנייתו כמו משיח, אולם אני שואל בכל מקרה כי אני יודע שתנ”ך מלא בסתירות לכאורה האלה על פני השטח שלמעשה חושפות הרבה יותר מתחת, והקבלה מלאה בפרשנויות חיוביות ושליליות, אפשר לומר, על אותם פסוקים או פסוקים דומים.

אם הייתי יכול לקצר את שאלתי עד למשפט אחד, היה זה מה מלמדים חכמים על נפשו של נבוכדנאצר ביחס למשיח ויז-א-ויז את הוצאתו ממלך שלמה שהוציא מדוד המלך, בדגש על תורה לוריאנית ופוסט-לוריאנית, אך באוזן נוטה לכל תורת חכמים. אני מתעניין בפרמיות שבהן נבוכדנאצר מייצג את משיח, ולו רק בפסוקים מסוימים, או בקטעי ניצוץ מסוימים, כלומר משה ובלעם שניהם ניצוצות חלקיים של הבל. ברור שנבוכדנאצר היה מורכב רוחנית מניצוצות חלקיים מרושעים לכל הפחות, אבל השאלה שלי היא לשאול על פסוקים שמדברים אם היה לו אפילו ניצוץ חלקי אחד טוב משלמה המלך, דוד המלך, ושושלת היחוס שלהם.

תודה רבה!

תשובה:

חזק וברוך על הדברים הנבונים, ועל שאלת חכם. ההנחה שהנחתם היא נכונה אבל חלקית, כי אכן היה בנבוכדנצר ניצוץ משלמה המלך אביו, אבל לא ניצוץ הקדושה של החלק הטוב שבשלמה המלך, אלא ניצוץ מהחלק הרע שהיה בשלמה (חלק שנדבק בשבא, כדרך חלק רע שבאדם צדיק, שסופו להיפרד ולהידבק במי שרובו רע), כך שלידתו של נבוכדנצר היתה בבחינת סוד הפסולת כדי להפריד את הזוהמא מהקדושה, וכמו שכתב בקצרה המקובל מוהר”ר מאיר פאפרש כ”ץ אשכנזי זלה”ה ספר אור הנר[1], בהתבסס על דברי רבינו האריז”ל[2], וז”ל: “נבוכדנצר וכו’ והוא בן שלמה, ובו ניצוץ רע מאותו חלק מצד רוחא דשבק במלכת שבא אמו.” עכ”ל. וכיון שזהו החלק הרע השייך לשלמה, מובן מאליו שפעל ההיפך ממשיח, והחריב את הבית (כמו שכתבתם), כי “זה לעומת זה עשה האלקים”[3]. ונמצא שנבוכדנצר אין בו ניצוץ משיח, אלא אדרבא הוא ה”כנגד” של משיח בצד הטומאה, שהרי נבוכדנצר הוא גלגול נמרוד (כמו שהאריך האריז”ל[4] שם), ונמרוד הוא הוא נשמת גוג כמו שכתב הרב מגלה עמוקות[5], וגוג עתיד להלחם במלך המשיח. ועכ”פ בוודאי שכמו כל הנבראים, היו בנבוכדנצר גם ניצוצות קדושה (ולאו דוקא ניצוצות משיח), כי אחרת לא היה לו חיות, ומרן החיד”א[6] כתב עפ”י יסוד זה לפרש את דברי הגמ’ בסנהדרין[7] אודות נבוכדנצר, עיי”ש[8].

[1] ערך “נבוכדנצר”.

[2] בספר הגלגולים פרק נ”ג.

[3] קהלת ז’ י”ז. ועיין להגאון מוהר”ר שמואל לאנייאדו זלה”ה בספרו כלי יקר על שמואל א’ כ”ח שכתב וז”ל: “וכן אמר שגם כן נבוכדנצר מכוון בחיצונים וכחות הטומאה כנגד שלמה ממש, זה בונה וזה מחריב וכו'” עכ”ל. והוא מדברי מהרי”א ז”ל. וכן במגלה עמוקות פרשת בלק דרוש א’ אות ב’ שכתב להדיא שנבוכדנצר שהוא אריה דטומאה היה ה”זה לעומת זה” של אביו שלמה המלך שהיה אריה דקדושה. איברא דגם ב”זה לעומת זה” הטומאה יונקת חייותה מהקדושה, וא”כ קיימת כח שייכות בין נבוכדנצר דבחינת מלכות דקדושה, ובזה יש לפרש מה שכתב הרמ”ע מפאנו זלה”ה בעשרה מאמרות (מאמר אם כל חי ח”ב פרק כ”ג) משמע דבחינת ה”אריה” דהיתה בנבוכדנצר, היא כן כעין ירושה מבית אבא, וז”ל: “לא זכה נבוכדנצר להקרא אריה אלא דמבית דוד קאתי, מזרעו של שלמה ממלכת שבא אחרי שגיירה וכו’.” עכ”ל. אלא דסוף סוף זו יניקה ולא מהות, כי נבוכדנצר לא “ירש” ניצוץ של מלכות אלא ינוק ממנו, וע”ע בהמשך מילתין בשם מרן החיד”א.

[4] שם בספר הגלגולים, בארוכה

[5] פרשת נח, ועוד.

[6] בספרו חומת אנך על ישעיה סי’ י”ד ובספרו פתח עינים על סנהדרין דף צ”ו ע”ב.

[7] שם: “ואף מבני בניו של אותו רשע (כלומר נבוכדנצר) ביקש הקב”ה להכניסן תחת כנפי השכינה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה: רבונו של עולם, מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה. היינו דכתיב רפינו את בבל ולא נרפתה. עולא אמר: זה נבוכדנצר.” ע”כ.

[8] וז”ל החיד”א: “ואין ספק כי גם בנבוכדנצר היה בו ניצוץ עליון וקדוש המקביל לסטרא אחרא שלו רישא דדהבא, והקב”ה היה רוצה להוציאם לאור כי מבני בניו יתכיירו ולימדו. ומידת הדין לא הניחה. אמנם על כל פנים לא ידח ממנו נדח, וניצוצי הקדושה שהיו באותו רשע יצאו לאור, רק שבתחלה באו בגוי מאומה אחרת וכיוצא, ומבני בניו של אותו גוי שנתגיירו, אבל לא ניכר כלל שהם מאותו רשע ואבד זכרו. וזה שכתב ריפינו לבבל, כי באמת ניצוצי הקדושה לא נאבדו, ויצאו לאור, אך לא נרפתה, שלא ניכר שבאו מאותו רשע רק באו ע”י גוי אחר בקצוי ארץ אשר לא יזכר ולא יפקד שם בבל.” עכ”ל.