שאלה:
רכשתי מכונת קפה ביתית, האם הוא טעון טבילה?
תשובה: נהגו העולם שלא לטובלן וכן לא נהגו למכרן לגוי או לתקנן על ידי אומן יהודי, ויש להם על מה שיסמוכו.
מקורות:
א). והנה זה פשוט דמה שלא משתמשים ישירות מהכלים ולא שותים מהם כי אם על ידי אמצעי, אין די בזה כדי לפטרם מטבילה, ולא דמו לחביות היין הגדולות שכתב הכנה”ג (הגב”י סי’ קכ או’ יח) לצדד לפטרם מן הטבילה, והב”ד בהגה’ רע”א (סי’ קכ סעי’ א’), דהתם נימוקו, כיון דאינם כלי סעודה מאחר ואין מכניסים בהם יין אלא לקיום ולא לצורך השתמשות, נמצא דהוי ככלי אחסון, משא”כ בנד”ד שהמכונה מקררת או מחממת את המים, נמצא דהוי כקדירה דאע”ג שלא משתמשים בה כי אם ע”י אמצעי, חייבת בטבילה כיון שמכשרת את האוכל.
ב). אולם נראה דיש לצדד לפטרן מטבילה ע”פ מה שכתב הערוך השולחן (סי’ קכ סעיף לט) וזה לשונו: ודע, דלא ראינו מעולם שיטבילו היורות של ברזל או של נחשת הקבועים בתנורים שמחממין בהם הרבה חמין, ואין לומר מטעם דמחוברים לתנור והתנור מחובר לקרקע ודינם כקרקע ולא ככלי, שהרי קיי”ל דתלוש ולבסוף חיברו הוה כתלוש לענין הכשר זרעים ועכו”ם, וגם לענין שחיטה דעת הרי”ף והרמב”ם דהוה כתלוש, כמ”ש בסי’ ו’ סעיף ד’ ע”ש, ומ”מ י”ל דמ”מ אינם בכלל כלי סעודה, דכלי סעודה לא מקרי אלא כשמטלטלין אותם ממקום למקום. עוד אפשר לומר, דכל כלי שהוא גדול יותר מדאי ועשוי לשפוך ממנו לכלים קטנים, ג”כ אינו נקרא כלי סעודה והוא כלי אוצר ולא כלי סעודה ולכן לא ראינו מעולם שיטבילו חביות גדולות של מתכות האצורים בהם מים או שארי משקין, דכיון שהם גדולים יותר מדאי אינם נקראים כלי סעודה, דכלי סעודה הוי מה שמשמשין בהם אצל התנור ובבית המבשלות ובשלחן האכילה ולא הכלים הגדולים שלהם מיוחד מקום בפ”ע [עי’ י”א בשם שבו”י], ונ”ל ראיה לזה, מהא דקיי”ל לענין טומאה דכלי עץ המחזקת מ’ סאה אינה מקבלת טומאה, ובגמ’ מפורסם הטעם משום דבעינן דומיא דשק שיהא מיטלטל מלא וריקן, אך בתורת כהנים (פ’ שמיני) איתא, כלי עץ יכול השידה והתיבה והמגדל וכו’ והם מחזיקים מ’ סאה וכו’ ת”ל מכלי עץ ולא כל כלי עץ או יכול שאני מוציא דרדור עגלה וכו’ ת”ל כל כלי עץ ריבה ומה ראית וכו’ ת”ל שק, מה שק מיוחד שהוא מטלטל במילואו וכו’. והוא כדרשת הגמ’, אלמא דעיקר המיעוט הוא מן כלי עץ ולא כל כלי עץ דכל שהיא גדולה יותר מדאי אינה נכנסת בגדר כלי כלל, וק”ו לענין סעודה דלא מקרייא כלי סעודה כשהיא גדולה ואינה משמשת לעיקר הסעודה, כנלע”ד. עכ”ל.
אלא שלכאו’ יש להעיר על סברת הערוה”ש, מדברי הכנה”ג (הגב”י סי’ קכ או’ יח) שכתב דהני חביות דידן של חרס, שמשימים בהם יין, באיזה מקוה יטביל דבודאי לא יכילו אותם מי המקוה מתוך גודלן, וע”ש שהביא בשם מהר”י זאבי, דאין תקנה כי אם ע”י הערמה לתתם לעכו”ם במתנה ולהשאילם ממנו, ושהחכם מהר”י מילידא כתב, דלו נראה דאי”צ טבילה, דדוקא כלי סעודה בעי טבילה, ואלו החביות אינם אלא כדי להכניס בהם יין לקיום, ושכן הסכים עימו רבו. והב”ד בהגה’ רבי עקיבא איגר (ריש סי’ קכ). ולכאו’ כיון שהם כלים העשויים לנחת ואין רגילות לטלטלם מחמת גודלם, למה לא נפטרם מטעם זה, דהא גם אותם שפטרום, לא פטרו כלים גדולים אלו אלא מפני שעשויים לקיום ואחסון היין גרידא.
ושמא י”ל, דהני חביות אע”ג דהם גדולים סו”ס מצוי שמטלטלין אותם ממקום למקום, לא כן בנידון דהערוה”ש שהיורות היו קבועים במקומם בתוך התנור, ואין מטלטלין אותם כלל, וכן בנד”ד שקובעים להם מקום מיוחד, חשיבי כעומדים לנוח כיון דאין הרגילות לטלטלם אותם ממקומם כלל. וכסברתו של הערוה”ש ראיתי שכתב מדנפשיה הגרש”ז אויערבאך זצ”ל בשו”ת מנחת שלמה ח”ב (סי’ סו או’ ח’), גבי מגירות ומדפי מקרר שאין נוהגים לטבלם, מפני שהוא כלי העומד לנחת ואין רגילים לטלטל אותו ממקום למקום ולפיכך אינו נחשב ככלי סעודה. גם בשו”ת מנחת יצחק ח”ט (סימן פג) כתב דמקרר אינו טעון טבילה וסמך ע”ד הערוה”ש. וכן דעת הגרנ”ק בספר חוט השני הל’ טבילת כלים (עמ’ ס) דמדפים של מקרר אינם טעונים טבילה, לפי שאינם ככלי סעודה שאין מביאים אותם לשלחן. ובס’ הליכות עולם ח”ז (עמ’ רסו), הביא סיוע לדברי המנחת שלמה מדברי הכנה”ג הנז’ לעיל, ולענ”ד הוא תמוה דהא סברת הפוטרים בכנה”ג הוא מצד שהוי כלי אחסון, ולא מצד שהוא כלי העומד לנחת, וצ”ע.
אלא שמדברי החכמת אדם (כלל עג דין יג) משמע שלא כסברת הערוה”ש, שהרי כתב, שהיורות הגדולות שמבשלין בהם שכר, צריכות טבילה אע”פ שקובעים אותם ומחברים לקרקע, ואין להם תקנה אלא ע”י שינקב בהם נקב גדול ויתבטלו מתורת כלי ואח”כ יתקן אומן ישראל. והב”ד הפתחי תשובה (יו”ד סי’ קכ סק”א).
ג). והנה ידועה היא פלוגתת האחרונים גבי כלי חשמל האם צריכים טבילה, ולמעשה אנו נוקטים דבעינן טבילה, ורק בצירוף עוד סברא מקילין בזה, וכמ”ש בשו”ת מנחת שלמה ח”ב (סי’ סו או’ ד’), וע”ע בס’ הליכות עולם ח”ז (עמ’ רסו). ובנד”ד יש לצרף גם את סברת הערוה”ש. ובפרט שנראה שגם הפוסקים דס”ל דבסתם כלי חשמל חייבים מדינא טבילה וכמ”ש בשו”ת שבט הלוי ח”ב (סימן נז), ובשו”ת באר משה ח”ד (סי’ ק), מ”מ במכשירי מיני בר וכד’, שהם מחוברים בחיבור של ממש לקיר וא”א להשתמש בהם ללא חיבורם לקרקע, בטל מינייהו שם כלי, וגם הם יודו להקל, וכמ”ש הגידולי טהרה (סי’ יז), והרב מעיני חיים (סי’ פח), ובשו”ת מנחת יצחק ח”ח (סי’ ע או’ ב’). ושו”ר שכן הסתמכו על טעם זה בנד”ד, בס’ הוראה ברורה (ביה”ל הארוך או’ ב’)
ד). אולם מדברי החכמ”א הנז’, מוכח דאין להקל בנד”ד אע”ג דאיכא ביה תרתי למעליותא, חדא דהן קבועים ומחוברים לקרקע, ועוד, שהם גדולים, ולדבריו לכאו’ גם בנד”ד בעי טבילה. אולם באמת דגם לדבריו יש לצדד ולפטור בנד”ד, מטעם אחר, דהנה כתב בשו”ת מהרי”ל דיסקין (בקו”א סי’ קלו) דהקונה כלי מנכרי ובתוכו אכלין, אינו צריך לרוקן את הכלי ולטובלו, אלא יכול להשאיר את האוכלין בכלי ולהוציאו ממנו כדרכו, וסברתו דאין זה בגדר שימוש, אלא שב ואל תעשה, וכן הוא בשו”ת חלקת יעקב ח”ב (סי’ נז), ובס’ שש”כ (פ”ט הע’ מד) בשם הגרש”ז אויערבאך זצ”ל, ואפשר לדון ולומר שגם כלים אלו שייעודם רק להוצאת המשקה ול”ד לקדירה ומיחם שהוא מכניס ומוציא את המאכל והמשקה בידיו וחשיבי שימוש בכלי, אבל כלים אלו מתמלאים מאליהם ע”י ריקון המים, ויל”ע בזה. ושו”ר שהרה”ג יצחק מרדכי רובין שליט”א בשיעור (כת”י) צידד בזה.
ה). ועוד נראה להוסיף סניף לקולא, ע”פ מה שראיתי שכלי הקיבול של מכשירים אלו גם אותם העשויים ממתכת, ברובם מחוברים ותלויים בתוכם ע”י מעמידים העשויים מכלי פלסטיק קשיח או שאר חומרים שאינם טעונים טבילה, ואלמלא אותם מעמידים לא היה הכלי קיבול מתוקן כלל, ובזה נחתינן לפלוגתת הראשונים הנז’ בב”י (סי’ קכ סעי’ ה’, ו’) האם אזלינן בתר העמיד, והכרעת הב”י שיטבילם ללא ברכה, וע”ע בש”ך (ס”ק יג).
ו). ובמכונות העשויים לממכר ועומדים בבתי מלון או ברה”ר, קיל טפי מכמה טעמים, חדא, דיש לדונם ככלי מסחר, ועי’ הליכו”ע ח”ז (עמ’ רנג). ועוד, דכל שהאדם מנוע מלטבול את הכלי , אין עליו איסור השתמשות בו, וכמ”ש בשו”ת מנחת שלמה ח”ב (סי’ סו או’ יד).
