האם מותר להניח ציציות על הרצפה

שאלה:

האם מותר לטלית להיות מונחת על הרצפה?

תשובה:

אם רק ‘מונחת’ על הריצפה, מותר. אבל אם ‘נגררת’, תלוי אם זה כשכבר האדם מלובש בה, ובעודה מונחת על גופו, נגררת דרך הילוכו, רבים מתירים. משא”כ בשעת הלבישה שתופס לציציות וגוררם בידיו, יש להזהר מלעשות כן. וגם בזה אין ‘איסור’ ממש בדבר, ובפרט בזמן הזה שחוטי הציציות חזקים, וגם המקומות מרוצפים ונקיים, וגם לא נראה כאילו משתמש בחוטי הטלית לצורך ניקוי הארץ מאבק ועפר. אולם גם אם אין בזה ‘ביזוי’ לציציות, עדיין יש בזה חוסר ‘כבוד’, אא”כ זה נגרם בגלל מה ‘שמהדר במצוה’, שיהיו לו טלית וציציות גדולים, או כשאי אפשר בלאו הכי.

מקורות:

כתב מרן בשולחן ערוך (או”ח סימן כא סעיף ד): יש ליזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו. ע”כ. ונחלקו האחרונים בטעם הדבר, האם זה רק כדי שלא יקרעו החוטים,  או זה אסור מטעם שזה נראה ביזוי מצוה. וממשמעות לשון “יגרור” שכתב השו”ע, נראה שזה כדי שלא יקרעו החוטים, כי רק כשנגרר יש חשש שיקרע. דאם אסור מטעם שזה נראה ביזוי מצוה א”כ גם כשעומד במקומו והחוטים לא נגררים יש לאסור, ומדוע נקט מרן לאסור רק גרירה?! ומכאן יש ללמוד שאין איסור אם הציצית רק מונחת על הרצפה ואינה נגררת. (וכמו שנתבאר בספר בן ציצית הכסת ענף ד אות ו).

ובפרט כי במגן אברהם (סי’ כא ס”ק ג) כתב כי ממה שנפסק בשולחן ערוך להלן (בסי’ כג) – שאם הציציות גררים על הקברות אסור משום לועג לרש, משמע שאם אין זה על הקברות, אין איסור בגרירה. ושכן נראה ממה שאמרו במס’ גיטין (נו.) גבי בן ציצית הכסת – שהיו ציציותיו נגררים ע”ג כרים וכסתות, משמע שהציציות של אנשים אחרים (שלא היו עשירים כבן ציצית הכסת) היו נגררין על הארץ.  ושכן משמע גם מהבית יוסף לעיל (בסוף סימן י). ומזה מוכרח כי מה שפסק בשולחן ערוך כאן להחמיר, זה דוקא כשגוררם בשעת לבישת הציצית ממש, כי אז שהם בידו נראה כאלו מכבד (מטאטא) בהם הבית, אבל אם נגררים  אח”כ אין חשש. ע”ש. ואע”פ שכתב המג”א עוד תירוץ, נראה מדבריו שהעיקר כתירוץ זה. ושכן דעת מרן השו”ע. וכן כתבו אחרונים רבים. וראה בהפלאה שבערכין (ערך צץ). ובפרי מגדים (א”א ס”ס כא). ולחו”י בספר מקור חיים (ס”ס כא). בערוך השולחן (כא, ז). ועוד. ודלא כמי שחולק, וכמו שנתבאר בארוכה בספר בן ציצית הכסת (ענף ב). ע”ש.

וגם בשעת הלבישה ממש, כבר כתב ביפה ללב (ח”ג או”ח סי’ כא אות א, ובדפו”ח אות ח), ועוד אחרונים, שרק משום ‘זהירות’ כתב כן מרן, אך אין איסור בדבר. וכ”כ בספר ילקוט יוסף (סימן כא סוף הערה יג – עמ’ רנט. במהדורת תשס”ד. וסי’ רסג הערה כט – עמ’ סח. במהדורת תשע”א), שלדעת מרן כל זה ממדת חסידות, ולא מעיקר הדין. ע”כ.

ובזמן הזה שהמקומות מרוצפים ונקיים, ולא נראה כאילו משתמש בחוטי הטלית לצורך ניקוי הארץ מאבק ועפר. יש להקל יותר, וכמו שצידד הגר”ח קניבסקי שליט”א בספרו שיח השדה (ח”ג מס’ גיטין דף נו.). שזה דומה למה שאמרו בגמ’ (שם) שבן ציצית הכסת נקרא כך, לפי – ש”ציצתו נגררת ע”ג כרים וכסתות”. אולם גם אם אין בזה ‘ביזוי’ לציציות, עדיין יש בזה חוסר ‘כבוד’, וכדברי הגרי”ש אלישיב זצ”ל בספר ‘וישמע משה’ (ח”ה עמ’ ט). אא”כ זה נגרם בגלל מה ‘שמהדר במצוה’, שיהיו לו טלית וציציות גדולים. או כשאי אפשר בלאו הכי. וכמו שנתבאר בספר בן ציצית הכסת (ענף ח).

ויש לנו בזה כמה מעשה רב, וכמו שתראה בספר ‘ילקוט יוסף’ (סימן כא סוף הערה יג – עמ’ רנט. במהדורת תשס”ד. וסי’ רסג הערה כט – עמ’ סח. במהדורת תשע”א) שכתב: כמה פעמים ראיתי מעשה רב אצל מרן אאמו”ר (שליט”א), שירדו ציציות הטלית גדול לארץ בעת שהיה יושב, וכאשר אחד מהקהל בא להרימם, עשה לו תנועה בידו שיניח וילך. וכתב שכנראה טעמו – שאין זה דרך זלזול. ע”ש. ואכן גם הונצח הדבר בתמונה ברורה המופיעה בשער גליון ‘עונג שבת’ (מוסף תורני הנספח לכתב עת ‘יום ליום’, מתאריך ז’ באב תשע”ה. וכ”ה עוד שם בעמ’ 8), וכן בתמונה המופיעה בספר ‘ויהיו עיניך רואות את מרן’ (עמ’ 43), שבה רואים להגר”ע יוסף זצ”ל, יושב בט’ באב על כסא נמוך, וכל כנפות ציציותיו מוטלים על גבי הרצפות שבקרקע, ובין ב’ רגליו המלובשים בנעלי בד. (וראה גם בספר עבודת עובדיה ח”א עמ’ נז). וגם ראיתי (בספר אלבומי חדש הנקרא באנגלית – ‘גדולי ישראל’ עמ’ 259), תמונה של הגרע”י יושב במקומו הרגיל, וראשי הציציות שבכנף שלפניו, נוטפים ע”ג הרצפות, סמוך ממש לנעלו. ועוד תמונה כיו”ב של הגרע”י – יש בספר ‘האיש משה’ (ח”א עמ’ 450). וגם בגליון ‘בית מרן’ (פרשת נח תשע”ז עמ’ יא), יש תמונה שהגרע”י עומד ודורש וראשי הציצית שמאחריו, מונחים על הרצפה. וגם בספר ‘אלא ד”א של הלכה’ (עמ’ קצז), יש תמונה של הגר”ח קניבסקי שליט”א, כשהינו יושב ולומד, ע”ג גדר אבנים נמוכה, ושוה בגובה מצידה השני לגינה. והציציות שלפניו – מקופלים תחת גופו שיושב על הגדר, והציציות שלאחוריו מונחים על קרקע וקיסמי אדמת הגינה. (ובכיתוב התמונה מצויין, שהיתה זו ישיבה לרגע לנוח, מחיתוך עצים לצורך הסכך. וראה גם בספר בית אמי עמ’ 336). וראה עוד שם (בעמ’ קיג), תמונה שיושב וציצתו מונחת ע”ג אבן שעליה מונח המעקה של מדרגות ביתו. (וראה גם בספר בית אמי עמ’ 495). [וע”ע מ”ש בציצתו נגררת סימן י”ז אודות לימוד מתמונות גדולי ישראל. ע”ש].

כל זה נכתב ע”פ דעת מרן השולחן ערוך, והגר”ע יוסף זצ”ל. ובספר ‘בן ציצית הכסת’ הרחבנו בכל זה, ובדעת שאר הפוסקים.