שאלה: במה שנתפשט לאחרונה שרבים עוברים ניתוחי עיניים על ידי קרני לייזר כדי לשפר את איכות ראייתם, ואין נופלים בזה למשכב, האם עליהם לברך ברכת הגומל, וכמו כן מי שנתקעה עצם בגרונו למשך זמן מה, האם עליו לברך ברכת הגומל?
תשובה: לאחר ניתוח לייזר יש לברך ברכת הגומל בשם ומלכות, וכן מי שנתקעה לו עצם בגרונו, יודה על הצלתו בפני עשרה בברכת הגומל בשם ומלכות.
מקורות: א). בטור (סו”ס ריט) כתב, וכן לענין חולה כתב הר”ר יוסף דוקא חולה שנפל למטה אבל חש בראשו או במעיו, אין צריך לברך, וכ”כ הראב”ד דווקא במכה של חלל שיש בה סכנה, אבל הרמב”ן (ויש גורסים הרמב”ם, וראה שם בב”י), כתב, דבכל דרך ובכל חולי צריכים להודות דגרסינן בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה הם וכל החלאים בחזקת סכנה הם, וכ”כ בערוך דאפילו חש בעיניו או בראשו, צריך לברך וכן נוהגים בספרד. עכ”ל. וכן פסק השו”ע (סעיף ח’) שבכל חולי צריך לברך ואפילו אינו חולי של סכנה ולא מכה של חלל אלא כל שעלה למיטה וירד, מפני שדומה למי שהעלוהו לגרדום לידון.
נמצא דבמקום שניצל מסכנת נפשות גמורה, לכו”ע מברך ואפילו לא נפל למשכב דניצל ודאי מהסכנה, ובמקרה שלא היה סכנה בחוליו, דעת הרמב”ן, המאירי והרא”ה (ברכות נד.), וכוותיהו פסק השו”ע, דמברך, ומיהו דווקא אם נפל למשכב מחמת אותו החולי, כמ”ש הרשב”א בתשובה ח”א (סי’ פב), שכל חולי שעלה למיטה מחמת אותו חולי, מברך הגומל. וכן מדויק לשון השו”ע, דבחולי שאינו סכנה אלא היה עלול לבוא לידי סכנה דווקא אם עלה למיטה מחמתו, מברך.
ב). ומכאן תימה עמ”ש בשו”ת שדה הארץ ח”ג (חאו”ח סימן י’) שמה שלא נהגו העולם לברך ברכת הגומל למי שהיה חולה בעיניו ונתרפא, הוא משום שסמכו ע”ד הר”ר יוסף הנז’ בטור, שדווקא חולה שנפל למיטה מברך, אבל מי שחש בעיניו ולא נפל למיטה אינו מברך. וכתב שכן מוכח מלשון השו”ע (סעי ח’) דבעינן שנפל למיטה, אולם לאחר המחילה זה תימה, דהשו”ע לא איירי בחולה שיש בו סכנה, ולכך בעינן שיפול למשכב, אבל בחולי שיש בו סכנה, דחולי העין וכנז’ בהל’ שבת (סי’ שכח סעי’ ט’) דשוריינא דעינא בליבא תלי ומחללים עליו את השבת, ודאי דלא בעינן שיפול למשכב, דבזה שחלף ועבר ממנו החולי אין לך הצלה גדולה מזו, ומה לי אם שכב במיטה עי”ז או לא, ודווקא בחולי שאין בו סכנה אם שכב במיטתו, הרי הוא כעלה לגרדום.
ושו”ר שכבר תפס על דברי השדה הארץ מרן בספרו חזו”ע – ברכות (עמ’ שעג) וכתב, דאותם שלא נוהגים לברך על חולי העין, מנהג טעות בידם ואפילו לא נפל למשכב עי”ז, דלא בעינן בחולי שיש בו סכנה נפל למשכב, ובזה גם הר”ר יוסף מודה. ומכח זה כתב לחלוק ע”ד מרנא הבא”ח (פרשת עקב סעיף ו’) שכתב, מי שחלה בעיניו ונתרפא, היה בדין לברך אך לא נהגו העולם לברך ע”ז, ומ”מ יברך בעשרה ללא שו”מ. וכתב מרן זצ”ל דהוא משום שחשש לדברי השדה הארץ, וכתב, ותמיהני שבאמת אין מקום למנהג זה, ובודאי אי”ז אלא מנהג בטעות, וכשיתרפא בעיניו צריך לברך. והצדק עימו.
ג). ואף אני אתמה מכח זה עמ”ש הרב כף החיים (סי ריט סק”י) דמי שנתחב לו עצם בגרונו וניצל, דבשו”ת דברי נחמיה העתיקו השדי חמד, כתב, שלמעשה צ”ע בדין זה, וכתב הרב כה”ח דמכח הספק, יש לברך ללא שו”מ. ולפי המבואר, אין בזה כל ספק ופשוט דכיון שניצול מסכנה ודאית, צריך לעמוד ולברך בשו”מ בפני עשרה. (וראיתי תורף דברי התשובה בדברי נחמיה, ולא ראיתי בית ספק לדבריו, יעו”ש).
ד). ואע”ג שבשו”ת הרדב”ז ח”ג (סי’ תקעב) נקט לדינא, שמי שנפל מן סולם ונחבל ולא נפל למשכב, אינו מברך הגומל בשו”מ, דאינו נכנס לגדר חולה אלא לגדר נס, לענ”ד לא דמי לנד”ד, דהכא כשהיה תקוע העצם בגרונו לזמן מה הרי היה בסכנת חיים באותו הזמן, ולא גרע דינו מחולה שיש בו סכנה לזמן מועט דמברך למרות שלא נפל למשכב. וע”כ נראה דיש לברך גם בכהאי גוונא.
ה). ומזה יש ללמוד לענין מה שמצוי שרבים עורכים ניתוחי לייזר להסרת המשקפיים ויש בזה כמה שיטות של ניתוח, מ”מ יש לברך אע”ג שלפי האמצעים הטכנולוגיים הרפואיים המצויים שהתחדשו כעת, הסכנות פחותות והולכות, מ”מ כיון שביום הניתוח ולפעמים גם בימים שלאחר הניתוח הגוף חלש והעיניים דומעות מאד, וגם בדרך כלל נופל למשכב למשך זמן מה, יש לברך, דלא גרע ממ”ש האחרונים דאפילו מי שיש לו כאבי ראש, ועלה למשכב למשך כמה שעות דלבני ספרד דאזלו בתר דעת מרן השו”ע יש לברך, ראה כה”ח (סי’ ריט ס”ק מו), ובשו”ת אול”צ ח”ב (פי”ד או’ מד), ובס’ הליכו”ע ח”ב (עמ’ קעה), וכן הבין הביה”ל (סד”ה כגון) בדעת השו”ע.
ובנד”ד אפילו לבני אשכנז יש לברך, כיון דהוי חולי העיניים וחשיב כסכנה, וכמבואר בשו”ע (סי’ שכח סעיף ט’). וראה בשו”ת ציץ אליעזר חי”ב (סימן יח) שכתב, דאפילו בניתוח שבר או טחורים, יש לברך הגומל, למרות שבימינו הסיכון פחות, יעו”ש. וראה עוד בספר נשמת אברהם ח”ד (סימן ריט) בשם הגרש”ז אויערבאך זצ”ל, שג”כ העלה כן לדינא. וכ”ש בנד”ד.
