חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
שיויתי ה לנגדי תמיד

ביום הילולת משה רבינו, ז’ באדר, איפה אפשר ללכת כדי להתפלל בזכותו?

הרב אליהו בחבוט ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: ברזיל

שאלה:

כיון שלא יודעים היכן קבור משה רבינו, כמו שכתוב בתורה “ולא ידע איש את קבורתו”, מה אפשר לעשות ביום ז’ באדר, יום פטירת משה רבינו ע”ה, למי שרוצה להשתטח בקברו ולהתפלל?

תשובה בשילוב מקורות: בראש ובראשונה, ביום ז’ באדר יש לעסוק בתורה, שניתנה לנו ע”י משה רבינו, ובזה “מתחברים” לנשמת משה רבינו ע”ה בצורה הטובה ביותר. וגם כמובן רצוי לקורא פרק צ’ של התהילים (“תפלה למשה איש האלהים”),, שחיברו משה רבינו ע”ה, וצורף לתהילים ע”י דוד המלך ע”ה. ועכ”פ למי שרוצה גם להתפלל ולהשתטח, כנהוג בימי הילולא של הצדיקים, נעתיק כאן מנהגי ההשתטחות ביום ז’ באדר, מתוך ספרי הקטן “שושני ציו”ן” פרק ז’ ענף א’ (הספר עודנו בשלבי עריכה):

ביום ז’ באדר (יום פטירת משה רבינו ע”ה) נהגו אנשי החברא קדישא להתפלל בקברות הצדיקים, וגם מתענים ומבקשים מחילה מכל המתים שבבית העלמין (גם שאינם צדיקים), שמא לא נהגו בהם הכבוד הראוי[1]. ואף לאלו שאינם נמנים בין אנשי החברא קדישא, יש נוהגים לפקוד את קברות הצדיקים ביום ז’ באדר. וי”ל הטעם, מפני שבכל תלמיד חכם יש ניצוץ משה רבינו ע”ה, ונמצא שיום ז’ באדר יש בו בחינת “יום פקודת השנה” (יארצייט) בכל קברות הצדיקים כולם.

אנשי הגליל נהגו ביום ז’ באדר להשתטח דוקא בציון הרשב”י זיע”א[2], כתחליף להשתטחות על קברו של משה רבינו ע”ה (באשר לא נודע מקום קבורתו של משה כמפורש בקרא כי “לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה”), מפני שהרשב”י היה ניצוץ נשמת משה רבינו ע”ה[3]. ושם במירון נהגו לעסוק בתורה כל אותה הלילה, ולערוך סיום הזוה”ק, ולהדליק מדורה ולשמוח כדוגמת יום ל”ג בעומר[4], וזוכים שם להארה גדולה מאוד[5], ויש אומרים שיבוא זמן שעל ידי ההשתטחות בציון הרשב”י ביום ז’ באדר יזכו לפעול קירוב הגאולה[6]. ואילו אנשי ירושלים וחברון נהגו מלפנים להשתטח ביום זה במערת המכפלה[7], כי בתוך מערת המכפלה ישנה מחילה עד לקבר משה רבינו ע”ה[8], ולא עוד אלא דישנם מקורות קדמונים שאחרי קבורת משה רבינו בהר נבו, העבירוהו מלאכים למערת המכפלה[9]. וברבות השנים נשכח מנהג אנשי ירושלים לנסוע לחברון ביום זה, מפני חמת המציק הפורעים בני הישמעאל, והחלו אף הם לנסוע למירון[10]. וכיום ראוי להחזיר עטרה ליושנה כדי למעט בביטול תורה הכרוך בנסיעה לצפון[11].

ויש תועלת בכך שעומדים ומתפללים על הר נבו, בכל מקום בהר, אע”פ שכאמור לא יודעים את המיקום המדוייק של הקבורה[12]. ולא עוד אלא דיש תועלת אפי’ במה שהולכין על שפת הירד מול הר נבו ומבקשים ממשה רבינו ע”ה להתפלל ולהמליץ טוב[13].

 

[1] על דרך שנאמר במשנה שקלים פ”א מ”א שבחודש אדר “מציינין את הקברות” (ובכלל זה חשבון הנפש אם הכל נעשה כראוי בעניינים אלו), ובפרט ביום ז’ באדר שהקב”ה בעצמו התעסק בקבורה (של משה רבינו ע”ה), ויש להדבק במידותיו יתברך. וז”ל הגר”י שוורץ זצ”ל (מח”ס שו”ת גנזי יוסף ועוד) בספר הדרת קודש עמ’ ח”י: “ומנהג ישראל תורה הוא בכמה מקומות, כמש”כ בס’ אור לישרים, שבכל שנה ושנה יום ז’ אדר מתענים כל בני החברא קדישא (ומי שאינו יכול להתענות פודה א”ע) ויחדיו יבואו כולם לבית החיים להתפלל על קברי צדיקים אשר שוכנים שם בביה”ח, ולבקש מחילה מן המתים שמא לא נהגו בהם כבוד כראוי בעת שהתעסקו בהם לקברם. ונדפס במחזורים הישנים סליחות ותפילות על זה.” עכ”ל. וכן מנהג ירושלים כמובא שם בחלק המכתבים עמ’ כ”א. וע”ע בשו”ת מהרי”ץ ח”א סי’ פ”ה, ובגשר החיים ח”א עמ’ שנ”ב, ובספר סדר ז’ באדר להגרי”מ טולידאנו זצ”ל (מהדורת תשכ”א) עמ’ ל”ז, ובילקו”י פורים (מהדורת תשע”ג) עמ’ רי”א, ובאבני חן אשכנזי פרק ל”ה. ואכמ”ל.

[2] כן הוא מנהג חכמי צפת, הביאם הגרא”מ לונץ בספרו לוח א”י ביום ז’ באדר. וכ”כ הגריא”ז מרגליות זצ”ל בספרו הילולא דרשב”י דף ה’ ע”ב, דכך היה מנהג קדמון אצל אנשי צפת, ואח”כ גם אנשי ירושלים החלו לנהוג כן, והאריך הרחיב בזה עיי”ש. וכ”כ בספר תיקון ז’ באדר (מהדורת תשכ”א) להגרי”מ טולידאנו זצ”ל עמ’ כ”ח (בתוספת הרב המהדיר). וכן עשה מעשה הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ”ל, וכמובא בספר “רבינו האור לציון” ח”ב עמ’ שכ”ה. וכן היה נוהג מידי שנה הגה”צ רבי רבנימין זאב חשין זצ”ל כמובא בעקבתא דמשיחא גליון שמ”א.

[3] ז”ל מוהרח”ו בזוהר הרקיע פרשת בראשית על הזוה”ק דף ט”ו (דף כ”ב ע”ד מדפי הספר): “דע כי הרשב”י היה בו ניצוץ משה רבינו ע”ה, ודורו היה בבחינת דור דעה, ולכן התחיל ספר הזוהר במילת “בריש” – ר”ת בן רבי יוחאי שמעון.” עכ”ל. ובסוף ספר לימודי אצילות, בהקדמה לספרא דצניעותא דף ל”ד ע”א, כתב וז”ל: “להיות שרשב”י כ”ה היה ניצוץ משה רבינו ע”ה, לזה כתב ספרא דצניעותא שהוא ה’ פרקים כנגד ה’ חומשי תורה, ולהיות שהתורה יש בה נגלה ונסתר, עשה הספר הזה שיש בו ג”כ נגלה ונסתר וכו’.” עכ”ל. ובספר הגלגולים פרק ס”ד דף פ”ו ע”ד בהגה”ה כתב וז”ל: “רשב”י היה ניצוץ דמשרע”ה. וכו’. בוצינא קדישא קדישא נקרא על כי היה ניצוץ משה רבינו ע”ה מצד הריח, ולזה נקרא נר, כי הנר אין לו אור כי אם שלהבת נקשרת בו.” עכ”ל. וכ”כ הרמ”ע מפאנו זלה”ה בספר גלגולי נשמות ערך רבי פנחס בן יאיר, שמשה רבינו ורשב”י הם “ניצוץ אחד”.

ומודעת זאת דחלקים רבים מהזוהר (המלוקטים תחת השם זוהר “רעיא מהימנא”) הם גילויים שגילה משה רבינו ע”ה לרשב”י ע”ה, וכתב הגר”א ביהל אור רע”מ בראשית דביאור הענין הוא שהרשב”י היה מדבר עם ניצוץ משה רבינו שהיה אצלו עיי”ש. ובאור החמה (למהר”א אזולאי זלה”ה) פרשת משפטים דף קי”ד כתב שנשמת משה רבינו ע”ה “נתעברה” ברשב”י ע”ה. ובספרו חסד לאברהם מעיין ה’ נהר כ”ה כתב דברים מפורטים יותר, וז”ל: “והרשב”י ג”כ דוגמת משה רבינו ע”ה, אך לא בסוד זיהרא עילאה דמשה בפעם ראשונה, רק בבחינת הנשמה שהיתה לו בלוחות שניות. אמנם תחלה היה רשב”י למטה, ואח”כ עלה במדרגת משה כנז’.” עכ”ל. ועיין להגאון החבי”ף בזכירה לחיים סדר שלח דף ל”ו ע”א, ולמר בריה דרבינ”א בספר וימהר אברהם מע’ מ’ אות תתק”ח. ואין להרחיב בזה.

ואולם צאינה וראינה בספר אוסרי לגפן חלק ט”ז כרך ב’ כתב לתמוה, וז”ל: “והנה המנהג לנסוע בז’ אדר למירון, כיון שלא ידע איש את קבורתו של מרע”ה, ורשב”י הוא ניצוץ גדול של מרע”ה, לכן נוסעים אליו. וקשה, הא באריז”ל מבואר יותר להדיא על רבי יוחנן בן זכאי שהוא בבחינת משה, וכן הלל הזקן, וכן רב המנונא סבא, ור’ טרפון גי’ משה, ומדוע בחרו דוקא ברשב”י.” עכ”ל. וכתב ליישב שם, דרשב”י זכה שתהיה אפשרות להשיג גילויים מנשמת משה רבינו בעוה”ז, כפי שמופיעים ברעיא מהימנא, ומשם ואילך חלה התשפשוטא דנשמת משה בכל דור בעוה”ז בכל דור ודור, וראה שם שהרחיב בביאור הענין עיי”ש.

ושפר קדמי לומר גם, דאמנם הרבה תנאים היתה בהם בחינת משה רבינו ע”ה, מ”מ רשב”י זכה גם להיות כהמשך למשה רבינו, דמשה רבינו הוריד את התורה לעולם, ורשב”י גילה את סודות התורה לכל העולם. ומצינו ברעיא מהימנא ח”ג פרשת כי תצא דף ר”פ ע”א, דמשה רבינו להדיא הודיע שדוקא רשב”י נחשב כמאיר מחדש את אורו של משה רבינו בעולם הזה: “אתא רעיא מהימנא ובריך לבוצינא קדישא, ואמר, ודאי אנת הוא דנהיר לי בזמנא דאתמר עלי כי בא השמש כבה השמש, דאחשיך נהוריה.” ע”כ.

[4] ספר תפלת פתח אליהו למוהריא”ז מרגליות זצ”ל עמ’ ל”ח, וז”ל: “ושמעתי מזקנים שמלפנים היו נעורים ליל ז’ אדר במירון כל הלילה עד אור הבוקר, ולמדו שם האדרות רבא וזוטות, והרבו בתפלות ותחנונים ושירות ותושבחות, וחכמי הספרדים גמרו אז שם ספרי זוה”ק ביום ז’ אדר, וביום כ”ה אלול, כמ”ש הרה”ק [ה”חרדים” בהקדמתו] עיי”ש, וגם עשו הדלקה גדולה בלילה כמו בל”ג לעומר. וביום, אחר סיום הזהר, עשו שם סעודה גדולה לכבוד היום ולכבוד הסיום, וגם רבים מצפת”ו אשכנזים הביאו שמה למירון בז’ אדר סעודות גדולות, ורקדו ושמחו שם ממש כמו בל”ג לעומר.” עכ”ל.

[5] מוהריא”ז מרגליות זלה”ה בספרו תפלת פתח אליהו הנ”ל, עמ’ ל”ח, וז”ל: “ובאמת אשר מרגישים שם במירון בז’ אדר הארה גדולה מאוד מקודשת היום לאדוננו.” עכ”ל.

[6] הרה”ק ר’ משה יחיאל הלוי אפשטיין זצ”ל בעל אש דת, הובאו דבריו בספר בלבת אש ח”ב פרק י”ז.

[7] מוהריא”ז מרגליות זצוק”ל בספרו תפלת פתח אליהו הנ”ל עמ’ ל”ח, וז”ל: “והנה מלפנים בז’ אדר, יום פטירת משה רבינו ע”ה, נסעו מירושלים אנשים רבים לחברון. ומצפת ומטבריא והגלילות בסעו למירון, ששם חלקת מחוקק צפון וכו’.” עכ”ל. ובספרו “ביאור השיר בר יוחאי” עמ’ ס”ג וז”ל: “נכון ונשא מאוד ליסע ביום ז’ אדר למערת המכפלה. וכן אנו נוהגים ליסע ז’ אדר לחברון.” עכ”ל. וע”ע בהמשך בשמו בענין זה.

[8] כמפורש בדברי חז”ל בספרי, פרשת וזאת הברכה פיסקא שנ”ז, נאמר: “סמליון אמר: וימת שם משה – ומנין אתה אומר מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתם של אבות, נאמר כאן וימת שם משה ונאמר להלן שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו.” ע”כ. והארכנו בזה עוד במקום אחר.

[9] ב”ספר התמונה” (מיוחס לרבי נחוניא בן הקנה ולרבי ישמעאל כהן גדול), תמונה ג’ אות ר’ דף ס’ ע”ב, כתוב לאמר: “ושמה קברתי את לאה – בסוד ג’ זוגות ידועות, ושתים נסתרות.” ע”כ, ושם בצדדי העמוד נדפס בפירוש עתיק (שם המחבר לא נודע, ובשער הספר כתב המו”ל הג”ר יצחק קופל מגלינא זצ”ל נכד הרה”ק רבי אלימלך מלזינסק זצ”ל, שפירוש זה הוא מ”מקובל גדול” עיי”ש) שביאר בזה”ל: “וה’ זוגות נקברו במערה, ג’ נגלות וב’ נסתרות, הגלוים הם אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה, והנסתרות הם אדם וחוה משה וציפורה. ואע”פ שנאמר במשה ויקבור אותו בגי, זהו למשל, כי הנה הפסוק אחר יש בזה, שאמר ולא ידע איש את קבורתו, אלו ואלו דברי אלקים חיים אמת, שלא ידע איש את קבורתו אבל המלאכים יודעים, והראיה שהכתוב אומר כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא, כלומר לא תבוא בעצמך אלא יביאך במהרה, וזה למה, ששם נקבר משה על ידי המלאכים.” עכ”ל. ודברים אלו הובאו בילקוט ראובני פרשת וזאת הברכה ב”שכחת לקט” דף קפ”ג ע”ד בשם ספר התמונה.

ובכן מצינו בספרי פרשת וזאת הברכה פיסקא שמ”ח שרבי יהודה פירש שתפילת משה רבינו “ואל עמו תביאנו” היתה שיקבר במערת המכפלה (ויש שם קצת משמעות שנתקבלה תפילתו, בהניח שהלשון מדוקדק, עיי”ש).

ובספר מדרש רבי דוד הנגיד (לנכדו של הרמב”ם ז”ל) פרשת חיי שרה (עמ’ פ”ד בהוצאת מכון ה”ק) כתב וז”ל: “ויתן לי את מערת המכפלה – שנכפלה בזוגות וכו’, ואמרו רבותינו עליהם השלום למשה [כלומר אודות משה] רבינו עליו השלום, [ש]קברו ה’ יתעלה שם, כמו שנאמר ואקברה את מתי שמה, שאם תהפך שמ”ה יבוא מש”ה.” עכ”ל. ומשמע שהיה לפניו מדרש חז”ל (שאינו לפנינו), דנאמר להדיא שהקב”ה הטמין את משה רבינו ע”ה במערת המכפלה.

וכן הגר”א בספר מעשה תורה סי’ קע”ג כתב וז”ל: “עשרה במערת המכפלה, חמשה זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, צפורה ומשה.” עכ”ל.

ומרן החיד”א בספרו חומת אנך פרשת חיי שרה, עה”פ “אל מערת שדה המכפלה”, הביא מה שכתב רבינו אליעזר מגרמיזא ז”ל בכתיבת יד, בזה”ל: “מערת שדה המכפלה ר”ת מש”ה, והמשכיל יבין” עכ”ל, וכתב עפ”ז החיד”א, להשוות לנאמר בילקוט ראובני הנ”ל בשם ספר הקנה, שמשה רבינו וצפרה נקברו במערת המכפלה, והוסיף דמה שאמרו חז”ל (בסוטה ובעירובין) “קרית ארבע – ארבע זוגות היו”, דהכוונה היא שהיו ארבע זוגות בעת קבורתם, אבל אח”כ נוסף ג”כ משה וציפורה [אלא דשוב נתקשה מדברי הזוה”ק – זכור אזכרנו עוד בסמוך, ומ”מ כתב דיש לדחות קצת, עיי”ש]. וע”ע בספרו דבש לפי ערך “צפורה”, ובלחם מן השמים פרשת חיי שרה על הפסוק הנ”ל.

ובעניינו הארכנו עוד בענין זה מאוד, בספרי הקטן שושני ציון, ושם עסקנו גם בשאלה, שדבר זה נסתר מפשטות כמה וכמה מאמרי חז”ל, וכגון בבבא בתרא דף ט”ו ע”א דדרשינן “כי שם חלקת מחוקק ספון” דקאי על משה רבינו שספון באותה חלקה, והנה כיון שנשתבחה הנחלה על כך משמע שמשה נשאר קבור שם ולא שנקבר לפי שעה קלה ואח”כ העבירוהו למערת המכפלה, וכמו כן בגמ’ בסוטה דף י”ג סוע”ב מבואר ד”לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה” פירושו שמשה רבינו קבור בהר נבו אלא שאין יודעין המקום המדוייק של הקבר בהר, ועוד נסתר לכאו’ מהזוה”ק ועוד, והרחבנו בכל זה לפי מיעוט השגתינו, וכאן קיצרנו.

[10] ספר תפלת פתח אליהו למוהריא”ז מרגליות עמ’ ל”ח: “ומעת שאוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, אין אנו יכולים לבוא ולעלות עד חברון, נוסעים אנו למירון על יום ז’ אדר מכל ערי הארץ” עכ”ל. וכ”כ שו”ת דברי פנחס מיירס ח”ב סי’ מ”ז אות י”ד: “והיה מנהג קדום בא”י לילך ביום ז’ אדר להתפלל במערת המכפלה, וכך נהגו גדולי ירושלים שנים רבות, עד שברבות הימים נעשה סכנה מחמת הדרכים וישמעאלים והחלו לנסוע באותו יום למירון.” עכ”ל.

[11] ובספרי הדל ששוני ציון הארכנו בדלותינו בענין ביטול תורה שע”י הנסיעות להשתטחות על קברות הצדיקים.

[12] כן עשה מעשה מרן הראש”ל בעל יביע אומר זצוק”ל. ובשו”ת דברי יצחק כדורי שער ציוני הצדיקים סי’ ה’ כתב שנשאל המקובל מוהר”ר יצחק כדורי זצ”ל בזה”ל “האם יש ענין ללכת להתפלל בהר נבו”, והשיב: “כן”.

[13] כן יש ללמוד לכאו’ ממדרש איכה רבה בפתיחה כ”ד: “אמר הקב”ה לירמיה וכו’ לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם, שהם יודעים לבכות. אמר לפניו, רבש”ע, איני יודע היכן משה קבור, אמר לו הקב”ה לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא: בן עמרם בן עמרם, עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים. מיד הלך ירמיה וכו’.” ע”כ. ובספר גלויות ישאל עמ’ ע”ז בהערה מביא שכן נוהג מרא דרזין הגאון מוהר”ר דוד בצרי שליט”א בכל שנה ביום ז’ באדר, שנוסע לשפת הירדן להתפלל שם. ובכן שמעתי ממר בריה דרבינ”א המקובל בנש”ק הרה”ג ר’ יצחק בצרי שליט”א שכן נהג זקנו שר בית הזוה”ר כמוהר”ר סלמן מוצפי זלה”ה, שהיה נוסע בז’ באדר למקום היודע לו [והוא ב”גשר עבדללה” שבישוב “בית הערבה” שנכחד, מזרחה לעיר יריחו העתיקה], בשפת הירדן מול הר נבו, שעפ”י המסורת שבידו שם קרא ירמיהו “בן עמרם בן עמרם”, ומשם היה מדבר עם משה רבינו ע”ה, עכ”ד. [וידידינו הרב מרדכי דני שליט”א שאול שאל את בן זכא”י הגרב”צ מוצפי שליט”א על דבר המסורת הנ”ל, וענה ואמר שאין ידוע לו על כך, וצ”ע]. וכיו”ב כתב בשו”ת דברי יצחק כדורי שער ציוני הצדיקים סי’ ה’ בהערה וז”ל: “וכן ידוע מהמקובלים, וביניהם הר’ סלמן מוצפי זיע”א, שהיו הולכים בער”ח אב ליד יריחו על הגבול הירדני ומתפללים על גלות השכינה מול הר נבו הנמצא מעבר לגבול, בין יריחו לבין קצה ים המלח הצפוני.” עכ”ל. ושמעתי באומרים לי שגם זקן המקובלים מוהר”ר יצחק כדורי זלה”ה היה הולך לשפת הירד מול הר נבו, להיות לו בבחינת ההשתטחות על קברו של משה רבינו ע”ה. ומודעת זאת שהמקובל הרב יהושע בן שושן זצ”ל מידי שנה ביום ז’ באדר היה מארגן (וגם כיום ממשיכי דרכו מארגנים) קבוצת אנשים, שנוסעים להתפלל על הגאולה ב”גשר עבדללה” הנז’ (עם אישור מיוחד מאנשי הצבא כדי להכנס עד לשפת הירדן במקום הגשר הנז’).

ועפ”י חישובים שהציע בפנינו הרה”ג ר’ נתנאל אוחנה שליט”א (מח”ס משפטי ישראל ועוד), מקום “גשר עבדללה” הנז’ הוא המקום ששם עברו בני ישראל את הירדן בימי יהושע בן נון, ושם עלה אליהו הנביא בסערה השמיימה, ואכמ”ל.

תשובה:

שאלה: כיון שלא יודעים היכן קבור משה רבינו, כמו שכתוב בתורה “ולא ידע איש את קבורתו”, מה אפשר לעשות ביום ז’ באדר, יום פטירת משה רבינו ע”ה, למי שרוצה להשתטח בקברו ולהתפלל?

תשובה בשילוב מקורות: בראש ובראשונה, ביום ז’ באדר יש לעסוק בתורה, שניתנה לנו ע”י משה רבינו, ובזה “מתחברים” לנשמת משה רבינו ע”ה בצורה הטובה ביותר. וגם כמובן רצוי לקורא פרק צ’ של התהילים (“תפלה למשה איש האלהים”),, שחיברו משה רבינו ע”ה, וצורף לתהילים ע”י דוד המלך ע”ה. ועכ”פ למי שרוצה גם להתפלל ולהשתטח, כנהוג בימי הילולא של הצדיקים, נעתיק כאן מנהגי ההשתטחות ביום ז’ באדר, מתוך ספרי הקטן “שושני ציו”ן” פרק ז’ ענף א’ (הספר עודנו בשלבי עריכה):

ביום ז’ באדר (יום פטירת משה רבינו ע”ה) נהגו אנשי החברא קדישא להתפלל בקברות הצדיקים, וגם מתענים ומבקשים מחילה מכל המתים שבבית העלמין (גם שאינם צדיקים), שמא לא נהגו בהם הכבוד הראוי[1]. ואף לאלו שאינם נמנים בין אנשי החברא קדישא, יש נוהגים לפקוד את קברות הצדיקים ביום ז’ באדר. וי”ל הטעם, מפני שבכל תלמיד חכם יש ניצוץ משה רבינו ע”ה, ונמצא שיום ז’ באדר יש בו בחינת “יום פקודת השנה” (יארצייט) בכל קברות הצדיקים כולם.

אנשי הגליל נהגו ביום ז’ באדר להשתטח דוקא בציון הרשב”י זיע”א[2], כתחליף להשתטחות על קברו של משה רבינו ע”ה (באשר לא נודע מקום קבורתו של משה כמפורש בקרא כי “לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה”), מפני שהרשב”י היה ניצוץ נשמת משה רבינו ע”ה[3]. ושם במירון נהגו לעסוק בתורה כל אותה הלילה, ולערוך סיום הזוה”ק, ולהדליק מדורה ולשמוח כדוגמת יום ל”ג בעומר[4], וזוכים שם להארה גדולה מאוד[5], ויש אומרים שיבוא זמן שעל ידי ההשתטחות בציון הרשב”י ביום ז’ באדר יזכו לפעול קירוב הגאולה[6]. ואילו אנשי ירושלים וחברון נהגו מלפנים להשתטח ביום זה במערת המכפלה[7], כי בתוך מערת המכפלה ישנה מחילה עד לקבר משה רבינו ע”ה[8], ולא עוד אלא דישנם מקורות קדמונים שאחרי קבורת משה רבינו בהר נבו, העבירוהו מלאכים למערת המכפלה[9]. וברבות השנים נשכח מנהג אנשי ירושלים לנסוע לחברון ביום זה, מפני חמת המציק הפורעים בני הישמעאל, והחלו אף הם לנסוע למירון[10]. וכיום ראוי להחזיר עטרה ליושנה כדי למעט בביטול תורה הכרוך בנסיעה לצפון[11].

ויש תועלת בכך שעומדים ומתפללים על הר נבו, בכל מקום בהר, אע”פ שכאמור לא יודעים את המיקום המדוייק של הקבורה[12]. ולא עוד אלא דיש תועלת אפי’ במה שהולכין על שפת הירד מול הר נבו ומבקשים ממשה רבינו ע”ה להתפלל ולהמליץ טוב[13].

 

[1] על דרך שנאמר במשנה שקלים פ”א מ”א שבחודש אדר “מציינין את הקברות” (ובכלל זה חשבון הנפש אם הכל נעשה כראוי בעניינים אלו), ובפרט ביום ז’ באדר שהקב”ה בעצמו התעסק בקבורה (של משה רבינו ע”ה), ויש להדבק במידותיו יתברך. וז”ל הגר”י שוורץ זצ”ל (מח”ס שו”ת גנזי יוסף ועוד) בספר הדרת קודש עמ’ ח”י: “ומנהג ישראל תורה הוא בכמה מקומות, כמש”כ בס’ אור לישרים, שבכל שנה ושנה יום ז’ אדר מתענים כל בני החברא קדישא (ומי שאינו יכול להתענות פודה א”ע) ויחדיו יבואו כולם לבית החיים להתפלל על קברי צדיקים אשר שוכנים שם בביה”ח, ולבקש מחילה מן המתים שמא לא נהגו בהם כבוד כראוי בעת שהתעסקו בהם לקברם. ונדפס במחזורים הישנים סליחות ותפילות על זה.” עכ”ל. וכן מנהג ירושלים כמובא שם בחלק המכתבים עמ’ כ”א. וע”ע בשו”ת מהרי”ץ ח”א סי’ פ”ה, ובגשר החיים ח”א עמ’ שנ”ב, ובספר סדר ז’ באדר להגרי”מ טולידאנו זצ”ל (מהדורת תשכ”א) עמ’ ל”ז, ובילקו”י פורים (מהדורת תשע”ג) עמ’ רי”א, ובאבני חן אשכנזי פרק ל”ה. ואכמ”ל.

[2] כן הוא מנהג חכמי צפת, הביאם הגרא”מ לונץ בספרו לוח א”י ביום ז’ באדר. וכ”כ הגריא”ז מרגליות זצ”ל בספרו הילולא דרשב”י דף ה’ ע”ב, דכך היה מנהג קדמון אצל אנשי צפת, ואח”כ גם אנשי ירושלים החלו לנהוג כן, והאריך הרחיב בזה עיי”ש. וכ”כ בספר תיקון ז’ באדר (מהדורת תשכ”א) להגרי”מ טולידאנו זצ”ל עמ’ כ”ח (בתוספת הרב המהדיר). וכן עשה מעשה הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ”ל, וכמובא בספר “רבינו האור לציון” ח”ב עמ’ שכ”ה. וכן היה נוהג מידי שנה הגה”צ רבי רבנימין זאב חשין זצ”ל כמובא בעקבתא דמשיחא גליון שמ”א.

[3] ז”ל מוהרח”ו בזוהר הרקיע פרשת בראשית על הזוה”ק דף ט”ו (דף כ”ב ע”ד מדפי הספר): “דע כי הרשב”י היה בו ניצוץ משה רבינו ע”ה, ודורו היה בבחינת דור דעה, ולכן התחיל ספר הזוהר במילת “בריש” – ר”ת בן רבי יוחאי שמעון.” עכ”ל. ובסוף ספר לימודי אצילות, בהקדמה לספרא דצניעותא דף ל”ד ע”א, כתב וז”ל: “להיות שרשב”י כ”ה היה ניצוץ משה רבינו ע”ה, לזה כתב ספרא דצניעותא שהוא ה’ פרקים כנגד ה’ חומשי תורה, ולהיות שהתורה יש בה נגלה ונסתר, עשה הספר הזה שיש בו ג”כ נגלה ונסתר וכו’.” עכ”ל. ובספר הגלגולים פרק ס”ד דף פ”ו ע”ד בהגה”ה כתב וז”ל: “רשב”י היה ניצוץ דמשרע”ה. וכו’. בוצינא קדישא קדישא נקרא על כי היה ניצוץ משה רבינו ע”ה מצד הריח, ולזה נקרא נר, כי הנר אין לו אור כי אם שלהבת נקשרת בו.” עכ”ל. וכ”כ הרמ”ע מפאנו זלה”ה בספר גלגולי נשמות ערך רבי פנחס בן יאיר, שמשה רבינו ורשב”י הם “ניצוץ אחד”.

ומודעת זאת דחלקים רבים מהזוהר (המלוקטים תחת השם זוהר “רעיא מהימנא”) הם גילויים שגילה משה רבינו ע”ה לרשב”י ע”ה, וכתב הגר”א ביהל אור רע”מ בראשית דביאור הענין הוא שהרשב”י היה מדבר עם ניצוץ משה רבינו שהיה אצלו עיי”ש. ובאור החמה (למהר”א אזולאי זלה”ה) פרשת משפטים דף קי”ד כתב שנשמת משה רבינו ע”ה “נתעברה” ברשב”י ע”ה. ובספרו חסד לאברהם מעיין ה’ נהר כ”ה כתב דברים מפורטים יותר, וז”ל: “והרשב”י ג”כ דוגמת משה רבינו ע”ה, אך לא בסוד זיהרא עילאה דמשה בפעם ראשונה, רק בבחינת הנשמה שהיתה לו בלוחות שניות. אמנם תחלה היה רשב”י למטה, ואח”כ עלה במדרגת משה כנז’.” עכ”ל. ועיין להגאון החבי”ף בזכירה לחיים סדר שלח דף ל”ו ע”א, ולמר בריה דרבינ”א בספר וימהר אברהם מע’ מ’ אות תתק”ח. ואין להרחיב בזה.

ואולם צאינה וראינה בספר אוסרי לגפן חלק ט”ז כרך ב’ כתב לתמוה, וז”ל: “והנה המנהג לנסוע בז’ אדר למירון, כיון שלא ידע איש את קבורתו של מרע”ה, ורשב”י הוא ניצוץ גדול של מרע”ה, לכן נוסעים אליו. וקשה, הא באריז”ל מבואר יותר להדיא על רבי יוחנן בן זכאי שהוא בבחינת משה, וכן הלל הזקן, וכן רב המנונא סבא, ור’ טרפון גי’ משה, ומדוע בחרו דוקא ברשב”י.” עכ”ל. וכתב ליישב שם, דרשב”י זכה שתהיה אפשרות להשיג גילויים מנשמת משה רבינו בעוה”ז, כפי שמופיעים ברעיא מהימנא, ומשם ואילך חלה התשפשוטא דנשמת משה בכל דור בעוה”ז בכל דור ודור, וראה שם שהרחיב בביאור הענין עיי”ש.

ושפר קדמי לומר גם, דאמנם הרבה תנאים היתה בהם בחינת משה רבינו ע”ה, מ”מ רשב”י זכה גם להיות כהמשך למשה רבינו, דמשה רבינו הוריד את התורה לעולם, ורשב”י גילה את סודות התורה לכל העולם. ומצינו ברעיא מהימנא ח”ג פרשת כי תצא דף ר”פ ע”א, דמשה רבינו להדיא הודיע שדוקא רשב”י נחשב כמאיר מחדש את אורו של משה רבינו בעולם הזה: “אתא רעיא מהימנא ובריך לבוצינא קדישא, ואמר, ודאי אנת הוא דנהיר לי בזמנא דאתמר עלי כי בא השמש כבה השמש, דאחשיך נהוריה.” ע”כ.

[4] ספר תפלת פתח אליהו למוהריא”ז מרגליות זצ”ל עמ’ ל”ח, וז”ל: “ושמעתי מזקנים שמלפנים היו נעורים ליל ז’ אדר במירון כל הלילה עד אור הבוקר, ולמדו שם האדרות רבא וזוטות, והרבו בתפלות ותחנונים ושירות ותושבחות, וחכמי הספרדים גמרו אז שם ספרי זוה”ק ביום ז’ אדר, וביום כ”ה אלול, כמ”ש הרה”ק [ה”חרדים” בהקדמתו] עיי”ש, וגם עשו הדלקה גדולה בלילה כמו בל”ג לעומר. וביום, אחר סיום הזהר, עשו שם סעודה גדולה לכבוד היום ולכבוד הסיום, וגם רבים מצפת”ו אשכנזים הביאו שמה למירון בז’ אדר סעודות גדולות, ורקדו ושמחו שם ממש כמו בל”ג לעומר.” עכ”ל.

[5] מוהריא”ז מרגליות זלה”ה בספרו תפלת פתח אליהו הנ”ל, עמ’ ל”ח, וז”ל: “ובאמת אשר מרגישים שם במירון בז’ אדר הארה גדולה מאוד מקודשת היום לאדוננו.” עכ”ל.

[6] הרה”ק ר’ משה יחיאל הלוי אפשטיין זצ”ל בעל אש דת, הובאו דבריו בספר בלבת אש ח”ב פרק י”ז.

[7] מוהריא”ז מרגליות זצוק”ל בספרו תפלת פתח אליהו הנ”ל עמ’ ל”ח, וז”ל: “והנה מלפנים בז’ אדר, יום פטירת משה רבינו ע”ה, נסעו מירושלים אנשים רבים לחברון. ומצפת ומטבריא והגלילות בסעו למירון, ששם חלקת מחוקק צפון וכו’.” עכ”ל. ובספרו “ביאור השיר בר יוחאי” עמ’ ס”ג וז”ל: “נכון ונשא מאוד ליסע ביום ז’ אדר למערת המכפלה. וכן אנו נוהגים ליסע ז’ אדר לחברון.” עכ”ל. וע”ע בהמשך בשמו בענין זה.

[8] כמפורש בדברי חז”ל בספרי, פרשת וזאת הברכה פיסקא שנ”ז, נאמר: “סמליון אמר: וימת שם משה – ומנין אתה אומר מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתם של אבות, נאמר כאן וימת שם משה ונאמר להלן שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו.” ע”כ. והארכנו בזה עוד במקום אחר.

[9] ב”ספר התמונה” (מיוחס לרבי נחוניא בן הקנה ולרבי ישמעאל כהן גדול), תמונה ג’ אות ר’ דף ס’ ע”ב, כתוב לאמר: “ושמה קברתי את לאה – בסוד ג’ זוגות ידועות, ושתים נסתרות.” ע”כ, ושם בצדדי העמוד נדפס בפירוש עתיק (שם המחבר לא נודע, ובשער הספר כתב המו”ל הג”ר יצחק קופל מגלינא זצ”ל נכד הרה”ק רבי אלימלך מלזינסק זצ”ל, שפירוש זה הוא מ”מקובל גדול” עיי”ש) שביאר בזה”ל: “וה’ זוגות נקברו במערה, ג’ נגלות וב’ נסתרות, הגלוים הם אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה, והנסתרות הם אדם וחוה משה וציפורה. ואע”פ שנאמר במשה ויקבור אותו בגי, זהו למשל, כי הנה הפסוק אחר יש בזה, שאמר ולא ידע איש את קבורתו, אלו ואלו דברי אלקים חיים אמת, שלא ידע איש את קבורתו אבל המלאכים יודעים, והראיה שהכתוב אומר כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא, כלומר לא תבוא בעצמך אלא יביאך במהרה, וזה למה, ששם נקבר משה על ידי המלאכים.” עכ”ל. ודברים אלו הובאו בילקוט ראובני פרשת וזאת הברכה ב”שכחת לקט” דף קפ”ג ע”ד בשם ספר התמונה.

ובכן מצינו בספרי פרשת וזאת הברכה פיסקא שמ”ח שרבי יהודה פירש שתפילת משה רבינו “ואל עמו תביאנו” היתה שיקבר במערת המכפלה (ויש שם קצת משמעות שנתקבלה תפילתו, בהניח שהלשון מדוקדק, עיי”ש).

ובספר מדרש רבי דוד הנגיד (לנכדו של הרמב”ם ז”ל) פרשת חיי שרה (עמ’ פ”ד בהוצאת מכון ה”ק) כתב וז”ל: “ויתן לי את מערת המכפלה – שנכפלה בזוגות וכו’, ואמרו רבותינו עליהם השלום למשה [כלומר אודות משה] רבינו עליו השלום, [ש]קברו ה’ יתעלה שם, כמו שנאמר ואקברה את מתי שמה, שאם תהפך שמ”ה יבוא מש”ה.” עכ”ל. ומשמע שהיה לפניו מדרש חז”ל (שאינו לפנינו), דנאמר להדיא שהקב”ה הטמין את משה רבינו ע”ה במערת המכפלה.

וכן הגר”א בספר מעשה תורה סי’ קע”ג כתב וז”ל: “עשרה במערת המכפלה, חמשה זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, צפורה ומשה.” עכ”ל.

ומרן החיד”א בספרו חומת אנך פרשת חיי שרה, עה”פ “אל מערת שדה המכפלה”, הביא מה שכתב רבינו אליעזר מגרמיזא ז”ל בכתיבת יד, בזה”ל: “מערת שדה המכפלה ר”ת מש”ה, והמשכיל יבין” עכ”ל, וכתב עפ”ז החיד”א, להשוות לנאמר בילקוט ראובני הנ”ל בשם ספר הקנה, שמשה רבינו וצפרה נקברו במערת המכפלה, והוסיף דמה שאמרו חז”ל (בסוטה ובעירובין) “קרית ארבע – ארבע זוגות היו”, דהכוונה היא שהיו ארבע זוגות בעת קבורתם, אבל אח”כ נוסף ג”כ משה וציפורה [אלא דשוב נתקשה מדברי הזוה”ק – זכור אזכרנו עוד בסמוך, ומ”מ כתב דיש לדחות קצת, עיי”ש]. וע”ע בספרו דבש לפי ערך “צפורה”, ובלחם מן השמים פרשת חיי שרה על הפסוק הנ”ל.

ובעניינו הארכנו עוד בענין זה מאוד, בספרי הקטן שושני ציון, ושם עסקנו גם בשאלה, שדבר זה נסתר מפשטות כמה וכמה מאמרי חז”ל, וכגון בבבא בתרא דף ט”ו ע”א דדרשינן “כי שם חלקת מחוקק ספון” דקאי על משה רבינו שספון באותה חלקה, והנה כיון שנשתבחה הנחלה על כך משמע שמשה נשאר קבור שם ולא שנקבר לפי שעה קלה ואח”כ העבירוהו למערת המכפלה, וכמו כן בגמ’ בסוטה דף י”ג סוע”ב מבואר ד”לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה” פירושו שמשה רבינו קבור בהר נבו אלא שאין יודעין המקום המדוייק של הקבר בהר, ועוד נסתר לכאו’ מהזוה”ק ועוד, והרחבנו בכל זה לפי מיעוט השגתינו, וכאן קיצרנו.

[10] ספר תפלת פתח אליהו למוהריא”ז מרגליות עמ’ ל”ח: “ומעת שאוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, אין אנו יכולים לבוא ולעלות עד חברון, נוסעים אנו למירון על יום ז’ אדר מכל ערי הארץ” עכ”ל. וכ”כ שו”ת דברי פנחס מיירס ח”ב סי’ מ”ז אות י”ד: “והיה מנהג קדום בא”י לילך ביום ז’ אדר להתפלל במערת המכפלה, וכך נהגו גדולי ירושלים שנים רבות, עד שברבות הימים נעשה סכנה מחמת הדרכים וישמעאלים והחלו לנסוע באותו יום למירון.” עכ”ל.

[11] ובספרי הדל ששוני ציון הארכנו בדלותינו בענין ביטול תורה שע”י הנסיעות להשתטחות על קברות הצדיקים.

[12] כן עשה מעשה מרן הראש”ל בעל יביע אומר זצוק”ל. ובשו”ת דברי יצחק כדורי שער ציוני הצדיקים סי’ ה’ כתב שנשאל המקובל מוהר”ר יצחק כדורי זצ”ל בזה”ל “האם יש ענין ללכת להתפלל בהר נבו”, והשיב: “כן”.

[13] כן יש ללמוד לכאו’ ממדרש איכה רבה בפתיחה כ”ד: “אמר הקב”ה לירמיה וכו’ לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם, שהם יודעים לבכות. אמר לפניו, רבש”ע, איני יודע היכן משה קבור, אמר לו הקב”ה לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא: בן עמרם בן עמרם, עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים. מיד הלך ירמיה וכו’.” ע”כ. ובספר גלויות ישאל עמ’ ע”ז בהערה מביא שכן נוהג מרא דרזין הגאון מוהר”ר דוד בצרי שליט”א בכל שנה ביום ז’ באדר, שנוסע לשפת הירדן להתפלל שם. ובכן שמעתי ממר בריה דרבינ”א המקובל בנש”ק הרה”ג ר’ יצחק בצרי שליט”א שכן נהג זקנו שר בית הזוה”ר כמוהר”ר סלמן מוצפי זלה”ה, שהיה נוסע בז’ באדר למקום היודע לו [והוא ב”גשר עבדללה” שבישוב “בית הערבה” שנכחד, מזרחה לעיר יריחו העתיקה], בשפת הירדן מול הר נבו, שעפ”י המסורת שבידו שם קרא ירמיהו “בן עמרם בן עמרם”, ומשם היה מדבר עם משה רבינו ע”ה, עכ”ד. [וידידינו הרב מרדכי דני שליט”א שאול שאל את בן זכא”י הגרב”צ מוצפי שליט”א על דבר המסורת הנ”ל, וענה ואמר שאין ידוע לו על כך, וצ”ע]. וכיו”ב כתב בשו”ת דברי יצחק כדורי שער ציוני הצדיקים סי’ ה’ בהערה וז”ל: “וכן ידוע מהמקובלים, וביניהם הר’ סלמן מוצפי זיע”א, שהיו הולכים בער”ח אב ליד יריחו על הגבול הירדני ומתפללים על גלות השכינה מול הר נבו הנמצא מעבר לגבול, בין יריחו לבין קצה ים המלח הצפוני.” עכ”ל. ושמעתי באומרים לי שגם זקן המקובלים מוהר”ר יצחק כדורי זלה”ה היה הולך לשפת הירד מול הר נבו, להיות לו בבחינת ההשתטחות על קברו של משה רבינו ע”ה. ומודעת זאת שהמקובל הרב יהושע בן שושן זצ”ל מידי שנה ביום ז’ באדר היה מארגן (וגם כיום ממשיכי דרכו מארגנים) קבוצת אנשים, שנוסעים להתפלל על הגאולה ב”גשר עבדללה” הנז’ (עם אישור מיוחד מאנשי הצבא כדי להכנס עד לשפת הירדן במקום הגשר הנז’).

ועפ”י חישובים שהציע בפנינו הרה”ג ר’ נתנאל אוחנה שליט”א (מח”ס משפטי ישראל ועוד), מקום “גשר עבדללה” הנז’ הוא המקום ששם עברו בני ישראל את הירדן בימי יהושע בן נון, ושם עלה אליהו הנביא בסערה השמיימה, ואכמ”ל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש