שאלה: האם יש ענין שלא לבדוק באולטרסאונד אם יש בן או בת לפני הלידה? כמו כן, באופן שבדקו ויודעים מה יש להם, האם יש ענין שלא לספר זאת לאיש? וגם אם כן, עד כמה חומרת הדבר? תודה.
תשובה: משורת הדין, בוודאי שאין כל מקום לחשש בזה, ומותר לבדוק את מין הוולד באמצעות סורק על קולי (“אולטרסאונד”) ואף לספר את תוצאות הבדיקה לאחרים.
אך נהגו שלמים וכן רבים מבני התורה, להמנע מבירור זה, ויש להביא סמך להנהגתם מדברי חז”ל במדרש, וגם טעמים רבים נאמרו להנהגה זו, כפי שיבואר כל זה ב”מקורות” להלן. ואע”ג שיתבאר שם שיש לדחות את המקור מדברי המדרש, וגם כמעט כל הטעמים שנאמרו בזה הינם דחוקים, מ”מ בהצטרף כל הטעמים והמקורות ביחד, הרוצה לדקדק בזה יש לו מקום ברווח ולא בצמצום. וישראל אם אינם נביאים, בני נביאים הם.
ומרן הגרע”י זצ”ל באופן כללי לא היתה דעתו נוחה מבדיקות אולטרסאונד (אפי’ בדיקה רגילה, ולאו דוקא סקירת מערכות וכדומה), מחשש שבטעות “יגלו” מומים שלא קיימים (כמצוי לרוב), ולכן אם כל מטרת הבדיקה היא רק כדי לברר את מין העובר, ולא לצורך רפואי או למעקב הריון, בוודאי שאין זה מומלץ. [ולאשת כהן כתב מרן זצ”ל להדיא שיש לייעץ לה שלא תברר את מין העובר באמצעות אולטרסאונד, ראה להלן במקורות]. ומ”מ אם בין כה צריכה לעבור בדיקת אולטרסאונד, ורוצה לשאול את הטכנאית אם העובר הוא זכר או נקבה, ואיננה אשת כהן, לענין זה אין גילוי מפורש בדעתו של הגרע”י.
ועכ”פ אם ישנה סיבה של ממש בכך שחפצים לדעת את מינו של הוולד (מלבד עצם הסקרנות), אין הקפידא בזה גדולה, ואפשר לשאול את הטכנאית על מין העובר, כאמור. ומ”מ במידת האפשרות, נכון הדבר שלא יספרו לאחרים, שכך הוא ממידת צניעות האשה כפי שיבואר במקורות בעהי”ת. אך גם זה, במקום צורך, כיון שאין איסור מן הדין בדבר, יכולים להקל, ולספר לאחרים. וכל שכן אם הסבא והסבתא אינם נמנים בין החוגים שנהגו להסתיר את מין העובר, ומבקשים לדעת, ולא מבינים איזה ענין יש במניעת המידע בזה, הרי ש”כיבוד אב ואם” הוא בוודאי נושא חמור יותר מנושא הסתרת מין העובר, וניתן לספר להם ללא חשש.
מקורות:
הנהגת ההסתרה בענין זה, עפ”י היפה תואר
בקהלת י”א ה’ כתיב: “כאשר אינך יודע וגו’, כעצמים בבטן המלאה, ככה לא תדע את מעשה האלקים וגו'”. ובתרגום שם כתב (כתרגום למילים “כעצמים בבטן המלאה”) פירש: “דלא תנדע אי דכר או נוקבא עד זמן דיתיליד” ע”כ, וכן פירש האלשיך שם.
ונאמר על זה במדרש בראשית רבה פרשת תולדות פרשה ס”ה: “תני, שבעה דברים מכוסים מבני אדם, ואלו הן: יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין, ואין אדם יודע במה הוא משתכר, ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו, ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה, ומלכות הרשעה אימתי נופלת. וכו’. ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה – דכתיב כעצמים בבטן המלאה.” עכ”ל. וכן הוא בקהלת רבה פי”א, ובילקוט שמעוני פרשת תולדות רמז קי”ד, ובמדרש שכל טוב פרשת תולדות.
[והנה בש”ס דנן מסכת פסחים דף נ”ד ע”ב אמנם מובא מילתא דשבעה דברים מכוסים מבני אדם, מ”מ שם לא מופיע “מה בעיבורה של אשה”, אלא מופיע במקום זה (להשלים מנין שבעת הדברים) “ומלכות בית דוד מתי תחזור”, אך בהגהות מהרש”ל מביא שיש ספרים שגורסים כן גם בנוסח תלמוד דנן, ושכן עיקר עיי”ש. וגם בדקדוקי סופרים מביא מכת”י אקספורד שלא מופיע בגמ’ “ומלכות בית דוד וכו'”, ובנה אצלו ציו”ן לדברי מהרש”ל דא”כ גורסין “מה בעיבורה של אשה” גם בתלמוד דנן. ומודעת זאת מה שכתב השל”ה במאמר תושבע”פ כללי המדרש בסופו, דאם יש שינוי בגירסא (לא בשיטה) בין תלמוד דנן למדרש, יש להשתדל ליישב ולקיים גירסת המדרש, כי היא הקדומה. ומ”מ ע”ע בהמשך מילתין בכל זה].
ובהבנת בדברי המדרש, הנה ברור הדבר שחז”ל לא באו להשמיע לנו ידיעה בעלמא שהוולד נסתר מבני אדם, כי זה דבר שחוש הראות מעיד עליו ומאי קמ”ל בזה, אלא בוודאי משמעות המדרש היא, שהעדר ידיעת מין העובר אינו מקרה בעלמא כתוצאה מחוסר אפשרות מעשית לצפות חדרי בטן, אלא הבורא יתברך בכוונה מכוונת הסתיר את מין העובר מידיעת האדם, מטעמים הכמוסים עמו, דומיא דשאר הדברים המוזכרים במדרש (יום המיתה, יום הנחמה, וכו’) שבכולם ברור הדבר שיש צורך בהסתרת הידיעה מהאדם. ובכן הגאון מוהר”ר שמואל יפה אשכנזי זלה”ה בפירושו יפה תואר על המדרש בראשית רבה שם (וביפה ענף על קהלת רבה הנ”ל) כתב וז”ל: “שבעה דברים מכוסין – צ”ע מאי אתא לאשמעינן. וכו’. ושמא דהא קמ”ל דאין העלם אלו הדברים מסכלות האנשים ושאיפשר ידעם הנביא בנבואתו והחכם בחכמתו, אלא מכוסים הם מכל אדם בכוונה אלהית, וכו’. ואילו ידעו מה בבטן המלאה, איפשר שהרשעים יבקשו תחבולה שתפיל האשה את פרי בטנה, כשידע שהיא זולת רצונו. והצדיקים יתאמצו בתפלה כדי לשנות, דתפלה מהניא בזה כדאיתא בפרק הרואה (ברכות ס’ ע”א). לכן הוכיח מהכתובים, שנראה שגזרה שוה היא לכל, שאין יודע בהם זולת ה’, ואפי’ הנביאים.” עכ”ל. וכן פירש בתפארת ציון (למוהרי”ז יאדלער זצ”ל) על המדרש שם, שהחשש הוא להפלה כנ”ל, וכן פירש הרב תורה תמימה על קהלת שם אות כ”ב.
וביפה תואר שבדפוס ווילנא (והוא לשון המלקט הג”ר מרדכי פלונגיאן זצ”ל ולא מלישנא קדישא דהגאון יפה תואר עצמו זלה”ה) יהיב טעמא בנימוקים אחרים (שאינם מופיעים ביפה תואר המקורי דפוס וונציה תי”ז ודפוס פיררא תנ”ב), וטובא איכא בינייהו (כפי שיבואר בהמשך בעזר ממרום), וז”ל: “וכן אם ידעו מה בבטן האשה אז תצטער האב והאם בימי הריונה אם תתעבר הוולד שלא כרצונם, וגם אם ידעו מראש כי היא הרה ללדת זכר אשר זה חפצם אז תקטן השמחה בלדתה ולא יהיה לה גמול על החבלי לידה, ועוד נוכל למצוא טעמים נכונים מדוע כסה הקב”ה את כל אלה מבני אדם” עכ”ל.
היא העול”ה מדברי הרב יפה תואר, דמה שאמרו חז”ל שאותם שבעה דברים הם מכוסים מהאדם, אין בזה העברת מידע בעלמא, אלא אתא לאשמועינן כי בכוונה תחילה הסתיר הבורא ית”ש ידיעות אלו, עפ”י טעמים אשר עמו יתברך.
ומכאן מקור למנהג שלמים וכן רבים, שנמנעים מלברר מהו מין הוולד בעודו במעי אמו, וגם אם עושים בדיקת אולטרסאונד לצרכי מעקב לידה, מבקשים מהטכנאית לא לגלות אוזנם בענין אם זכר הוא אם נקבה. וכ”כ הג”ר מנשה קליין זצוק”ל בשו”ת משנה הלכות חט”ו סי’ קי”ח, עפ”י היפה תואר דפוס ווילנא הנ”ל. וכ”כ בשו”ת שאלת רב (תשובות הגר”ח קנייבסקי זצ”ל) ח”א פי”ב אות ב’, דאין לברר את מין העובר, עפ”י דברי המדרש הנ”ל (ושם באות ג’ הוסיף דגם בלא”ה כמה שפחות בדיקות עדיף טפי, וראה בהמשך מילתין בהערה), וכ”ה בדרך שיח”ה פרשת אלחנן. וכן בספר נשמת אברהם יו”ד סי’ קפ”ט סק”ג אות ג’ כתב בשם הגרי”י נויבירט זצ”ל ש”לא כדאי” שהאשה תעבור בדיקת אולטרסאונד למטרת ידיעת מין העובר (ונראה מההקשר שם דלשונו לאו דוקא, אלא אף אם עוברת בדיקת אולטרסאונד למטרות אחרות, לא תשאל לטכנאית את מין העובר). וכן מסיק בספר שיח יצחק (לידידינו הגר”י בהגר”ד בצרי שליט”א) על פסחים דף נ”ד ע”ב. וכ”כ הרה”ג ר’ עזריאל מנצור שליט”א בקובץ זכור לאברהם תשס”ב עמ’ תתצ”ט, דאין ראוי לבדוק את מין העובר, וכיוון מדנפשיה כעין הטעם שכתוב ביפה תואר דפוס ווילנא, “והשמחה היא באה בהפתעה” עכ”ל.
וצאינה וראינה גם בשו”ת רבבות אפרים ח”ח סי’ תקס”ג אות ה’ שנשאל אודות בדיקת אולטרסאונד לברר אם העובר זכר או נקבה, והשיב: “אנו לא עושים כך, אבל איסור בדבר אני לא רואה כו'” עכ”ל. וע”ע לאחד מבוגרי בית מדרשנו ברכת אברהם, הרה”ג ר’ רפאל א”ש מועלם שליט”א (כיום ראש בית מדרש במקום אחר), כתב בספרו כף הזהב סי’ קפ”ד עמ’ י”ט בהערה כתב בפשיטות ש”דעת רבותינו גדולי הדורות” שאין לבדוק מין העובר, וציין לספרו של אחיו (אינו תח”י) וילד בנים ובנות מהדו”ב עמ’ ל”א. והבט נא ראה גם בשו”ת יעלת חן אוהב ציון ח”א חיו”ד סי’ ט”ל בהערה, דמסיק “יש מגדולי הוראה ובראשם הגרח”ק שמציעים להמנע מזה, ונימוקם עמם, וכל אדם יעשה כהוראת רבותיו”. עכ”ל.
ובשו”ת שבט הקהתי ח”א או”ח סי’ שי”ז אות ח’ נחת לדון בענין דנן, אך נעלם מעין הבדולח לפי רגע דברי המדרש הנ”ל, וכתב מסברא דנפשיה וז”ל: “ולא נראה לי מה שיש נוהגין לעשות הבדיקה כדי לידע מה הוא הולד, דכיון שגזרה חכמתו ית’ שעד שעת הלידה לא ידעו אם הולד הוא זכר או נקיבה, אין להתחכם על גזירת חכמתו ית’.” עכ”ל. ובתר דסגידנא קמיה, אי משום דא לא איריא, דלולי המדרש (ששם מבואר שדבר זה הוא משבעת הדברים שהם בדווקא מכוסים) מי אימא לן שגזרה חכמתו שלא ידעו, הרי אפשר שכיון שהעובר צריך להיות במעי אמו ממילא לא היתה לבני אנוש המוגבלים אפשרות מעשית לברר הדבר, אבל לא שקב”ה הקפיד שלא יבררו, ולאחר שנתן חכמה לבני אנוש להמציא כלים שדרכם אפשר לבדוק, מהיכי תיתי שתהיה מניעה לעשות כן, ומשל למה הדבר דומה, להמצאת מכונת הכביסה, וכי נימא דכיון שגזרה חכמתו ית’ שצריכים לכבס את הבגדים בנהר אין לנו להתחכם לכבס במכונת כביסה, אתמהה. אלא רק בהגלות נגלות דברי המדרש הנ”ל, שמעינן דמשמע דבאמת היה לו להקב”ה ענין בכך שלא ידעו מה בעיבורה של אשה, וכדברי כל האחרונים הנ”ל. ואולם אפשר שיש קצת סמך לסברת הרב שבט הקהתי ממאי דמצינו במעשה דילדי ירושלים במדרש איכה רבה פרשה א’: “הלך משם ומצא תינוק אחד ובידו כלי מכוסה, אמר לו מה בידך מכוסה בכלי זה, אמר אילו בעית אימא דתדע מה דאית עמי לא הות אמרה לי כסיתיה.” ע”כ. והיינו שענין הכיסוי לא דמי לשאר מגבלויות של בני אנוש (קרי לא דמי לצורך כביסה בנהר וכדומה), דאין כיסוי בכדי, ועצם העובדה שהדבר מכוסה, הרי זה לאות שהמכסה לא חפץ שידעו מה בתכולתו. וכן שגור בפומייהו דאינשי, שמנהג העולם שנמנעים מלברר מין העובר באמצעות אולטרסאונד, הוא מטעם מעשה דילדי ירושלים הנ”ל, שהוא מצד הסברא גרידא.
טעמי תריצי לומר דאין צורך להקפיד בכל זה
אך יש לדעת דאף לאור דברי המדרש הנ”ל שאין אדם יודע מה בעיבורה של אשה, אין בכל זה “הכרח” ממש, דמלבד שכמובן “איסור” אין בזה (כי המקורות הנ”ל אינם מצביעים על דבר האסור מן הדין אלא על הנהגה נכונה, ומה גם דאין למדין מן האגדות כדאיתא בירושלים פ”ב פאה ה”ד, אם כי יש בזה חילוקים ועיין בספרי הדל שפתי שושנים פרק א’ הערה ו’ ואכמ”ל), לפום קושטא אף “הנהגה טובה” יש מקום לצדד ולומר דאין בזה, שהרי ניתן לומר כמה וכמה טענות לסתור את המקור העיקרי לקפידא (כלומר המדרש דאין אדם יודע מה בעיבורה של אשה, ופירושו של היפה תואר על זה), והלוא המה:
א. כאמור בתלמוד דנן בפסחים, לפי הגירסא שלפנינו, וכן לפי גירסת המכילתא מסכתא דויסע פרשה ה’ (שהיא גירסא קדומה לכו”ע), ליתא לענין זה דאין אדם יודע מה בעיבורה של אשה. וא”כ י”ל דלפי הבבלי אין הקב”ה מקפיד שלא תהיה ידיעה מה בתוככי הרחם. ובכן בהמשך דברי הרב יפה תואר גופיה (המקורי כנ”ל, שלא היה לעיני האחרונים העוסקים בענין זה) כתב וז”ל: “ומה בעבורה של אשה – בפרק מקום שנהגו ובמכילתא לא מייתי להא, וכו’, ויראה דלא ס”ל לממני מה בעבורה של אשה, כי אין זה דבר נכסף מהכל, כי רבים לא יקפידו בידיעה זו. ואפילו המקפידים, אין תשוקתן כל כך גדולה, דמילתא דעבידא לאיגלויי.” עכ”ל. וראה גם בספר פתחי טהרה עמ’ קפ”א, דמטעם זה העלה דאין צורך להמנע מלבדוק את מין העובר באמצעות אולטרסאונד, ומסיק “רק מי שאינו רוצה לשמוע ולדעת, יש לו על מי לסמוך, על דברי המדרש הנ”ל וכו’.” עכ”ל. וכ”כ הרה”ג ר’ עובדיה יוסף טולידאנו שליט”א בשו”ת משיב משפט ח”ב חיו”ד סי’ י”ט אות ד’, דהבבלי חולק על המדרש לענין זה, ולכן אין להמנע מבדיקות אולטרסאונד עיי”ש (אם כי הרב משיב משפט לא נחת שם ענין בדיקת מין העובר, אלא ידין ידין לענין מעקב הריון באופן כללי, ואה”נ דבנידונו שם לא היה צריך להגיע לזה שהמדרש חולק על הש”ס דנן וק”ל).
ב. ובעיקר דברי המדרש, ישנם מקשים, כיצד יתכן דיומא כהאידנא ניתן לברר את מין העובר באמצעות אולטרסאונד, והרי המדרש הנ”ל נאמר מפורשות שידיעה זו הינה משבעת הדברים שהקב”ה מסתיר מבני האדם. ואמת אגיד דלפקצ”ד לא קשיא מידי, דכוונת המדרש דמצד טבע הבריאה, הדבר מוסתר, אלא שע”י תחבולה אפשר לגלות, ועל זה הנידון דנן אי איות למעבד הכי לעשות תחבולות בזה אי לאו. ומ”מ באחרונים חביבים יש שראו בזה קושיא שיש בה ממש, דלפי הבנתם, לא שייך כלל שבני האדם יצליחו להמציא מכשיר שיש לאל ידו לברר דבר שהוא בכלל שבעת הדברים המכוסים[1]. ובכן בספר תורת היולדת (להגר”י זילברשטיין שליט”א) פרק ס’ הערה ב’ (בנדמ”ח) כתב ליתוב”י דעת”א בקושיא זו עפ”י מה שכתב בשו”ת חת”ס חאה”ע ח”ב סי’ פ”ב, דלשון “מעוברת” שייך רק באשה שהוכר עוברה דהיינו לאחר ג’ חדשים, ואילו בתוך ג’ חודשים היא נקראת “אשה” ולא “מעוברת” אע”פ שהיא בהריון. ומן הדא כתב הרב תורת היולדת, שחז”ל דקדקו בלשונם דאין אדם יודע מה בעיבורה של “אשה”, והיינו כיון שהאולטרסאונד לא יכול לגלות אם הוא זכר או נקבה בטרם התמלאו לה ג’ חודשים להריון, ואה”נ דלאחר מכן יוכלים לגלות. עיי”ש. וכ”כ בשו”ת יעלת חן אוהב ציון ח”א חיו”ד סי’ ט”ל בהערה. [וידידינו רבה של בת ים הרה”ג ר’ אליהו בר שלום שליט”א בקובץ בית הלל גליון מ”ב במדור התגובות, הביא את התירוץ הנ”ל עפ”י החת”ס, וכתב על זה: “תשובה זו נאמרה לרופאים כבר לפני יותר מעשר שנים, והיה מי שגיחך ואמר שהרפואה מתקדמת מאוד, ובעוד שנה יוכלו לדעת את מין העובר גם לפני גיל שלשה חדשים. אבל עברו מאז יותר מעשר שנים של מחקרים, ונתון זה נשאר כמות שהוא: עד היום אין הרופאים יכולים לדעת בשום אופן את מין העובר, כאשר הוא קטן משתים עשרה שבועות.” עכ”ל].
ונראה דנועם דברי אחרונים אלו עולים בקנה אחד עם ביאור היפה תואר (המקורי, לאפוקי מדפוס ווילנא), דבאמת אחרי ג’ חודשים כבר אין חשש שיבואו לעשות תחבולות להפיל, כי כבר הוכר עוברה ולא ירצו הורים אלו להיות כשופכי דמים לעיני כל חי (ושו”ר דכבר הרגיש בזה גם הגר”א בר שלום הנ”ל עפ”י דברי הרב תורה תמימה הנ”ל), וגם בעיני עצמם מסתברא דחמור יותר הענין שבשלב כזה של ההריון (דהרי בוודאי לאו ברשעי גמרי עסקינן, ותדע שאחרי הלידה כולם יודעים אם בת היא וחיה כי לא שופכים נפש על כך).
ובלכתך בדרך זו נמצא, דכל דברי המדרש אמורים רק לענין ג’ החודשים הראשונים, שאז בין כה האולטרסאונד לא יכול לברר את מין העובר, ולאחר ליכא קפידא אם יוודע מין העובר, כדחזינן מעצם העובדה שבימינו פסקה בחינת “אין אדם יודע מה בעיבורה” בחודשים המתקדמים.
ובספר יונה דדהבא על קהלת י”א ה’ ג”כ עמד על דבר הקושיא כיצד האולטרסאונד יכול לבדוק אם העובר הוא זכר או נקיבה, הרי חז”ל במדרש (הנ”ל) אמרו שאלו מדברים שהקב”ה מסתיר בעולמו, וכתב ליישב, דבבדיקת האולטרסאונד פעמים רבות חלה טעות, ואומרים על הבת שהוא בן וכדומה, וחז”ל במדרש הנ”ל התכוונו רק דאי אפשר לדעת “בבירור” אם הוא זכר או נקבה. עיי”ש. וגם לפי תירוץ זה, נמצא דליכא קפידא לבדוק את מין העובר ע”י אולטראסאונד, כי בלא”ה אין זו בדיקה וודאית, ואיננה סותרת לדברי המדרש שמין העובר צריך להישאר נסתר, כי העיקר שאינו גלוי בבירור וכנ”ל.
ג. ותו איכא למימר, דמה שנאמר במדרש שישנם שבעה דברים מכוסים מבני אדם, היינו שכן הוא עפ”י רוב ושכך היה ברוב הדורות, אבל לעיתים יש אפשרות לגלותם או שהם מתגלים (כמו שיבואר בהערה[2]), והגם שבוודאי מסתבר טענת היפה תואר שאם המדרש מגדיר דוקא דברים כלו כ”מכוסים” היינו מפני שיש סיבה מאת סיבת הסיבות ית”ש לכך שהם מכוסים, מ”מ בכה”ג שהם מתגלים ש”מ שבאותם אופנים הסיבות אינם קיימות, דמי שכיסה הוא זה שנתן את האפשרות לבני אדם לגלותם (שהרי לא כתוב במדרש שיש קפידא שלא לגלותם, אלא רק כתוב שהם מכוסים, ובכה”ג שמתגלים מי אימא לן שעלינו לכסותם בכל זאת).
ובכן על דרך הנ”ל (אך באופן אחר) איכא למימר, לפי הטעם שכתב היפה תואר המקורי, שהחשש הוא מצד שמא יעשו תחבולות להפיל, י”ל דכל זה היה רק בדורות קודמות שאז היו מקפידים טובא שיהיה זכר ולא נקבה, וכאשר היתה יולדת בת, היתה האם נעצבת אל לבה טובא, ולעיתים היה הבעל מתמלא חמה אש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו, וכמו שהוזכרה מציאות זו העגומה בספר תוכחת חיים פלאג’י ובספר חוקי הנשים להגאון בעל הבן איש חי ועוד, משא”כ בימינו שכבר אינם מקפידים על זה עד כדי כך, אין חשש להפלה על דבר כזה ח”ו.
ומיהו בשו”ת משנה הלכות שצויין לעיל, ראה דברי היפה תואר שבדפוס ווילנא (שחשש רק למיעוט שמחת האם ולא חשש להפלה) ולא ראה דבריו המקוריים שחשש להפלה, ועל זה כתב הרב משנה הלכות וז”ל: “ומה תועלת יש בידיעות כאלו, ואדרבה כמה פעמים יזיק בענין שלום בית וכיוצא בו וח”ו יכול להביא אפי’ לידי שפיכות דמים שירצו להפיל הולד ובפרט באנשים קלי דעת, וכו’, ואפי’ בין זכר ונקבה יש חלושי דעת וכו’, ולפעמים מחמת בושה שהאם לא תוכל לסבול אז יעשו הפלה ח”ו, ולפעמים יזיק להולד והאם יחדיו וזהו חוץ מפי’ היפה תואר, דהוא לא עלה לו על דעתו ח”ו על ההפלה, אבל בעונ”ה בימים האלו נשתנו העתים.” עכ”ל. ואולם, בתר דסגידנא קמיה ומקמי דיקר אורייתיה, לולי נועם אמריו היה נראה לפי מיעוט קט שכלי דההיפך הוא נכון, דבדור הזה אכשורי דרא לענין דאין מקפידים כולי האי אם נקבה תלד אם זכר, דרק בדורות קודמים היה בדבר זה קפידא גדולה כאמור. ונהי דכלפי עצם חומרת איסור הפלה, אה”נ דבדור יתום דנן נעשה הדבר קל בעיני החופשיים בעוה”ר, מ”מ החופשיים בלא”ה בודקים את מין העובר ולא שואלים אותנו בדבר זה (וגם בלא”ה אצל החופשיים לא קיים כמעט המושג שיש עדיפות לזכר על פני נקבה), וכל הנידון כאן הוא רק לחרדים לדבר ה’ שחפצים לנהוג סלסול בעצמם ולהמנע מבדיקת מין העובר, וכל מי ששאלה זו (אם לבדוק מין העובר אי לאו) נוגעת ללבו, בוודאי שגם אינו חשוד לרצח עוברין. ולא עוד אלא דאף אצל החופשיים יש חוק מטעם הממשלה שצריכים לעבור ועידה לפני ביצוע הפלה, ונימוק זה שהוולד הוא זכר ולא נקבה לא יכול להתקבל על הדעת בשום ועידה (ואדרבא חברי הועידה יקפידו מאוד על ההו”א בזה), ובהרבה מדינות בחו”ל אף אין מקום ל”ועידה” כלל ואסור עפ”י חוק לבצע הפלה מכל סיבה שתהיה. וזאת ועוד אחרת, דבדורות קודמים היה יותר נפוץ שיטות הפלה בתחבולות ובתרופות ביתיות וכדומה, כי היו בקיאים בחכמות אלו ללא צורך ברופאים, ולכן היה שייך יותר לומר שיעשו תחבולה להפיל, משא”כ בדורות אלו מתייראים להפיל (בפרט בשלב זה של ההריון – שכבר ניתן לקבוע מין העובר עפ”י אולטרסאונד) ללא עזרת רופא מומחה, כי חוששים לזיהומים ושאר סכנות לאשה אם יעשו תחבולות בדברים אלו. וכאמור לא שכיחא שהרופאים ישתפו פעולה להפלה במקרים כאלו שכל החיסרון הוא מין הילוד, ויודעים שבזה מסכנים את הרשיון לרפואה ומקור פרנסתם, וחוששים לנפשם גם מהאפשרות של תביעה בערכאותיהם אם יבצעו הפלה שלא כחוק ואח”כ ההורים יתחרטו, ודו”ק. ובלכתך בדרך זה מתיישבת גם הקושיא כיצד כותבים חז”ל שהקב”ה הקפיד שבני האדם לא ידעו מה בעיבורה של אשה, והלוא בימינו יודעים עפ”י האולטרסאונד, ולהאמור מינח ניחא, דכל מה שהקפיד הבורא ית”ש שלא ידעו מה בעיבורה של אשה, היינו דוקא בדורות קודמים שהיטב חרה להם שלא יהיה הוולד נקבה והיה חשש להפלה ח”ו, משא”כ בדורות אלו דלא איכפת להו לאינשי כולי האי אם נקבה תלד, ושוב אין חשש לשיחת יד בעובר, ולכן הביא הקב”ה חכמה לאומות העולם להמציא את האולטרסאונד, ושיכלו להביט בחדרי בטן ולגלות את מין העובר, וק”ל.
ד. ובענין הנימוק שכתב ביפה תואר דפוס ווילנא, “וכן אם ידעו מה בבטן האשה אז תצטער האב והאם בימי הריונה אם תתעבר הוולד שלא כרצונם” עכ”ל – לכאו’ אינו טעם מוכרח מצד עצמו, דהרי סוף סוף כשתלד אז יצטערו, ומה בצע בדחיית הידיעה. [איברא דיש ליישב, שהעצבות בימי ההריון מזיקה גם לעובר, משא”כ לאחר שתלד, ועיין]. ובקונטרס “האולטרסאונד לאור ההלכה” עמ’ ד’ כתב לטעון דאדרבא, בדיקת מין העובר מסייעת לקבל את העובר בשמחה בעת לידתו, וז”ל: “מצוי בהורים שיש להם רק בנות וחפצים מאוד בבן או איפכא, ורוצים לדעת מתחילת ההריון אם יש להם בן או בת, דעל הצד שיהיה להם בת אינם רוצים דבשעת הלידה כשיאמרו להם בת לא יהיו מרוצים ויהיו מאוכזבים, אלא אדרבה כיון שכבר ידעו מקודם שיהיה להם בת, חושבים על זה ומתבוננים בטובת ה’, ואז בשעת הלידה יהיו שמחים במה שהקב”ה שלח להם.” עכ”ל. ויש בזה מן הטענה, להורים שידועים לעבוד על עצמם מיהא.
ובנוגע לטעם השני שכתב היפה תואר: “וגם אם ידעו מראש כי היא הרה ללדת זכר אשר זה חפצם אז תקטן השמחה בלדתה ולא יהיה לה גמול על החבלי לידה” עכ”ל, מחמת קוצר המשיג נימוק זה תמ”ה תמ”ה יקרא, דהרי אם נקבה תלד מה נעשה לאחותנו, שאז תחת גמול על חבליה תעצב אל לבה. ומה גם דאם בגמול עסקינן, אפשר שתאמר ניחא לי טפי לדעת עכשיו, וי”ל.
עוד לפני המצאת האולטרסאונד ידעו לברר
ואדברה נא עוד בזה, דהנה לפום קושטא עוד לפני המצאת האולטרסאונד היו דברים מעולם שידעו לבדוק אם העובר הוא זכר או נקבה, וכבר מצינו בספר שבילי אמונה (לרבי מאיר אלדבי ז”ל – שנת ק”י לאלף השישי) נתיב חמישי דף נ”ו ע”ד שמביא אופן לברר אם העובר הוא זכר או נקבה, באמצעות ההורמונים שהאשה מפרישה בשתן. ותו מייתי התם, מחכמי יון, סימנים שונים למען דעת מהו מין הוולד. וכן בספרים הקדושים הובאו סגולות רבות כיצד לדעת מהו מין העובר, פוק חזי למוהר”ר אברהם חמווי זלה”ה בספרו אביעה חידות דף ס’ ע”א (אלא דיש לחלק) ובספרו מראה הילדים ערך גורל אות א’, ובספר סגולות ישראל מע’ מ’ אות ס”ט, ובספר רפואה וחיים מירושלים (מונקטש) עמ’ מ”ט, ובאוצר המכתבים למוהר”י משאש זלה”ה ח”ג עמ’ ט”ז סי’ אלף שנ”ג, ובספר נתיבות המערב בחלק הסגולות עמ’ ש”נ, ובספר אמת ואמונה צוברי סי’ ג”ן, ובספר קדושת יצחק (כתבי יד של הגר”י כדורי זצק”ל) בכרך ה’ כמדומני (כעת לא מצאתי איה מקומו לציינו), ועוד. אלמא דליכא קפידא בזה לברר מין העובר בעודו במעי אמו.
אלא דהרה”ג ר’ אשר אנשיל שעהר בספר בנה בתיך בהוספות עמ’ תק”מ כתב דאדרבא, מעצם העובדה אשר ימצא תמצא בספרי הסגולות אופנים לברר את מין העובר, ובכל זאת עינינו הרואות שהמנהג לא להשתמש באותם הסגולות, ש”מ דהוא מנהג עתיק יומין שלא לברר מהו מין העובר, עוד לפני המצאת האולטרסאונד. עיי”ש. וכיו”ב כתב בשו”ת חיי הלוי ח”ב סי קכ”ד, שבתחילה הביא בשם הרה”ג ר’ יעקב יצחק ניימאן זצ”ל אב”ד פאפא במונטריאל שהביא ראיה דאין חשש לברר את מין העובר ממה שמצינו בספר סגולות ישראל שכתב דרך לברר זאת, ועל זה כתב הרב חיי הלוי דמ”מ “לפי ידיעתי היו נמנעין מזה” עכ”ל (כלומר המנהג להקפיד לא לברר ע”י סגולות אלו), עיי”ש. אלא דאם לדין יש תשובה, חדא, דבכמה עדות כן נהגו להשתמש בעצות אלו (כגון במרוקו וגלילותיה ועוד), ועוד, דמה שעפ”י רוב לא נהגו להשתמש בזה י”ל דהוא משום דאין צורך בידיעה זו ולא יאות להשתמש בכח סגולי לדבר כזה, משא”כ לגבי האולטרסאונד שהוא בדרך הטבע לא שייך להאי קפידא.
ובענין הא דאיתא בסוטה דף י”א ע”ב לגבי שיטת הבירור עפ”י פרעה: “אם בן הוא והמתן אותו – אמר רבי חנינא סימן גדול מסר להן: בן – פניו למטה, בת – פניה למעלה.” אינו ענין לנ”ד, דמלבד שבקשת פרעה איננה “מעשה רב”, הרי סימן זה שייך רק בעת שכבר החלה הלידה והראש של התינוק כבר התחיל לצאת, ואינו ענין לנידון דנן שהוא בזמן “עיבורה” של אשה (וממילא גם אין ראיה מגמ’ זו נגד המונח של המדרש, שעיבורה של אשה הוא מהדברים הנסתרים מבני אדם. והכי מסתברא גם לפי הנימוק של הרב יפה תואר, דהרי לא חוששים לרצח עוברין בעת הלידה ח”ו, וק”ל.
ומצינו בשער הגלגולים בהקדמה ל”ט שכתב מוהרח”ו וז”ל: “עוד אמר לי מורי ז”ל כי עתה אשתי מעוברת, ואם תהיה נקבה – לא יהיה כמוה במציאות בשכל כל כך גדול, ואם יהיה זכר לא יהיה כמוהו בעולם ולא ימצא בכל המציאות אהבה כל כך עזה מן האב לבן כמו שתהיה לי עמו, ושהוא עתיד ללמדני חכמת הקבלה וכו'” עכ”ל. וכן הוא בספר החזיונות עמ’ רכ”ו. ועל פי הדברים האלה כתב שר בית הזוה”ר הגאון מוהר”ר עזריאל מנצור שליט”א בקובץ זכור לאברהם תשס”ב עמ’ תתצ”ח, דחזינן דאפי’ רבינו האריז”ל שהיה רואה מסוף העולם ועד סופו, לא היה יכול לדעת אם העובר זכר או נקבה, כדברי המדרש שזו אחת משבעת הדברים שמוסרתים מבני האדם. אלא דשוב הרגיש בדבר, די”ל דמיירי בתוך ארבעים יום להריון, שאז עדיין אפשר להתפלל שיהיה זכר ולא נקיבה, וכדמשמע גם מהעובדה שמוהרח”ו לא ידע אפי’ שאשתו בהריון, עיי”ש.
[ובשו”ת משנה הלכות הנ”ל הביא כמה ראיות מדברי חז”ל שהיתה אפשרות לדעת אם הוא זכר או נקבה גם בימיהם[3]. ומיהו מלבד מה שיש לדון בחלק מהראיות, התם מיירי שידעו מראש לפני ההריון, ולכן יש לחלק, ודו”ק].
טעמים נוספים למנהג לדקדק בזה
ועכ”פ, אע”פ שכתבנו בדלותינו שלפי מיעוט השגתינו אין “הכרח” ללמוד מהמדרש הנ”ל (ומביאור הרב יפה תואר הנ”ל) שיש להמנע מלברר את מין העובר, מ”מ יש בדברי המדרש עכ”פ “ישוב” ברווח ולא בצמצום להנהגת אלו שמקפידים על זה, שאינו מנהג בורות בעלמא ח”ו אלא יש לקפידא בזה מקום לנוח.
ועוד רגע אדבר, דמלבד המדרש הנ”ל על פי ביאור היפה תואר, ישנם מיני מטעמי”ם נוספים להנהגת המדקדקים בזה להמנע מבדיקת מין העובר, ואם כי אינם נימוקים מבוססים כל הצורך (כפי שיתבאר כל נימוק עם דחייתו בצידו), חזו לאיצטרופי מיהא לחזק את הנהגת המדקדקים בזה, ומהם:
א. ראשון לציו”ן, הנה כדי לברר את מין הוולד, צריכה הטכנאית להסתכל היטב בדמות תבינתו של “אותו מקום” (כי לעיתים קרובות לא סגי בהבטה בעלמא אלא צריכה להסתכל בעין יפה ובדקדוק), ולאו אורח דקדושא הוא.
אלא דלטעם זה עיקר הקפידא תהיה אם ההורים יבקשו מהטכנאית לבדוק אם העובר זכר או נקבה, אך אם היא מעצמה בדקה לכאו’ אין מניעה לשמוע את מה שעלה בחקתה, אם לא שנאמר בדוחק שנוהגים סלסול בעצמם לא להסכים לשמוע כדי לא לעודד בדיקה כזו או שנמנעים מלקבל מידע זה מפני שהגיע בדרכים לא נאותים לפי דקות הנפש היפה).
ב. ושניים יסעו, בשו”ת משנה הלכות הנ”ל ראה בבדיקת אולטרסאונד גם כעין בחינת חיסרון בביטחון וב”תמים תהיה”, עיי”ש (וראה היטב גם בסיום דבריו עיי”ש). וכעי”ז כתב הרה”ג ר’ אשר אנשיל שעהר בספר בנה בתיך בהוספות עמ’ תק”מ. וכן מביא בספר פתחי טהרה עמ’ קפ”א בשם בעל שו”ת מגד יהודה.
איברא דזו טענה מחודשת מאוד ולא ברורה, כיון שבדיקת מין העובר הוא ענין של סקרנות על ההווה, ואין כאן לא בדיקת עתידות ולא השתדלות יתר.
ג. ויבוא השלישי, בקובץ “והגית” חלק ל”א עמ’ קס”א כתב הרה”ג ר’ יוסף שוב שליט”א (עפ”י מה ששמע מפי קודשו של בעל משנה הלכה, אלא שנימוק זה נמסר רק בע”פ ולא מופיע בתשובה של הגאון משנה הלכות), וז”ל: “ויש לציין שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ואין ראוי לברר אם העובר הוא זכר או נקבה” עכ”ל. ואם דבריו נכתבו בדקדוק ואין כאן לשון מושאל בעלמא, כוונתו רצויה לדברי הגמ’ בתענית ח’ ע”ב ובמציעא דף מ”ה ע”ב: “אמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, וכו’, תנא דבי רבי ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו”.
ואם כי דברי הגמ’ נאמרו להקשר אחר, לענין ברכה בכמות התבואה, שבזה יש סברא של ממש מדוע האפשרות לברכה היא רק בדבר הסמוי (כי לאחר הספירת התבואה, אם הקב”ה ירבה את הכמות, יהיה הדבר בבחינת נס גלוי, משא”כ אם לא סופרים, הדבר נעשה באופן “נסתר”, וכמש”כ בערוה”ש ושאר אחרונים), מ”מ אמת נכון הדבר שהאחרונים הרחיבו את המושג הזה, שבכל דבר, העדר הידיעה מאפשר חלות הברכה בכל אופניה (ועיין בתורת חיים על הגמ’ שם שמפרש עפ”י רש”י במלכים לענין אלישע, ש”כבוד” הנס הוא לבוא בהצנע, וכך גם לענין עצם המושג של “ברכה” אף בלי “נס”, וגדולה מזו כתב המהר”ל בנתיבות עולם נתיב העושר פ”ב ואכמ”ל), והדברים מפורשים בזוה”ק פרשת נ”ח דף ס”ד ע”ב דענין “סמוי מן העין” הוא ענין כללי שההסתרה היא מקור לברכה ומנותקת מהדינים: “ורזא אוליפנא, קודשא בריך הוא סתים וגליא, גליא הוא בי דינא דלתתא, סתים הוא אתר דכל ברכאן נפקי מתמן, ובגין כך כל מלוי דבר נש דאינון בסתימו ברכאן שריין עלוי, וכל דאינון באתגליא ההוא אתר דבי דינא שריאן עלוי, בגין דאיהו אתר באתגלי, וההוא דאקרי רע עין שליט עליה, וכלא הוא ברזא עלאה כגוונא דלעילא.” ע”כ. ושגור בפומייהו דרבנן שהפירסום מזיק לכל הצלחה (וכל זה מלבד עניינא דעינא בישא, שהוא חיסרון בפני עצמו, ונוסף גם הוא להזיק עוד) ואכמ”ל. ואשר לפ”ז הבין הרב יוסף שוב (ואם הדברים מדוייקים, זו סברת הרב משנה הלכות) דגם לענין העובר, עצם העדר הידיעה אם הוא בן או בת, יש בה כדי להשרות ברכה ובריאות בוולד ושאר ענייניו[4]. ואע”פ שהטכנאית “רואה את הנולד”, כמה שפחות תפורסם ידיעתה, עדיף טפי. וכמובן שאין הדברים מוכרחים מצד הסברא והמקורות.
ד. ואת רב”ע, בספר עת ללדת פ”א הערה כ”ט כתב מדיליה טעם להמנע מבדיקת המין, משום דלעיתים חלה טעות בהבחנה, ואומרים על הבן שהוא בת (בעיקר) או להיפך (לפעמים), ודבר זה גורם להרבה עוגמת נפש (כלומר מצד המוכנות הנפשית, וכל שכן לאלו שרוכשים מראש מוצרים לתינוק בעיצוב המתאים למין עיי”ש. ובכן פוק חזי נמי מש”כ הגרי”י פישר זצוק”ל בשו”ת אבן ישראל ח”ח סי’ ע”ז שכבר היו כמה פעמים שהאב הזמין צורכי סעודת “שלום זכר” בהסתמך על האולטרסאונד שמראה כי זכ”ר לעולם בריתו, ויהי בבוקר והנה היא לאה. ולכן כיון שהנושא אינו “איסור מדינא” אלא “עצה טובה קמ”ל”, הרי שגם טעמי זה חזי לאיצטרופי לנימוקים אחרים לומר דעדיף היה שלא יבדקו כלל את מין העובר.
ואמת אגיד כי אם מצד חשש זה לחוד, ניתן היה לתת עצה פשוטה לפניה, ללמד את ההורים שלא יסתמכו סמיכה בכל כחם על תוצאות הבדיקה, אך כיון שבלא”ה ישנם נימוקים אחרים להמנע מבירור זה, טעם זה נוסף גם הוא על האמור, ובפרט שבוודאי שבכללות הציבור בסוף יסתמכו על זה וכו’.
ה. ואת חמישיתו, בשו”ת חיי הלוי ח”ה סי’ קכ”ד אות ז’ כתב שכיון שלפי שיטת הירושלמי, הולד יכול להתהפך מנקבה לזכר או להיפך כל עוד שעדיין לא ישבה על המשבר, א”כ עדיף שלא לברר בינתיים כדי להניח את הדבר להשגחת השי”ת במה שיחליט לעשות. וכתב עפ”ז ליישב את מנהג העולם שהקפידו לא לבדוק את מין העובר ע”י סגולות וכדומה. עיי”ש. ולכאו’ מקום יש בראש לפקפק בזה, דכיון שלפי הש”ס דנן בברכות דף נ”ד ע”א ודף ס’ ע”א אחרי מ’ יום הרי זו תפלת שוא, אין לנו לחוש לירושלמי. ובדוחק איכא למימר, דגם הש”ס דנן לא קאמר אלא לענין תפילה, דאין להתפלל על נס מעל הטבע, אך מודה לירושלמי שיתכן שהקב”ה יעשה כן מאיזה צורך הנראה לפניו יתברך. וכל שכן לפי סברת הרב בן איש חי זצ”ל שחיבר תפילה להתפלל על הולד שיהיה זכר ולא נקבה במשך כל חודשי ההריון ואכמ”ל (וע”ע בהמשך מילתין בענין זה). ועכ”פ גם אם נקטינן דאין להתפלל על זה, לא דבר ריק הוא לומר דאינו רצוי למנוע לגמרי את האפשרות ע”י שקובעים את המצב ע”י אולטרסאונד (וממילא אם הקב”ה יחפוץ לשנות, יהיה הדבר בבחינת נס גלוי, וזה כביכול “מעקב” בידי המקום להפוך כרצונו), אלא שכמובן כל זה צד רחוק שהקב”ה יחפוץ לשנות סדרי בראשית בדבר שמעיקרא היה יכול לברוא לכתחילה כרצונו וק”ל.
ו. ואת הש”ש, בספר נחלת שדה בן אהרן על ענייני ברית מילה עמ’ י”ב (וכן בספרו עה”ת פרשת תזריע) ישנו בנותן טעם שיש בו ממש, למה זה ועל מה זה שאין ראוי לבדוק אם העובר הוא זכר או נקבה, והוא עפ”י הזוהר הקדוש פרשת תזריע דף מ”ב ע”ב: “אמר רבי יוסי אתתא מן יומא דאתעברת עד יומא דיולדת לית לה בפומא אלא ילידו דילה אי להוי דכר, ועל דא אשה כי תזריע וילדה זכר.” ע”כ. והנה אם היא תדע אם הוא זכר או נקבה, כבר לא תהיה לה את אותה השתוקקות שתהיה לה בן זכר, ולא יהיה הדבר בפומא, ויתכן מאוד דמה שבהריון אחר זוכה לבן זכר הוא מחמת זכות אותה השתוקקות שהיה לה בהריון הקודם, וחבל לקבור השתוקקות זו ע”י האולטרסאונד. עכ”ד.
ויש להוסיף בזה, דגם אי נימא שלא תזכה לבן זכר בהריון אחר מחמת כן, הרי כתב הגאון בעל שו”ת דברי חיים מצאנז זלה”ה בדרשותיו לפסח דף ס”ד ע”ב שכוונת הזוהר שמחמת הרצון העז הזה נחשב לה כאילו ילדה זכר (כמו שסיים הזוהר שזה פירוש “אשה כי תזריע וילדה זכר” כלומר מיד כאשר נכנסת להריון נחשב קמיה דקב”ה כאילו כבר נולד לה זכר, מחמת רצונה הגדול). זאת ועוד אחרת, דפעמים רבות שהשתוקקות זו היא לשם שמים, וממילא ההשתוקקות היא רצויה כשלעצמה, כמו שכתב הגאון הק’ בעל שו”ת השיב משה מסאטמר זצוק”ל בספרו ברך משה פרשת תזריע עמ’ ע”ז שכוונת הזוהר הנ”ל היא שהאשה הכשרה משתוקקת שבנה יהיה זכר כדי שיעסוק בתורה ויהיה ת”ח, וכ”כ בגנזי יוסף (למוהר”י בלוך זצ”ל לבוב תקנ”ב) פרשת עקב ד”ה התשכח, וכ”כ בילקוט סופר (להגרי”ל סופר זצ”ל אבדק”ק דרטשק) פרשת תזריע הערה מ”ב בשם משכיל אל דל, וכ”כ בספר אמרי אברהם (להגאב”ד דאברא זצ”ל) על נישואין עמ’ ל”ד, ועוד. ובספר באר משה (לאדמו”ר מאוז’רוב הרה”ק הגר”מ אפשטיין זצוק”ל) פרשת תזריע עמק ק”פ כתב שכוונת הזוהר שמשתוקקת כדי לקיים מצות ברית מילה. וא”כ בוודאי לא יאות לבדוק את מין העובר, כי בכך מונע מהאשה את כל כיסופין דדבר מצוה הנ”ל במשך חודשי הריונה.
וחזי הוית נמי להרה”ק ר’ יעקב מאיזבצא זצ”ל בספר בית יעקב פרשת תזריע, שהבין בעין בינתו שכוונת הזוה”ק הנ”ל שהאשה “מתפללת” על זה. עיי”ש. וא”כ נמצא שע”י האולטרסאונד מונעים ממנה להיות פיה ממלמל תפילה לבורא עולם. איברא דלפי הכרעת מרן הגרע”י זצ”ל בשו”ת יביע אומר ח”א חאו”ח סי’ ל”ה, דבמקומות שאמרו חז”ל שהתפילה היא תפילת שוא, אין נכון להתפלל תפילות כאלו, דהוי כמטריח כלפי מעלה כביכול עיי”ש, א”כ הכא לאו שפיר עביד שתפלל תפילה זו מאחר ולפי הש”ס דנן בברכות דף נ”ד ודף ס’ הרי זו תפילת שוא (לאחר מ’ יום מיהא), ובעל כרחין דאין כוונת הזוה”ק שהיא מתפללת אלא רק שנכספה וגם כלתה נפשה לכך (ושפתיה נעות על דבר צפייתה, אבל לא בתורת תפילה). א”נ חולק הזוהר בזה על תלמוד דנן וסובר כירושלמי, ואנן קיי”ל דהלכה כתלמוד דנן נגד הזוה”ק (ואכמ”ל), אלא דלפ”ז נמצא שתהיה מחלוקת במציאות בין הש”ס לזוה”ק אם אשה דרכה להתפלל תפילה כזו (כי לאו מסתברא שלפי הש”ס כל הנשים עושות שלא כראוי), וא”כ לולי נועם אמריו של הרב בית יעקב, נהירא טפי לפקצ”ד דגם הזוה”ק לא התכווין לומר שהיא מתפללת, וכפי שנראה גם מלשון הזוהר “אי להוי דכר”. שו”ר בשו”ת שבט הקהתי ח”א סי’ שי”ז אות ח’ שהבין בפשיטות דכוונת הזוה”ק הנ”ל שהיא מתפללת, כי על כן כתב דגם מטעם זה אין נכון לברר את מין העובר ע”י אולטרסאונד עיי”ש. וכאמור, אי משום דא לא איריא.
ח. השמנ”ה היא, דיש שכתבו בזה נימוק נוסף (עיין בדברי הגרא”א שעהר הנ”ל, ובשבט הקהתי, ועוד), שאם ידעו מראש אם הולד הוא זכר או נקיבה, איכא עקולי ופשורי אם אפשר לברך הטוב והמטיב בעת לידת הזכר. ואולם לדידן בלא”ה לא נהגו לברך ברכה זו יען כי סומכים על ברכת שהחיינו של המילה, לכן לא נרחיב את היריעה בפרט זה המצריך אריכות רבה על כל תנאיו.
ט. תשע”ה ברוב יועץ: בשו”ת רבבות אפרים ח”ח סי’ תקס”ג אות ה’ כתב שיותר נכון לא לבדוק את מין העובר באמצעות הצילום (האולטרסאונד), “דלפעמים מזיק, ושומר פתאים ה'” עכ”ל. ובכן הרה”ג ר’ ינון וינה שליט”א בספר ימי טוהר פרק כ”א כתב שהגרב”צ אבא שאול זצ”ל היה מזהיר שיש בדיקות שהרופאים מבקשים מהנשים בהריון, שמזיקות וגורמות להפלה, ועפ”ז כתב שם הרב ימי טוהר שעד החודש החמישי אסור לעשות אפילו אולטרסאונד חיצוני, והוסיף שאולטרסאונד הפנימי אסור במשך כל תקופת ההריון, עיי”ש. אלא דטענה זו איננה דוקא לגבי בדיקת מין העובר, אלא לגבי בדיקה באופן כללי. ומ”מ דבריו מחודשים, והבט וראה במאמרו של הרב יואל קטן נר”ו בקובץ אסיא גליון ט’ עמ’ רס”ח וגליון ס”א עמ’ ס”ט, ובספר חידושים ברפואת נשים (שע”י מכון פוע”ה) עמ’ ל”ד, שכתב דלפי כל המחקרים, אולטרסאונד חיצוני אינו גורם לנזק גופני כלל, לא ליולדת ולא לילוד. וע”ע בשו”ת משיב משפט ח”ב חיו”ד סי’ י”ט. ועצר”ת הדברים עדיפא לן בזה, דלא כאן המקום.
י. קו”ל אשר תאמר אליך עשר”ה: וגם אני שמעתי מאת ידי”ן ידי”ן הג”ר יוסף סיסרו שליט”א (רבה דק”ק הר סיני בעוב”י ס. פאלו), שעל פי המחקרים העדכניים, כאשר האשה איננה יודעת את מין העובר, קיימת נטיה ללידה קלה ומהירה יותר, מפני שסקרנות היולדת מסייע להצלחת הלידה.
דעת מרן הגרע”י בכל זה
מרן מלכא מוהר”ע יוסף זלה”ה לא גילה דעתו דעת עליון בנידון דנן. ורק לענין אשת כהן, כתב בחזון עובדיה הל’ אבלות ח”ב עמ’ ס”ו שיש לייעץ לה שלא תעשה בדיקת אולטרסאונד לברר את מין העובר, כי כל עוד שלא בדקה יש לה ספק ספיקא כדי להקל בטומאת מת בבית החולים עיי”ש (ובכן נחלקו בזה אחרוני זמנינו לענין אשת כהן, אם עדיף שלא תבדוק או אדרבא עדיף שתבדוק ותדע שאסור לה ללדת בבית חולים שלא מקפידים הפרדה מטומאת מת בחדרי הלידה, ואין לנו צורך לעסוק במסכת ארכי”ן זו מאחר והכרעתו ל מרן הגרע”י היא מפורשת בזה). עיי”ש.
ובשנת תשנ”ח, בשיעורו במוצ”ש פרשת שמות (נדפס בספר משיעורי מרן הראש”ל ח”ג עמ’ רט”ז), התייחס לעובדה שנשים רבות נבדקות ע”י אולטרסאונד כדי לדעת אם העובר זכר או נקבה, אך גם שם לא גילה את דעתו להדיא אם ניחא ליה בזה אי לאו, אבל עכ”פ הביע את כאבו שבבדיקות כאלו לעיתים קרובות הרופאים “מזהים” בטעות מומים שלא קיימים, וממליצים על הפלה אשר לא כדת. והרוח הנושבת בין נועם אמריו (אם כי לא נאמר להדיא), שאם הבדיקה היא רק כדי לברר את מין העובר, ולא לצורכי בריאות האם והילוד, העדר הבדיקה טוב ממציאותה, מחמת טעויות ולחצים מיותרים כנ”ל (וזאת אפי’ בבדיקה רגילה ולאו דוקא סקירת מערכות). [וראה גם בקובץ “בתורתו” על חנוכה עמ’ מ”ו, בדברות דרב אח”א משבחא הרה”ג ר’ מיכאל בחבוט שליט”א ראש ישיבת נזר אהרן, במה ששמע ובא ממרן הגרע”י זצוק”ל בענין זה, קחנו משם]. ובכן הבט נא וראה במאמרו של הרב יואל קטן נר”ו בקובץ אסיא גליון ט’ (ובכמה דוכתי כפי שהזכרנו לעיל) שכתב אודות בדיקת אולטרסאונד רגילה למעקב הריון וז”ל: “לבדיקה שגרתית באולטרסאונד, ישנן גם חסרונות, ביניהן אפשר למנות וכו’: ב. השפעות נפשיות שליליות: חרדות שיש להרבה נשים מעצם עריכת הבדיקה, ובעיקר מכל מימצא חריג המתגלה בה, גם אם מתברר בסופו של דבר שאין לו משמעות רבה. ג. השלכות מהבדיקה: קיימת עליה במספר הניתוחים הקיסריים הנערכים במקרי אבחנות שגויות של פיגור בגדילה, ואף הפלות מלאכותיות של הריונות תקינים, כאשר הבדיקה מצביעה בטעות על חשש ללידת תינוק בעל מום.” עכ”ל. והגר”י זילברשטיין שליט”א בספר שיעורי תורה לרופאים ח”ד סי’ רל”א כתב לענין בדיקות אולטרסאונד שגרתיות וז”ל: “יש להוסיף, שפעמים רבות עשו נשים בדיקות כפי שיעץ להן הרופא, והתוצאות הראו חשש קטן למחלות, הנשים נחרדו, כמה מהן שבצעו הפלה, והיו מהן ששמעו שיש סיכוי של אחר לחמש שיוולד ילד עם תסמונת דאון וכמעט שהן ירדו מדעתם עד שמיהרו לחכם שבעיר ובירך אותן וזכו לבנים מוצלחים אך החיל הרעדה והפחד היו גדולים, ובפרט שמספרים להן גם על חשש מחלות שאין להם תקנה כי אם לבצע הפלה, ודבר זה אסור בהחלט, ואם כן מכאיבים את ליבם חינם כי רוב הסיכויים הם שיוולד ילד בריא ושלם” עכ”ל. וראה גם בשו”ת שבט הלוי ח”ז אה”ע סי’ ר”ח מול סו”ף (ד”ה וגם ידוע). ואין להאריך בכל זה כי אינו עיקר הנ”ד.
לספר לאחרים שאינם ההורים
ולגבי היכא דהבעל ואשתו יודעים את מין העובר, האם יש עכ”פ להמנע מלספר לאחרים. הנה גם בזה עינינו הרואות בחוגי החרדים לדבר ה’, שמקפידים בדבר זה, וגם אם הבעל ואשתו יודעים מה בעיבורה, עכ”פ לא הופכים ידיעה זו לנחלת הכלל. ואכן לפקצ”ד יש טעם לשבח למנהגם, דהוא מדרכי הצניעות, ואפרש שיחתי.
חז”ל בכמה דוכתי מגלים לנו, שהאדם הוא מאוד אסוציאטיבי, כדאיתא בסוטה דף י”ז ע”א “שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד” והבין הב”ח באו”ח סי’ ח’ ועוד אחרונים דזו היא סיב”ה שעל ידי ראיית הציצית נזכרים בכל המצוות (ועיין בזוה”ק במדבר דף קע”ה ע”א), ולכן אסרו חז”ל (בעבודה זרה דף כ’ ע”ב ונפסק בטוש”ע אה”ע סי’ כ”א סע’ א’) לראות בגדים צבעוניים של אשה השטוחין על גבי הכותל “שמא יבוא להרהר בה” אע”פ שאינה לובשת אותם כעת. ועוד אמרו בפסחים דף נ”א ע”א (ומובא במפה אה”ע סי’ כ”ג סע’ ו’) דאסור לאדם לרחוץ עם אביו או חמיו, והטעם פירש רש”י: “מתוך שרואהו, ונזכר שמשם יצא – נותן לבו להרהור, וכן בחמיו, נותן לבו שיצתה אשתו מכאן, וכן בבעל אחותו נמי, איכא הירהורא.” ע”כ.
והיינו שחז”ל חוששים שאדם בתוך לבו יהרהר מענין לענין באותו ענין בגזירה שווה. ועל זה הדרך, מסתבר מאוד לחשוש (לפנים משורת הדין, משום דקיי”ל דאין גוזרין גזירות חדשות מדעתינו אפי’ בדבר הדומה) דאם מדברים ומשוחחים על מין העובר שתוככי רחם האשה, יש בזה משום משיכת לב השומעים לענין אינטימי, הן מצד המיקום (רחם האשה שהוא אבר המקושר באופן אסוציאטיבי לענייני אישות), הן מצד ההרהור בהשתלשלות כיצד הגיע לשם תינוק, הן מצד המיקום בתינוק שדרכו האולטרסאונד זיהה אם העובר בן או בת, כך שלא דבר ריק הוא לומר, דיש בזה חיסרון במידת הצניעות. וא”כ יפה נהגו ישראל קדושים בחוגים החרדים לדבר ה’, שלא לפרסם את מין העובר. ונהי דבעלמא לא מצינו כל מניעה הלכתית לספר על האשה שהיא בהריון (מלבד מצד עינא בישא בטרם הוכר עוברה וכו’), היינו משום דידיעה זו היא כללית יותר, משא”כ הידיעה על מין העובר שברחמה, זוהי ידיעה יותר ממקמת ומעוררת יותר גזירה שוה דאתיא תוך תוך וכנ”ל. אלא דכאמור כל זה לפנים משורת הדין, ואי אפשר לומר שיש בזה איסור מדינא.
הערות:
[1] ובאמת מהאי טעמא כתב בשו”ת ציץ אליעזר חט”ז סי’ מ”ז אות י’ שאין לסמוך על “מכונת אמת” מאחר ואחד משבעת הדברים המכוסים היא ש”אין אדם יודע מה בלבו של חבירו”, עיי”ש, וי”ל ע”ד אך אין להרחיב כאן דהוי מיל”ה שלא בזמנה.
[2] הרי גם “יום הנחמה” ו”מלכות הרשעה מתי נופלת” הם דברים שאינם מכוסים לעולם שהרי יבוא דור שידעו כי הרי דברים אלו התרחשו לעיניהם (לעינינו במהרה בימינו אמן). ולא עוד אלא דאצל יחדים יש סברות בחז”ל שכן שייך ידיעת הקץ, כמובאר בבראשית רבה פרשת ויחי פרשה צ”ח שיעקב אבינו ע”ה ודניאל ידעו את הקץ, ובכתובות דף קי”א ע”א הרי מוזכר בין יתר השבועות שהקב”ה השביע את ישראל: “שלא יגלו את הקץ”, ופירש רש”י: “שלא יגלו את הקץ – נביאים שביניהם” עכ”ל, והיינו לכאו’ שגם נביאים היו יכולים לדעת את הקץ, אלא שהקב”ה ישביע אותם שלא יגלו לאחרים. [וכבר הרחבנו בזה במקום אחר].
וכן לענין שאר הדברים שמוזכר בגמ’ פסחים הנ”ל ובמדרש הנ”ל שהם מכוסים מבני אדם, היו עכ”פ יחידים שידעו. וגדולה מזו מצינו לענין דוד המלך בתהלים מזמור ט”ל: “הודיעני ה’ קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני”, ופירשו חז”ל בשבת דף ל’ ע”א שביקש לדעת יום המיתה, ומשמע דליכא קפידא לבקש לדעת דבר המכוסה [אלא דאה”נ מבואר שם בשבת שהקב”ה ענה לו שגזירה היא מפניו שאין מודיעין לאדם את יום המיתה, ואפשר דרק אז נתחדש לו לדוד שיום המיתה הוא מהדברים המכוסים “בדווקא”)].
וע”ע בשו”ת משנה הלכות הנ”ל כתב גם לדייק מלשון המדרש “ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה”, כי אפשר שפי’ שרק אדם אחר אינו יודע, אבל האשה בעצמה אפשר שיודעת, וכעין מה שמפרש ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו, דנמי הפי’ שאין אדם אחר יודע מה שבלבו של חבירו אבל האדם בעצמו יודע מה שבלבו, עיי”ש.
[3] וז”ל: “ובפרט לפ”מ דמבואר בחז”ל (נדה ל”א) והובא ברש”י אשה כי תזריע וילדה זכר, דתלוי במי שמזריע תחילה ואפשר שבשעת מעשה הרגישה שהיתה מזרעת תחילה, וכעין שאמרו ביורה כחץ שהיא יודעת ולא האיש, או כפי מה שאמר ר’ יוסי (שבת קי”ח ע”ב) חמש בעילות בעלתי ונטעתי חמשה ארזים בישראל ומאן אינון וכו’ ע”ש ובגמ’ מוקים לה בעלתי ושניתי, ועיין בעירובין דף ק’ ע”ב הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה, וכן יכולני לעשות כל בני זכרים, א”כ אצלו אין זה מכוסה כלל, ועוד מה שאמרו חז”ל שהי’ מקום שילדו רק זכרים ולבסוף נקבה אחת, וא”כ ידעו שבעיבורה של אשה היא רק בן.” עכ”ל.
[4] והנה ידועה הוראת הגר”ח קנייבסקי זצ”ל (מובא בשו”ת תשובות והנהגות ח”ב סי’ תשל”ו, ובחשוקי חמד מציעא מ”ב ע”א, ובספר שיעורי תורה לרופאים ח”ד סי’ רל”א, ובעוד דוכתי טובא) דס”ל דעדיף להמנע מבדיקות אולטרסאונד (אפי’ מעקב לידה רגיל) כי כל עוד שלא מגלים מומים הקב”ה יכול עדיין להעלים את המום ע”י התפילות שמתפללים לבריאות העובר, או אפי’ בלי תפילה משום דאין הברכה שורה אלא על דבר הסמוי מן העין, עכת”ד (ובזה באמת דומה הדבר ויתר לסברא של כמות התבואה, שהעדר הידיעה מאפשרת שהנס יהיה בבחינת נס נסתר). אלא דשרים רבים ונכבדים מגדולי ההוראה חולקים על הגרח”ק בענין זה, והוא עפ”י חו”ד של הרופאים שיכולה להיות תועלת של הצלת חיים ע”י מעקב הריון, ולא נעסוק במסכת ארכי”ן בזה כי זו סוגיא בפני עצמה (איברא דגם בדעת הרופאים עצמם איכא עקולי ופשורי עד כמה יש הכרח בבדיקות אלו, וזיל קרי במאמרו של הרב יואל קטן נר”ו בקובץ אסיא גליון ט’ עמ’ רנ”ד וגליון ס”א עמ’ ס”ה, ובספר חידושים ברפואת נשים שע”י מכון פוע”ה עמ’ ל”ב, ואכמ”ל). ועכ”פ לענין דנן, שהנושא הוא בדיקת מין העובר, אין תועלת בריאותית בידיעה זו אם הוא זכר ונקבה, אלא דמאידך גם אינו “מום” שיש סיבה לא לגלותו לסברת הגרח”ק זצ”ל.
