בדיקות גנטיות בציבור הספרדי

שאלה: לרב שלום, אני בחור ישיבה ספרדי, והגעתי לפרק האיש מקדש, ונסתפקתי האם עלי לערוך בדיקות גנטיות של דור ישרים, כי יש בחורים בישיבה הטוענים שכיום חייבים לערוך בדיקות אלו, ומאידך יש אומרים שלספרדים אין צורך בכך, כיון שהבעיות הגנטיות כמעט אינן קיימות אצלם. בתודה ובברכה.

תשובה: נכון לערוך קודם הפגישות בדיקות גנטיות של דור ישרים [גם לבני ספרד, אחר שכיום זיהו מחלות גנטיות גם אצל הספרדים]. ועל ידי הבדיקה ניתן לזהות נשאות למספר מחלות קשות מאוד וחסוכות מרפא, שהינן בעלי אחוזי נשאות גבוהים יחסית. ואין בכך משום חוסר בטחון, אלא השתדלות רגילה ככל ההשתדלויות שעושים בני האדם, ושנכון לעשותם. בפרט שכאן הוא לצורך רפואי, ובזה רבים הורו שראוי להרבות בהשתדלות. וכן אין בכך משום “תמים תהיה” שהוא איסור לחקור אחר העתידות, כיון שבדיקה זו אינה חקירת העתיד, אלא חקירת ההווה, האם שני בני הזוג נשאים של המחלות הגנטיות הנבדקות או לא. גם איסור זה נאמר על חקירת העתידות בדרכים מיסטיות ולא בחקירת העתיד בדרכי הטבע, שהיא מותרת.
ומכל מקום אין חובה לערוך בדיקות גנטיות, ומי שאינו רוצה לערוך בדיקה זו אינו מחוייב. וכן אם ישנה הצעת שידוך טובה מאוד, והצד השני אינו חפץ לערוך בדיקה זו, ישמע להצעה ולא יחשוש.

מקורות ונימוקים

ידע מדעי מעודכן לשנת תשפ”ב
א. תחילה נעמוד על הידע הגנטי ואחר כך נבא לענין הלכה: מכלל האוכלוסיה בנישואין ללא שום בדיקה גנטית של דור ישרים, הסבירות הסטטיסטית ששני בני הזוג הם נשאים של מחלה גנטית שנבדקת בדור ישרים היא 1:115, דהיינו מתוך 115 זוגות שמתחתנים, בזוג אחד מהם ימצא פגם גנטי זהה אצל שני בני הזוג, ולכן אחד מארבעה ילדים שיוולדו להם, יחלה במחלה עם הפגם הגנטי [[ראה למטה הערה 1]] . ישנן אלפי בעיות גנטיות [באינצקלופיה הלכתית רפואית ח”ז עמ’ 756 שנכתבה בשנת תשס”ו כתוב, כיום הוגדרו כ- 5000 מחלות תורשתיות וכמעט בכל יום מגלים חדשות] וכיום אי אפשר לבדוק את כולם, בגלל הקושי בכך והעלויות הכספיות הגבוהות, לפיכך משרד הבריאות ממליץ על בדיקת מחלות מועטות בלבד. [המלצת משרד הבריאות היא לבדוק רק מספר מחלות חמורות חשוכות מרפא, וששכיחות נשאותן היא גבוהה יחסית, ושאמינות הבדיקה הגנטית גבוהה. כמו כן ההמלצות משתנות עם הזמן, ע”פ התקדמות הידע הגנטי והאפשרויות המתחדשות, ובשינוי בין העדות לפי הנשאות שבאותה עדה. להלן נביא את המלצת משרד הבריאות.] זאת ועוד ישנם מומים שלא ניתנים לגילוי רק במהלך ההריון, כגון תסמונת דאון, פיגור שכלי ללא קשר לתסמונות ועוד. כמו כן גם הבדיקות הגנטיות שנעשות כיום לא כולן וודאיות [כגון בדיקת מחלת SMA שהינה התנוונות מערכת העצבים ח”ו, ושיעור הנשאות בכל העדות הינו גבוה 1:45 (אחד מכל 45 אנשים הוא נשא של מחלה זו) אך בדרגות חומרה שונות, הינה בדיקה של 90% וודאות. כמו כן בדיקת מחלת DND שהיא ניוון שרירי, שבמקרים חמורים נזקקים לכסא גלגלים בגיל 12 ומוות בגיל 18, זיהוי הגן הינו ב70%-80%. וזאת כמובן חוץ מטעויות אנוש שישנם בתוצאות הבדיקות, ברישום מוטעה, הודעתו וכדומה.]

דרך משל, תחילת דרכם של דור ישרים היה לבדוק את מחלת הטיי זקס בלבד [מחלה שמתפרצת מגיל ששה חודשים, וגורמת לפיגור פיזי ושכלי הולך וגובר, עד מוות בגיל כשנתים ולכל היותר בגיל חמש, ה’ ישמור. וראה כאן בהערה [[ראה הערה 2]] בהורים שאחר הנישואין נודע שהם נשאים כאלו, או בדומה להם ח”ו], שהיא מחלה בעלת שכיחות נשאים גבוהה יחסית אצל האשכנזים ביחס 1:30. דהיינו אם שני ההורים נשאים [והסיכוי הסטטסטי לכך הוא 1:900 כששני בני הזוג אשכנזים] אזי הסיכוי הוא 1:4 שיוולד ילד עם מחלה זו [ולכן בנישואין אקראיים של בני אשכנז, ללא בדיקה גנטית מוקדמת, הסיכוי שיוולד תינוק החולה בכך הוא 1:3600 בכל לידה. וממילא במשפחה שיוולדו להם עשרה ילדים, הסיכוי שאחד מילדיהם יוולד חולה בכך הוא 1:360, וכשנוסיף על כך את כל המחלות הנבדקות דלהלן, הרי שהסיכוי גבוה בהרבה.] ואם רק אחד מההורים הוא נשא, כל הילדים יוולדו בריאים. דהיינו אף אם כל אחד מההורים הוא נשא של פגמים גנטיים רבים, אין בכך שום מניעה מלהנשא, כל עוד אין הפגמים הגנטיים של בני הזוג שוים. במידה ולשניהם יש אותו פגם גנטי, אזי בכל ילד שיוולד להם, ישנו סיכוי של אחד לארבעה שתהיה לו את המחלה של הפגם גנטי.
כנודע כל החרדים לבני אשכנז, עורכים בדיקות דור ישרים. עיקר חפצנו לעמוד על בני עדות המזרח, שמעולם לא ערכו בדיקות אלו, ובשנים האחרונים מועדדים זאת הן הרבנים, הן דור ישרים והן משרד הבריאות.

המלצת משרד הבריאות לבדיקה גנטית ואחוזי הנשאות בעדות
ב. נמנה את המחלות הגנטיות שמשרד הבריאות ממליץ לבודקם, ואת גובה הנשאות בעדות. [מעודכן לשנת 2020. בדור ישרים לא בודקים את כולם, ומאידך הם עורכים בדיקות נוספות.]
לכל העדות: יש נשאות למחלת הציסטק פיברוזיס, אצל אשכנזים הנשאות הינה ביחס של 1:25 [אחד מכל 25 אנשים] ובשאר העדות 1:40. מחלתSMA הנשאות בכלל האוכלוסיה היא ביחס של 1:45. מחלת Xשביר, בכלל האוכלוסיה נשאות ביחס 1:250 [אולם דור ישרים אינו עורך בדיקה זו, לפי שלמחלה זו יש גן פגום שנמצא רק אצל נשים. ולכן אם ישיבו תשובה שלילית מחמת נשאות זו, ישללו את כל הנישואים עם בחורה זו, וזה לא יתכן. ואם יודיעו שהאשה נשאית, הוא דבר הנוגד את מהות ויחודיות האירגון, שלא להודיע לנבדקים את התוצאות, כדי למנוע הפחדות יתר וסטיגמות שליליות.]
יוצאי צפון אפריקה: נשאים של טיי זקס 1:100.
מרוקו: מחלת PCCA1 נשאים בין 1:45-50 מחלת PCCA2 1:45 בדיקות נוספות ליוצאי מרוקו שממליץ משרד הבריאות: מחלת אטקסיה טלנגיאקטזיה נשאות של 1:80 אנמיה פנקוני נשאות 1:100.
לוב: מחלת MLC1 מגלן צפאלי לויקו אנצפאלופטי 1:40
תימן: מחלת MLD אחוזי הנשאים בין 1:20-50
עירק: מחלת PCCA1 בין 1:45-50 מחלת קוסטף 1:10-20.
פרס: מחלת תסמונת אשר 2A נשאות 1:60
בוכרה: מחלה MTHFR נשאות 1:40. מחלת SPG49 נשאות 1:40
ארצות הבלקן [ביניהן, טורקיה איטליה ויוון]: מחלת FD דיסאוטונומיה משפחתית יחס 1:30-60, מחלת טיי זקס 1:60 מחלת אגירת גליקוגן GSD1A 1:100
הודו PEBAT/TBCD 1:10.
כמו כן ישנו פירוט נשאים ליוצאי קווקאז.
אשכנז: מחלת טיי זקס 1:30 מחלת SLO 1:40. מחלת WWS נשאות 1:60. מחלת קנאוון 1:60 מחלת HHF1 נשאות 1:60. מחלות נוספות שמשרד הבריאות ממליץ להם לבודקם: נימן פיק A 1:80 מחלת אנמיה ע”ש פנקוני C 1:90 מחלת JOUBERT 1:90 מחלת תסמונת בלום 1:100 מחלת מוקוליפידוזיס 4ML 1:100 מחלת אגירת גליקוגן GSD1A 1:100 תסמונת אשר F1 ותסמונת אשר A3 ביחס 1:100 ניוון שרירים NEMALINE 1:108 מייפל סירופ 1:113.
פירוט מחלות גנטיות נוספות השכיחות לפי העדות, ישנו באנציקלופיה הלכתית רפואית (ח”ז עמ’ 820 בנספח לערך תורשה).

ארגון דור ישרים
ג. ארגון דור ישרים יסדו הרב יוסף אקשטיין מארצות הברית בשנת 1983 אחר שנפטרו לו ארבעה ילדים עם מחלת טיי-זקס. בחור או בחורה קודם הגיעם לשלב השידוכים עורכים בדיקת דם בדור ישרים ומקבלים מספר יחודי. קודם בואם להפגש או להתקשר בקשרי שידוכים, יוצרים קשר עם משרדי דור ישרים והם משווים את הנתונים של שני המספרים, האם יש ביניהם בעיה גנטית או לאו, דהיינו אף אם ימצא שכל אחד מהם נשא של פגמים גנטיים רבים, אין בכך שום מניעה מלהנשא, כל עוד אין הפגמים הגנטיים שלהם שוים. במידה ולשניהם יש אותו פגם גנטי, אזי בכל ילד שיוולד להם, ישנו סיכוי של אחד לארבעה, שתהיה לו את המחלה של אותו פגם גנטי, ואז דור ישרים כמובן מודיעם שלא טוב להם להשתדך. שיטה זו מייחדת את דור ישרים בשונה מכל המכונים שעורכים בדיקות גנטיות, מפני שהאינפורמציה על הנשאות, אינה מגיעה אף לנבדקים עצמם. בכך נחסכים מהנבדקים הפחדים על עצמם, והחששות של אחרים מלהנשא להם. השיטה כה הצליחה, עד שחיסלה את לידתם של תינוקות עם מחלת טיי-זקס בזוגות חרדים. האירגון קיבל את ברכתם של למעלה ממאה גדולי הפוסקים ראשי הישיבות והאדמורים בארץ ובעולם. [מתוך אנציקלופדיה הלכתית רפואית (ח”ז עמ’ 778 ערך תורשה) אסיא (חצ”ט עמ’ 130) וכתבה ביתד השבוע ה’ בתשרי תשע”ז עמ’ 21. בשו”ת ויען דוד (ויס, ח”ז סי’ מח עמ’ קכה) השיב על רבנים שחתמו קול קורא שאסור לאיש פרטי לבדוק עצמו במכוני גנטיקה השונים רק בחברת דור ישרים, והאריך שאין לזה תוקף הלכתי. ושמא היא אותה הסכמה. גם ראה באסיא (חצ”ט עמ’ 178).] הצורך בבדיקת דור ישרים ישנו גם מהיבט שונה, במשפחות שנולד להם ילד עם פגם גנטי, ולכן אינם רוצים להשתדך עמהם, שיש מחלות שע”י הבדיקה, ניתן לדעת בוודאות שילדי המשודכים לא יחלו בכך.
בשנת 2013 לראשונה הכינו בדור ישרים בדיקה גנטית לבני עדות המזרח, ולאחר מכן החלו בתעמולה לעודד את הבדיקות אצל הספרדים, ופירסמו מכתב רבנים ומכתב ראשי הישיבות הספרדיות על נחיצות הבדיקה וכדלהלן (אות ט).
כיום תשפ”ב דור ישרים בודק לבני אשכנז ארבע עשרה מחלות ובסל המורחב עוד שש מחלות, ולבני ספרד נעשים בדיקות של 18 מחלות [במקרה של עדות מעורבות בודקים את שני הסלים], הבדיקות הן לפי המלצת איגוד הגנטיקאים ומשרד הבריאות [שפורטו לעיל בסמוך, סל הבדיקות הוא אחד לכל בני ספרד ללא חילוקי ארצות, חוץ מהמחלות המיוחדות להודו וקווקאז (כנראה משום שישנם יהודים מועטים מעדות אלו), וכן משמיט את בדיקת המחלה X שביר (כנ”ל מפני שנשאות המחלה היא רק בנשים, ודבר זה נגד יסודות דור ישרים), ומוסיף עליהם בדיקות אחרות.] בשנת תשפ”א, אירגון דור ישרים ערך כ- 30000 בדיקות התאמה בין משודכים ו- 265 בדיקות יצאו חיוביות, ויעצו להם שלא להשתדך.

לענין הלכה
ד. ברור שאין מקום לחייב בדיקה זו משום פיקו”נ, היות והחשש הוא רחוק מאוד, ואף אם היה קרוב, רבים הסוברים שכשאין הספק פיקוח נפש נמצא לפנינו, אלא יש חשש שיגיע בעתיד, חובה לחשוש לו רק במקום רוב [בנידו”ד אם רוב הנילודים יוולדו מסוכנים], וכדלהלן (אות ח), גם ראה בהערה דלעיל בסמוך, שם נתבאר שלכל הפוסקים שם היה ברור שאין בזה משום פיקו”נ, רק דנו האם יש חיוב מצות פר”ו בהורים נשאים או לאו, והאם למשודכים נשאים מותר להנשא, והרי שהיה פשוט להם שאין בזה משום ספק פיקו”נ, ולכן לא דנו לאסור זאת מטעם סכנה, וראה בזה בנשמת אברהם (ח”ג דף נה טור א במהדו”ב) מילתא בטעמא. ברם באמת צ”ע אי יש לדון זאת בדיני סכנה, ראה בזה בהערה [[הערה 3 למטה]].

בטחון
ומצד הבטחון, לא מבעי לדעת העקידה (פרשת וישלח שער כו) רבנו בחיי כתב בספרו על התורה (ריש שלח) הרמ”ק בשיעור קומה (ערך השגחה השגחה י) והשומר אמונים (אירגאס, ויכוח ב סימן פא השגחה י), שראוי לאדם לעשות כל מה שיכול בהשתדלות, שמא הוא במצב של “מושלך למקרים”. הרי שהיא העצה היעוצה אף בנידו”ד, להרבות בהשתדלות ולערוך בדיקות גנטיות. אלא אף לרוב הראשונים סוברים שיש לעשות רק השתדלות רגילה הם המספיק לעובדי ה’ (פרק הבטחון סוף עמ’ 119) שכתב, ובהשגת תועלת עיקרית גשמית. דהיינו פרנסה לצורך ההכרחי. יבטח [דהיינו הייחול לה’] להשגת ההכרחי בלבד, ויעסוק בעבודה רגילה. עכ”ל. ושו”ת הרשב”ש (סי’ קצה ד”ה ואחר), וכן דעת הרלב”ג, (ליקוט דבריו בספר הדעות והמדות ערך בטחון אותיות ג, ט) שכתב, “שיעשה מעשים” ו”שיעזר בסיבות” דהיינו שיעשה השתדלות רגילה, [ולא כמו שכתב ליל בדברי סכנה “בכל הסבות” ע”ש ודו”ק]. וכן למדנו בדברי החובות הלבבות (שער הבטחון) דמחד כתב לשונות שעל האדם להשתדל “ולטרוח” “בכל כוחו” “ובכל מרצו”, גם “בקושי ובטורח”, ועוד כיוצ”ב, ומאידך כתב שלא ירבה בהשתדלות, ושריבוי ההשתדלות לא ישנה דבר, ע”ש והלשונות סתראי נינהו? והנראה שסוב,ר שחובה להשתדל בהשתדלות הנוחה לו ושיפעל בה בדרך רגילה ולא ירבה בה. ואולם אם לא עולה בידו, אזי ירבה בהשתדלות, כדי להשיג צרכו שאות הוא ממרום שכך מנהיגים אותו, ודו”ק כי אכמ”ל. אף על פי שהם סוברים שיש לעשות רק השתדלות רגילה, בדיקה גנטית נחשבת כיום השתדלות רגילה, אחרי שהיא בהמלצת משרד הבריאות ואיגוד הגנטיקאים, ורבים עד מאוד עורכים בדיקה זו. ואף אם לא היה מודעות ציבורית לכך, לאור הנתונים דלעיל, שאחד למאה וחמש עשרה זוגות שנישאים, שניהם נושאים פגם גנטי זהה, ולכן אחד לארבעה ילדים שיוולדו להם יחלה במחלה קשה זו, וניתן למנוע נישואין אלו על ידי בדיקת דם קלה, ובעלות לא גבוהה, פשוט שהיא השתדלות רגילה הגונה ונכונה לפי גודל הרעה שיקלע אליה אם ח”ו שני בני הזוג נשאים, ואין בזה פגם משום הבטחון. קל וחמור שתכלית הבדיקה היא לצורך רפואי ובזה כמעט לכל הדעות יש להרבות בהשתדלות. ואף שהלכתית נתבאר לעיל בסמוך, שהמושג פיקוח נפש אינו שייך בבדיקה זו, ולכן בדיקה זו לא מחוייבת. מ”מ בוודאי שההשתדלות להמנע מלידה של ילדים חולניים במחלות מסוכנות וחשוכות מרפא, תחשב צורך רפואי, כדי שיהיה ראוי להרבות בהשתדלות, וכאשר כתבו כן הציץ אליעזר (חט”ו סוף סימן מד אות ח) שאף שאין זה נחשב פיקוח נפש, מכל מקום חשיב חמירא סכנתא, לחוש לנפשו בכך, וכ”כ הגרש”ז אוירבך בכת”י המובא בנשמת אברהם (ח”ג דף נה טור א במהדו”ב) שמסתבר שגם סיכון הבנים הוא בגדר של חמירא סכנתא ולהמנע מזה. ע”כ. גם יש להכריח זאת מכל השתדלות לשמירת הבריאות, ואף ריבוי ההשתדלות עד מאוד, שלא רק שהוא רצוי אלא הינו מצוה, וכדברי הרמב”ם (דעות פרק ד) בשמירת בריאות הגוף באכילה ובהתעמלות ושינה וכו’, אף שהם השתדלות תמידית ואין סופית כל ימי חיו, רק מפני חשש סכנה עתידית, מכל מקום המה מצוה גמורה של דרך מדרכי ה’, וכאשר פתח שם הרמב”ם, ושלכן מצוה להרבות בהשתדלות כל ימי חיו לכך, ק”ו הכא שההשתדלות היא בדיקה חד פעמית, לכן בדיקה זו היא הגונה ורצויה, ולא שייך לטעון שיש בה חוסר בטחון.

התערבות בגזירת עליון
ומשום שהזיווג הוא בגזירת מרום ואין להתערב בהחלטות עליון, וכדאיתא במו”ק (יח ע”ב) מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה’ אשה לאיש וכו’. ואומרם (סוטה ב ע”א, מו”ק יח ע”ב) בת פלוני לפלוני. הרי שהזיווג בגזירה ולא בבחירה, וממילא יש מקום לבעל דין לטעון שאין מקום להשתדלות בשידוכים וממילא אין לעשות בדיקה גנטית. ברם מאידך גיסא חזינן בדוכתי טובי בש”ס גמרות שרובם נפסקו להלכה, שיש להשתדל בשידוכים: שהנה שנינו בקידושין (ל ע”ב) ובכתובות (נב ע”ב) שילביש האדם את ביתו בגדים נאים ויתן לה מידי כדי שיקפצו עליה לנושאה, עד עישור נכסים, ונפסק בשו”ע (אה”ע סי’ קיג ס”א), ובפסחים (מט ע”א) לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת”ח וישיא בתו לת”ח. וכיוצ”ב בפסחים (מט ע”ב) לעולם ישא אדם בת ת”ח, לא מצא ישא בת גדולי הדור, לא מצא וכו’, והמלים “לא מצא” מורים שהדבר תלוי בהשתדלותו. והכי נפסק בשו”ע (אה”ע סי’ ב סעיף ו). וכן בקדושין (ב ע”ב) תניא ר”ש אומר, מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אשה, ולא כתב כי תלקח אשה לאיש, מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש. משל לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי, בעל אבידה מחזר אחר אבידתו. ע”כ. חזינן שעליו לחזר אחרי האשה ושזו הוראת התורה. וכן שנינו במועד קטן (יח ע”ב) אמר שמואל, מותר לארס אשה בחול המועד שמא יקדמנו אחר. ונפסק בשו”ע (או”ח סי’ תקמו סעיף א). ודברי המשנה (נדרים סו ע”א) ברבי ישמעאל שהיה טורח ליפות בנות ישראל שהעניות מנוולתן. ובשו”ע (יו”ד סי’ שפא סעיף ו) בוגרת שאירעה אבל, כיון שעומדת לינשא, מותרת בכיחול ופירקוס, אבל אסורה ברחיצת חמין כל גופה. ע”כ. והיינו בת י”ב אבלה מותרת להתאפר, כדי שיקפצו עליה לנישואין, כמבואר במקור הדין בב”י, מתענית (יג רע”ב) ובפרש”י (שם). ואם א”צ השתדלות, או שיש למעט, מדוע התירו איסור גמור דאבילות. וכן בקידושין (נט ע”א) ברבין חסידא שהלך לקדש אשה לבנו, ואחרי שלא נתרצו ליתנה לבנו, קידשה לעצמו, ומה שלא הודיע תחילה לבנו על כך כאשר היה ראוי, מפני שחשש שיקדמנו אחר. וכמעשה זה עשה רב בשדה ששלחוהו לקנותה, דשמא יקדמנו אחר, ונפסק בשו”ע (אה”ע סי’ לה סעיף י, וחו”מ סי’ קפג סעיף ב). חזינן מכל הני שעל האדם להשתדל בהשגת השידוך, והם דברים שנפסקו להלכה בשו”ע.
והנה עמד על מדוכה זו הרמב”ם בשו”ת (בלאו, ח”ב סי’ תלו) שם נשאל לבאר את אומרם (ברכות לג ע”ב), הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. והשיב, על מה שאמרת אתה כי כל מעשה בני האדם אינם בגזירה מלפני הבורא יתעלה. הוא האמת שאין בו דופי, ולפיכך נותנים לו שכר אם הלך בדרך טובה, ונפרעין ממנו אם הלך בדרך רעה. וכל מעשה בני האדם בכלל יראת שמים הם, וסוף כל דבר ודבר ממעשה בני האדם בא לידי מצוה או עבירה. וזה שאמרו רז”ל הכל בידי שמים? במנהגו של עולם ותולדותיו וטבעו, כגון מיני אילנות וחיות ונפשות ומדעות וגלגלים ומלאכים, הכל בידי שמים. וזה שאמר לך רבך בת פלוני לפלוני (סוטה ב ע”א, מו”ק יח ע”ב) וממון של פלוני לפלוני? אם גזרה השוה בכל היא זאת, והדברים כפשוטן, למה נאמ’ בתורה (דברים כ, ה) פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה ואיש אחר יחללנו. וכי יש בעולם בעל דעה יסתפק לו דבר זה אחר מה שכתוב בתורה וכו’. אלא זה שאמר החכם בתו של פלוני לפלוני, דרך שכר או דרך פורענות הוא זה. שאם זה האיש או זאת האשה עשו מצוה שראוי ליתן שכרה בהם זיווג יפה ומשובח, הקב”ה מזווגן זה לזה. וכן אם ראוי ליפרע מהם בזיווג שיהיה בו קטטה ומלחמה תמיד מזווגן. וזה כענין שאמרו רז”ל (ירושלמי קדושין פ”ג הי”ד, ובראשית רבה סה, ב) אפילו ממזר אחד בסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם הקב”ה מביאן ומזווגן זה לזה. ואין דבר זה השוה לכל, אלא לאלו שנתחייבו או שזכו כמו שישר בעיני אלהים יתעלה. עכ”ל. וכ”כ עוד הרמב”ם באורך בשמונה פרקים (פרק ח), ובפירוש המשניות (אבות סוף פ”ד משנה כז) ועוד לו במורה הנבוכים (ח”ב פרק מח) על רבקה שנאמר בה, ותהי אשה לבן אדנך כאשר דבר ה’, שהוא מקרה מה שנישאה רבקה ליצחק, ואינו בגזירת שמים. ומה שנאמר בפסוק כאשר דיבר ה’, אין הכוונה שה’ גזר שכן יהיה, אלא שכל הדברים שקורים כאן בעולם הם על ידי מסובבים, והמסובב האחרון של כולם הוא ה’, ולאו דוקא שהוא ציוה על דבר פלוני, כי גם על דברים שלא ציוה הוא נקרא מסובב ראשון, שכן הוא מחייה את הבריאה, והרי שבלעדיו לא היה מקום שיקרה דבר זה. וכן הוא זה שנתן בחירה ביד האדם, ועל כן מכוחו יכל פלוני בבחירתו לבחור כך. ועל כן מביא שם פסוקים רבים וזה בכללם שנאמר בהם שה’ ציוה, ומבאר שאין הכוונה שה’ ציוה, אלא שהוא מסבבם, בהיותו מסבב את כל הסיבות. עכ”ד.
וכן דרכו בדרכו של הרמב”ם שהזיווג הוא בבחירה ולא בגזירה, ואומרם שבת פלוני לפלוני, הוא שכר ועונש ולא גזירה, המאירי (סוטה דף ב ע”א, וע”ע אליו בקידושין נח ע”ב ד”ה כשם) ובספר שבילי אמונה לנכד הרא”ש (נתיב שלישי קודם השביל הראשון ד”ה תנו רבנן) ור’ מאיר ב”ר משה רבו של שבלי הלקט (תשובה מכת”י נדפסה בגנוזות עמ’ קעח) ובשבלי הלקט (ח”ב סימן נ מכת”י נדפס בירחון הסגולה) ובמנורת המאור (ח”ג עמ’ 561). וכן כתב שהזווג תלוי בבחירה הרס”ג בספרו האמונות והדעות (עמ’ שטז מוסד הרב קוק תרגום הגר”י קאפח), ובפירושו על התורה (שמות כא, יג) העקידה (שער כב בד”ה והנה). וע”ע בשו”ת התשב”ץ (ח”ב סימן א) והר”ן בחידושיו (מו”ק דף יח ע”ב) שדרכו בכך בדרך אמצעית.
אומנם מאידך יש ראשונים שביארו את הגמרות הנ”ל כפשוטם, שהזיווג הוא בגזירה [כגון רש”י, ורבנו גרשום (בסוגיא במו”ק (יח ע”ב) וכן תוס’ (שם ד”ה ומי אמר, ועוד בתוס’ סוטה ב ע”א ד”ה הא בזוג) ועוד אחרים, אלא שאנו טרחנו כאן ללקט את שאינו ידוע ומפורסם, את שיטת הרמב”ם ודעימיה הנ”ל.] ושיטה זו יותר מפורסמת כיום בעולם. מ”מ העיקר שאינם בגזירה, היות ואף הני עסקו בביאור הגמ’, ולא בעצם השאלה האם הזיווג בגזירה, ולזה יודו למעשה שאינו בגזירה, אחרי שהובאו לעיל (אות א) מקורות רבים שנפסקו להלכה שחובה להשתדל בזווג, וגם הם פוסקים אותם להלכה. זאת ועוד, גם במו”ק (יח ע”ב) שם הגמ’ כותבת, בת פלוני לפלוני, “שדה פלוני לפלוני”, וכ”כ בסוטה (ב ע”א) ועוד מוסיפה “בית פלוני לפלוני”. והלא בית ושדה הן ענייני פרנסה, ובפרנסה אין מאן דאמר שאין להשתדל (רק למי שבדרגת הנבואה וכיוצ”ב. ואין כאן מקום להאריך), ועל כרחך שהיות ודברי הגמ’ הנ”ל, בת פלונית לפלוני הן דברי אגדה ולא דבר הלכה, אין פוסקים ממנה הלכה, וכפי שהרמב”ם הנ”ל בתשובה ביאר זאת, ק”ו כאן שיש גמרות הלכתיות אחרות הסותרות אותה. וכ”כ גאונים וראשונים רבים, שאין לפסוק הלכה מתוך האגדות, הובאו באוצר הגאונים (חגיגה דף 59) ונזכיר כמה מהם, שהנה רבנו האי גאון בפירושו לחגיגה כתב וז”ל, הוו יודעים, כי דברי אגדה לאו כשמועה הם [לא קיבלו דבריהם], אלא כל אחד דורש מה שעלה על לבו, כגון אפשר ויש לומר [דהיינו, האומר אומרו על דרך אפשר, או ויש לומר, שאינם דברי וודאי, אלא אפשריים.] לא דבר חתוך, לפיכך אין סומכים עליהם. ועוד כתב שם, והמדרשות הללו, לא דבר שמועה הם, ולא דבר הלכה, אלא אפשר בעולם קאמר וכו’, וכי המדרשות באפשר בעולם הוא אומרם. [דהיינו אפשריים]. עכ”ל. ועוד שם כ’ רב שרירא גאון ז”ל במגילת סתרים על ענין האגדות, הני מילי דנפקי מפסוקי ומקרי מדרש ואגדה, אומדנא נינהו וכו’, לכן אין סומכין על אגדה, ואמרו אין למדין מן האגדות וכו’. והנכון מהם, מה שמתחזק מן השכל ומן המקרא, נקבל מהם, ואין סוף ותכלה לאגדות. עכ”ל. ועוד שם, ונשאל רב האי, מה הפרש יש בין אגדות הכתובות בתלמוד, שאנו מצווים להסיר שבושם, להגדות הכתובות חוץ לתלמוד. והשיב, כל מה שנקבע בתלמוד, מחוור הוא ממה שלא נקבע בו. ואעפ”כ אגדות הכתובות בו, אם לא יכוונו, או ישתבשו, אין לסמוך עליהם. כי כללו הוא, אין סומכין על אגדה. ועע”ש עוד גאונים וראשונים רבים שכ”כ. גם ראה באוצר הגאונים (ברכות חלק הפירושים סוף עמ’ 91) עוד גאונים רבים שכתבו שאין סומכים על דברי אגדה, ושהיתה לפניהם ברייתא בה כתוב “אין מקשין בהגדה”. וכ”כ עוד רבים, ראה בשו”ע המדות (חלק אמונה סעיף טז אות ג והלאה). ואף את”ל דהני קמאי יחלקו על הגמרות ההלכתיות הנ”ל, ויפסקו שלא כמותן, מכח הגמרות ההגדתיות של בת פלוני וכו’ (מה שלא יתכן), הרי שאז הלכה כרוב הראשונים העומדים מנגד, וכנפסק להלכה בשו”ע בדוכתי טובי הנ”ל, ואין חולק על דינים אלו בשו”ע בכל פוסקי הדורות, ועל כן כן עיקר.

תמים תהיה
ה. גם פשוט שאין בבדיקה זו איסור משום מצות עשה “תמים תהיה” (דברים יח, יג) שהוא איסור חקירת העתידות, כיון שאין בבדיקה זו חקירת העתידות, אלא חקירת ההווה, לדעת האם שניהם נשאים עתה בהווה, וכתבו הראשונים שהציווי תמים תהיה הוא איסור לחקור את העתידות, הא שאינו עתיד, משרא שרי, שהנה כתב רש”י (דברים יח, יג) על הפסוק תמים תהיה וז”ל, התהלך עמו בתמימות, ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות. עכ”ל. וכ”כ הרשב”ם (דברים יג, ד) לדעת נולדות וכו’ ע”ש. ועוד לו בפסחים (קיג ע”ב ד”ה תמים תהיה) להיות בוטח בו בכל קורות ונולדות הבאות לך. עכ”ל. וכ”כ הרמב”ן בשכחת העשין לספר המצוות (מצוה ח נדפס בסוף העשין בספר המצוות להרמב”ם) וענין הצוואה הזאת הוא שנאמין שהוא לבדו עושה כל, והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרש העתידות מפי נביאיו ומאורים ותומים, ולא מהוברי שמים וזולתם וכו’. ופירוש זה שאסר הכתוב לשאול את העתיד מאוב וידעוני וכו’. עכ”ל. וכ”כ עוד הרמב”ן בדרשתו תורת ה’ תמימה (כתבי הרמב”ן מוסד הרב קוק עמ’ קנ). ועוד לו (דברים יח, יג) וז”ל, וטעם תמים תהיה עם ה’ אלהיך, שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל. והוא היודע אמתת כל עתיד. וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו, רצוני לומר אורים ותומים. ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם וכו’. ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו. ולפיכך אחר אזהרת שאלת העתידות מקוסם ודורש בעד החיים אל המתים, אמר שתהיה תמים עם השם בכל אלה, ולא תירא ממגיד עתיד, אבל מנביאו תדרוש ואליו תשמע. וזה דעת אונקלוס, שלים תהא בדחלתא דה’ אלהך. עכ”ל. ועוד כן כתב בבראשית (יז, א). וכ”כ הסמ”ק (סימן י) תמים תהיה, פירוש, שלא ישאל בכלדיים לידע העתידות, אלא אומר מה שירצה הבורא יעשה, ולא יחקור מה יהיה, כדאמרינן בהדי כבשי’ דרחמנא למה לך. עכ”ל. וכן הוא בדרשות הר”ן (דרוש אחד עשר ד”ה ואחר שנשלם) שכתב, הידיעה בדברים העתידים וכו’, ולא יהיה נכסף לדעת מה יהיה אחרית כל פרט ופרט מעניניו וכו’, לדעת מה יהיה באחריתו. ע”כ. וכ”כ הספורנו (על התורה שם) תמים תהיה, שלם עמו, שגם בדרישת העתידות לא תדרוש, זולתי על ידי נביא, או על ידי אורים ותומים. וכאשר נתבאר בשו”ת נחלת לוי (ח”ג יו”ד סי’ א אות טו) ע”ש. וכיוצא בזה כתב בספר פסקי רפואה (אוחנה, פ”ה אות א עמ’ צז) להשיב על האוסרים לברר את מין העובר על ידי בדיקת אולטרא סאונד משום שנאמר תמים תהיה, שהנידון כאן לא מתחיל כלל, כי תמים תהיה פירושו ידיעת העתידות שאינם כאן, וכפי שנאמר איסור זה על מכשפים ואוב וכדומה. ואילולי כן, יאסר עלינו לבדוק ע”י מכשירים “בדיקות שגרתיות” לאנשים החפצים לברר את מצב בריאותם וכו’. עכ”ד.
ובר מין דין, איסור תמים תהיה הוא חקירת העתידות בדרכים רוחניות ולא בדרכים גשמיות, וכאשר נתבאר שם בשו”ת נחלת לוי (ח”ג יו”ד סי’ א אות י), וכי יעלה על הדעת שהרואה עננים באים, ולובש מעיל עובר על תמים תהיה, או השואל על מזג האויר העתיד לבא, וכן איש עסקים שקונה סחורה לפי התגברות התיירות או סיבה אחרת שרואה שיצטרכו סחורה זו בעתיד, וכיוצ”ב אין ספור דברים הנעשים תחת השמש, האם יש בהם משום תמים תהיה, אתמהה. והכי מבואר במקור הדין, שהפסוק תמים תהיה (דברים יח, יג) נאמר על שלא לקסום לעונן לנחש לכשף לחבור חבר ולשאול אוב וידעוני, אלא תמים תהיה עם ה’, ואל תנהג בדרכי הגוים ואתה לא כן נתן לך ה’ נביא, ע”ש, ובדברי הרמב”ן (בשכחת העשין מצוה ח) דלעיל, שהאיסור נאמר על חקירת העתידות בדרכים מסטיות שדורכים הגויים, וכנגדם נתן לנו ה’ נבואה ורוח הקודש, שגם היא חקירת העתיד בדרך רוחנית, אך חקירת העתיד בדרך טבעית כלל לא נאסרה. וכן הוא בשו”ע (יו”ד סי’ קעט) שהאיסור זה נאמר רק בעניינים רוחניים, וכ”כ בשו”ת ושב ורפא (אייפרס, ח”ב סי’ עא) דלהלן. והכי מבואר בהוראת חז”ל (ב”ב קי ע”א) הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, תנא רוב בנים דומין לאחי האם. ע”כ. הרי אף שבודק באחיה לחקירת העתיד ש”רוב” ילדיו עתידים להיות כאחי האם, ולפי זה מחליט האם להנשא, אין בכך איסור משום חקירת העתידות, והוא ממש בדדמי לנידו”ד, בדיקת דור ישרים לדעת את הילדים העתידים, ולפי זה להחליט האם להנשא. גם לדרכו של הטועון שיש בכך איסור חקירת העתידות, יקשה מהמבואר בטוש”ע (אה”ע סי’ ב סעיף ז) לא ישא אדם אשה לא ממשפחת מצורעים ולא ממשפחת נכפין, והוא שהוחזק ג’ פעמים שיבואו בניהם לכך. עכ”ל. חזינן דליכא בהא משום חקירת העתידות, ודמי ממש לנידו”ד.
וכ”כ רבים שנביאם ברצות ה’ להלן, שאין בבדיקה זו משום תמים תהיה, ורק נזכירם בשמותם, שכ”כ בשו”ת אגרות משה (אה”ע ח”ד סימן י), ובבית אהרן וישראל (חק”ה תשס”ג עמ’ קלז) הביאו שכן הורה הגה”צ רמ”א פריינד בספר עטרת יהושע (פ”א אות ג) ושכן השיבו בעל שבט הלוי. ע”כ. וכך השיב הגרי”ש אלשיב בספר וישמע משה (ח”א עמ’ תלט), וכ”כ בשו”ת ושב ורפא (אייפרס, ח”ב סי’ עא), וכ”כ בווי העמודים (זילברשטיין, תשע”ז גליון 46 סי’ יט).

האג”מ
ו. ועתה נלקט את דברי הפוסקים מה שאמרו בפתגמא דנא, האם נכון, או חובה או אסור לעשות בדיקות דור ישרים. ראש המדברים בכך הינו שו”ת אגרות משה (אה”ע ח”ד סימן י) שם התיחס לבדיקה דור ישרים בתחילת דרכם, אז תכליתה היתה לזהות רק פגם גנטי של המחלה טיי זקס, וכתב, שאף שהסיכוי לכך [שיש פגם גנטי זה בשני הצדדים] הוא נמוך, אין בזה משום איסור תמים תהיה, היות והיא בדיקה קלה, ושאינו עורך את הבדיקה הוא כעוצם עיניו מאשר לפניו, וכיון שאם הם נישאים, הצער גדול מאוד, ראוי לעשות את הבדיקה. עכת”ד. וכן בירחון בית אהרן וישראל (גליון קב אב אלול תשס”ב עמ’ קלד) נדפס מכתבו של בעל הרבבות אפרים זצ”ל, שכתב, שטוב לעשות בדיקות אלו עוד בפגישות. ואף שהכל ביד הקב”ה, ויש לבטוח בו, אבל כל מה שאדם יכול לעשות ולהשתדל, אז טוב שיעשה את ההשתדלות. וכאן אין זה ח”ו שלא מאמינים בה’ ולא צריך לחקור אחר העתידות, היות ואפשר לעשות בדיקה, וכן שמעתי ממורי בעל האג”מ. עכת”ד. וכן נמשכו אחרי בעל האג”מ רבים וכדלהלן.

המשנה הלכות
ז. אולם בשו”ת משנה הלכות (חי”ב סימן רסה בריש הסימן ובנתיב ב ובסוף נתיב ו) מסיק שהוא באיסור של תמים תהיה, ע”ש בתוקף, ואף שכתב שדבריו הם נגד כמה מגדולי הדור מ”מ כן דעתו. והנה משום איסור תמים תהיה, כבר מילתנו אמורה לעיל, שאין כאן איסור זה, וכן נביא בסמוך רבים שכתבו להשיבו בכך. וראיותיו שכתב שמה’ נקבעים הזיווגים, כי מה’ אשה לאיש וכו’ כדאיתא במו”ק (יח ע”ב), ואומרם (סוטה ב ע”א, מו”ק יח ע”ב) ומ’ יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני וכדו’, סתירתו מדברי הרמב”ם בשו”ת (בלאו, ח”ב סי’ תלו, מוסד הרב קוק, סי’ כג) המאירי סוטה (דף ב ע”א) שבילי אמונה לנכד הרא”ש (נתיב שלישי קודם השביל הראשון ד”ה תנו רבנן) ועוד, שאין זה פירוש דברי חז”ל, אלא גם הזיווג הוא בבחירה ובהשתדלות האדם ואינו בגזירת מרום, ואכמ”ל, ואף לחולקים שם רש”י ותוס’ (סוטה ב ע”א ד”ה הא בזוג) ועוד בתוס’ (מו”ק יח ע”ב ד”ה ומי אמר) ועוד שהזיווג בגזירה, כולם חייבו את ההישתדלות, ויש שיעצו על ריבוי ההשתדלות וכמבואר שם באורך, ומכולם סתירתו. וכן הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ”ל במכתבו הנדפס בירחון בית אהרן וישראל (חק”ז עמ’ קלג) השיב על המשנה הלכות, על שאסר בדיקה זו משום שמה’ אשה לאשה וכדו’, הרי שהיא גזירה ממרום. שאם כדבריו, אסור גם לבטל שידוך מחמת ממון, או מכל סיבה אחרת. ע”כ. ויש להמשיך את דבריו, שלדרכו של המשנה הלכות, על ההצעה הראשונה וגם ללא בירורים חובה לסגור את השידוך. ועוד כתב הגרז”ן, שאין ראיה מחזקיהו (ברכות י ע”א) שלא עסק בפו”ר מפני שעתיד לצאת ממנו מנשה, ועל כך הוכיחו ישעיה, בהדי כבשי דרחמנא למה לך. היות ושם בא לבטל כליל את המצוה, ואילו היה בוחר שידוך אחר, לא היה איסור בדבר. תדע, שהרי אמר לישעיה שיתן לו בתו, אולי בזכותו לא יוולד מנשה, ואילו אסור לבחור אחרת, מטעם כבשי דרחמנא, איך בחר בבת ישעיה. ע”כ. וכן להלן בסמוך נביא מירחון בית אהרן וישראל (חק”ה תשס”ג עמ’ קלז) שהביאו שהגה”צ רמ”א פריינד בספר עטרת יהושע (פ”א אות ג) השיב על המשנה הלכות, וכן בעל שבט הלוי הורה בע”פ שאין בזה משום תמים תהיה. ע”כ. וכך השיב הגרי”ש אלשיב בספר וישמע משה (ח”א עמ’ תלט) שאין בזה משום תמים תהיה. וכ”כ בשו”ת מנחת אשר (ויס, ח”א סי’ סט ד”ה וגם אין נראה) שרוב גדולי הדור תמכו ועודדו להנהיג בדיקות “דור ישרים” וכו’, ולא אמרינן בהדי כבשי דרחמנא למה לי, דשאני חזקיהו (ברכות י ע”א) שראה ברוח הקודש וזה בכלל כבשי דרחמנא, משא”כ בבדיקות טבעיות. ועוד שאני התם שיכול זרעו לחזור בתשובה. עכת”ד. ולענ”ד שאני חזקיה מפני שראה ברוח הקודש שכל זיווג שישא, עתיד להוולד לו בן דלא מעלי, ואיך יעקור מצות פר”ו, אך כאן שישאו הראויים להם ויקיימו בהם פ”ו. גם באסיא (חצ”ז עמ’ 125) השיבוהו לנכון בדברי טעם, ושאין פוסקים הלכות על פי הגדות חז”ל, ע”ש בהרחבה.

שאר פוסקים
ח. וכן עומדים כל גדולי ישראל מנגד יש המחייבים בדיקה זו, ויש המעודדים עד מאוד, ויש המתירים עם הסתייגות וכדלהלן. הנה הגרש”ז אוירבך (הובא בשלמי שמחה עמ’ טו) הורה שלא לסיים את השידוך ללא בדיקת דור ישרים. וכ”כ להתיר הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג במכתבו הנדפס בירחון בית אהרן וישראל (חק”ז עמ’ קלג). וכ”כ בשו”ת בנין אב (ח”ה סי’ סה) שרצוי לעשות בדיקות דור ישרים, שכל בדיקה אפשר על ידה למנוע סכנה, ואין בבדיקה קושי או בעיה הלכתית, היא רצויה. והביא את האג”מ הנ”ל. אולם כתב שאין בדיקה זו חובה, אע”פ שיכולה למנוע סכנה, מפני שאין הסכנה ניצבת לפנינו (בשונה מגל שנפל על אדם) אלא רק עשויה לבא, אז מהדין הולכים אחר הרוב, וכפי שחילקו הערוך לנר והבנין ציון (סי’ קלז) והב”י (או”ח סי’ שכח) מרבנו ירוחם, ולכן מותר לצאת לפרנסה דרך המדבר או בים, ועע”ש [וכן נקט בשו”ת ציץ אליעזר (חט”ו סי’ מד אות ו) כשהספק פיקוח נפש אינו לפנינו הולכים אחר הרוב, ושהאריך בכך בח”ח (סי’ טו פרק ז), ושכן כתב גם יד המלך (שבת פ”ב)]. וכ”כ בשו”ת תשובות והנהגות (ח”ב סי’ תשלו) שכדאי לאשכנזים (ובפרט כשהוריהם מליטא) לעבור בדיקה זו, ויינצלו משום חשש צער לעתיד. וחנם טענות המערערים על כך משום שכשידע שהוא נשא יהיה עצבני ביותר, ושומר פתאים ה’. כיון שבקל אפשר לבדוק, ויציאו עצמם מצער ח”ו לעתיד. עכ”ד. גם בשארית יעקב (מורגנשטרן, ברכות עמ’ תשל”ז) צידד בעד בדיקות דור ישרים, מטעם דהוי ספק סכנה ליילוד הנולד. וכ”כ בשו”ת ושב ורפא (אייפרס, ח”ב סי’ עא) שמצוה לפרסם ולעשות בדיקות דור ישרים וכדברי האג”מ, ושאין בזה משום תמים תהיה שהוא איסור חקירת העתידות בדרכים רוחניים ולא טבעיים, כדאיתא בשו”ע (יו”ד סי’ קעט). ע”כ. גם בירחון בית אהרן וישראל (חק”ה תשס”ג עמ’ קלז) הרה”ג אהרן ליברמן הביא שהגה”צ רמ”א פריינד בספר עטרת יהושע (פ”א אות ג) היה מזרז על בדיקה זו, ושאין בזה משום תמים תהיה, מאחר שהוא דבר שאפשר להתברר ע”י בדיקה. ונפסק בטוש”ע (אה”ע סי’ ב סעיף ז) לא ישא אדם אשה לא ממשפחת מצורעים וכו’. ושהראוהו תשובת המשנה הלכות, והשיבו. ועוד הוסיף הרב כותב, שכן אמר לי מוח”ז בעל שבט הלוי, שאין שום סרך איסור בבדיקה זו, ושכן דרכו להורות. ואין דמיון לתמים תהיה, שבדיקה זו איננה בגדר חקירה אחר העתידות, כי אם בגדר רפואה שמונעין בכך לידת ילדים חולים רח”ל, וכיון שדבר זה בגדר רפואה לאו בכלל תמים תהיה. ע”כ. גם הרה”ג עזרא בצרי שליט”א בספרו דיני אישות (ח”א עמ’ ח) כתב, שיש לעבור בדיקות אלו לפני הנישואין. וכ”כ בשו”ת מנחת אשר (ויס, ח”א סי’ סט ד”ה וגם אין נראה) שרוב גדולי הדור תמכו ועודדו להנהיג בדיקות “דור ישרים” וכו’, ולא אמרינן בהדי כבשי דרחמנא לה לי. ושאני חזקיהו (ברכות י ע”א) שראה ברוח הקודש וזה בכלל כבשי דרחמנא, משא”כ בבדיקות טבעיות. ועוד שאני התם שיכול זרעו לחזור בתשובה. עכת”ד. וכ”כ בווי העמודים (זילברשטיין, תשע”ז גליון 46 סי’ יט) שתקנו בזמן האחרון לעשות בדיקה זו, והביא את האג”מ (אה”ע ח”ד סי’ י הנ”ל) שהתיר, ואין בזה משום תמים תהיה, כיון שהוא חקירת העתידות באופן קל והוא כסוגר עיניו מאשר לפניו, ואם ח”ו יש להם בעיה גנטית הוא צער גדול. “מן הראוי למי שצריך לישא אשה לבדוק את עצמו, ולכן טוב לפרסם הדבר ששידעו העולם שאיכא בדיקה כזו”. ע”כ. וכ”כ בנטעי גבריאל (שידוכים ותנאים עמ’ צו פ”ד סעיף יג) שרצוי לעשותם, ובפרט עם קרובים, ושכן דעת גדולי הדור בארץ ובחו”ל, וכ”ד האדמו”ר מלובאויטש, והגרשז”א, והביא את האג”מ הנ”ל. ע”כ. גם הרה”ג נתן בן סניור בספר נר ציון שידוכין ונישואין (פרק בירור ההצעות סעיף לז עמ’ נט) כתב שלאשכנזים צריך לעשות השתדלות של בדיקת דור ישרים, וציין לאג”מ הנ”ל, ואילו בקהילות הספרדים שאין חשש לחולאים אלו, אין חיוב לעשות בדיקה זו. ע”כ. ובספר פסקי רפואה (אוחנה, פ”ד סעיף ז) כתב שי”א שחייב לעשות בדיקת דור ישרים ויש חולקים, ואמנם בני ספרד אינם חייבים. ובמחייבים הביא מהנטעי גבריאל (שידוכים עמ’ צו הנ”ל) בשם הגרש”ז אוירבך, ושהאג”מ התיר לעשות בדיקה. ושהגר”ח קנייבסקי (ונביא דבריו בסמוך) ס”ל שאין חייבים. סיים הרב פסקי רפואה, שכ”ז לבני אשכנז שבהם יש חשש של 4 אחוז להוולדות תינוק עם פגם גנטי, אך אצל בני ספרד שהוא חשש רק של אחד לשש מאות, ככתוב בקונ’ תא שמע (גרליץ, אות ה), אין לחשוש לכך. ומ”מ גם מבני הספרד הבודק לא הפסיד. עכ”ד. [בקונטרס תא שמע לא כתוב שאצל הספרדים החשש הוא אחד לשש מאות, רק שהפגמים בנשואי קרובים אצל הספרדים הוא נמוך. ולעצם דבריו גם אנו מסכימים, שאין חובה לערוך בדיקות אלו גם אצל האשכנזים, אך נכון הדבר לעשותם אף אצל הספרדים, וכאמור לעיל.] וכ”כ בספר הנשואין כהלכתם (אדלר, פ”ב הע’ 86), שראוי ונכון לעשות בדיקות אלו, בהשען על האג”מ והתשובות והנהגות, ושכ”כ בעטרת יהושע (בענייני נשואין פ”א אות ג).

המסתייגים מעט
ט. הגרי”ש אלישיב זצ”ל במפי האיש (עמ’ קצ) נשאל על בדיקה זו, והשיב כדאי לעשות, כי אולי הצד השני ירצה, אף שמצד עצמנו לא כדאי. וכך השיב הגרי”ש אלשיב בספר וישמע משה (ח”א עמ’ תלט) האם מותר לעשותם, שיש שאסרו משום תמים תהיה, ויש שמחייבים משום ונשמרתם. והשיב שמותר לעשותם אם הוא חושש שמא יש בעיות, ואין בזה איסור. [חזינן שדעתו מסוייגת מעצם הבדיקה והתירה מצדדים אחרים.] וכיוצ”ב הגר”ח קנייבסקי בשערי ציון (ענייני שידוכין עמ’ שעט), לשאלה מה דעתו על בדיקת דור ישרים. השיב, אני לא עשיתי אף פעם. ובהרחבה בארחות רבנו (ח”א עמ’ רעד אות מז מהדו”ק) כתב ששמע מהגרח”ק, שאביו לא היה בעד עשיית בדיקות דם כאלה למשתדכים, והיה אומר שאף פעם לא עשו, וכן לא עשו בניו ונכדיו. [אולם שם מביא מעשה שבאו לבקש ברכה מהסטייפלר לגמור שידוך, ואמר להם שהיום נוהגים לעשות בדיקות דם למשתדכים. ולאור האמור המחבר תלה זו ברוח הקודש כיון שבמשפחה זו היתה המחלה הנבדקת ע”ש.] שוב ראיתי ליקוט דבריו בספר שמחה לאיש (מזלמויאן, עמ’ פה) ע”ש ולשאלת השמחה לאיש את הגרח”ק שליט”א, למה מורה שאין צריך לעשות בדיקת דור ישרים, ואין זו כהשתדלות מועטת? השיבו, אמרתי שאין חייבים. ע”כ. שוב ראיתי בדולה ומשקה (עמ’ 334) שהשיב לשאלה האם ניתן להפגש קודם שהגיעו תשובות דור ישרים. והשיב, כרצונכם. ובספר פסקי רפואה (אוחנה, פ”ד סעיף ז) הוסיף שבקונ’ תורת השידוך (עמ’ יא אות ד) כתב משמיה דהגר”ח קנייבסקי, שאין לעשות בדיקה זו.

הסכמות הרבנים לבדיקת דור ישרים
י. דור ישרים מפרסמים מכתב הרבנים מתאריך כסלו תשע”ו “קול קורא בחיל” וז”ל, לשוב ולקרוא לכל מקהלות עדות ישראל מכל קהילה ומכל מוצא וכו’, הן בני אשכנז והן בני ספרד, אשר נתגלה בשנים האחרונות, שגם הם “מחוייבים בוודאות” לערוך בדיקה למניעת מחלות חשוכות מרפא, שיראו להיבדק בבדיקות הנחוצות של “אגודת דור ישרים” וכו’. עכ”ל. ומן החותמים הגאון רבי משה צדקה, הגאון רבי שמעון בעדני, הגאון רבי דוד יוסף, הגאון רבי בן ציון מוצפי, הגאון רבי יעקב הלל, הגאון רבי ראובן רבי אלבז, ומחכמי האשכנזים חתומים הגאון רבי נסים קרליץ הגאון רבי יצחק זילברשטיין, ועוד. מכתב נוסף שחתומים עליו רוב ראשי הישיבות הספרדים, גם מתאריך כסלו תשע”ו “קריאה של חיבה” וז”ל, “חובה” לתלמידנו היקרים שיחיו, גם הנמנים על יוצאי עדות המזרח, אנא חוסו גם אתם על נפשכם ועל נפשות זרעכם, ובצעו את הבדיקות ב”אגודת דור ישרים”, ויקיים כל אחד ואחד את חובת ההשתדלות ההכרחית, למנוע עגמת נפש מרובה לעתיד. עכ”ל. והלשונות “מחוייבים” ו”שהוא חובה” פשוט דלאו דוקא המה, גם הראנו לדעת לעיל (אות ט) שהגרי”ש אלישיב זצ”ל שבתחילה המכתבים הנ”ל כתוב שהוא הורה להם את הדרך [יחד עם הגרשז”א ובעל שבט הלוי] עוד מסתייג מהבדיקה הנ”ל. עוד ראיתי שהביאו צילום כת”י המלצת מרן הרב עובדיה זצ”ל מי”ב שבט תשנ”ב בו כתב, שהבחורים והבחורות העומדים להנשא, יעשו את הבדיקות כדי שלא יאונה להם כל און וכו’. עכ”ל. וכיון שאז כלל לא היה סל בדיקות לבני עדות המזרח (שכאמור רק בשנת 2013 יצרו אותו), והבדיקות אף מבחינת דור ישרים היו מיועדות רק לבני אשכנז, ולא תאמו לבני ספרד, על כן או שלא ביארו לרב את הנתונים, או שתכלית המכתב היתה לעודד את התורמים לסייע בידם, כאשר הוא מסיים שם בבקשתם, ולכך לא ראה צורך לחלק בין הנבדקים. שוב ראיתי שהביאו מכתבו של בנו הגר”י יוסף שליט”א בעל הילקוט יוסף בו כתב, אשר על כן ראוי לנכון לכל בני ובנות ישראל, הן מבני עדות אשכנז והן בני עדות המזרח וכו’, לבצע את הבדיקה הנ”ל, שיכולה למנוע מהם צער וסבל רב וכו’. עכ”ל.

[[הערה 1]]

[1] כאמור אלו הנתונים של כלל האוכלוסיה. אולם באמת אצל האשכנזים יחס נשאות המחלות הנבדקות, הוא בין פי שנים לפי שלוש יותר מאשר אצל הספרדים. וזאת על פי נתונים שאמרו לי בדור ישרים, וכך הם מפרסמים, שבשנה האחרונה נערכו 30000 בדיקות התאמה למשודכים, ומתוכם נמצאו 265 לא מתאימים. עוד הם אמרו שהנתון הנ”ל הוא למכלול הבדיקות שנעשו, אך אצל עדות הספרדים בפני עצמם הסבירות נמוכה יותר, והנתון הסטטיסטי לכך לא נבדק, מפני שכדי לקבלו צריך לחלק גם בין מוצאי עדות הספרדים עצמם, כיון שהנשאות ביניהן שונה, וכדלהלן. בפרט שהיום יש נשואי תערובת מוחלטת בין עדות הספרדים. אולם לאור הנתונים שיבואו להלן באחוזי נשאות של כל עדה ולפי סוגי הבדיקות שעושים בפועל, יראה הרואה שאצל האשכנזים יחס הנשאות הנבדק, נע בין פי שנים לבין פי שלוש מאשר בעדות הספרדים [תלוי בעדה, והיינו כמובן שהוריהם של שני הצדדים בני אשכנז או בני ספרד, ולא מעורבים. אולם לא יכולנו מהנ”ל להוציא את אחוזי אי ההתאמה שדור ישרים הודיע אצל כל עדה, כיון שלכך אנו זקוקים לאחוזי תוצאות ההתאמה של כל עדה בבדיקות שנערכו בדור ישרים בשנה שעברה, או לדעת כמה נבדקים היו מכל עדה בדור ישרים בשנה החולפת.]

הנתון הסטטיסטי שיוולד ילד עם מחלה או מום גנטי הוא 3%, מספר גבוה יותר, מפני שנתון זה הוא לכל המחלות הגנטיות, ואילו הבדיקות הגנטיות שנעשות כיום הם רק למספר מועט של מחלות גנטיות, בחמורות ובמצויות שבהן, וכדלהלן.

[[הערה 2]]

[2] הפלה והפריית מבחנה

עד כדי כך שבשו”ת צי”א (חי”ג סי’ קב) כשיודעים שהעובר חולה בטיי זקס, מתיר לעשות הפלה, אולם בשו”ת אג”מ (ח”ב חו”מ סי’ סט) משיבו, וכן נקט בשו”ת מנחת דניאל (גודיס, סוף ח”א סי’ קיד) שאסור להם לעשות הפלה [ושלכן אין לעשות כלל בדיקת מי שפיר בהריון.] ואם נודע לזוג נשוי ששניהם נשאים של גן זה, אין הם חייבים להתגרש, אף שהסיכוי שיוולד להם ילד חולה בכך הוא אחד לד’. אך התיר שיעשו איבחון טרום השרשתי (PGD) שהוא הפריית מבחנה, ולאחר מכן עורכים בדיקת גנטית בתא שנוצר, האם יש בו גן פגום, ובמדה ונתברר שלא, ימשיכו את התהליך. ושכן הביא בספר נשמת אברהם שהשיבו להתיר הגרש”ז אורייבך. ע”כ. שוב ראיתי בנשמת אברהם (ח”ג אה”ע עמ’ נח ס”ק 5 מהדו”ב) שהתיר זאת הגרי”ש אלישיב ושכן אמרו לו הגרי”י נובירט (בעל השמירת שבת כהלכתה) שיש מקום להתיר במקרים מסויימים. ע”כ. גם  עמד על כך הגאון רבי שלמה עמר שליט”א בבית הלל (חלק מו עמ’ עו) וע”ש גם ביאור מדעי, וגם הוא התיר את הפריית המבחנה בכדי לשלול את המחלה הגנטית שיש להורים, ע”ש. וכן התיר לכתחילה הפריית מבחנה זו בשו”ת מנחת אשר (ויס, ח”א סי’ סט). ועוד ראה באסיא (חצ”ט עמ’ 179) ליקוט המדברים בפתגמא דנא, ושהרה”ג יצחק זילברשטיין באסיא (ח”ט עמ’ 147) השיב שאין להשתמש בהפרית מבחנה כדי קבוע את מין העובר, אולם במקרה של מחלות גנטיות קשות קשה לאסור וכו’, ועע”ש.

המתירים אף להתחתן

בספר כאיל תערוג (שדוכים ונשואין שעמ’ יז) במשודכים שנודע ששניהם נשאים של מחלה זו, הגרי”ל שטיינמן זצ”ל הורה שא”א לאסור עליהם להתחתן, אך לא כדאי להם. ועוד שם שהגאון ר”ח קנייבסקי שליט”א אף התיר להם להתחתן לכתחילה. [וקשיא טובא מדחז”ל אסרו לישא ממשפחת נכפין ומצורעים שהוחזקו ג”פ שיבואו בניהם לכך, ונפסק בשו”ע (אה”ע סי’ ב ס”ז), וק”ו הכא שהסבירות שילדיהם יחלו במחלה גבוהה מהנ”ל. ומאידך הגרח”ק גופיה (הובאו דבריו בקונ’ תא שמע גרליץ, ח”ב אות ה’ עמ’ כו) החמיר עד מאוד בנישואי קרובים, משום שרואות עינינו שנולדים להם ילדים חולים, ומשענתו ע”פ שו”ת אבן הראשה (סי’ לא), ושאפילו שאמרו לו שאצל ספרדים אין מצויים בעיות בנשואי קרובים, השיב שאיני יכול ליתן היתר לעצה לא טובה. והכי הביא בשמו בארחות רבינו (מהדורה חדשה ח”ה סי’ יח עמ’ ו, ובשם אביו ובשם החזו”א). והוסיף שיש לחשוש לחיתון קרובים עד דור חמישי כדין פסולי עדות מחמת קירבה (אה”ע ס”ס קנד בסדר הגט ס”ב). ע”כ. ואם שתי השמועות הנ”ל בשמו נכונות, סתראי נינהו מן הקצה אל הקצה.]

מצות פר”ו

בנשמת אברהם (ריש חלק אה”ע) הביא שהגרש”ז אוירבך הסתפק במי שיש לו מחלה תורשתית האם מחוייב לעסוק בפ”ו, אף שיוולד פגום, משום דבהדי כבשי דרחמנא למה לך, או שלא גרע מפטור קיום מצות עשה שמחוייב להוציא עד שליש מממונו ולא יותר, וכאן הצער שיהיה להורים בגידולו רב משליש ממון. ושהאג”מ (סי’ ה ס”ק יג עמ’ קמט) חייבם בפ”ו, וסיים, לענ”ד צ”ע. שוב ראיתי בשו”ת מנחת אשר (ויס, ח”א סי’ סט) שצידד שאין עליהם חיוב פריה ורביה, כיון שהצער של ההורים גדול, ואם צער האדם פוטרו ק”ו צער בנו ובכה”ג אין חיוב מצות עשה. אך יש לעודדם ע”י הפריה חוץ גופנית, וכאן גם גדולי ישראל בדור קודם שהסתייגו מטיפול זה יודו להתיר, כיון שאף שאין עליהם חיוב בדרך זו משום מצות פריה ורביה להתעסק באמצעים מחודשים, מ”מ שפיר יקיימו בכך את המצוה. ע”כ. גם ציינו שבשו”ת דבר יהושע (ח”ג אה”ע סי’ א) הסיק שאינם חייבים להתגרש ולא להמנע מללדת. עוד בנשמת אברהם (מהדו”ב חאה”ע ח”ג עמ’ נו) הביא מהרה”ג זילברשטין (בספר הלכה ורפואה ח”ב עמ’ קיא) שיש לייעצם שלא להנשא, ואם נשאו להתגרש, ואם אינם רוצים, עליהם לעסוק בפ”ו ולא להתחשב בסבל העלול להגרם לוולד ולהם, שאין להתעסק בסודות הבריאה, וה’ יעשה הטוב, ועע”ש. ואולם ראה להלן (אות ד בשני חצאי לבנה) שיש פוסקים הסוברים לדון אפשרות לידת חולים כאלו בדיני סכנה, ולשיטתם יש לומר שספק פיקוח נפש יבטל את מצות הפריה ורביה, וצריך עיון בכך.

[[הערה 3]]

איברא דהפתחי תשובה (אה”ע סי’ ב ס”ק ח) הביא שהיש”ש כתב שנישואים עם משפחת נכפין ומצורעים שהוחזקה בכך הוא ספק נפשות, גם בשו”ת תשובות והנהגות (ח”א סי’ תשלז וח”ב סי’ תרכ) החשיב את נידו”ד פיקוח נפש, וגם בשו”ת בנין אב (ח”ה סי’ סה) גבי הסיכון ללדת חולה מסוכן, דן זאת בדיני סכנה, חזינן בכל הני שהחשיבו את עצם הנישואין לדונם בדיני סכנה. שוב ראיתי להרה”ג יצחק גליקמן בנועם (חי”ב עמ’ שסט והלאה) שעמד על חקירה זו, האם החשש ללדת ילדים חולים חשיב ספק סכנה, והוכיח דחשיב סכנה מדין לא ישא ממשפחת מצורעים (שו”ע אה”ע סי’ ב סעיף ז), ולמד שם שהוא משום סכנת הילודים ודלא כמבארים אחרת, ע”ש, וגם עמד על גדרי מיעוט בסכנה, ובמקום מצות פריה ורביה האם חוששים לסכנה, ע”ש בהרחבה. ומאידך בנועם (חי”ג עמ’ פג) הרה”ג אברהם חפוטא, אף שבתחילה גם הוא החשיב זאת סכנה וחיישינן למיעוטא, שוב (בעמ’ פה) כתב, שבנידו”ד אין כאן פיקו”נ ממש, אלא שמא יצאו הילדים בעלי מומין, וגם אין החשש כאן לבעל עצמו אלא לבנים שיבואו לאח”ז. ע”כ. ולכאורה הדבר תלוי ביישובי האחרונים את דברי מרן, דמחד פסק (אה”ע סי’ ב סעיף ז) שלא ישא ממשפחת מצורעים דוקא בהוחזקו ג’ פעמים, ומאידך ביו”ד (סי’ רמג ס”ג) פסק שבמילה הוחזקו בב’ פעמים שמתו לא ימולו, ראה בברכ”י (אה”ע סי’ ב אות ח) ובפת”ש (שם ס”ק ח), ובשו”ת חתן סופר (סי’ קלז), ובשו”ת בית רידב”ז (סי’ יג), ובחזו”א (יבמות סי’ קלד ס”ד ע”ב בסוף הקטע), והובאו בהלכה ברורה (אה”ע סי’ ב שער הציון ס”ק קנה, קסה קסו), ועע”ש. שוב ראיתי בקובץ תל תלפיות (כט שבט תרפ”א סי’ כז) שהגאב”ד מדיאנדיע”ש אסר נישואי קרובים משום סכנה, והשיבו העורך שאין בזה משום חמירא סכנתא, היות ולחוש לוולד אינו נקרא סכנה שאינו כלל בעולם, וקדמני להוכיח כן מדברי שו”ת חתן סופר (סי’ קלז הנ”ל). ואולם בשו”ת באר משה (ח”ו סי’ קס אות י) השיב על העורך, שאין דמיון לדברי החתן סופר, ולא ביאר למה. גם בהמשך תל תלפיות שם (סי’ כח) הם דברי הגאון רבי ישראל וועלץ אתי עלה גם משום סכנה ושלכן יש לשמוע לרופאים. וגם החולקים שם שאין לחוש לדברי הרופאים נגד חז”ל, הם בעל הלבושי מרדכי (שם סי’ לא) והמהרש”ג (שם סי’ לג) ע”ש, הרי שגם הם מחשיבים זאת מקום סכנה, רק שאין מאמינים לרופאים. ויש לעמוד על סוגיא זו.