אמירת קורבנות לפני זמן מנחה

שאלה:

במניין אצלנו, מתחילים תפילת מנחה באמירת ‘אשרי’, ללא אמירת קורבנות.

זמן התפילה במניין, הוא מייד בתחילת זמן מנחה גדולה.

האם מותר לי להקדים ולומר קורבנות, לפני שהגיע זמן מנחה גדולה?

תשובה:

הקפדתך, לומר קורבנות קודם התפילה – נכונה וחשובה.

אך יש להיזהר לומר קורבנות, רק לאחר שהגיע זמן מנחה.

אמנם בדיעבד, אם כבר אמרת קורבנות, אינך צריך לחזור ולומר.

(גם אם אתה מקפיד בקביעות, לומר קורבנות)

מקורות:

זמן תפילת מנחה:

בגמרא מסכת ברכות (דף כו:):

“תניא: איזו היא זמן מנחה גדולה? משש שעות ומחצה ולמעלה”.

ופירש רש”י:

“אם בא להקדים תמיד של בין הערבים, אינו יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה. דבין הערבים כתיב ביה, מכי ינטו צללי ערב, משהחמה נוטה למערב. דהיינו, משש שעות ומחצה ולמעלה”:

וכתב השו”ע (סי’ רל”ג ס”א) וז”ל:

“מי שהתפלל תפלת המנחה, לאחר ו’ שעות ומחצה ולמעלה, יצא.

וביאר המשנה ברורה שם:

דכיון, דתפלת המנחה, כנגד תמיד של בין הערבים תקנוה. וזמן שחיטתו מדאורייתא – התחלתו, אחר שש שעות ומחצה. דהיינו, חצי שעה אחר חצות היום. [וציין לרש”י הנ”ל]:

ודייק שם בסק”ב, [בשם המג”א ודה”ח וברכ”י] דרק לאחר שש וחצי, אבל קודם לכן, לא יצא אפילו דיעבד.

[והסביר בשער הציון סק”ו, “דכיון שקבעו חז”ל זמני התפלות, והם אמרו וי”ו ומחצה, הוי מתחלה כלא התפלל בזמנה”]

אמנם כתב שם,

דיש מהאחרונים שסוברים: [פר”ח, ובת יעקב, ומגן גיבורים, ושכן משמע קצת, בפמ”ג] דמכל מקום, בדיעבד שהתפלל בזו החצי שעה, לא יתפלל שנית.

(וכן פסק בכף החיים סק”ב, דספק ברכות להקל)

וא”כ, לכו”ע אין להקל לכתחילה להתפלל קודם חצות – והוא הדין לאמירת הקורבנות, שהיא חלק מהתפילה.

מעיקר הדין – תפילה מחצות?

אך יש שכתבו להקל בזה. דבמסכת יומא (דף כ”ח:) איתא:

“אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי”.

כלומר, מתחילת השעה השביעית, ולא היה מחכה לשש וחצי.

ובגמרא שם הקשו: מדוע לא נהגו כן בהקרבת הקורבן בבית המקדש?

ותירצו: ששונה היה אברהם אבינו, שהיה יכול לכוון את הזמן המדויק. עי”ש.

אבל שאר עמא, לא ידעו לכוונו כהוגן – ולכך תיקנו חז”ל לכולם, להתפלל מנחה רק משש וחצי.

ועיין ברש”י (במסכת פסחים דף צג: ד”ה חמישה) דלמד מכך, דמדין תורה זמן הקרבת התמיד הוא מחצות.

וממילא בהתאם, זמן תפילת המנחה מעיקר הדין בחצות (וכ”כ שם הריטב”א להדיא)

ולפי זה, בעניין קריאת הקורבנות, ודאי שאפשר לאומרם כבר מחצות.

כיון שכל אמירת הקורבנות, אינה אלא כדבר סגולי, משום “ונשלמה פרים שפתינו” – כלומר, שאמירת הקורבנות, נחשבת לנו כאילו הקרבנו הקורבן בפועל, והרי על זה, לא תיקנו חז”ל גזירתם, לומר: רק משש וחצי, וא”כ נותר כעיקר הדין, מחצות.

[ואמנם יש להעיר, מדברי רש”י במסכת ברכות דף כו: ד”ה מנחה גדולה וכו’. דשם כ’ להדיא, דזמנו מדוארייתא, הוא רק משש וחצי – ונראה דסובר דהוא מחלוקת הסוגיות. וא”כ, מאן יימר לן, כמאן הלכתא]

תפילות כנגד אבות/תמידין?

אך ראיתי שבספר שו”ת שרגא המאיר (ח”ז סי’ א), תלה את מחלוקת האחרונים הנ”ל: האם יצא ידי חובה בתפילה, קודם ו’ שעות ומחצה? – במחלוקת האמוראים, כנגד מה תיקנו את תפילת המנחה?

כדאיתא במס’ ברכות (כו ע”ב):

רבי יוסי ברבי חנינא אומר: תפילות כנגד אבות תקנום. וריב”ל אומר: תפילות כנגד תמידין תקנום.

דלמאן דאמר, כנגד תמידים תקנום – כיון דהתמיד מעולם לא נשחט קודם ו’ שעות ומחצה, על כן גם תפילת מנחה קודם ו’ שעות ומחצה, לא יצא.

אך למאן דאמר, דתפילות כנגד אבות תקנום – והרי צלותא דאברהם, מכי משחרי כתלי. כנ”ל. א”כ יש לומר, שגם תפילת מנחה מתחלת, מו’ שעות ולמעלה.

ובאמת, אנו פוסקים כריב”ל, שתפילות כנגד תמידין תקנום, כמבואר באו”ח ס’ צ”ח סעי’ ד’, דתפילה היא במקום הקרבן, ולכן צריך ליזהר, שתהא דוגמת הקרבן כו’. ועי’ היטב בלקוטי פר”ח סי’ רל”ג ע”ש.

ולפי זה, אין מקום להתפלל קודם שש וחצי.

[ואף דיש אומרים, דבדיעבד אם התפלל מחצות יצא, (וכך פסקינן, דסב”ל) – אך זה יש לומר, דאחרונים אלו סברו, דתקנת חז”ל להקרבה משעה שש וחצי, לא הייתה בהפקעת הזמן מחצות עד שש וחצי, אלא תקנת זמן ההקרבה בשעה שש וחצי – ולכן לעניין התפילה, כשכבר התפלל, לא נתבטל תפילתו, ויצא י”ח. ודוחק]

אך כל זה יש לומר, לענין תפילת מנחה. אך לענין לומר פרשת התמיד וקטורת, זהו ודאי נגד תמיד של בין הערביים תקנום. וכמו שכתב הרמ”א בסי’ רל”ד סעי’ א’: דיש שכתבו, שנוהגין לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפילת המנחה, נגד תמיד של בין הערביים וכו’ – וכיון שהתמיד, מעולם לא הקריבו קודם שש שעות ומחצה, וע”כ שפיר יש לומר, שאין לאומרה קודם שש שעות ומחצה. וכמו שכתב המחבר בסי’ א’ ס”ו, וסי’ מ”ז סי”ג, המשכים קודם אור היום, לא יאמר פרשת החמיד, עש”ה. והוא הדין של תפילת מנחה, לא יאמר קודם זמן מנחה.

עכ”ד. ודברי פי חכם חן.

למעשה:

ולכן נראה, דלמעשה יש ליזהר, שלא לומר קורבנות קודם הזמן.

אמנם בדיעבד, שכבר אמר קורבנות בזה הזמן, אין צורך לחזור ולומר שוב בזמן, אף אם מקפיד תמיד, על אמירת קורבנות.

דבדיעבד, וודאי נוכל לסמוך על שיטות אלו, דדין אמירת הקורבנות, שווה לתפילה. וכמו דבתפילה, בדיעבד אינו חוזר, קל וחומר בזה.