מקורות ונימוקים:
מתני’ בבא מציעא ק”א: המשכיר בית לחבירו, המשכיר חייב בדלת ובמנעול ובכל דבר שהוא מעשה אומן.
כן פסק השולחן ערוך חו”מ סימן שי”ד סעיפים א’ – ב’ בזה”ל:
המשכיר בית לחבירו, חייב להעמיד לו דלתות ולפתוח לו החלונות שנתקלקלו ולחזק את התקרה ולסמוך את הקורה שנשברה ולעשות נגר ומנעול, וכן כל כיוצא בזה מדברים שהם מעשה אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות. השוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה ולתקן מקום המזוזה משלו.
ובהגהת הרמ”א הוסיף עוד בזה”ל:
הוא הדין כל דבר שאינו מעשה אומן, ובכל אלו העניינים הולכים אחר מנהג המדינה.
מבואר בדברי השולחן ערוך כי הקו המנחה לכל התיקונים המוטלים על המשכיר, היינו כל דבר שהוא נוגע לגוף העמדת הדירה שתהיה ראויה למגורים, והוא מעשה אומן. ובדברי הרמ”א הוסיף וביאר שהולכים בכל זה אחר מנהג המדינה.
לאור האמור, בנוגע לנידון שאלת תשלום ביטוח מעליות, הואיל והמנהג הוא כמו הוראות החוק בעניין זה שביטוח המעליות מוטל על השוכר, הואיל והוא נחשב לתשלום תחזוקה שוטף, ואינו נחשב כתשלום להשבחת הדירה עצמה. כך הדין גם על פי ההלכה.
כן כתב גם בספר פתחי חושן חלק ד’ פרק ו’ סעיף א’ ס”ק ה’ בנוגע לתשלומים השונים האם מוטלים הם על השוכר או על המשכיר בזה”ל:
בדין תשלומים שונים שיש בזמננו בדירה, אם לא התנו יש לנהוג כמנהג המדינה, ובמקום שאין מנהג, הוצאות שימוש כגון מים תאורה וחימום חלים על השוכר, וכן תשלומי ועד הבית בבית משותף הנובעות משימוש, כגון ניקיון ותאורה בחדר מדרגות וכיוצא בזה. אבל תשלומים לשיפוץ הבנין או תנור הסקה, נראה שאם התיקון הוא בדבר שמדרך המשכיר לתקן בשעת שכירות, חייב המשכיר בכך, ואי אפשר לחייב את השוכר בתיקון יסודי שיכול לומר אני יכול לדור גם בלי זה, ובפרט אם זו השקעה לטווח ארוך והוא אינו דר בבית כי אם זמן קצר ועיקר ההנאה תהא למשכיר, וממילא חזר החיוב על המשכיר מצד חלקו בבית המשותף, ומ”מ נראה שיש מקום לחייב השוכר במה שנהנה.
כמו כן, גם הוראות החוק בעניין מורים כן שתשלום הוצאות ביטוח מעליות על השוכר ולא על המשכיר. הואיל ונחשבים הם לחלק מתשלומי וועד הבית לצורך אחזקה שוטפת, המשולמים לנציגות הבית המשותף או למי שאחראי לניהול והאחזקה השוטפת של הבית המשותף, כגון חברת ניהול.
