מקורות ונימוקים:
א). אע"ג שמסתבר דהאי היזקא שהוציא מההקפאה בידיים אינו נידון כגרמא אלא כמזיק בידיים, וכיוצ"ב מבואר ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ג הלכה ט'): המניח ידו על פי חבירו וחוטמו עד שהניחו מפרפר ואינו יכול לחיות, או שכפתו והניחו בצינה או בחמה עד שמת, או שבנה עליו מקום עד שמנע ממנו הרוח, או שהכניסו למערה או לבית ועישן עליו עד שמת, או שהכניסו לבית של שיש והדליק עליו נר עד שהמיתו ההבל, בכל אלו נהרג עליו שזה כמי שחנקו בידו. עכ"ל. הרי מבואר דאפילו אם רק בנה מקום עד שמנע ממנו הרוח הוי מזיק בידיים ונהרג עליו והיינו משום שכל שמנתק ממנו את החיות הנעשית ע"פ הטבע בכלל רוצח ומעשה בידיים הוא. וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר חי"ז (סי' יא) דלמד מדברי הר"מ הנ"ל לגבי ניתוק מכשיר הנשמה, דהוי בכלל רוצח. ולכאו' ה"ה בנד"ד דהוציאו ממקום חיותו הרי זה מזיק בידיים. וכיוצ"ב מבואר בגמ' שבת (קז.) גבי השולה דג מין הים דחייב משום נטילת נשמה. ולא דמי למאי דאי' בגמ' סנהדרין (עז:) אמר רבא: זרק חץ, ותריס בידו ובא אחר ונטלו, ואפילו הוא קדם ונטלו פטור, דבעידנא דשדייה ביה מיפסק פיסקיה גיריה. דהתם מעיקרא לא פסק כח החץ הרודף אלא שהיה דבר שיכל למנוע את ההיזק ובא זה וסילק את כח המונע, אבל במוציא מאכלים מהמקפיא והפשירו, הוא יצר כעת את כל ההיזק. וע"ע בשו"ע חו"מ (סי' שפ"ג סעיף ה') גבי כובש בהמת חברו במים או שהניחה בחמה וצמצם עליה, דהוי מזיק בידיים. וע"ע בספר פתחי חושן (נזיקין פ"ג הע' ד') שהסרת מונע הוי מעשה היזק גמור. וע"ע בשו"ת שבט הלוי ח"י (סימן רפז) שכתב ג"ע בנידון כיוצ"ב לחייב את המזיק.
ב). אולם בנד"ד מאחר ודרך רשתות השיווק שלא לגבות כסף מהמזיקים את חפצי החנות שלא מתכוין לכאו' ה"ה בנד"ד דאין אפשר לחייבו דאדעתא דהכי נכנס לחנות. ועוד, דידוע יסודו של הגרש"ש בשערי יושר (שער ג' פ"ג) שהביא בשם האחרונים שהקשו מדוע בכל ספק ממון אמרינן המוציא מחבירו וכו' ולא יהא אלא ספק דאורייתא דלא תגזול ולחומרא. והביא מש"כ התומים וקונטרס הספיקות שספק גזל לא בעי השבה. ותמה על דבריהם וכתב שאין דבריהם מתיישבים על הלב, ולא מצא מקור לזה בשום מקום בתורה. ולכן הכריח יסוד גדול, שבכל מקום שע"פ המשפט שהוא נקבע לפי סברת השכל החפץ שייך למוחזק הרי זה כאילו זכה בו לגמרי ע"ש שהאריך.
ועל כן אע"ג שיש להחזיר את המוצרים אפילו היבשים למקומם הראוי להם, (ולא נכון אותם אלו הדוחפים מוצרים שונים שאינם במקומם הראוי להם אא"כ יש עגלה מיוחדת העומדת להחזרת מוצרים), מ"מ אם לא עשה כן א"א לחייבו. ומה גם שההסכם של בעל החנות אם המשווק והיבואן שכל כהאי גוונא חוזר אליו והוא סופג את ההפסד, וא"כ ייתכן שגם אם המוצר לא חזר למקומו הראוי לו, אין זה הפסד של המוכר אלא של היבואן, וליבואן א"צ לשלם כיון שזהו ההסכם עם בעל החנות ואדעתא דהכי נכנס לחנות.
