מקורות ונימוקים:
זכויות העובד לקבלת דמי נסיעות אם כאשר לא הוציא כסף על נסיעותיו
למרות שסעיף השכר הרשום בתלוש השכר הוא הוצאות נסיעות או הוצאות דלק וכדו’, תוספת שכר זו, איננה משולמת כנגד הצגת הוצאות, אלא מוגדרת כתנאי עבודה שמעמיד המעסיק לעובד. וכך הוא מנהג המדינה כיום. שעובד המקבל הוצאות נסיעות, מקבל זאת, בין אם הוציא הוצאות בפועל על נסיעה למקום העבודה ובין אם לאו. וכך הוא גם על פי החוק, שכאשר נקבע בחוזה שלעובד מגיע נסיעות, זכותו לקבל את דמי הנסיעות בין אם הוציא את הכסף על הנסיעות ובין אם לא.
לכן גם אם יהיה לעובד טרמפ למקום עבודתו, או שילך ברגל, הוא זכאי לדמי הנסיעות כשם שזכאי להם אם השתמש ברכבו הפרטי. למעט מקרה בו כתוב בחוזה בין המעסיק לבין העובד שתשלום דמי הנסיעות ישולמו בכפוף להוצאות דמי הנסיעה בפועל.
כמו כן במקרה בו נוסע העובד ברכב חשמלי, ככל שבחוזה ההעסקה מדד תשלומי הנסיעות נקבעים לפי המרחק, למרות שהחישוב נעשה על פי הוצאות דלק, התשלום איננו בכפוף להוצאה. למעט מקרה בו בחוזה ההעסקה נקבע שהתשלום ישולם בכפוף להוצאה בפועל.
בוודאי שאין מקום לשאלה, בכל מקום בו החברה מודעת לכך שלעובד יש רכב חשמלי ואיננו זקוק לתשלום על הוצאות הדלק, שבמקרה כזה אין ספק שמותר לעובד לקבל את תוספת השכר על הנסיעות, כי בהסכמה מראש משלם לו המעסיק תשלום זה.
