מקורות ונימוקים:
בשו”ת שואל ומשיב (מהדו”ת ח”ג סימן קכח) נשאל בשאלה דומה, במקרה שאמר השוכר למשכיר שמבטח את הדירה, וסיכמו ביניהם שהמשכיר ישלם לו את עלות הביטוח, ומחמת זה העלה לעשות פשרה שני שליש לבעל הבית, ושליש לשוכר, וזה דווקא משום שסמך על המשכיר שישלם לו, וכהקנה לו את תשלום הביטוח, אמנם במקרה שלפנינו הרי השוכר ביטח את הנכס לבדו, והמשכיר סירב לשתף פעולה, ובכה”ג מבואר בשואל ומשיב שהתשלום כולו שייך לשוכר.
הסברא בזה היא משום שתשלום המגיע מחברת הביטוח אינו עבור הנכס שניזק, שהרי אינם מקבלים על עצמם “חיובי שמירה” אלא מקבלים על עצמם התחייבות ממונית למבוטח שישלם להם מידי שנה סכום קבוע, ולפי פרטי הפוליסה החתומים ע”י החברה והמבוטח, ולכן התשלום המגיע עבור נזק שייך לאותו אדם שהתקשר בחוזה עם חברת הביטוח – אלא אם כן מפורט בחוזה אחרת, כגון שהתשלום יועבר לבעל הדירה שניזוקה, עבור תיקונה בשביל המבוטח.
משום כך כתב בשו”ת מהר”ש ענגיל (ח”ו סימן קג) שאין כאן שייכות לסברא שאמר רבי יוסי “כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו”, שהרי חברת הביטוח אינה מחויבת בחיובי שומרים, שבהם התשלום למפקיד הוא עבור גוף הפרה, ולכן השומר שהשאיל לאחר ונאנסה, לדעת רבי יוסי אם יקבל השומר את התשלום עבור הפרה שנאנסה עושה תשלום זה מתוך נכסי חבירו, משא”כ בביטוח.
וכן בשו”ת מהרי”א הלוי (ח”ב סימן עז) כתב כן, ודחה הדימוי שרצו לדמות למה שכתב הפרי מגדים בנפלה חתיכת איסור של ראובן לכמה חתיכות היתר של שמעון, ונתבטלה ברב והותרה, שחייב שמעון לתת לראובן חתיכת היתר, אע”פ שהותרה ע”י ממונו של שמעון, מ”מ שמעון נהנה מממון ראובן, ודחה מהרי”א שאין לדמות, כי שם נהנה שמעון מגוף הממון שהיא החתיכה של ראובן, משא”כ בביטוח וכנ”ל, וראה עוד בשו”ת בית שלמה (חו”מ סימנים מח קכח) והגהת חכמת שלמה על השו”ע (סימן קעו סעיף מא). וראה עוד בפתחי חושן (חלק ד פ”ו סעיף יט).
ובשו”ת מהרש”ם (ח”ד סימן פב) בענין שותף שביטח לבדו, העלה גם כן לצדד שלא נהנה מגוף ממון חבירו, אבל כתב לבסוף, שמן הראוי לעשות פשרה.
ולכן בשאלה שלפנינו, הדין עם השוכר שאתו נעשתה ההתקשרות עם חברת הביטוח, וחיובם הוא כלפיו – אא”כ מפורט אחרת – וראוי לפשר לשלם חלק לבעל הדירה על חסרונו הרב.
