מקורות:
הנה המנהג לאכול תפוח ב”דבש” הוא מנהג קדמון אצל חכמי אשכנז וכמוזכר בהגהות אשירי ר”ה פ”א סי’ ה’, ובתשב”ץ קטן סי’ קי”ח (אך לאו דוקא לענין התפוח עיי”ש), ובטור או”ח סי’ תקפ”ג, ובמהרי”ל, וברמ”א שם. ואולם מצינו בתיקוני זוהר תקונא תשסרי דף מ”א ע”א שהדבש הוא בחינת הדינים: “וטעמו כצפיחית בדבש – מסטרא דשמאלא” עכ”ל, ולכאו’ אין ראוי לעורר דינים ביום ראש השנה. ובכן הגאון מוהר”י פלאגי’ זלה”ה ביפה ללב ח”ג או”ח סי’ תקפ”ג סק”א העלה שבראש השנה יש להטביל את התפוח בסוכר שהוא לבן והוא בחינת חסד ולא בדבש שהוא בחינת הגבורה עיי”ש, והניף ידו שנית שם בח”ה סי’ תקפ”ג סק”ו. [וראה גם לרבי אבה”ו זלה”ה בספר מועד לכל חי סי’ י”ב אות ט”ז: “התפוח יעשנו בסוקאר ולא בדבש, כי בעשרת ימי תשובה ראוי להחמיר שלא לאכול דבש” עכ”ל (אלא דשם אפשר דכוונתו מצד חשש הלכתי בדבש, וע”ע לו בספרו רוח חיים סי’ תקפ”ד סוף סק”ב)]. וכן הגאון הרי”ח הטוב זלה”ה בספר בן איש חי כתב בפשיטות וז”ל: “אח”כ יאכל תפוח מבושל בסוכ”ר” עכ”ל. וכ”כ מוהר”ר יעקב רקח בספר שלחן לחם הפנים סי’ תקפ”ג עמ’ קכ”א סוף אות ז’ שכן המנהג לבשל את התפוח בדבש. וכן בכף החיים סופר סי’ תקפ”ג ס”ק טו”ב מייתי לדברי הרב יפה ללב הנ”ל דיש להטביל בסוכר שהוא בחינת החסד ולא בדבש שהוא בדינים עיי”ש. וכן הגאון מוהר”ר סאלמן מוצפי זלה”ה (הובאו דבריו בספר שופר בציון ב”מעשה רב” עמ’ ל”ה) העיד על המנהג עפ”י הסוד לבשל את התפוח בסוכר ושאין לצרוך בראש השנה דבש מפני שהוא זהוב ורומז למידת הדין ועוד נתן טעם לשבח עפ”י הסוד וז”ל שם: “וגם גימטריא שלו [של ה”דבש”] ש”ו בסוד ש”ו דשופר שעם י”ד פרקי אצבעות התוקע עולה גימטריא ש”ך בסוד ש”ך דינים כנודע [עיין שער הכוונות דף צ”ז ע”א וע”ד, ובתיקוני הזוהר תיקון ט”ז].” עכ”ל. וכן היה מקפיד הגאון חכם שלום הכהן זצ”ל (בנו של המקובל הגדול מוהר”ר אפרים זצ”ל), בראש השנה להשתמש בסוכר דווקא ולא בדבש, כמובא בספר דברי שלום מועדים פ”ח סי’ י’. וכן הזכיר לקפידא זו הרה”ג ר’ שלמה בן שמעון שליט”א (בנו של המקובל מוהר”ר מנצור זלה”ה) בספרו דברי שלמה ח”א עמ’ נ”ר. וכ”כ הרב נאמ”ן שליט”א בקובץ אור תורה אלול תשל”ה סי’ ל”ח אות ז’ שכן המנהג. וכן הקפיד הגר”מ לוי זצ”ל כמובא בשו”ת רביד הזהב ח”ג חאו”ח סי’ נ”ו (בתשובת הרב המשיג) אות ד’.
וכ”כ בפשטות מרן הראש”ל הרה”ג ר’ יצחק יוסף שליט”א בילקו”י ימים נוראים הנדמ”ח “מנהג ישראל לאכול בשתי הלילות של ראש השנה וכו’ ותפוח מרוקח בסוכר” עכ”ל (וכעי”ז בילקו”י מועדים תשמ”ח עמ’ כ”ט). וכן נקט ג”כ אחא משבחא בתורת המועדים סי’ ד’ סע’ א’ (ועליהם ועל צבאם הב”ט היטב היטב הב”ט למרן מאור ישראל מוהרע”י זלה”ה בספר חזו”ע ימים נוראים עמ’ צ”ז בהערות, דצדיק עת”ק דברי הרב בן איש חי הנ”ל בשתיקה יפה, ואע”פ שאין מזה ראיה לדבר מ”מ הוי זכר לדבר. ובספרו הליכות עולם פרשת נצבים יש ט”ס הניכר שכתב “תפוח מרוקח בדבש”, והרי המשתמשים בדבש לא עושים כן בדרך מרקחת אלא מטבילין בדבש, אלא ברור דצ”ל מרוקח בסוכר ומה שנכתב בדבש הוא משום דכך שיגרא דלישנא מחמת כל הנאמר בספרי הפסוקים הפשטנים).
איברא דבפרי עץ חיים שער התפילות ראש השנה פרק ז’ מוזכר שאנשים מעשה נוהגים לאכול תפוח “בדבש”, ומשמע דאין קפידא גמרה בדבר, ועכ”פ לאנשי מעשה לא הזיק הדבר. וכן מרנא החיד”א זלה”ה בספר מורה באמצע סי’ ט’ אות רנ”א כתב בפשיטות: “ויעשה סדר הנהוג לאכול קרא וסלקא וכרתי ותפוח בדבש וכו'” עכ”ל. וגם מרן מוהרע”י זלה”ה, הגם שהזכרנו לעיל דנראה מדבריו ומדברי אשרי בניו אחריו שליט”א שיש להעדיף סוכר על פני דבש, מ”מ נראה שלא הקפיד בזה קפידא רבתי (עכ”פ לא כלפי אחרים), כי בשיעור במוצאי שבת פרשת שופטים תשנ”ה (מובא בספר משיעורי הראש”ל ח”א עמ’ ס”ח) כשמנה את הסימנים בראש השנה נפיק מפומיה בפשיטות המילים “תפוח בדבש” כפי שהורגלו רוב הציבור בשנים האחרונות.
ויש מאחינו האשכנזים הרגישו בקושי שיש במנהגם לאכול את התפוח בדבש שמרמז לדינים, וכדי ליישב זאת כתבו בשם לקט יושר שנוהגים לאכול את התפוח בדבש מפני שהדבורים מרמזים למידת הדין והדבש שהוא המתיקות היוצאת מהם מרמזת למיתוק הדינים עכ”ד. אלא שנצרך להדחק כישוב למנהגם, משא”כ לדידן מינח ניחא טפי דביום ראש השנה שספרי חיים ומתים פתוחים אין אנו רוצים לא מדובשך ולא מעוקצך של הדבורים המרמזים על הגבורות, ובפרט שסוף סוף הדבש עצמו רומז למידת הדין ואינו בחינת מיתוק וכנ”ל.
