מקורות
כתוב בשולחן ערוך (אורח חיים הלכות תענית סימן תקס”ו סעיף ב) כשהצבור גוזרים תענית על כל צרות שלא תבוא עליהם, וכן בתעניות שני וחמישי ושני שאחר הפסח ואחר החג, שנוהגים באשכנז להתענות הצבור, נהגו הראשונים ששליח צבור אומר עננו בין גואל לרופא, ולקרוא בספר תורה בפרשת ״ויחל״. ויש שתמהו והקשו עליהם, והרא״ש יישב קושייתם; הלכך למנהג הראשונים שומעין; ומיהו היכא שגוזרים תענית שלא לשום צורך, אלא לשוב בתשובה, יש נוהגים לדונו כתענית צבור לעניין עננו בין גואל לרופא וקריאת ויחל, ויש נוהגים לדונו כתענית יחיד שאף שליח צבור אינו אומר עננו אלא בשומע תפלה ואין מוציאין ספר תורה.
מרן הגרע״י בחזון עובדיה (ארבע תעניות עמי צט) הביא דברי תיקון יששכר (דף סד ע״ב) שכתב, ונהגו שבערב ר״ח (משנת שי״ט עד עתה שנת שכ״ג) פה עה״ק צפת, להתקבץ בבהכ״נ עשרה מתענים מכל קהלות צפת ויושבים במשך היום וקוראים כל התהלים עד המנחה ומוציאים ס״ת וקוראים בפרשת ויחל, והש״צ אומר עננו בין גואל לרופא, במעמד כמה מגדולי וחכמי העיר – מהר״ר יוסף קארו וחברי ישיבתו עמו ביום משמרתו, ומוציאים בה ס״ת וקוראים בפרשת ויחל והש״צ אומר עננו וכו’. עכת״ד. והביאו הכנה״ג (סי’ תקס”ו הגב״י) בקיצור. וכתב ע״ז, ולפ״ז נושאים כפיהם במנחה, וכמו שכתבתי בהגה״ט בשם מהר״ש הלוי(סימן יא). ומבואר מדבריו שאף בתענית יחידים ואינו תענית צבור מתקנת חכמים, הכהנים נושאים כפיהם במנחה. וכדעת הגו״ר. ומ״ש הפרח שושן שהחסידים ואנשי מעשה שראה, לא היו אומרים עננו בין גואל לרופא, חומרא בעלמא נקטי. וכ״כ בשו״ת זקן אהרן (סי’ כא), ומנהג קדום בכל תפוצות ישראל לקבוע ברכת עננו ולקרוא בפרשת ויחל בכל תענית שיחידים מתענים, ומנהג אבות תורה הוא. וכ״כ עוד שם (בסי׳ מד דף מב רע״א), בעניין תעניות בה״ב, שהמנהג ברוב המקומות שמתקבצים במנחה עשרה מתענים או יותר ומתפללים כמו בתענית צבור. וע’ במאירי(תענית כו:) שכתב, ומנחתא דתעניתא פירושו של ד׳ צומות או קצת תעניות שאין בהם תפלת נעילה, כעניין תעניות של עכשיו נושאים כפיהם במנחה. (וע’ בשו״ת מים רבים חאו״ח סי׳ נ, ובספר משנה ברורה בביאור הלכה סי׳ תקס”ו ס״ב, ד״ה ויש. ולא ראו דברי התיקון יששכר הנ״ל. ודו״ק). וכן העלה בשו״ת התעוררות תשובה (חאו״ח סי׳ נט), שמכיון שרשאים בתענית שובבי״ם לקבוע ברכת עננו בין גואל לרופא, כשיש עשרה מתענים, רשאים גם הכהנים לישא כפיהם. וכתוב בספר ״ואני אברכם״ (בעמוד מ), מ״ש הגרי״מ טוקצינסקי בלוח א״י, שנוהגים בארץ ישראל בתעניות בה״ב ובתעניות שובבי״ם ושבעה באדר, שאם יש שם עשרה מתענים, הכהנים נושאים כפיהם במנחה, כמו ביום תענית צבור. וכן כתב גם הגר״ש דבליצקי שהמנהג פשוט בירושלים בין הספרדים והאשכנזים שהכהנים נושאים כפיים בתעניות אלו. והוכיח בירחון אוצרות ירושלים (חלק נט-ס), שכן דעת רוב הפוסקים, ושכן דעת הרה״ג רי״ש אלישיב, שנושאים כפים גם בתענית יחידים. אף שהגאון רעק״א (סי׳ קכ”ט) כתב להחמיר כדברי הפרח שושן, מ״מ נראה שהעיקר להלכה כדברי הגינת ורדים, שהכהנים נושאים כפיהם אף במנחה של תעניות יחידים, כשיש עשרה מתענים, כגון תעניות בה״ב, ושובבי״ם, ושבעה באדר. וע׳ במזבח אדמה(סי׳ קכ”ט), ובשו״ת דבר משה ח״א (חאו״ח סי׳ מ), ובשו״ת ויקרא אברהם (סי׳ כ).
מרן הגרע״י הביא בתחילה שהנוהגים להתענות בימי שובבי״ם, וכן בשבעה באדר, וכן בערבי ראשי חדשים, או בעשרת ימי תשובה, בכל הימים האלה, אם יש עשרה מתענים בבית הכנסת, מוציאים ספר תורה וקוראים בפרשת ויחל, והשליח צבור אומר עננו ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא, ואם יש שם כהנים מתענים, עולים לדוכן ונושאים כפיהם בברכת כהנים. אבל בסוף דבריו הביא את הספר בן ידיד (בפי״ב מהלכות הט״ז) שכתב דלכו״ע בתענית שובבי״ם כיון שלא הונהג מקדמת דנא, אלא רק בזמן האחרון, כיחידים דמו, ואין להוציא ס״ת במנחה לקרוא בפרשת ויחל, והמנהג שנהגו זה כשנתיים ימים להוציא ס״ת לקרות ויחל במנחת ימי השובבים, לא נתקן ע״פ ותיקין, והמבטל המנהג אשריו ואשרי חלקו. ע״ש. וכן הובא בספר דבר אמת (דף א ע״א). וכ״כ בשו״ת ישיב משה שתרוג (סי׳ רלד), שבתענית שובבי״ם נקטינן שיש לדונו כתענית יחיד. ואע״פ שבשו״ת ויקרא אברהם (חאו״ח סי׳ כ) נראה דבתענית ער״ח ושובבי״ם יכולים להוציא ס״ת כשיש עשרה מתענים לקרוא בפרשת ויחל. ומכל מקום בספר חיים וחסד מוספייא (דף צא סע״א, אות כ) בחידושי דינים מרבני ירושלים הקדמונים, כתב שאם הובררו אנשים להתענות על כל צרה שלא תבוא, נעשה מעשה בהסכמת הנגיד ירום הודו, שהש״צ לא אמר עננו ברכה בפ״ע, אלא בשומע תפלה, וגם לא קראו בשחרית בפרשת ויחל בספר תורה, אלא במנחה הוציאו ס״ת וקראו פרשת ויחל, וש״צ אמר עננו רק בשומע תפלה. ע״כ. מ״מ מרן הגרע״י הורה(בספר חזון עובדיה הלכות פורים עמ׳ ל”ה) במקום שאין מנהג ברור, ודאי דשב ואל תעשה עדיף דספק ברכות להקל. ולכן אף שיש נוהגים שאם יש עשרה מתענים בבית הכנסת בשבעה באדר או בימי שובבי״ם, מוציאים ספר תורה במנחה וקוראים בפרשת ויחל, וכן השליח צבור אומר ברכת עננו ברכה בפני עצמה בחזרה, כשאר תעניות צבור. אמנם יש אומרים שאינו נכון לעשות כן אכן שב ואל תעשה עדיף, ולא יאמר השליח צבור עננו בחזרת הש״ץ כי אם בשומע תפלה. וכן אין להוציא ספר תורה במנחה לקריאת פרשת ״ויחל״. ואין לכהנים לשאת כפיים במנחה כי שב ואל תעשה עדיף. וכ״כ כה״ח (סי׳ תקסו ס״ק כה וכ״ז).
