מקורות:
מה שכתבנו שהשם "תמר" הוא מצד מידת הדין (ואולי ביתר דיוק גבורה שבמלכות), כן מתבאר עפ"י מה שכתב מרן החיד"א בספר דבש לפי מע' ש' אות י"ד בשם ספר ליקוטי האריז"ל כת"י שכאשר משנים (וי"א אף מוסיפים) שם לחולה אין לקרוא "תמר" עיי"ש. וכ"כ מוהר"א פאפו זצ"ל באורות אלים חלק מוסרי החיד"א סי' תק"נ, וכ"כ בזכר דוד מודינא מאמר א' פרק פ"ו בנדמ"ח ח"א עמ' תר"ל, וכ"כ בשיורי טהרה עמ' ש' אות י"ט, וכ"כ ברפואה וחיים פלאג'י פי"ב אות רל"ז, וכ"כ בספר פדה את אברהם פלאג'י מע' ש' אות י"א, וכ"כ ביפה ללב הנדמ"ח יו"ד סי' של"ה אות כ"ג, וכ"כ מרן מלכא מוהר"ר עובדיה יוסף זצוק"ל בספר חזון עובדיה אבלות ח"א עמ' ז"ך, ועוד רבים. וראה מה שכתב בזה הג"ע מנצור שליט"א בקובץ בית הלל גליון ט"ו עמ' ע"ה. ואע"ג דכאן אינו הוספת שם לחולה מ"מ בהצטרף לשם "דבורה" הוי תרתי לגריעותא ולא מומלץ.
ומה שכתבנו שהשם "דבורה" הוא מצד מידת הדין, כ"כ מוהר"מ פופרש זלה"ה במאורי אור פ"ז אות ד' שדבורה הנביאה יונקת מהגבורות ומשם בנין המלכות עיי"ש, וכידוע "דבורה" היינו ממש המילה "גבורה" עם הכולל, כי הדבורה עוקצת ואף הדבש הוא מסטרא דשמאלה, ואמרו חז"ל במכות דף י"א ע"א דכל "דיבור" לשון קשה הוא כדכתיב דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, וראה גם במגילה דף י"ד ע"ב שהתבטאו שדבורה וחולדה "סניין שמייהו".
ובאמת הרמ"ע מפאנו זלה"ה בספרו גלגולי נשמות מע' ת' אות קמ"ו כתב שדבורה היתה גלגול של תמר, עיי"ש.
ומ"מ אם בכל זאת רוצים לקרוא את השם "תמר דבורה", יש להקל עפ"י מה שכתב רבינו האריז"ל בספר הליקוטים שופטים פ"ד, ש"תמר דבורה" פירושו שספירת המלכות (דבורה) היתה מקבלת מספירות היסוד והתפארת (תמר), כך שהשילוב הזה דוקא יש לו משמעות חשובה, וצ"ע.
