תחיית המתים – התהליך, מתי, ולמי? כל הפרטים עפ"י המקורות

מהי תחיית המתים?

עפ"י תורתנו הקדושה, לאחר ביאת המשיח ותהליך של גאולת העולם, יחזרו המתים לחיים – גופם יקומו מקברם ונשמתם ישובו אליהם. והיינו, שבניגוד לעולם הנשמות שבו הנשמה חיה ללא גוף, תחיית המתים היא חזרה לחיים גשמיים – אך בתנאים עליונים ונעלים מאלה שהיו קודם.

תחיית המתים מיועדת לשלב בו יזכה האדם לשכר שלם – לנשמה ולגוף כאחד – כפי שפעלו יחד בעולם הזה (רמב"ן, שער הגמול). יש הרואים בכך שלב זמני, לפני עליית הנשמה לעולם הרוחני (רמב"ם, אגרת תחיית המתים), ויש הסוברים שמדובר במצב נצחי של גוף ונשמה יחד (רמב"ן שם).

נושא תחיית המתים מופיע באופן ברור בספר דניאל דניאל (פרק יב פסוק ב): "וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ, אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם" (וגם לדניאל עצמו נאמר שם בפסוק י"ב: "וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין"). ובישעיהו כ"ו י"ט נאמר "יִֽחְי֣וּ מֵתֶ֔יךָ נְבֵלָתִ֖י יְקוּמ֑וּן הָקִ֨יצוּ וְרַנְּנ֜וּ שֹׁכְנֵ֣י עָפָ֗ר וגו'". ובגמ' בסנהדרין (דף צ' ע"ב) דורשת כן גם מהפסוק (במדבר י"ח כ"ח) "וּנְתַתֶּ֤ם מִמֶּ֙נּוּ֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת ה' לְאַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן" – וכי אהרן לעולם קיים, אלא מכאן לתחיית המתים מן התורה, מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה. וכן מפורש ביחזקאל (פרק מ"ד), שכל הפרשה ההיא מדברת במה שנוגע לעתיד. (וע"ע במאמר "היכן מוזכר בתורה תחיית המתים"). ועיקרון זה הוא יסוד מרכזי באמונה היהודית, ונחשב לאחת משלוש עשרה עיקרי האמונה שקבע הרמב"ם: "שיהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון הבורא יתברך שמו". ואף נקבעה ברכה מיוחדת בתפילת העמידה: ברוך אתה ה', מחיה המתים.

אופן התחייה

התחיה תהיה ע"י "טל" רוחני מיוחד שהקב"ה יוריד על העולם (תלמוד ירושלמי פ"ה דברכות ה"ב).

גם אלו שגופם כבר נרקב בקבר ברוב הימים, תמיד נשאר עצם קטנה ששמה "נסכוי" (או "לוז"), ומעצם זו (יתכן הפירוש: מה-DNA שיש בעצם הזו) יבנה כל הגוף מחדש, ועל זה תתחבר הנשמה מחדש (בראדית רבה פרשת כ"ח אות ג', ועיין משנה ברורה סי' ש' סק"ב עפ"י הקדמונים).

וכתב הרס"ג, שאף מקרה של אדם שנאכל ע"י חיה, והחיה נאכלה ע"י דגים, ואח"כ נאכלו הדגים, עד שהפך הכל לעפר דק, בכל זאת יחזור לתחיה, כי הקב"ה יחבר את החומרים המיקרוסקופים וגם ישלים ע"י בריאת "יש מאין".

ויקומו המתים כאשר הם לבושים (כתובות דף קי"א ע"א), ובתוספות (שם) מבארים שהכוונה היא בתכריכים ולא בלבושים ממש, אך בגליון רבי עקיבא איגר (בכתובות שם) כתב לתלות את הדבר במחלוקת בירושלים, שיתכן שהכוונה היא ללבושים ממש. והמקובלים מבארים שלפי האמת יהיה לבוש של אור רוחני שנעשה מאור המצוות שהאדם עשה בחיי חיותו, וכגודל מצוותיו כך יהיה מאיר לבושו.

ומבואר בגמ' (בפסחים דף ס"ח ע"א) בתחילה יקומו הגופים עם חסרונות הפיזיים שהיו קיימים אצלם בימי חיותו, אבל אח"כ יתרפאו כל הגופים ויהיו כולם בריאים בתכלית השלמות. והסיבה שלא קמים מיד בריאים, כתב הרס"ג (בתחיה ופדות) שהוא כדי שיכירו כולם שנתרפאו ע"י הקב"ה, ויש שפירשו שהוא כדי שיוכלו האנשים לזהות מי הם הקמים.

מתי תהיה תחיית המתים?

תחיית המתים תהיה לאחר ביאת המשיח, כך שהשאלה "מתי תהיה תחיית המתים" בעצם תלויה בשאלה שכתבנו במקום אחר "מתי יבוא משיח"? ולמעשה תחיית המתים יכולה להתרחש החל מהיום ועד סמוך האלף השישי (לפני שנת 6000 בלוח העברי), כפי שמובא במקורות שבמאמר הנ"ל.

ומ"מ לדעת הרס"ג (ספר התחייה והפדות) הריטב"א (ר"ה דף ט"ז ע"ב) ועוד, תחיית המתים תהיה ב"שתי פעימות":

• התחייה הראשונה: תתרחש בראשית ימות המשיח. במסגרתה ישובו לתחייה משה רבנו, אהרן ובניו, כדי להורות לעם את הדרך, כימי יציאת מצרים, וביחד עמם יקומו ג"כ צדיקי הדורות שמתו בגלות, וכל אלו שהתאבלו על ירושלים, זאת כדי שיזכו לשמוח בגאולה ובבניין בית המקדש (עפ"י יומא ה ע"ב; תענית ל ע"ב).
• התחייה השנייה – הכללית (לכל שאר עם ישראל), ונחלקו החכמים בזמנה:
  • יש שסברו שתהיה בסוף האלף השישי (רדב"ז ח"ג סי' אלף ס"ט ובעוד מקומות, וכן נמסר ע"י המלאך למרן הב"י הספר מגיד מישרים פרשת ויקהל).
  • אחרים קבעו שמועד התחייה תהיה לאחר התקופה שנקראת "ימות המשיח", וממילא מועדה תלוי במחלוקת התנאים בסנהדרין דף צ"ט ע"א על אורך ימות המשיח (ר"ן סנהדרין צ"ט ע"א), ולפ"ז תחיית המתים השנייה יכולה להיות בין 40 ל-400 שנה לאחר ביאת המשיח.

וגם בתוך ה"פעימה" עצמה, יתכן שיהיה לזה הבדלי שעות או ימים בין הקמים לתחיה: דעת היד רמ"ה (בסנהדרין דף צ"ב ע"א) שכל אחד יקום לפי סדר מעלתו (לפי הדרגה הרוחנית שרכש בחיי חיותו). ומאידך המבי"ט (בספרו בית אלקים שער היסודות סוף פרק נ"ה) מביא שיטה מעניינת: "כי סדר התחייה תהיה בסדר אותיות האלפ"א בית"א, מי ששמו מתחיל באל"ף יחיה תחלה, וא"כ אדם הראשון יהיה ראשון, וכן אברהם ראשון לאבות, ואפשר כי בכל דור שיקום יהיה סדר זה, אבל לא יקדים דור לדור הקודם לו." עכ"ל.

מי יזכה לקום בתחיית המתים?

בגמרא בכתובות דף קי"א ע"ב, עפ"י הנשיא ישעיה כ"ו י"ט, מבארים שתחיית המתים תהיה רק לאלו שיש להם שייכות ללימוד התורה:

• רק מי ש"משתמש באור תורה" (כלומר שלמד את התורה) – אור התורה מחייהו (כתובות שם).
• עמי ארצות אינם קמים, אלא אם כן סייעו לתלמידי חכמים, שאז נחשבים כשותפים ללימוד התורה וממילא מכח זכות זו קמים בתחיה (שם).
• נשים זוכות בזכות שהביאו את ילדיהן לתלמוד תורה וסייעו לבעליהן בלימוד (ברכות דף י"ז ע"א).
• מוסרי נפש על קידוש השם, אע"פ שלא למדו תוחרה, קמים לתחייה, כי שכרם ניתן רק בגוף (פחד יצחק שבועות כ"ה).

וגם בין אלו שלמדו תורה, מציינת המשנה שישנם כאלו אשר לא יכלו לקום בתחיית המתים (בסנהדרין דף צ' ע"א בענין אלו שאין להם חלק לעולם הבא, ובמהשך הגמ' שם מבואר שלא יקומו בתחיית המתים) מחמת עוונות מסויימים, ואלו הן:

• האומר אין תחיית המתים מן התורה
• האומר שאין תורה מן השמים
• האפיקורוס (כופר התורה).
• רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים.
• והלוחש על המכה.
• אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו.

ובעוד מקומות בחז"ל הובאו ג"כ עוונות נוספים המעכבים את התחייה, וכגון בתנחומא (פרשת משפטים), שגם המלווה הריבית לא יקום בתחיית המתים.

גם מי שמצווה את בניו לשרוף את גופו במקום לקברו, לא יקום לתחית המתים (שו"ת באר חיים מרדכי חיו"ד סימן ל"ב).

ובענין אם גם הגויים יקומו לתחיה, לכאו' יש בזה מחלוקת בחז"ל, שבמדרש רבה (פרשת בראשית פי"ג ו') ובזוהר הקדוש (פרשת וישב דף קפ"א ע"ב) מבואר לכאו' שענין תחיית המתים שייך רק בישראל, ומאידך בפרקי דרבי אליעזר (פרק לד) נאמר ש"כל מי שיאמר שאין אלוה שני אני אחייהו לחיי העולם הבא לעתיד לבא" (ובספר ילקוט אליעזר העתיק הלשון "כל גוי שיאמר וכו'"). ואע"פ שלעיל יתבאר שאפי' ישראל אם לא למד תורה אינו קם לתחיה, אפשר שאצל הגוי עומד לו זכות זו שמאמין באחדות הבורא בניגוד לשאר בני עמו.

מיקום התחייה

אמנם המתים מכל העולם יחזרו לתחיה, אבל נחלקו האמוראים לגבי המיקום שבו יצאו מתחת לאדמה לאוויר העולם, דיש הסוברים שהיציאה מהאדמה תתרחש רק בארץ ישראל, ולכן היהודים הקבורים בחו"ל יובאו לארץ ישראל – אם על ידי גלגול עצמות או הליכה במחילות תת־קרקעיות (כתובות קי"א ע"א). לעומתם, אחרים סוברים שיצאו מהאדמה בכל העולם, כל אחד במקום שנקבר (שם).

ריבוי אוכלוסין

וכדי שתוכל ארץ ישראל להכיל את כל הקמים לתחיה, מבארים חז"ל במדרש תנחומא (פרשת צו) שהארץ תתרחב בדרך נס:

"ואף לעתיד לבוא כך אני עושה בציון, כל אותן האוכלסין מן האדם הראשון עד שיחיו המתים היכן הם עומדין? והם עתידים לומר צר לי המקום גשה לי ואשבה! מה אני עושה להם? אני מרחיבה שנאמר (ישעיהו פרק נד) הרחיבי מקום אהלך." ע"כ.

תחיית המתים: שלב אמצעי או סופי?

דעת הרמב"ם (בפירוש המשניות) שתחיית המתים הוא זמן אמצעי, שבני האדם אחרי התחייה יחיו מאות שנים, ואחרי התחיה שוב ימותו ויבאו לחיי העולם הבא, הוא שמזכירין ז"ל תמיד: מזומן לחיי העולם הבא, הוא עולם הבא שאחר התחיה, שעליו אמרו רז"ל: (ברכות י"ז ע"א) העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא נפשות בלא גופות (עיין רבינו בחיי דברים ל' ט"ו). אך הרמח"ל בספרו דרך ה' מבאר עפ"י הסוד, שלאחר מאות שנים אחרי תחיית המתים, הגופים יתקדשו ויהיו רוחניים כמו נשמה, ונהשמה תתקדש עוד יותר ותהיה גבוהה יותר ממה שהיא עכשיו, כך שלא תהיה מיתה שנית אלא התקדשות החומר.

ויהי רצון שנזכה במהרה לביאת גואל צדק, ולתחיית המתים, ובלע המוות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, בב"א.