בראש ובראשונה, מן המותר לציין שהשימוש בבינה מלאכותית, אם בכלל, הוא רק עפ"י הוראת חכם לצורכי עבודה ובסינון קפדני. וראה בספר "וחי לעולם" (מבעל "בלבבי משכן אבנה") ח"ב פרק ב' בנושא סכנת הבינה המלאכותית ואכמ"ל.
ולגופו של ענין, לגבי שאלתכם האם נכון לכתוב "תודה" לבינה המלאכותית, הנה אמנם מצינו בחז"ל[1] שנכון שהאדם לא ירגיל את עצמו בהתנהגות של חוסר הכרת הטוב אפי' כלפי הדומם (ולא מפני שיש בכך הטבה לדומם אלא כדי שהאדם עצמו יתחנך במידות טובות[2]), מ"מ יש שתי חילוקים בדבר:
- חדא: שלא מצינו כן בחז"ל אלא לענין לעשות פעולה שכביכול נראית כפגיעה בחפץ שנהנו ממנו (כלומר לא "לגמול רעה תחת טובה" כביכול), אך לא מצינו כן לענין לעשות מעשה להכיר טובה לדומם ע"י הטבה בדיבור או במעשה. וכיון שלא מצינו, אין לעשות כן, כי אף מה שאמרו חז"ל לא לגמול רעה לדומם הוא חידוש גדול, כי בפשטות הדבר מחזי כעין אביזרייהו דעבודה זרה[3], וא"כ אין לך בו אלא חידושו והבו דלא להוסיף עליה.
- וזאת שנית (והוא עיקר): שבמקרה הספציפית של הבינה המלאכותית, יש בזה סכנה גדולה, שהתנהגות כזו מביאה (במידת מה) לטשטוש הגבול בין אדם לכלי – אמירת תודה למכונה עלולה לטעת במשתמש תחושת יחס אנושי כלפיה, כאילו יש כאן ישות דיגיטאלית עם תודעה ורגישות. כשאדם מתחיל לייחס רגשות לבינה מלאכותית (כאילו "היא עוזרת לי", "היא מבינה אותי"), הוא עלול ליצור תלות רגשית, אם במעט ואם בהרבה, וגם נעשה פחות חסין להשכיל לסנן מידע (או אפי' השקפת עולם) שמקבל ממנה במישרים או בעקיפין. ולהבדיל בין קודש לחול, גם על פי המחקרים, אדם שמייצר אינטראקציה רגשית עם הבינה המלאכותית, עלול לפגוע ביכולת ליחסי אנוש אמיתיים וליצור תחושת בידו, ועלול לשנות באופן בלתי מודע את יחסו למציאות, לטשטש מושגים של רצון, אחריות וחירות, ולהתבלבל בין סיבה למודעות.
ושמעתי שאלה למבחן עצמי פשוטה שממחישה מאוד את האמור. הגע בעצמך, האם פעם אמרת "תודה רבה" למכונת כביסה לאחר שהיא סיימה את עבודתה עבורך? כן הדבר הוא בדיוק לגבי הבינה המלאכותית, ואם הינך מרגיש כאילו יש הבדל בין מכונת כביסה לבין הבינה המלאכותית, זה כבר לאות ולסימן שאצלך חל טשטוש בהבחנת המציאות האמיתית של הבינה מלאכותית, והנך מרגיש (בדקות אמנם) כאילו היא סוג של ישות, ותפיסה כזו היא מסוכנת מאוד ובלי רצויה.
ולפיכך, גם אי נימא שאמירת "תודה" (או "בבקשה" או לשונות נימוסיים כל שהן) לבינה המלאכותית הוא מעשה שמביא לידי הרגל בהכרת הטוב ובמידות טובות, מ"מ בחישוב "רווח מול הפסד", אין לעשות כן, כי מעשה כזה מביא לידי תפיסה רגשית (לא מודעת) שהבינה המלאכותית היא כביכול כישות, ותפיסה כזו היא סכנה של ממש. השימוש עם הבינה המלאכותית (אם בכלל) דורש מן האדם לא רק זהירות טכנית ורוחנית, אלא גם זהירות רגשית — לשמור על גבולות שבין חי למתוכנת, ובין נשמה לשורות קוד.
ואגב אף חברות הבינה המלאכותית מעדיפים שלא יכתוב "תודה" ולא "בבקשה" ולא כל כיו"ב, מפני שכל שימוש בבינה עולה להם משאבים, ובמצטבר של כל המשתמשים הדבר עולה להם מיליוני דולרים, וא"כ אפשר דיש "הכרת הטוב" דוקא לא לכתוב תודה וק"ל.
נושאים קרובים:
מקורות:
[1] שמות רבה פרשת וארא פרשה י' סי' ז': "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ – אמר רבי תנחום: אמר ליה הקב"ה למשה: עפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקה על ידך. לפיכך לקו ג' מכות אלו על ידי אהרן." ע"כ. וראה גם בשיטה מקובצת בבבא קמא דף צ"ב ע"ב בשם הר"י מיגש ז"ל, דמה שכתוב שם בגמ' "בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא" הוא גם כפשוטו ממש. ומודעת זאת מעשה שהיה עם הרי"ף ז"ל, שלא רצה לפסוק בדין תורה נגד מרחץ מפני שפעם נהנה ממנו. ואפשר ששייך אפי' עונש בשמים על חוסר התנהגות של הכרת הטוב לדומם, כעין שמצינו בגמ' בברכות דף ס"ב ע"ב: "ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם, שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו." ע"כ.
[2] מכתב מאליהו דסלר חלק ג', כמדומני עמ' צ"ח.
[3] הג"ר אלעזר מנחם מן שך זצוק"ל בעל האבי עזרי, בספרו מחשבת מוסר ח"א עמ' תק"ס.
