תבנית חלבית בתנור בשרי

שלום וברכה לשואל הנכבד,

לענין דין המאכל: אם התנור הבשרי היה אינו בן יומו, כלומר שלא בישלו בו ב24 שעות האחרונות בשר, המאכל מותר לכל הדעות.[1]

אולם גם אם בישלו בו בשר בתוך 24 שעות, יש להתיר בין לבני ספרד ובין לבני אשכנז, ולא מבעיא אם היה אחד מהמאכלים מכוסה, היינו או הבשר או התפוחי אדמה. [2]

אלא אפילו אם שני המאכלים היו מגולים, יש להתיר בכל אופן דהוי נ”ט בר נ”ט. ובפרט שהרגילות היא להדליק במשך כרבע שעה את התנור על חום גבוה מעל כ150 מעלות קודם שמכניסים את המאכלים.[3] .

ולענין דין התבנית והתנור, אפילו אם התנור הבשרי בן יומו (כנ”ל כשבישלו בו בשר בתוך 24 ש’), יש להתיר משום דהוי נ”ט בר נ”ט דהיתרא.[4]

בברכה רבה הרב מאיר פנחסי

[1] דהוי נטל”פ לפי שקיבל מטעם פגום של התנור וכמבואר בשו”ע (סי’ צג). ואע”ג דברמ”א (שם) מבואר דנהגו לאסור בכיסוי שאינו ב”י ולדונו כב”י, ולפי”ז לפמ”ש הרמ”א (סי’ קח ס”א) ברמ”א דדנים תנור ככיסוי של קדרה, יש לאסור. אולם זה אינו, ולא מבעיא לבני ספרד שמעולם לא נהגו בחומרא זו, ועי’ כה”ח (שם). אלא אף לבני אשכנז יש להתיר, לפי שהתנורים נידונים ככיסוי רחב, ובזה גם לדעת המחמירים יש להקל וכמ”ש הש”ך (סק”ד) והט”ז (סק”ב) ע”פ המהרש”ל. וכ”פ הפרי חדש (סק”ה) והחו”ד (חידושים סק”ד).

[2] אם היו מכוסים בודאי יש להתיר, בצירוף ב’ דברים, א. זיעת מאכל, שלפי”ד הפרי מגדים הנז’ בפת”ש (סי’ צב סעי’ ח’) וסיעתם יש להקל וראה עוד בשו”ת יבי”א ח”ה (יו”ד ס”ס ז’). . ב. כיסוי המאכל שאז הזעה אינה עולה וכמבואר ברמ”א (סי’ צב סעי’ ח’). ובצירוף ב’ סברות אלו כתבו הפוסקים להקל, ראה בס’ בדי השולחן (סס”ק קפג). וכן יוצא לפמ”ש בשו”ת יבי”א (שם). וראה גם בס’ פסקים ותשובות (סי’ צב הערה 268).

אולם גם אם אינם מכוסים, יש להתיר משום נ”ט בר נ”ט.

[3] דתלינן שמא נשרף והוי כליבון קל, ועי’ בשו”ת ביי”א (ש)ם, ובצירוף דעת הפוסקים של זיעת אוכלים. וראה גם בשו”ת אגרות משה (יו”ד ח”א סו”ס מ) ג”כ שהיקל בזה מצד זיעת אוכלים ובספק שמא הזיעו, ובכה”ג שהדליק קיל טפי.

[4] ואע”ג דבדין כיסוי קדרה ב”י שהניח על גבי קדרה ב”י אסר הדרכי משה וברמ”א (סי’ צג). התם היינו כיסוי של בשר על גבי כיסוי של חלב, אבל בנד”ד דהוי נ”ט בר נ”ט הרי להדיא התיר השו”ע (סי’ צה סעי’ ג’), גבי ב’ קערות של בשר שהודחו ביורה של חלב אפילו היו שניהן בני יומן. משום דהוי נ”ט בר נ”ט. ואפילו לדעת הרמ”א שם יש להתיר, משום שכתב הפמ”ג (משבצ”ז סי’ צב ס”ק כט) דהתם הוי ניצוק לפיכך חמיר טפי מזיעה, יעו”ש.