מקורות ונימוקים:
א). כתב מרן הבית יוסף (או"ח סימן רעג) בשם הגה"מ, דכוס מילה שהוא בשבת יתננו לתינוק, עכ"ל. והעיר מרן דלפי דברי הגאונים שכתבו דאם שותה שיעור שחייב עליו ברכה, אין צריך ליתנו לתינוק, שפיר דמי שישתנו המוהל עצמו. ע"כ. ונראה בהבנת הדברים, דהגה' מימוני' חשש שאם יטעם המקדש בעת המילה, הרי מכיון דעדיין לא קידש קידוש היום נמצא א"כ טועם מהיין ללא קידוש, ואף אם יכוין לשם מצוות קידוש נמי, מ"מ כיון שלא יוצאים יד"ח קידוש במקום סעודה בשתיית יין, נמצא דשתה שלא כדין. וע"ז העיר הב"י שקיימ"ל שיוצאים יד"ח קידוש במקום סעודה. ולפי"ז לפי מה שנקט לדינא השו"ע (שם סעי' ה') כשיטת הגאונים דיוצא בשתיית רביעית יד"ח קידוש במקום סעודה, נמצא דאין לחוש שישתה רביעית ויכוין בזה גם לשם מצוות קידוש היום. ואע"ג דבעלמא לא בעינן שישתה רביעית בכוס של מילה ודי בטעימה בעלמא וכמ"ש הב"י (יו"ד סי' רסה) בשם הרשב"א דלא בעינן רביעית.
ואמנם הרמ"א (סי' רעג ס"ה) כתב, דנהגו ליתן לתינוק לשתות, והיינו משום דחשש לדעת הגה' מימוני', אבל לדעת מרן אין לחוש בזה ורשאי המקדש על הכוס לשתות רביעית ויכוין בזה על מצוות קידוש נמי. וכ"כ בספר פרי האדמה ח"א (דף ל"ג ע"א) שכן הוא מנהג ירושלים. וע"ע בשיורי ברכה (סי' רעג ס"ק ג') דאנו אין לנו אלא דברי מרן שסגי בשתיית רביעית. וע"ע בשו"ת דברי דוד – טהרני ח"א (יו"ד סי' נז או' ג') שכן ראה מעשה רב אצל חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל שעשה כן במילה ושתה רביעית.
ב). ואף הציבור רשאים לצאת בזה ידי חובה קידוש, ואין בזה משום מצוות "חבילות חבילות", מכמה טעמים, א. שהרי כתב המג"א (סי' קמז ס"ק יא) דאין חשש זה אלא בב' מצוות של חובה, והכא אינו חובה גמורה וכדאי' ברשב"א הנז', וכ"כ היראים (סימן יט) שאינו חובה גמורה אלא חיבוב מצווה. והכי מוכח ממ"ש השו"ע (סי' תרכא ס"ג) דמילה שחלה ביום הכיפורים אין מברכים על הכוס. וכן הוכיח המהרש"ם בהגהו' לספר כורת הברית (אבי הנחל אות כב). וכ"כ בשו"ת אול"צ ח"ב (פ"כ סעיף כז) שמותר לצאת בקידוש זה גם ידי חובת קידוש היום ואין בזה משום עושים מצווות חבילות חבילות, ולא מבעיא לדעת הרמב"ם דס"ל דרק בב' מצוות תורה אמרינן הכי, יעו"ש. וע"ע בשו"ת צי"א חי"ג (סי' נב) שג"כ נימק כן. ב. בס' חזו"ע שבת ח"ב (עמ' קמ) ופורים (עמ' קנט) הביא הרבה פוסקים, דאין לחוש למצוות חבילות חבילות אלא היכא שעושה ב' פעולות כאחת, כגון כהן שמשקה שתי סוטות כאחת, אבל אדם אחד העושה פעולה אחת ועל ידה מקיים ב' מצוות כאחת, אין לחוש בזה. ולפי"ז בנד"ד נמי אין לחוש בזה.
ג). אולם יש להעיר דבכה"ג שמוציא גם את הציבור ידי חובתן, יש להודיע מקודם לציבור שיתנו דעתם לכוין לפי שרבים אין דעתם על זה ודעת שומע ומשמיע כאחד בעינן.
ד). ונכון שהמקדש ישתה את הרביעית תיכף לאחר בירך "כורת הברית", בכדי שלא יהא הפסק באמירת פסוקי רחמים שממשיך ואומר לאחר זה. וגם בכדי שהציבור לא יבואו לדבר לפני שטועם המקדש כמלא לגומיו.
