מקורות ונימוקים:
בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ד סימן סו) כתב דאם יבוא לידי קישוי על ידי חיבוק ונישוק, אין בזה בית מיחוש שלא מצוי שע"י קישוי ולפיכך התירו לחבק ולנשק גם בעת שאסור לשמש כגון סמוך לוותה וכמבואר ברמ"א (סי' קפד), אבל כשחושש שיבא מזה לידי הרהור וזרע לבטלה לא התירו איסורים בשביל ופקדת נוך וגם לא בשביל שלום ביתא.
אולם אם לא ברור שיוציא זרע לבטלה יש להתיר משום דאינו פס"ר ואינו ניחא ליה,יש להתיר במקום מצוות פרייה ורביה ומצוות עונה וכן מוכח מהרא"ש בתשובה (כלל לג סימן ג) וזה לשונו: וששאלת אשה שיש לה אוטם ברחם בענין שאין השמש דש כראוי לו ומתוך האוטם פעמים שהוא דש בחוץ ולעולם הוא זורה בחוץ. ומספקא לך מי אמרינן כיון שמתכוין לשמש כראוי מותר מידי דהוה המשמש את עקרה והקטנה והזקנה. יראה שהוא אסור, כיון דלעולם הוא זורה בחוץ קרינן ביה ושחת ארצה, ואף על פי שלפעמים הוא דש מבפנים מכל מקום כיון "שלעולם הוא זורה מבחוץ אסור". וגריע ממשמשת במוך, דהתם היא משמשת כדרך כל הארץ אף על פי שאין זרעו ראוי להזריע מידי דהוה אעקרה וזקנה וקטנה. ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל. עכ"ל. וומה שכתב שלעולם הוא זורה בחוץ דקדק בשו"ת מהר"י אסאד (יו"ד רלח) דאם אינו פס"ר יש להתיר. ואף בפס"ר כיון שלא ניחא ליה הוי פלוגתת ראשונים יעו"ש. וכ"כ בשו"ת פרי השדה ח"א (סימן עז). ובשו"ת חשב האפוד ח"א (סימן ס). ובשו"ת אמרי אש (יו"ד סימן סט). ובספר נשמת אברהם (אהע"ז סי' כג) בשם הגרש"ז.
ועוד יש לתפוס שיטת התוספות ביבמות (יג:) והרמ"א (אהע"ז סימן כג) דבאקראי שרי, ואע"ג שמרן הב"י הביא דברי הזוהר שאין להתיר אפילו באקראי ואילו היו רואים חומרת דבריו, לא היו כותבים זאת, מ"מ משום שלום בית ומצוות עונה, יש לסמוך ע"ד התוס' בצירוף לכל הנ"ל, וראה באוצר הפוסקים (שם) שכתבו בשם כמה וכמה אחרונים לדון מהו גדר אקראי. וכעת אקצר.
